מסחטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מסחטת ההדרים של זקסנברג
מסחטה ידנית קלאסית
מסחטה חשמלית, וכוסות מיץ גזר
מסחטת לחיצה ידנית

מסחטה היא כלי לסחיטת נוזלים.

מסחטות מיץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם 3 סוגים של מסחטות מיץ: מסחטות הדרים, מסחטות ידניות ומסחטות חשמליות.

מסחטה ידנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכזה בדרך כלל בצורת חרוט. במהלך הסחיטה הידנית, מחצית הפרי ניטלת וממוקמת במרכז המסחטה כך שצדה הפתוח נוגע בקצה המסחטה. הפרי נלחץ כלפי קצה המסחטה בסיבובים הלוך ושוב כדי להוציא ממנו את המיץ. לאחר הסחיטה, לרוב זורקים את שאריות הפרי. סיבי הפרי וזרעיו נשארים בשולי המסחטה.

מסחטה חשמלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסחטה החשמלית סוחטת מיץ מפירות, ירקות, עשבי תיבול ועוד, באופן מכני. כמו בסחיטה ידנית, לאחר הסחיטה, רוב האנשים משתמשים במיץ ונפטרים משאריות הפרי, אך יש המשתמשים באלו באפיית מאפינס או לחמים.

מסחטות אלו מופעלות באמצעות חשמל, ולכן השימוש בהן דורש מאמץ קטן בהרבה מזה הנדרש בהפעלת המסחטות הידניות. מהירות הפעולה של מנגנון המסחטה משפיעה על איכות המיץ. מנגנונים מהירים מחדירים אוויר לתוך המיץ, ובכך מחמצנים ביעילות ובמהירות רבה יותר חומרים מזינים שבמיץ. נטען גם שהחום המופק במכשיר והחיכוך במסחטות הצנטריפוגליות הורס אנזימים שמצויים בירקות ובפירות חיים (לא מבושלים) בלבד (הם ניזוקים גם בזמן בישולם או חימומם). מסחטות עם מהירויות משתנות נחשבות לאיכותיות יותר.

למרות נוחות ההפעלה היחסית, המסחטות קשות לניקוי משום שבין רכיביהן נמצאת מסננת.

מסחטת הדרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסחטות לפירות הדר, כמו לתפוזים, לימון או אשכוליות, הן בדרך כלל מסחטות לשימוש ידני. במהלך הסחיטה, נלקח חצי פרי ומונח במרכז המסחטה כך שצדו הפתוח (ללא הקליפה) נוגע בקצה המסחטה. לאחר מכן מורידים ידית היוצרת לחץ חזק על קליפת הפרי, מועכת אותו ומוציאה החוצה את מיציו לתוך כלי או כוס. מסחטת ההדרים העברית הראשונה הומצאה על ידי יצחק זקסנברג בשנת 1928, והיא שומרת על תפוצה נרחבת גם כיום.

מסחטת שמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שמרסקים את הזיתים במפרכה בבית הבד, יש צורך לסחוט את הנוזלים הנמצאים בתוך הזיתים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]