מסילת הרכבת החיג'אזית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפת מסילת הרכבת החיג'אזית
מפת מסילות הברזל באימפריה העות'מאנית
תחנת הרכבת חיג'אז בדמשק, נקודת ההתחלה של הרכבת החיג'אזית
מסוף קו הרכבת החיג'אזית ברציף חיפה, תחילת המאה ה-20

מסילת הרכבת החיג'אזית, ידועה גם בשמות: "המסילה החיג'אזית", "רכבת החאג'" (ערבית: الخط الحديدي الحجازي; טורקית: Hicaz Demiryolu), הוקמה ופעלה בתחילת המאה ה-20 בין העיר דמשק שבסוריה לבין העיר אל-מדינה שבחיג'אז (כיום חלק מערב הסעודית) על בסיס נתיב תעבורה עתיק שהוליך לאורך המורדות הפנימיים של הרכסים של החוף המזרחי של ים סוף עד לדרום מערב ערב היא תימן של ימינו.

הנחת המסילה החלה ב־1900 בהוראת סולטאן האימפריה העות'מאנית עבדול חמיד השני ובייעוץ של מומחים גרמנים. עלות הקמת המסילה הייתה כ־16 מיליון דולר שנתרמו על ידי הסולטאן הטורקי ושליטי מצרים ואיראן. המסילה נחנכה ב־1 בספטמבר 1908, יום ציון הכתרתו של הסולטאן.

הקמת המסילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסילה הוקמה כדי להסיע עולי רגל מוסלמים מדמשק למדינה ומכה, דרך חבל חג'אז שבחצי האי ערב. למרות הצהרת הכוונות הדתית מאחורי הקמתה, היו לטורקים גם שיקולים איסטרטגיים ומסחריים במסילה. הסולטאן, שהיה חובב רכבות מושבע, החליט על בנייתה של הרכבת מכמה סיבות, ביניהן הצגתו כאביהם הרוחני של המוסלמים העולים לרגל למכה ואל-מדינה, חיזוק מעמדו ומעמד האימפריה בראשה הוא עמד בעולם והחלת שלטונו גם על האזורים המרוחקים שבספר האימפריאלי. למעשה, היעד של הגעתה עד העיר מכה לא הושלם מעולם - היא הגיעה מדמשק עד מדינה, מרחק 1,300 ק"מ, וחסרו לה עוד 400 ק"מ להגיע למכה.

לצורך הקמת המסילה חבר הסולטאן לראשי האימפריה הגרמנית, אשר מצידם שמחו לדריסת הרגל שניתנה להם במזרח התיכון ובענייני הפנים של האימפריה העות'מאנית. על בסיס השותפות לצורך הקמת המסילה נרקמו קשרים חמים בין שתי המעצמות. חייליו של הסולטאן זכו להשתלמויות אותן העבירו חייליו של הקיסר הגרמני והאחרון אף ביקר פעמיים בתחומי האימפריה העות'מאנית ובכלל זה גם בירושלים. תמורה נוספת לה זכו הגרמנים כהוקרה לסיוע בהקמת רכבת החיג'אז הייתה קבלת הזיכיון להקמה והפעלה של מסילת הברזל שבין אנטוליה לבגדד בשנת 1903.

מלאכת הקמת המסילה החלה ב-1 בספטמבר 1900, כשעל העבודות מפקח המהנדס הגרמני היינריך אוגוסט מייסנר שהיה ממונה על הקמת רשת הרכבות באימפריה העות'מאנית החל משנת 1886. הסולטאן הכפיף למייסנר יחידות צבא עצומות אשר מנו כ-9,500 חיילים ובמבצע הנדסי שלא נודע כדוגמתו בתולדותיה של האימפריה הושלמה סלילת המסילות מדמשק למדינה, על 1,302 הקילומטרים שלה וקו חיפה-דרעא, המכונה רכבת העמק, שאורכו 161 ק"מ, בפחות משמונה שנים.

בזמן עבודות הסלילה נאלצו מייסנר ואנשיו להתמודד עם התקפות שבטי הבדואים באזור, אשר סלדו מהרעיון שיד השלטון מתקרבת אליהם ושעם השלמת בניית הרכבת ייפסק הנוהג של נסיעה בשיירות לאורך המדבר, נוהג שהיווה מקור פרנסה לבדואים שגבו דמי חסות מכל שיירה שכזו. בחלקים מן המסילה נאלצו להשתמש באדני מסילה מברזל, בגלל מנהגם של הבדואים לגנוב את אדני העץ - מצרך נדיר במדבר - להבערת מדורות.

בנוסף לפשיטות הבדואים נאלץ מייסנר להגות פתרונות יצירתיים בנוגע לבעיות הטכניות שבהקמת הרכבת, ובראשן החוסר החמור במים שישמשו בדודי הקיטור של הרכבות. לאחר מחקר מעמיק של תוואי המסילה החל מייסנר בחפירתן של בארות וקידוחים, והעלאת המים ממעבה האדמה אל בריכות ומגדלי אגירה בעזרת שבשבות רוח גדולות שהפכו חיש מהר לסימן ההכר של המסילה החיג'אזית.

רוחב המסילה החיג'אזית היה 105 סנטימטרים כשהיא מכונה "מסילה צרה", בניגוד לרוחב התקני של 143.5 סנטימטרים, כשהמטרה היא הוזלת עלות פילוס הדרך וחומרים לבניית המסילה. היתרון של מסילה צרה הוא חיסכון רב בהוצאות, והחיסרון הוא הפחתה במהירות הנסיעה.

ב-1 בספטמבר 1904 נחנך חלקה הראשון של המסילה מדמשק לעיר מען שאורכו 459 קילומטרים. מייסנר עצמו נהג את הקטר שחנך את המסילה החדשה. ארבע שנים בדיוק לאחר מכן נחנך הקטע השני ממען למדינה. שאיפתו של הסולטאן להמשיך את הנחת מסילת הברזל עד לעיר מכה שבחיג'אז לא התממשה מעולם. בשנת 1909 הודח הסולטאן בהפיכה ומיזם הקמת מסילת הברזל, שהיה תחביבו האישי, נגנז.

שלוחה של המסילה החיג'אזית, שחיברה את חיפה לעיירה הסורית דרעא, עברה גם בתחומי ארץ ישראל שבה נקראה בשם "רכבת העמק".

לאחר ההקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצד השימוש הדתי והמסחרי, השתמש השלטון העות'מאני ברכבת חיג'אז להעברת כוחות צבא טורקיים לאזור מדינה. במהלך מלחמת העולם הראשונה נפגעה מספר פעמים בידי המורדים הערביים בפיקודו של לורנס איש ערב ובשרות האינטרסים האסטרטגיים הבריטים. התקפות אלה שימשו למטרה כפולה: פגיעה בקווי האספקה והתובלה של הצבא הטורקי, וריתוק כוחות טורקיים רבים לאבטחת המסילה - מציאות שאיפשרה לבריטים לפעול ממצרים מול התנגדות טורקית מוחלשת לכיבוש ארץ ישראל ועבר הירדן. לאחר המלחמה והתמוטטות האימפריה העות'מאנית לא חזר לפעילות קטע המסילה שמדרום לגבול ירדן-ערב הסעודית .

בשנות ה-60 נעשה מאמץ להפעיל מחדש את המסילה, שהופסק בגלל מלחמת ששת הימים. עד שנת 1971 נעשו ניסיונות לשקם את המסילה אך בשל העלות הגבוהה הרעיון נגנז.

שני קטעים לא-רציפים של המסילה פועלים היום: האחד בין מען לנמל עקבה (למעשה, שלוחה צדדית שאינה קטע מהתוואי שהוביל לחג'אז) ומשמש לשינוע פוספטים, והשני בין עמאן לדמשק ומשמש להסעת נוסעים.

בערב הסעודית שמורים עדיין קטעים מהמסילה וקרונות שנפגעו בידי כוחותיו של לורנס איש ערב, כשכיית חמד תיירותית.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • William Ochsenwald, The Hijaz Railway, University Press of Virginia, Charlottesville, 1980.
  • R. Tourret, Hedjaz Railway, Tourret Publishing, 1989.
  • James Nicholson, The Hejaz Railway. Stacey International 2005. ISBN 190098881X

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]