מס ירושה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מס ירושה או מס עיזבון הוא מס המוטל על כספים ונכסים העוברים בירושה. סכום המס הוא באחוזים מתוך כלל הירושה ומוטל רק על ירושות ששווין עולה על סכום מסוים הנקבע בחוק. מס ירושה אינו מתערב במנגנוני הביקוש וההיצע הטבעיים של השוק, ונועד לצמצם את אי השוויון שנוצר מריכוז ההון בידי מעטים לאורך שנים. מס ירושה קיים כמעט בכל המדינות המפותחות. בישראל נגבה מס ירושה החל משנת 1950 עד שבוטל בשנת 1981, ולא חודש שוב.

האבחנה המקובלת בין מס עיזבון למס ירושה הוא בסיס מס שונה או נישום שונה. מס עיזבון (Estate Tax) הוא מס עסקאות שבו השומה היא על העיזבון ככלל, בטרם בוצעה ההעברה ליורשים. מדרגות מס בהקשר מס עזבון, ימסו את השקלים האחרונים של העיזבון בשיעור המס של כל מדרגה. זהו סוג המס שהיה מקובל בישראל. מס ירושה (Inheritance tax) הוא גם כן מס עסקאות או מס על ההכנסה מירושה בו הנישום הוא היורש. במס ירושה ממוסה כל נישום באופן פרסונלי, כך שיורשים שונים ימוסו באופן שונה. השיקולים העיקריים בקביעת מדרגות מס הם סוג הקשר שהיה בין היורש למוריש (ככל שהפרנטלה ראשונית יותר, כך יהיה המס נמוך יותר. כך למשל נטל המס על הבן יהיה נמוך מנטל המס על האחיין) והכנסות אחרות שיש ליורש. במדרגות מס זהות בין מיסוי ירושה ועיזבון, מיסוי ירושה יניב פחות הכנסות לאוצר המדינה, מאחר שלעולם יהיה העיזבון במדרגת מס גבוהה או דומה לזו של היורש.

חוקי המס[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקי מס הירושה משתנים ממדינה למדינה. ברוב המקומות בן הזוג היורש פטור ממס ירושה. בחוקי המס ישנה התחשבות במספר היורשים - ככל שמספר היורשים גבוה יותר כך שיעור המס יקטן. המס מוחל במקומות שונים על סוגי נכסים שונים: נכסי דלא ניידי, כסף, נכסים פיננסיים, כספי ביטוח חיים וחפציו האישיים של הנפטר (המוערכים באמצעות שמאי). במקביל למס הירושה, כדי שהמס יהיה אפקטיבי, ישנו גם מס מתנות. המס המוטל על מתנות יכול להיות מוגבל בזמן (למשל: מתנה שניתנה עד 7 שנים לפני הפטירה תיחשב כחלק מהירושה ותחויב במס), או בגובה שוויה של המתנה. במקומות שונים ישנם נכסים ומתנות הפטורים ממס ירושה: ניתן לעודד מפעלים וחוות משפחתיות על ידי פטור (חלקי או מלא) ממס ירושה וישנו פטור ממס ירושה על כספים שהועברו למטרות צדקה או תמיכה בארגון פוליטי.

הדיון הציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על קיומו של מס הירושה מתקיים דיון ציבורי ער.

ההתנגדות למס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות הברית המתנגדים למס מציינים כי הוא מוטל על 2% מהאוכלוסייה בלבד, ולכן הוא משקף מצב ברור של עריצות הרוב כנגד המיעוט. מס הירושה הוא בעצם מיסוי כפול, טוענים המתנגדים: על הרכוש העובר בירושה כבר הוטלו מסי קניה, מס הכנסה, ארנונות ומסים נוספים, ומס הירושה מהווה כפל מס. במדינות שבהן המס מוטל על נדל"ן ומפעלים, קובלים המתנגדים על קריסתם של עסקים קטנים וחוות משפחתיות בעקבות מס הירושה. בעלי החוות אמנם מחזיקים ברכוש רב ערך, אך פרנסתם דלה. רכוש זה הוא רכושם היחיד, וערכו הרגשי רב. רווחי החוות לא יוכלו לכסות על מס ירושה, ולכן המס יאלץ אנשים אלה לוותר ויתור גדול. ישנו גם טיעון רגשי: מס הירושה הוא למעשה מס המוטל על אבלים, ושעתם הקשה תהפוך קשה יותר אם יוטל עליהם מס.

טיעון מיוחד עולה מצד מתנגדי המס בישראל: ישראל מהווה מקלט מס עבור עשירים יהודיים מארצות אחרות הרוצים להעביר את הונם לילדיהם במלואו. ישראל נהנית מעולים חדשים אלה, ואימוצו של מס ירושה עלול להרתיע אותם מלבוא. דוגמה לעלייה כזו היא עלייתו של המיליונר תד אריסון, שפטרה את משפחתו ממס ירושה. ניתן להכליל את הדברים ולומר שמס ירושה עלול לגרום להגירה של בעלי הון ממדינה אחת לאחרת, ולפגוע במדינה בה קיים מס הירושה.

נגד מס הירושה עולים גם טיעונים פרקטיים: קל להתחמק ממנו. מס הירושה דוחף אנשים למציאת מקלטי מס שונים בארצות העולם, להפקדת נכסיהם בידי חבר נאמנים ולפתרונות דומים. בסופו של דבר, פתרונות אלה יכבידו על התנהלותו התקינה של השוק החופשי, ולא יוסיפו את התוספת המקווה לתקציב או לרווחת המדינה.

התמיכה במס[עריכת קוד מקור | עריכה]

התומכים במס רואים בו חלוקה צודקת של הנטל בין השכבות באוכלוסייה. התומכים שוללים את הטענה שמדובר במיסוי כפול מאחר שאת מס ההכנסה שילם המוריש, ואת מס הירושה משלמים היורשים. בין השאר נתפס המס כמאזן בין זכות ההורה להוריש לבין חוסר הזכות של הצאצא לרשת (שכן הצאצא לא יגע על מנת לקבל את הירושה). תומכי המיסוי גורסים גם כי עושרו של העשיר אינו רק תוצאה של ייחודו ועבודתו, אלא תוצאה של פעולה משולבת של כל הלוקחים חלק בשוק, ולכן משהו מעושר זה, במידה מסוימת, ראוי שיוחזר לחברה.

ועדת בן-בסט, שהמליצה בשנת 2000 על חידוש מס העיזבון בישראל, נימקה את החלטתה בשלושה נימוקים עיקריים:

  • קבלת הירושה משפרת משמעותית את מצבם הכלכלי של היורשים. כמו במקרים אחרים בהם מצבו הכלכלי של אדם משתפר, גם כאן ראוי להחיל מס המקביל למס הכנסה, מס שבח, ומסים רבים אחרים.
  • יצירת שוויון הזדמנויות על ידי צמצום המעבר הבין דורי של ההון. נימוק זה נשען על התפיסה שבמציאות בה אי השוויון גובר, אדם שבא משכבה סוציו-אקונומית נמוכה, לעתים רחוקות בלבד יוכל לצאת ממנה. מציאות זו מפלה את החלשים ומדרדרת את מצבם מדור לדור. כדי ששוויון הזדמנויות להצלחה כלכלית יהיה מציאותי, ולא רק עקרון, יש צורך בצמצום התופעה של 'ירושת' מעמד סוציו-אקונומי, על ידי החלת מס ירושה.
  • חתירה לשוויון בין אלו המוכרים נכסים לאלו המעבירים אותם. על מכירת נכסים יש חובת מס, ואילו על העברתם, ללא מס ירושה, אין מס. יש כאן הפליה לרעה של המוכרים ואותה ניסתה ועדת בן-בסט לתקן.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מס עיזבון נקבע על ידי הכנסת באוגוסט 1949, רטרואקטיבית מאפריל 1949. החוק קבע פטור מהמס לתרומות למדינה, לרשויות מקומיות, לקרן הקיימת ולקרן היסוד. שיעור המס וגובה העיזבון הממוסה נקבעו בהתאם לקרבת היורשים לנפטר. מדרגת המס הגבוהה ביותר לצאצאי הנפטר נקבע ל-40%, בעוד מדרגת המס הגבוהה ביותר לקרוב רחוק נקבע על 70%‏[1].

בסוף שנת 1955 ביקשה הממשלה לתקן את חוק מס עיזבון כדי לתת בידי האחראי על מס עיזבון יותר כלים לגבות את המס, שהכנסותיו היו קטנות‏[2]. כן הוקמה ועדה לבחינת מס עזבון ובכנסת הועלו הצעות שונות כדי לברר כיצד ניתן להביא לגבייה משמעותית של המס. חבר הכנסת יוחנן בדר מתנועת החרות הציע לבטל את המס בגלל חוסר האפקטיביות שלו‏[3]. בסוף 1957 ביקשו במשרד האוצר לקבוע הקלות במס לאזרחי חוץ, בגלל שהמס נתפס כמפריע להשקעות גורמי חוץ בישראל‏[4]. משנת 1958 דנה הכנסת בהעלאת שיעור מס העזבון ומעבר למדרגות מס אחידים ללא קשר לקרבת היורשים לנפטר‏[5]. כן נדונה הארכת התקופה לפני הפטירה בה ייחשבו מתנות ככלולות בעזבון, מ-3 שנים ל-7 שנים‏[6]. במהלך הדיון ביקש חבר הכנסת נחום לוין לבטל את המס כליל בגלל הנזק שנגרם למשיכת השקעות של תושבי חוץ‏[7]. הדיונים נמשכו על פני מספר שנים ועוררו לגל של התנגדות שיוצגה בעיקר על ידי אנשי חרות והליברלים‏[8][9][10][11]. הביקורת, שהצליחה לשכנע שמס העזבון יפגע גם במעמד הביניים, הביאה להקלות רבות בהצעת החוק‏[12]. בין השאר הוצע להוריד את הערכת השווי של דירת מגורים, כדי למנוע את הצורך למכור את הדירה כדי לשלם את המס‏[13]. בהמשך, הציעה הקואליציה פטור מוחלט מהמס על פנסיות, פיצויים ודירות מגורים‏[14]. התיקון לחוק אושר לבסוף בסוף יולי 1964. למרות שמטרת התיקון היה להגדיל את הגבייה, נטען שהתיקון כלל כה הרבה פרצות שהוא הקל על היורשים‏[15]. בשנת 1969 קיימה מס הכנסה בחינה של המס כדי לסתום פרצות ולהקל על אלמנות שנפגעו בגלל האינפלציה‏[16]. בשנת 1969 קבע בית המשפט העליון שנכסים שהיו רשומים על שם הבעל שנפטר היו במחציתם בבעלות האלמנה ועל כן המחצית לא הייתה חייבת במס עזבון‏[17]. במטרה להגדיל את ההכנסות מהמס, הציע האוצר בשנת 1970 מס מתנות, אולם החוק נתקל בקשיים ולא קודם‏[18]. בראשית 1974 הציעה ועדת משנה של ועדת אשר על עדכון מדרגות המס אל מול השחיקה האנפלציונית וכן על העלאת שיעור המס המקסימלי מ-60% ל-75%‏[19]. תיקונים אלו לא הגיעו לספר החוקים, אולם בתחילת 1976 תוקן החוק כדי לעדכנו אל מול שיעורי האינפלציה‏[20]. בסוף 1977 עודכנו שיעורים אלו בהתאם לעליית המדד‏[21]. בתחילת אוגוסט 1979 העלה שמחה ארליך את סף המס של מס העזבונות במידה רבה מאוד, כך שלפחות 90% מאזרחי ישראל נפטרו מהמס‏[22]. בסוף 1979 הציע מינהל הכנסות המדינה, במסגרת ניסיונות לפשט את מערכת המס, לבטל את מס עזבון או לפחות להעלות את סף המס ולפטור באופן מוחלט את דירות המגורים‏[23]. באוקטובר 1980 הועלה סף הפטור ממס עזבון למליון שקלים‏[24].

המס בוטל החל מ-1 באפריל 1981 ומשרדי מס עזבון נסגרו באוקטובר 1982‏[25]. ביטול המס זכה לביקורת של האופוזיציה שכינה אותו שוחד בחירות‏[26]. ועדת בן בסט טענה כי ביטול המס נבע מהאינפלציה הערה שהייתה באותה עת. במאמר ביקורת על הרעיון לחדש את מס העיזבון דחה יחזקאל פלומין, שהיה ממנסחי הצעת החוק לביטול המס, את קביעת הוועדה, וטען שהמס בוטל מתוך שיקולים אידאולוגים של הליכוד כפי שהובא במצע המפלגה טרם הבחירות. הועלו גם סיבות היסטוריות נוספות לביטול המס, כגון לחץ הדתיים (ר' להלן) והעובדה שהמס הפך לא כלכלי: הוצאות הגביה שלו התקרבו לתקבולים ממנו.

למס העיזבון הישראלי קיים "זנב" מסוים עד היום: הכללתו במסגרת חישובי השבח בעת מכירת מקרקעין.

כאמור לעיל, ועדת בן בסט המליצה לחדש את מס העיזבון בשנת 2000. המלצתה לא יושמה, בין השאר לאור הביקורת עליה. עד היום מתהדרת ישראל בתואר "מקלט מס" בכל הנוגע למס עיזבון.

הכנסות מהמס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההכנסות ממס העזבון היו קטנות ביחס להכנסות המדינה ממיסים. בתקציב 1953/4 הוערכה ההכנסה ממס עזבון בכ-400,000 ל"י, שהיוו כרבע אחוז של הכנסות המדינה הכוללות ממיסים‏[27], אך בפועל הכניס המס רק כ-230,000 ל"י‏[28][29]. בשנת 1955/6 הכניס המס פחות מ-2 פרומיל מהכנסות המדינה ממיסים‏[30]. בשנת 1962/3 הגיעו ההכנסות ממס עזבון לפחות מפרומיל מהכנסות המדינה ממיסים‏[31]. בשנת 1968 הודיע זאב שרף שהוא מתנגד לביטול החוק למרות שהכנסותיו דלות מאוד‏[32]. ההכנסות מהמס המשיכו לנוע בשנות ה-70 סביב 1-1.5 פרומיל של הכנסות המדינה ממיסים‏[33]. רבים מהנישומים התחמקו מהמס על ידי הקמת חברות‏[34].

בסוף 1974 בעקבות ביקורת על תת-גבייה, הודיע האוצר על הגדלת מערך הגבייה של מס עזבון ב-20 אקדמאים‏[35]. כן הודיעה האגף על קו יותר תקיף כלפי הנישומים וקיים מבצע גבייה.

המס ממפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים התפרסמו מספר פרשיות על מס העזבון של אישים מפורסמים. בסוף 1952 העבירה הממשלה בכנסת חוק הפוטר את ירושתו של חיים ויצמן ממס עזבון‏[36]. יורשיו של ש"י עגנון זכו במשפט כנגד מנהל מס עזבון והסכום בו חויבו הורד מ1.6 מליון ל"י לכרבע מליון לירות‏[37].

מס ירושה בארצות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מס ירושה נהוג בכלכלות מפותחות רבות ברחבי העולם. בין השאר נהוג מס ירושה בארצות הברית, בריטניה, גרמניה, צרפת ואיטליה.

בריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מס ירושה הוטל לראשונה כמס עיזבון באנגליה וויילס בשנת 1796. עם הזמן הורד הסף ממנו ומעלה הוטל מס הירושה ובשנת 1857 מס מירושות הוחל באופן תאורטי על ירושות של 20 ליש"ט ומעלה, למרות שהמס נגבה רק לעתים נדירות על ירושות בשווי של פחות מ-1,500 ליש"ט. ב-1894 הוסף היטל מוות שהיה יעיל מאוד בחיסול אחוזות גדולות. בשנת 1975 הוחלף מס העיזבון במס העברת הון כללי שב-1986 הוחלף במס ירושה. בגלל השיטות המגוונות להתחמק מתשלום מס ירושה, הכנסותיו יחסית קטנות, אך לא זניחות, ובשנת 2001 עמדו על 2 מיליארד ליש"ט. בשנת 2005 המס הוא בגובה 40% על ירושות בגודל מעל 275,000 ליש"ט. בחישוב הערך של העיזבון נכללים נכסי דלא ניידי, כספים, כל חפצי הנפטר וכל מתנה שהעניק הנפטר עד 7 שנים לפני מותו. נכסים שהושארו לבן זוג או למוסדות צדקה אינם חייבים במס.

רוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוסיה היה נהוג מס ירושה עד שנת 2006, אז ביטל הפרלמנט הרוסי מס זה.

ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות הברית קיים מס עזבון פדרלי וכמעט בכל המדינות קיים גם מס עזבון של המדינה, אשר בחלק מהמדינות תנאיו דומים למס הפדרלי ובחלק מהמדינות תנאיו שונים.

בשנת 2001 הוחל בתהליך מדורג של הפחתת מס העזבון הפדרלי. שווי החלק של הירושה הפטור ממס עולה בהדרגה ממיליון דולר ל 3.5 מיליון דולר, ואחוז המס יורד בהדרגה מ 50% ל 45%.

מס ירושה ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התורה מייחסת חשיבות רבה להעברת הירושה מאדם לבניו ולא לאנשים אחרים. הגמרא במסכת בבא בתרא (קלג ע"ב) מבקרת את האדם אשר כותב נכסיו לאחרים ולא לבניו ואומרת שאין רוח חכמים נוחה הימנו. הרמ"א בשולחן ערוך חושן משפט סימן רפ"ב כותב שמי שציוה לעשות בנכסיו הטוב שאפשר לעשות - יתנו את נכסיו ליורשיו כי אין טוב מזה. אמנם, חכמים התירו לאדם עשיר לתרום עד שליש מכספו לצדקה לזכות נשמתו ולקרוביו העניים, אך לא חייבו אותו לתרום. על כן המפלגות הדתיות מתנגדות באופן מסורתי להנהגת מס ירושה בישראל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הכנסת אישרה מס עזבון ומס קליטה, דבר, 30 באוגוסט 1949
  2. ^ תיקון חוק מס עזבון, דבר, 28 בנובמבר 1955
  3. ^ תשלום אמת גם במס עזבון, דבר, 11 בינואר 1956
    אושר התיקון למס עזבון, חרות, 15 במרץ 1956
  4. ^ מעט מדי ומאוחר מדי, מעריב, 10 בדצמבר 1957
  5. ^ מס הירושה יועלה, חרות, 4 באוגוסט 1958
  6. ^ הוצע שינוי חשוב בשיטת חישוב מס עזבון, דבר, 22 בדצמבר 1959
  7. ^ ח"כ נ. לוין תובע ביטול מס העיזבון, חרות, 22 בדצמבר 1959
  8. ^ מתעלולי מס עזבון, חרות, 19 בפברואר 1964
    מס ירושה ולא עזבון, חרות, 30 במרץ 1964
    מס עזבון לנישול המעמד הבינוני, חרות, 24 במאי 1964
  9. ^ חוק מס עזבון, מעריב, 30 בינואר 1964
    דן מרגליתיורשי העזבונות הקטנים ישלמו מיסים מוגבהים, חרות, 22 בינואר 1964
  10. ^ המצדדים: העשירים צריכים לשלם, מעריב, 8 ביולי 1964
  11. ^ ישראל קרגמןמס עזבון, דבר, 27 ביולי 1964
  12. ^ הקלות רבות בהצעת חוק מס העזבון, דבר, 22 ביולי 1964
  13. ^ תיקונים מקילים בחוק, מעריב, 14 ביולי 1964
  14. ^ גימלאות פנסיה ביטוח ודירות, דבר, 24 ביולי 1964
  15. ^ יהושע ביצוראושר חוק מס העזבון, מעריב, 31 ביולי 1964
  16. ^ מס עזבון בבדיקה, מעריב, 10 באפריל 1969
  17. ^ הבעל והאשה שותפים ברכוש, דבר, 5 באוגוסט 1969
  18. ^ חוק מס מתנות לא יוגש לאישור הכנסת, מעריב, 20 באוגוסט 1970
  19. ^ דוד ליפקין, יתר גמישות בחישוב מתנות שניתנו, דבר, 20 בפברואר 1974
  20. ^ יוסף שפט, התאמת חוק מס עזבון לאינפלציה, דבר, 2 בפברואר 1976
  21. ^ בשנה הבאה: עלייה גדולה במחירי הדלק, דבר, 13 בנובמבר 1977
  22. ^ 90% מאזרחי ישראל שוחררו ממס עזבון, דבר, 2 באוגוסט 1979
  23. ^ יוסף פריאל, הרפורמה הבאה: במיסוי העקיף, דבר, 25 בנובמבר 1979
  24. ^ אורן שדמי, עזבון עד מליון פטור ממס, מעריב, 17 באוקטובר 1980
  25. ^ סגירת משרדי מס עזבון, מעריב, 31 באוקטובר 1982 (מודעה)
  26. ^ היקף שוחד הבחירות של האוצר, דבר, 30 ביוני 1981
  27. ^ תקציב ההכנסה של המדינה לשנת 1953/54, חרות, 27 במרץ 1953
  28. ^ תקציב המדינה בשנת 1953-54, חרות, 1 ביולי 1954
  29. ^ וראו גם: ההכנסות וההוצאות בתקציב החדש, הצופה, 21 בפברואר 1954
  30. ^ התקציב החדש - 850 מליון ל"י, דבר, 6 בינואר 1957
  31. ^ 2.8 מליארד לירות הכנסות המדינה, חרות, 8 באפריל 1964
  32. ^ שרף: לא אציע הגדלת המסים בשנת 1969, דבר, 4 באוקטובר 1968
  33. ^ הצעת התקציב שלנת הכספים 1972, מעריב, 23 בפברואר 1972
    הכנסות ממסים ותשלומי חובה 1976-1978, דבר, 10 בינואר 1978
  34. ^ גבריאל ברטל, מסלול השקר ומחצית האמת, מעריב, 25 ביולי 1974
  35. ^ האוצר יתגבר מנגנון גביית מס עזבון, דבר, 31 בדצמבר 1974
  36. ^ חוק הנשיא וייצמן פוטר ממס עזבון, חרות, 27 בנובמבר 1952
    שחרור עזבון וייצמן ממס, חרות, 10 בדצמבר 1952
    הוגש חוק הנשיא תשי"ג להקצבת גמלא לאשת הנשיא המנוח, חרות, 26 במאי 1953
    אין זכות מוסרית לתת פריבילגיה, חרות, 27 במאי 1953
  37. ^ עמוס לבב, יורשי ש"י עגנון פטורים, מעריב, 7 במאי 1979