מסות על השירה ההירואית
מסות על השירה ההירואית (איטלקית: discorsi dell'arte poetica) היא יצירה בארבעה ספרים שנכתבה בידי טורקוואטו טאסו ופורסמה בשנת 1578. היצירה היא אבן דרך בביקורת הספרות והמחזאות האירופית.
ספר שני[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביצירה טאסו משמר מושגים אריסטוטלים, כמו אחדות העלילה ומנגד משליך את כללי הטרגדיה על האפוס. טאסו בחן את האפוס על פי שלושה קריטריונים, חומר, צורה וקישוט.
טאסו בניגוד לאפלטון האמין כי השירה יכולה להתבסס על בדיון אך לא מרחיקה לכת כמו ביצירה "אורלנדו המטורף", אשר היה במהותו שקרי ברובו. מסקנה זו התבססה על ההנחה שהמציאות ניתנת למדידה ולכן מה שהכיל אמת ברובו הוא אמיתי. כמו גם, הוא הניח כי המציאות היא תלויה אמונה ומכאן שיש מקום ביצירה למעשי נסים בידי האל. מעשה שכזה נקרא "נשגב", רגע התגלות האל, פתיחת הצינורות בין שמים לארץ. תחושת השתאות מתרחשת הן אצל הקורא והן בקרב הדמות. טאסו הבחין בין שני סוגי נשגב. הראשון הוא "נשגב היפוך", הדמות הטרגית בעלת כשל שמעוררת חמלה ופחד בעת ההיפוך. השני הוא "נשגב מצטבר" אשר קיים באפוסים, בהם אין היפוך מאחר שהדמויות צריכות להיות או טובות או רעות לחלוטין. הנשגב הוא מצטבר מאחר שהטובים יזכו בדברים טובים עד לסוף האבסולוטי, למשל, רצף של ניצחונות עד לכיבוש ירושלים.
העלילה מתקדמת על הכרח, חוקי הטבע, ולפי המסתבר, מה שדומה למציאות. זו קריאה שגויה של אריסטו מאחר שאריסטו הניח כי המסתבר; הבלתי אפשרי, יכול להתרחש ולכן הוא ראוי להיכתב. הטעות בקריאה הובילה את טאסו לאפשר חידוש של היצירה בהתרה ובסיבוך במקום בתוכנה. באופן כזה טאסו דירג את היוצרים. בראש היוצרים עמדו הפילוסופים אשר תיארו את המציאות באופן המהימן ביותר. אחריהם עמדו המשוררים אשר חיקו את המציאות (לדעתו לא ניתן לחקות מה שאינו אמיתי) והשוואו לתאולוגים המהללים את מעשי האל. לבסוף הסופיסטים מאחר שמתיימרים לשכנע שהבדיה היא אמת.
בנוסף, טאסו הדגיש את חשיבות של חיקוי של המציאות אשר יוצרת אמינות, מתח ושכנוע. כדי ליצור אמינות יש ליצור הזדהות עם הדמויות על ידי שמירה של מרחק נכון בין הידוע ללא ידוע עבור הקהל. דהיינו, אם ברצונו לספר סיפור, עדיף שנספר אותו על ממלכה קרובה, עליה ידוע הקהל דבר מה, אך לא יודע בדיוק מה קורה בה.
טאסו ראה בהיסטוריה סוגה ספרותית שמחויבת לכתוב אמת ומה שראוי להיכתב, ייכתב. ”מה שלא התרחש איננו מאמינים שהוא אפשרי, אבל מה שאירע ברור שהוא אפשרי כי לא היה מתרחש לולא היה אפשרי”
מקורות משניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ורד לב כנען ועוד, ציוני דרך בביקורת ספרות המערב, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 230–280
