מעסיק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מעביד)
עובדי מפעל בהנובר, גרמניה, עם המעסיק, מייסד המפעל (במרכז השורה העליונה), 1919

מעסיק או מעביד הוא כל אדם וכל ארגון שנותנים לעובדים שכר בתמורה לעבודתם. לעיתים ניתן השכר לפי מספר שעות העבודה, ולעיתים לפי סכום שנקבע מראש לתקופת העבודה. כמו כן לעיתים מחולק שכרם של עובדים, ובכלל זה עובדים על בסיס משכורת, לשכר בסיס ולשכר עבור פעולות נוספות, כגון שעות נוספות.

מעבידים יכולים להיות אנשים פרטיים השוכרים, למשל, שמרטף, אשר עובד בשכר שעה; אך יכולים להיות גם תאגידים גדולים ומוסדות ממשלתיים אשר מעסיקים אלפי אנשים. במרבית החברות המערביות, הממשלות הן המעסיק הגדול ביותר, אבל רוב כוח העבודה מועסק במגזר הפרטי בעסקים קטנים ובינוניים.

המעסיק הוא ששולט על הבסיס היצרני של מקום העבודה ועל ההון והמשאבים במקום העבודה. גם תוצר קניין רוחני של העובד מצוי בדרך כלל בחזקת המעסיק.

הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיני העבודה יש התייחסות נרחבת לזכויות וחובות של המעסיק, אך אין בהם הגדרה למושג בסיסי זה. בהעסקה על ידי קבלן כוח אדם מקובל להבחין בין המעסיק הפורמלי, שהוא הקבלן, ובין המעסיק בפועל, שהוא רוכש השירותים מהקבלן, שאצלו נעשית העבודה. האחריות לציות לדיני העבודה מוטלת בראש ובראשונה על הקבלן, אך אחריות מסוימת מוטלת על המעסיק בפועל. בעבודה במסגרת אשכול חברות, זהות המעסיק אינה חד משמעית.

בפקודת הנזיקין מוגדר מעביד: "מי שיש לו ביחסיו עם אדם אחר שליטה גמורה על הדרך שבו אדם אחר מבצע עבודה בשבילו, ואילו הוא עצמו אין עליו מרות דומה לגבי אותה עבודה". בסעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין, מוגדר מעביד, לעניין סעיף זה: "החייב לפי החוק בתשלום דמי הביטוח בעד המבוטח, לרבות מי שהמעביד אחראי למעשהו לפי סעיף 13 לפקודה זו". על פי פסיקת בית המשפט העליון, הגדרה זאת חלה גם על חוק הביטוח הלאומי. בשנת 1997 ברוב של 3 נגד 2 החליטו שופטי בית המשפט העליון שהמונח "מעביד" בסעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין אינו כולל "עובד עצמאי".[1]

בשנת 2014 תוקנו חוק הביטוח הלאומי ופקודת מס הכנסה והוכללה בהם ההגדרה שמעביד ומעסיק הם: "מי שמעסיק אדם במסגרת יחסי עבודה".[2]

בחירת מינוח לחקיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח ששימש בחוקי מדינת ישראל לציון המעסיק היה "מעביד". מונח זה ספג ביקורת בתחילת 1951 מצד חבר הכנסת יעקב גיל מהציונים הכלליים שטען שבכל מקום בתנ"ך שבו מופיע השורש להעביד הוא מופיע בקונוטציה שלילית ועל כן יש להשתמש במקום זאת במונח "נותן עבודה". הצעתו של גיל לא נתקבלה, בגלל הטענה שהמונח "נותן עבודה" מעביר קונוטציה של חסד שניתן לעובד.[3]

ביולי 2014 אישרה הכנסת חוק[2] הקובע שב-45 מחוקי מדינת ישראל, שבהם מופיע המונח "מעביד" על הטיותיו, הוא יוחלף למונח "מעסיק". דברי ההסבר להצעת החוק נימקו זאת: "למונח מעביד, על הטיותיו, עלולה להיות משמעות שלילית, המתקשרת בין היתר לניצול, שיש בה כדי להשפיע על השיח המשפטי והציבורי כלפי מי שמעסיק עובדים. לפיכך מוצע להחליף מונח זה במונח מעסיק, שאינו טעון במשמעות שלילית כאמור."[4] גם לאחר תיקון זה מתקיימים מאות מופעים של המושג "מעביד" בפקודת מס הכנסה, בחוק הביטוח הלאומי, בחוק ביטוח בריאות ממלכתי ובחוקים נוספים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]