מסכת כלים (כלי המקדש)
מסכת כלים הוא שמו של חיבור שפורסם לראשונה במאה ה-17, המתאר, לכאורה, את מקום גניזתם של אוצרות בית המקדש.
מקור הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
המסכת נתפרסמה בספרו של המקובל רבי נפתלי הרץ בכרך מפרנקפורט עמק המלך, שנדפס באמסטרדם שנת ת"ח (1648), הוא כנראה הביא אותה מצפת בה שהה זמן רב, יחד עם קונטרסים רבים אחרים שהביא משם עם חזרתו לעירו. לדבריו: "אלו המשניות כתבו חמשה צדיקים גדולים, והם: שימור הלוי, וחזקיה, וצדקיה, וחגי הנביא, וזכריה בן עדו הנביא. והם גנזו הכלים של בית המקדש ועושר האוצרות שהיו בירושלים, ולא יתגלו עד יום בא משיח בן דוד במהרה בימינו, אמן ואמן כן יהי רצון." הצדיקים שהוא מזכיר הם אלו שנזכרו במסכת עצמה כמטמיני המטמון במקומות שונים, וכמחברי המסכת.
לא ידוע על אזכורים כל שהם של המסכת במקורות קדומים יותר, אך ישנם קווי דמיון בינה לבין מגילת הנחושת שנכתבה לפני כ-2000 שנה ונמצאה לפני כמה עשרות שנים, כפי שיפורט בהמשך.
תוכן ומבנה המסכת[עריכת קוד מקור | עריכה]
המסכת אינה מחולקת לפרקים, אלא ל-12 משניות (כפי שקרויים חלקי המשנה שבפרקי המשניות). מסופר בה על מקומות מחבוא שונים, בהם הוטמנו אוצרות המקדש על ידי שימור הלוי וחבריו, ועל ידי מלאכים שונים. לפי שמות המטמינים, הרכב האוצרות ומקומות המחבוא נראה כי מדובר באוצרות בית המקדש הראשון, אך לדעת בן-ציון לוריא בספרו על מגילת הנחושת מדובר באוצרות בית המקדש של הורדוס.
קטע מתוך המסכת:
ועוד י"ב אבנים טובות ביד חילוק בן שימור הלוי נמסרו בידו להצניעם ולהחזירם לשבטים שהיו שמות השבטים חקוקים עליהם שהיו מאירות על ראשי השבטים מעולות ויקרים בדמיהן זו מזו, מלך ונביא ואיש לא ידע באיזה מקום נגנזו אלא חילוק בן שימור הלוי. ושאר העושר והכבוד שהיו בירושלים לקח אותו שמשיאל המלאך וחזרו והראו אותו שימור וחילק וחבריהם הלוים למיכאל וגבריאל, וכל ישראל החביאו כליהם עד שיקום מלך צדק לישראל, ולא עוד אלא שנשבעו שבועה גדולה אלו ואלו שלא יגלו הכלים האלה עד שיקום דוד בן דוד וימסרו בידו כל כסף וזהב ומרגליות שהטמינו בשעה שיתקבצו גליותיהם של ישראל מארבע רוחות העולם. ויעלו לגדולה ומעלה גדולה על א"י, ובעת ההיא יצא נהר גדול מבית קדש הקדשים ששמו גיחון וישטוף עד המדבר הגדול והנורא ויתערב בנהר פרת ומיד יעלו ויתגלו כל הכלים.
— משנה י"ב
עין כחל[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוב מקומות הגניזה המוזכרים במגילה נמצאים כנראה בבבל, מקום אחד הנמצא בארץ עורר עניין רב.
באחת המשניות מסופר:
ואלו הן משקלי הכסף הגנוזים בעין-כחל על ידי ברוך וצדקיה: ככרי כסף - מאה עשרים רבוא, ושל כסף טוב - מאה שישים רבוא, כלים של נחושת, סירים של נחושת טוב - מאתיים רבוא, ושל ברזל - מאה עשר רבוא. ושפתים שאין להם מצוקים (כנראה שצ"ל: משקל), ומצוקים של נחושת, סביבות שער הנחושת, כרובים שאין להם משקל, כיורים של נחושת שאין להם משקל, מחבת זהב טוב - שלשת אלפים, ושלחנות של זהב טוב מתחת העץ החיים העומד בגן הקודש - שבעים, שהיו עליהם לחם הפנים - אין ערך לדמיהן, שקמים של זהב שכל מיני מעדנים תלויים בהם והן של זהב מזוקק שזקק דוד המלך עליו השלום, כל אלו גנזם צדקיה.
במשך הזמן התפתחה מסורה שזיהתה את המקום באחד המעיינות שבסביבת צפת, (יש טוענים שמסורה זו בטעות יסודה כי הנוסח המקורי הוא עין-כתל, אך עיון ב"עמק המלך" מהדפוס הראשון, מכריע כי הנוסח המקורי הוא אכן עין כחל):
עין כחל לדרום צפת, סמוך לעכברא, בדרך שהולכים מצפת לטבריה יש בקעה גדולה ועמוקה מאד, ולמטה מעין מים טובים זקוף וגבוה מאד ולמעלה בראשו חצוב מעט בעובי ההר, כדמות שער וסתום, ונקרא עין-כחל, ועוברים דרך עליו, ויש שם כמה בתים. ושם נגד מזרח יש הר ואומרים שבזה הר נגנזו כלי המקדש, והלא המה בכתובים במסכת כלים של בית המקדש.
— ר' חיים הורביץ חבת ירושלים
לפי כמה מקורות, כאשר ניסה נפוליון לכבוש את הארץ, הורה לחפש את כלי המקדש הגנוזים שם לפי המסורה, אך אלו לא נמצאו. כך למשל מספר משה ריישר כי בשנת 1799 חיפש צבא נפוליאון בונפרטה אחר המטמון. וכך הוא מתאר את המקום:
עין-כחל בקעה גדולה ועמוקה מאוד ובה מעין מים טובים ועל שמו נקראת עין-כחל, שם מעט בתים תושבי ישמעאלים ערביים, ולמזרחו הר גבוה ורם ומשופע מאוד ובראשו חצוב כדמות שער סתום, ואומרים כי שם נגנזו כלי בית המקדש, וכן כתוב בספר 'עמק המלך' וכן בספר 'מסכת כלים'...
ומלך צרפת נאפולעאן [=נפוליאון] זה כחמישים שנה, שהיה בארץ-ישראל, וגם אצלו היה ידוע על ידי ספרי דברי הימים, ששם בהר עין-כחל הכלים גנוזים, וחפר את ההר כמעט עד חציו, אך לריק היה יגיעו ולשוא היה עמלו, כי לא ידע שלא יוכלו להתגלות, אליו ולא לאחר, עד שיבוא משיח בן דוד צדקינו בבי"א.
הזיקה בין מגילת הנחושת למסכת כלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאשר נמצאה מגילת הנחושת במערות קומראן, נמצאו קשרים בין החיבורים השונים: התוכן בשני החיבורים מדבר ברשימת מקומות בהם הוטמנו אוצרות, תוך כדי פירוט האוצרות והמקומות. כפי שמוזכר במסכת עצמה (משנה ב) היא נרשמה לראשונה בידי כותביה על לוח נחושת, ממש כמו מגילת הנחושת:
אלו כלי הקודש וכלי בית המקדש שהיו בירושלים ובכל מקום קודש כתבום שימור הלוי וחביריו על לוח נחושת.
בנוסף לכך, במגילת הנחשת מופיע כמה פעמים השם כחלת או תל כחלת, כמקום הטמנתם של רבים מהאוצרות, מה שמזכיר מאוד את השם עין כחל המפורסם ממסכת כלים. אם כי החוקרים נוטים למקם את כחלת לא בצפון כפי המסורה שהתפתחה סביב עין כחל, אלא בסביבות ירושלים וים המלח.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נפתלי הרץ בכרך, עמק המלך, אמסטרדם, ת"ח, הקדמת המחבר, פרק י"א, דף י"ד, באתר היברובוקס
- נפוליאון בעקבות אוצר המקדש מאת עמנואל דמתי (מתוך "טבע וארץ")
- אמנון גופר, נחל עכברה: אוצר של נחל, באתר ynet, 30 בנובמבר 2006 - עם תמונה של המקום: "חצוב מעט בעובי ההר כדמות שער וסתום"