מסע הצלב של הילדים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ציור של מסע הצלב, גוסטב דורה

מסע הצלב של הילדים (1212) הוא השם שניתן לניסיון מוזר וייתכן בדיוני "לשחרר" את ארץ הקודש אשר הונע על ידי הילד הצרפתי בן ה-12 סטפאן דה קלואה. קיימים כמה הסברים מנוגדים לאירוע זה, והעובדות לגבי האירוע עודן נושא לוויכוח בין היסטוריונים.

סיפור אחד של מסע הצלב של הילדים טוען שסטפאן דה קלואה החל להטיף בסן-דֶנִי, ובדרשותיו טען כי ישו ביקר אותו ואמר לו להוביל את מסע הצלב הבא לירושלים. באמצעות סדרה של נסים ואותות, הוא השיג חסידים רבים, ייתכן כי למעלה מ-30,000 ילדים הצטרפו אליו. הוא הוביל את חסידיו דרומה לעבר מרסיי, ונאמר כי הוא האמין שהים ייקרע עם בואו, כך שהוא וחסידיו יוכלו לצעוד לעבר ירושלים, מה שלא קרה. במרסיי שני סוחרים נתנו לילדים לעבור על שבע סירות, והעלו כמה ילדים שיכלו לעלות. הילדים נמכרו לעבדות לסרצינים של צפון אפריקה ומצרים.

סיפור שני על מסע צלב של ילדים הוא על ילדים מגרמניה שכלל 20,000 משתתפים שנערך באותה שנה והגיע עד איטליה בלבד.

יש מקורות הטוענים שהסיפור הוא על איחוד של שתי תנועות קטנות יותר של ילדים מצרפת וגרמניה, בתחילת המאה ה-13. ניקולס, ילד גרמני שהיה רועה, נאמר שהוביל קבוצה של כ-20,000 ילדים דרך הרי האלפים לאיטליה (רובם מתו מרעב, חטיפות, רציחות וכדומה). בכל מקרה, תקוותיהם להגיע לארץ הקודש לא התגשמו וגם המעטים מאוד שאולי הגיעו לשם כנראה נלקחו לעבדות או לזנות.

כמה היסטוריונים משערים כי מסע צלב זה בדיוני, היות שאין הוכחות לכך שאירוע כזה התרחש. היסטוריונים אחרים סבורים כי מקור שם האירוע בטעות תרגום, שכן אין מדובר בתנועות דתיות של ילדים, אלא של כפריים עניים, ובטעות תרגום שאירעה במהלך המאה ה-12 בתרגום המילה הלטינית "pueri" שמשמעה "נערים" ב"ילדים". המשמעות של "נערים" הייתה למעשה "אנשים חסרי חשיבות" (במובן הביטוי התנ"כי המופיע בספר שמואל) ולא גיל הנעורים.

מחקר שנערך בתחילת שנות השמונים טוען שמסע הצלב של הילדים יצא לדרכו כתוצאה מפרשנות מוטעית שהייתה בקרב עניים חסרי אדמה, באשר למהותה של תנועה דתית מסוימת.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כותרת המשנה של הספר "בית מטבחיים חמש" של קורט וונגוט אודות החוויות שלו כשבוי מלחמה בגרמניה בזמן מלחמת העולם השנייה, היא "מסע הצלב של הילדים". וונגוט מסביר את הנימוק לכך בתוך עלילת הספר. אשת חברו הטוב שהיה שבוי אף הוא, התעמתה עם וונגוט, מתוך מחשבה שהספר יהיה פרו-מלחמתי. וונגוט מסביר כי ספרו, אף שלא יהיה אנטי-מלחמתי במוצהר (משום שבכך אין טעם), יציג גם את הצדדים הפחות נחמדים של המלחמה ושל החיילים. לפי וונגוט, כל המלחמות הן מלחמות של ילדים, משום שרוב המעורבים בהם הם אנשים צעירים שאינם מבינים עדיין את משמעות החיים והמוות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עידן האמונה - התקופות הגדולות בהיסטוריה של תרבויות העולם: אן פרומנטל. ספריית מעריב, 1979. עמוד 60

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]