מסעות גוליבר (סרט, 2010)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מסעות גוליבר
Gullivers travels 2010 poster.jpg
כרזת הסרט
שם במקור: Gulliver's Travels
מבוסס על: מסעות גוליבר
בימוי: רוב לטרמן
הפקה: ג'ון דיוויס
גרגורי גודמן
בן קולי
ג'ק בלאק
תסריט: ג'ו סטילמן
ניקולאס סטולר
שחקנים ראשיים: ג'ק בלאק
אמילי בלאנט
ג'ייסון סגל
אמנדה פיט
טי ג'יי מילר
מוזיקה: הנרי ג'קמן
צילום: דיוויד טטרסול
חברת הפצה: פוקס המאה ה-20
מדינה: ארצות הברית
הקרנת בכורה: 25 בדצמבר 2010
משך הקרנה: 95 דקות
שפת הסרט: אנגלית

מסעות גוליבראנגלית: Gulliver's Travels) הוא סרט פנטזיה קומי שיצא בשנת 2010. הסרט בוים על ידי רוב לטרמן ותסריטו מבוסס בחלקו על החלק הראשון של הרומן "מסעי גוליבר", שנכתב במאה ה-18 על ידי ג'ונתן סוויפט. הסרט הופץ על ידי חברת פוקס המאה ה-20 ב-25 בדצמבר 2010. כוכבי הסרט הם ג'ק בלאק, אמנדה פיט, ג'ייסון סגל ואמילי בלאנט.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למיואל גוליבר (ג'ק בלאק) עובד בחדר הדואר של עיתון בניו יורק. יום אחד מגיע אל חדר הדואר עובד חדש בשם דן (טי.ג'יי מילר), אך במהרה הוא מקודם לתפקיד הבוס של גוליבר. מדוכא בעקבות העבודה חסרת התכלית שלו, גוליבר מחליט לדבר עם העיתונאית דרסי (אמנדה פיט) ומשכנע אותה שהוא יכול לכתוב לה כתבות על המסעות (המזויפים) שלו בעולם, ואומר לה כי חלומו הוא להיות עיתונאי. אחרי שהוא סובל מקשיים בכתיבה, הוא מחליט לגנוב כתבות על טיולים מאתר אינטרנט של המגזין "Time Out". הוא עושה זאת בניסיון להרשים את דרסי, לאחר שהוא חושש כי היא לא תצא עמו כל עוד הוא עובד בחדר הדואר. דרסי מקבלת את כתבותיו של גוליבר ומאוד מתרשמת מכתיבתו. היא מחליטה לתת לגוליבר את משימתו הראשונה - לנסוע למשולש ברמודה ולכתוב מאמר שמאשר שהאגדה על כך שספינות נעלמות באופן מסתורי באזור, בשל פעולת גורמים על-טבעיים כגון חוצנים, אינה נכונה.

כאשר גוליבר מגיע לברמודה, הוא שוכר סירה ושט למשולש ברמודה. גוליבר נרדם בספינתו ופתאום מתחילה סערה גדולה בים, הוא מאבד את ספינתו ונסחף לאי בשם ליליפוט. כשהוא מתעורר הוא חש כי אינו יכול לזוז, ומגלה שנקשר בחבלים לקרקע. ניגש אליו אדם קטן בשם אדוארד (כריס אודווד), שמציג עצמו כגנרל ליליפוט. אנשי ליליפוט מכנים את גוליבר "חיה", מכיוון שהם מפחדים מגודלו העצום. הם כולאים אותו במערה, שם הוא פוגש עוד אסיר בשם אורטיו (ג'ייסון סגל), שנכלא על ידי גנרל אדוארד משום שהוא מחבב את הנסיכה של ליליפוט, מארי (אמילי בלאנט), בה הוא מעוניין בעצמו.

צבא האויב מהאי השכן בלפושיאן (Blefuscian), תוקף את ליליפוט ומנסה לחטוף את הנסיכה מארי. במהלך התקיפה גוליבר מצליח להשתחרר ומציל את הנסיכה ואת אביה, המלך בנג'מין (בילי קונלי), משריפה, באמצעות הטלת שתן על הארמון. גוליבר מוכרז על ידי אנשי ליליפוט כגיבור וממונה כגנרל הראשי של ליליפוט. גוליבר מספר שקרים שונים על עצמו כדי לפאר את שמו, למשל הוא אומר כי הוא נשיא ארצות הברית.גוליבר מנצל את ההערצה סביבו להשתעשע. אדוארד לא מרוצה מקידומו של גוליבר, והוא מחפש עם צבאו את סירתו. כשהוא מוצא את הסירה, בדיוק מתקבלת בה הודעה מדרסי, בה נאמר כי היא יודעת ששיקר לה בקשר לכתבות, ועכשיו היא נאלצת לנסוע לברמודה ולהכין את הכתבה במקומו; בנוסף היא מודיעה שאינה מעוניינת עוד להיות חברתו.

למחרת הצבא מהאי השכן שוב מנסה לתקוף את ליליפוט, ואדוארד מוריד את מערכת ההגנה של האי כדי לנקום בגוליבר. גוליבר מצליח שוב להביס את הצבא האויב. אדוארד עורק לצבא האויב ומביא עמו תוכניות לבניית רובוט שמצא בספינתו של גוליבר, מתוך אחת החוברות שלו בנושאי מדע בדיוני. צבא האויב בונה את הרובוט ואדוארד ממונה לטייס הראשי. צבא האויב ואדוארד בתור רובוט פולשים לליליפוט. גוליבר נאלץ לספר לאנשי המקום את האמת, על כך שהוא סך הכל עובד חדר הדואר ולא נשיא.

אדוארד מגרש את גוליבר לאי ברובדינגנג (Brobdingnag), שם הוא נתפס על ידי ילדה ענקית שמכריחה אותו להיות הבובה שלה. בהמשך נודע לו מידידו אורטיו כי דרסי נלכדה על ידי צבא האויב כשהלכה לאיבוד במשולש ברמודה, וכי היא מגיעה לאי ליליפוט. גוליבר מצליח לברוח מהאי בסיועו של אורטיו. שניהם מצילים את האי ליליפוט מהשמדתו על ידי אדוארד. אורטיו מוכרז כגיבור ומקבל את רשות המלך לחזר אחר הנסיכה מארי. אדוארד מאיים להרוג את הנסיכה, אך לה נמאס משגעונותיו והיא מסלקת אותו. גוליבר מסייע להשכנת שלום בין האיים היריבים, וחוזר לניו יורק עם דרסי לאחר תיקון ספינתם. הסרט מסתיים בסצנה בה גוליבר ודרסי אוחזים ידיים והולכים לעבר האופק.

תגובות לסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית ביקורות הקולנוע על הסרט היו שליליות יחסית. ג'ק בלאק קיבל מועמדות ל"פרס פטל הזהב" לשחקן הגרוע ביותר של השנה. מצד שני, הוא קיבל מועמדות ל"פרסי בחירת ילדי ניקלודיאון" בקטגוריית השחקן הטוב ביותר של השנה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]