מס ירושה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מס ירושה או מס עיזבון הוא מס המוטל על כספים ונכסים העוברים בירושה. סכום המס הוא באחוזים מתוך כלל הירושה ומוטל רק על ירושות ששווין עולה על סכום מסוים הנקבע בחוק. מס ירושה אינו מתערב במנגנוני הביקוש וההיצע הטבעיים של השוק, ונועד לצמצם את אי השוויון שנוצר מריכוז ההון בידי מעטים לאורך שנים. מס ירושה קיים כמעט בכל המדינות המפותחות. בישראל נגבה מס ירושה החל משנת 1950 עד שבוטל בשנת 1981, ולא חודש שוב.

האבחנה המקובלת בין מס עיזבון למס ירושה הוא בסיס מס שונה או נישום שונה. מס עיזבון (Estate Tax) הוא מס עסקאות שבו השומה היא על העיזבון ככלל, בטרם בוצעה ההעברה ליורשים. מדרגות מס בהקשר מס עזבון, ימסו את השקלים האחרונים של העיזבון בשיעור המס של כל מדרגה. זהו סוג המס שהיה מקובל בישראל. מס ירושה (Inheritance tax) הוא גם כן מס עסקאות או מס על ההכנסה מירושה בו הנישום הוא היורש. במס ירושה ממוסה כל נישום באופן פרסונלי, כך שיורשים שונים ימוסו באופן שונה. השיקולים העיקריים בקביעת מדרגות מס הם סוג הקשר שהיה בין היורש למוריש (ככל שהפרנטלה ראשונית יותר, כך יהיה המס נמוך יותר. כך למשל נטל המס על הבן יהיה נמוך מנטל המס על האחיין) והכנסות אחרות שיש ליורש. במדרגות מס זהות בין מיסוי ירושה ועיזבון, מיסוי ירושה יניב פחות הכנסות לאוצר המדינה, מאחר שלעולם יהיה העיזבון במדרגת מס גבוהה או דומה לזו של היורש.

חוקי המס[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקי מס הירושה משתנים ממדינה למדינה. ברוב המקומות בן הזוג היורש פטור ממס ירושה. בחוקי המס ישנה התחשבות במספר היורשים - ככל שמספר היורשים גבוה יותר כך שיעור המס יקטן. המס מוחל במקומות שונים על סוגי נכסים שונים: נכסי דלא ניידי, כסף, נכסים פיננסיים, כספי ביטוח חיים וחפציו האישיים של הנפטר (המוערכים באמצעות שמאי). במקביל למס הירושה, כדי שהמס יהיה אפקטיבי, ישנו גם מס מתנות. המס המוטל על מתנות יכול להיות מוגבל בזמן (למשל: מתנה שניתנה עד 7 שנים לפני הפטירה תיחשב כחלק מהירושה ותחויב במס), או בגובה שוויה של המתנה. במקומות שונים ישנם נכסים ומתנות הפטורים ממס ירושה: ניתן לעודד מפעלים וחוות משפחתיות על ידי פטור (חלקי או מלא) ממס ירושה וישנו פטור ממס ירושה על כספים שהועברו למטרות צדקה או תמיכה בארגון פוליטי.

הדיון הציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על קיומו של מס הירושה מתקיים דיון ציבורי ער.

ההתנגדות למס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות הברית המתנגדים למס מציינים כי הוא מוטל על 2% מהאוכלוסייה בלבד, ולכן הוא משקף מצב ברור של עריצות הרוב כנגד המיעוט. מס הירושה הוא בעצם מיסוי כפול, טוענים המתנגדים: על הרכוש העובר בירושה כבר הוטלו מסי קניה, מס הכנסה, ארנונות ומסים נוספים, ומס הירושה מהווה כפל מס. במדינות שבהן המס מוטל על נדל"ן ומפעלים, קובלים המתנגדים על קריסתם של עסקים קטנים וחוות משפחתיות בעקבות מס הירושה. בעלי החוות אמנם מחזיקים ברכוש רב ערך, אך פרנסתם דלה. רכוש זה הוא רכושם היחיד, וערכו הרגשי רב. רווחי החוות לא יוכלו לכסות על מס ירושה, ולכן המס יאלץ אנשים אלה לוותר ויתור גדול. ישנו גם טיעון רגשי: מס הירושה הוא למעשה מס המוטל על אבלים, ושעתם הקשה תהפוך קשה יותר אם יוטל עליהם מס.

טיעון מיוחד עולה מצד מתנגדי המס בישראל: ישראל מהווה מקלט מס עבור עשירים יהודיים מארצות אחרות הרוצים להעביר את הונם לילדיהם במלואו. ישראל נהנית מעולים חדשים אלה, ואימוצו של מס ירושה עלול להרתיע אותם מלבוא. דוגמה לעלייה כזו היא עלייתו של המיליונר תד אריסון, שפטרה את משפחתו ממס ירושה. ניתן להכליל את הדברים ולומר שמס ירושה עלול לגרום להגירה של בעלי הון ממדינה אחת לאחרת, ולפגוע במדינה בה קיים מס הירושה.

נגד מס הירושה עולים גם טיעונים פרקטיים: קל להתחמק ממנו. מס הירושה דוחף אנשים למציאת מקלטי מס שונים בארצות העולם, להפקדת נכסיהם בידי חבר נאמנים ולפתרונות דומים. בסופו של דבר, פתרונות אלה יכבידו על התנהלותו התקינה של השוק החופשי, ולא יוסיפו את התוספת המקווה לתקציב או לרווחת המדינה.

התמיכה במס[עריכת קוד מקור | עריכה]

התומכים במס רואים בו חלוקה צודקת של הנטל בין השכבות באוכלוסייה. התומכים שוללים את הטענה שמדובר במיסוי כפול מאחר שאת מס ההכנסה שילם המוריש, ואת מס הירושה משלמים היורשים. בין השאר נתפס המס כמאזן בין זכות ההורה להוריש לבין חוסר הזכות של הצאצא לרשת (שכן הצאצא לא יגע על מנת לקבל את הירושה). תומכי המיסוי גורסים גם כי עושרו של העשיר אינו רק תוצאה של ייחודו ועבודתו, אלא תוצאה של פעולה משולבת של כל הלוקחים חלק בשוק, ולכן משהו מעושר זה, במידה מסוימת, ראוי שיוחזר לחברה.

ועדת בן-בסט, שהמליצה בשנת 2000 על חידוש מס העיזבון בישראל, נימקה את החלטתה בשלושה נימוקים עיקריים:

  • קבלת הירושה משפרת משמעותית את מצבם הכלכלי של היורשים. כמו במקרים אחרים בהם מצבו הכלכלי של אדם משתפר, גם כאן ראוי להחיל מס המקביל למס הכנסה, מס שבח, ומסים רבים אחרים.
  • יצירת שוויון הזדמנויות על ידי צמצום המעבר הבין דורי של ההון. נימוק זה נשען על התפיסה שבמציאות בה אי השוויון גובר, אדם שבא משכבה סוציו-אקונומית נמוכה, לעתים רחוקות בלבד יוכל לצאת ממנה. מציאות זו מפלה את החלשים ומדרדרת את מצבם מדור לדור. כדי ששוויון הזדמנויות להצלחה כלכלית יהיה מציאותי, ולא רק עקרון, יש צורך בצמצום התופעה של 'ירושת' מעמד סוציו-אקונומי, על ידי החלת מס ירושה.
  • חתירה לשוויון בין אלו המוכרים נכסים לאלו המעבירים אותם. על מכירת נכסים יש חובת מס, ואילו על העברתם, ללא מס ירושה, אין מס. יש כאן הפליה לרעה של המוכרים ואותה ניסתה ועדת בן-בסט לתקן.

ביטול המס בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המס בוטל החל מ-1 במרץ 1981. ועדת בן בסט טענה כי ביטול המס נבע מהאינפלציה הערה שהייתה באותה עת. במאמר ביקורת על הרעיון לחדש את מס העיזבון דחה יחזקאל פלומין, שהיה ממנסחי הצעת החוק לביטול המס, את קביעת הוועדה, וטען שהמס בוטל מתוך שיקולים אידאולוגים של הליכוד כפי שהובא במצע המפלגה טרם הבחירות. הועלו גם סיבות היסטוריות נוספות לביטול המס, כגון לחץ הדתיים (ר' להלן) והעובדה שהמס הפך לא כלכלי: הוצאות הגביה שלו התקרבו לתקבולים ממנו.

למס העיזבון הישראלי קיים "זנב" מסוים עד היום: הכללתו במסגרת חישובי השבח בעת מכירת מקרקעין.

כאמור לעיל, ועדת בן בסט המליצה לחדש את מס העיזבון בשנת 2000. המלצתה לא יושמה, בין השאר לאור הביקורת עליה. עד היום מתהדרת ישראל בתואר "מקלט מס" בכל הנוגע למס עיזבון.

מס ירושה בארצות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מס ירושה נהוג בכלכלות מפותחות רבות ברחבי העולם. בין השאר נהוג מס ירושה בארצות הברית, בריטניה, גרמניה, צרפת ואיטליה.

בריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מס ירושה הוטל לראשונה כמס עיזבון באנגליה וויילס בשנת 1796. עם הזמן הורד הסף ממנו ומעלה הוטל מס הירושה ובשנת 1857 מס מירושות הוחל באופן תאורטי על ירושות של 20 ליש"ט ומעלה, למרות שהמס נגבה רק לעתים נדירות על ירושות בשווי של פחות מ-1,500 ליש"ט. ב-1894 הוסף היטל מוות שהיה יעיל מאוד בחיסול אחוזות גדולות. בשנת 1975 הוחלף מס העיזבון במס העברת הון כללי שב-1986 הוחלף במס ירושה. בגלל השיטות המגוונות להתחמק מתשלום מס ירושה, הכנסותיו יחסית קטנות, אך לא זניחות, ובשנת 2001 עמדו על 2 מיליארד ליש"ט. בשנת 2005 המס הוא בגובה 40% על ירושות בגודל מעל 275,000 ליש"ט. בחישוב הערך של העיזבון נכללים נכסי דלא ניידי, כספים, כל חפצי הנפטר וכל מתנה שהעניק הנפטר עד 7 שנים לפני מותו. נכסים שהושארו לבן זוג או למוסדות צדקה אינם חייבים במס.

רוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוסיה היה נהוג מס ירושה עד שנת 2006, אז ביטל הפרלמנט הרוסי מס זה.

ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות הברית קיים מס עזבון פדרלי וכמעט בכל המדינות קיים גם מס עזבון של המדינה, אשר בחלק מהמדינות תנאיו דומים למס הפדרלי ובחלק מהמדינות תנאיו שונים.

בשנת 2001 הוחל בתהליך מדורג של הפחתת מס העזבון הפדרלי. שווי החלק של הירושה הפטור ממס עולה בהדרגה ממליון דולר ל 3.5 מיליון דולר, ואחוז המס יורד בהדרגה מ 50% ל 45%.

מס ירושה ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התורה מייחסת חשיבות רבה להעברת הירושה מאדם לבניו ולא לאנשים אחרים. הגמרא במסכת בבא בתרא (קלג ע"ב) מבקרת את האדם אשר כותב נכסיו לאחרים ולא לבניו ואומרת שאין רוח חכמים נוחה הימנו. הרמ"א בשולחן ערוך חושן משפט סימן רפ"ב כותב שמי שציוה לעשות בנכסיו הטוב שאפשר לעשות - יתנו את נכסיו ליורשיו כי אין טוב מזה. אמנם, חכמים התירו לאדם עשיר לתרום עד שליש מכספו לצדקה לזכות נשמתו ולקרוביו העניים, אך לא חייבו אותו לתרום. על כן המפלגות הדתיות מתנגדות באופן מסורתי להנהגת מס ירושה בישראל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]