מעברה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הדף "מעברה" מפנה לכאן. לערך העוסק בנקודת חצייה של נחל, ראו מעברה (נקודת חצייה).

מעברה היא סוג של יישוב זמני (מחנה מעבר) במדינת ישראל שהוקמו בשנות ה-50. את הרעיון להקים את המעברות העלה לוי אשכול בעת ששימש כראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות. מעברות הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים או ביישובים ערביים נטושים, זאת כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה. ב - 23 במאי 1950 פורסמה בעיתון דבר: "הוקמה "המעברה" הראשונה לעולים שיעסקו בעבודות יעור--- בהרי ירושלים, על מורדותיה של כסלון הדרומית"‏‏, תוך פחות משנתיים כבר חיו במעברות כרבע מליון בני אדם[1].

הבתים במעברות היו דלים ביותר הן מכיוון שתוכננו להיות פתרון זמני, והן בשל חוסר באמצעים. סוגי המבנים שהיו במעברות היו מגוונים: אוהלים, בדונים (מבנה דמוי צריף עשוי בד), פחונים (מבנה עשוי פח), אסבסטונים (מבנה עשוי אסבסט) וצריפונים. על אף שהעלייה ההמונית בקום המדינה (במיוחד בשלוש וחצי השנים הראשונות) הייתה מורכבת מיוצאי אסיה וצפון אפריקה ומיוצאי אירופה ואמריקה בצורה כמעט שווה, כבר בשנת 1952 מעל 80% מתושבי המעברות היו מיוצאי אסיה וצפון אפריקה (סבירסקי, 1981 : 21). יחס זה נשמר לאורך השנים. היו לכך שתי סיבות עיקריות: הראשונה, גופי המדינה המיישבים (בעיקר הסוכנות היהודית) ביצעו מדיניות מפלה, כאשר דאגו יותר ליוצאי אירופה ואמריקה לדיור קבע (בעיקר במרכז הארץ), לעתים על חשבון יוצאי אסיה וצפון אפריקה. דוגמה לכך ניתן לראות מתוך פרוטוקול של ישיבה מיוחדת של הסוכנות היהודית בהשתתפות דוד בן-גוריון, בה סקר ראש מחלקת הקליטה ברגינסקי את פריסת העולים עד 1956 (הישיבה התקיימה ב-10 בדצמבר באותה שנה)[2]:

   
מעברה
 ב-27 החודשים האחרונים עלו 85 אלף מצפון אפריקה ו-85% מהם הופנו לאזורי פיתוח שהם מחוץ לרצועת גדרה-נהריה, אלא הופנו למקומות כגון: באר שבע, דימונה, אילת, אופקים, עזתה, קריית גת, קריית שמונה, בצת וחצור. לגבי העלייה הפולנית הדבר שונה. בחודשיים האחרונים עלו מפולין יותר מאלפיים איש. חלקם הוכנסו למקומות ריקים שהיו בתוך הרצועה (גדרה-נהריה), משום שנשארו דירות פנויות ויכולנו להשתמש בהם, ואנו נשלח את הפולנים גם לזכרון יעקב, לבנימינה, כי את הפולנים לא נוכל לשלוח לבדונים וצריפונים, להם אנחנו צריכים שיכון המתקבל על הדעת.
   
מעברה

הסיבה השנייה נעוצה בטיב הקשרים בין ותיקי הארץ ובין יוצאי אירופה ואמריקה. אלה האחרונים נעזרו באוכלוסיית הוותיקים (בעיקר קרובי משפחה) כדי לצאת מהמעברות.

בין תושבי המעברות היו שהתבססו מבחינה כלכלית ועברו למגורי קבע טובים יותר, והיו שהמשיכו להתגורר בהן במשך שנים רבות.

אחדות מהמעברות התפתחו ליישובי קבע עצמאיים (ראו, למשל, יקנעם עילית), ויש שכל יושביהן פונו מהן והן נהרסו לשם בניית שכונה חדשה.

תוכן עניינים

[עריכה] רשימת המעברות לפי אזור גאוגרפי והיישוב אליו צורפה המעברה

[עריכה] אזור הגליל ועמק יזרעאל

[עריכה] אזור חיפה

  • מעברת שער עליה - במקומה נבנו שכונת מחנה דוד ששינתה את שמה ל"נווה דוד" ושכונת "שער העלייה".
  • מעברת מעיין - בין רחוב רמב"ן לרחוב חנה סנש, במקומה נבנו חלק מרחוב הבעל שם טוב, בתי מגורים ובית ספר.
  • מעברת טירה דרומית - צורפה לטירת הכרמל בשנת 1954
  • מעברת טירה צפונית - צורפה לטירת הכרמל בשנת 1954
  • מעברת כפר חסידים א' - צורפה לרכסים בשנת 1957
  • מעברת כפר חסידים ב' - צורפה לרכסים בשנת 1957
  • מעברת עירון - פורקה בשנת 1952
  • מעברת פתח עירון - פורקה בשנת 1952
  • מעברת קיסרי - צורפה לאור עקיבא בשנת 1953
  • מעברת שפרעם או מעברת גילעם - צורפה לקריית אתא בשנת 1958
  • מעברת קריית חיים - בנייניה לא פורקו עד שנות התשעים, אוכלסה בקרוואנים עם העלייה מאתיופיה בסוף שנות התשעים
  • מעברת קריית בנימין - כל קריית בנימין אוחדה עם כפר אתא ויצרו את קרית אתא.

[עריכה] אזור השרון

[עריכה] אזור גוש דן


[עריכה] אזור ירושלים

[עריכה] אזור השפלה

[עריכה] אזור הנגב

[עריכה] "מעברות" מודרניות

בסוף שנות השמונים ובתחילת שנות התשעים הוקמו שכונות קרוונים אשר שימשו כמעברות, כדי לשמש שיכון זמני לעולים שהגיעו ממדינות ברית המועצות ומאתיופיה. לשכונות אלה היה גם תפקיד בפתרון מצוקת הדיור של תושבים מקומיים.

בשנת 2005 הוקמו שכונות קרווילות, סמוך ליישוב ניצן ליד אשקלון וסביב היישוב יד בנימין, כדי לשמש דיור זמני למפוני תוכנית ההתנתקות עד שייבנו בתי הקבע שלהם. רבים הגדירו שכונות אלו כ'מעברות', כהסתייגות מתנאי המחייה הירודים בהם.

[עריכה] ראו גם


[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ ‏"המעברות", מאת מרים קצ'נסקי, מתוך האתר של מוסד יד יצחק בן צבי‏
  2. ^ תום שגב, 1949 הישראלים הראשונים, דומינו, ירושלים 1984, עמ' 123-187.

[עריכה] לקריאה נוספת

  • שלמה סבירסקי, לא נחשלים אלא מנוחשלים: מזרחים ואשכנזים בישראל, ניתוח סוציולוגי ושיחות עם פעילים ופעילות, מחברות למחקר ולבקורת, 1981
  • יצחק נוי, גבעת האירוסים השחורים. ספר המתאר את היחסים שבין יישוב ותיק לבין תושבי המעברה שהוקמה בקרבת היישוב.
  • תום שגב, 1949 הישראלים הראשונים, דומינו, ירושלים 1984
  • יוסי אלפי, לובה אליאב, משני עברי המעברה, הוצאת מעריב 2006

[עריכה] קישורים חיצוניים

[עריכה] הערות שוליים


מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A2%D7%91%D7%A8%D7%94
כלים אישיים