מעוז בודפשט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קו בר-לב בשבוע הראשון של מלחמת יום הכיפורים. מוצב בודפשט מסומן במשולש העליון, לחופי הים התיכון
דגל ישראל שהתנוסס במעוז במשך כל ימי המלחמה. הדגל נשמר במשך שנים אצל אל"ם פנחס נוי שהיה מפקד החטיבה המרחבית הצפונית בסיני, וכיום מוצג במוזיאון יד לשריון[1]

מעוז בודפשט היה המעוז הצפוני ביותר בקו בר-לב ושכן על שפת הים התיכון. בודפשט הוא המעוז היחיד שלא נכבש ולא פונה במהלך מלחמת יום הכיפורים. המוצב נודע בכינויו "בודפשט" שהיה שם הקוד שלו במפת סיריוס.

מעוז בודפשט נהנה מבידוד גאוגרפי ומתנאים טופוגרפיים שהקשו על הגישה אליו, הוא לא שכן על שפת תעלת סואץ כמו יתר המעוזים, אלא על רצועה צרה, שהפרידה בין הים התיכון לבין אזור מלחה שהוצף לפרקים. דרך הגישה הסלולה אל המעוז, "ציר מכפלת", הייתה על השרטון שבין פורט פואד לימת ברדוויל.

הקרבות על מעוז בודפשט[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ הקרבות ב-6 באוקטובר 1973 אוייש המעוז ב-10 חיילי מילואים מגדוד 68 של החטיבה הירושלמית בפיקודו של סרן מוטי אשכנזי, שהיה סגן מפקד פלוגה ג' בגדוד, ב-42 חיילי תותחנים מגדוד "שפיפון", שהפעילו 4 תותחי הוביצר 155 מ"מ קבועים בתוך שני בונקרים, שכונו תותחי נברון ושתי מרגמות סולתם 120 מ"מ, ובחוליית מכ"ם מחיל הים בת שישה חיילים.

בודפשט נחשב המוצב הגדול ביותר בקו ברלב וחשיבותו הרבה הייתה בהיותו על חוף הים התיכון וסמוך לפורט פואד. ככזה היה 'העיניים של חיל הים מול המצרים' ומשום כך ניסו המצרים להשתלט עליו למן פתיחת המלחמה ב-6 באוקטובר.

על פי עדותו של אשכנזי, מצב המעוז היה מוזנח מאד, עם מיגון חסר או לקוי, ללא התייחסות עניינית מצד מפקדי הגזרה חרף הפצרותיו, כך גם ממצאי מודיעין כגון עקבות אנשי צפרדע מצרים, שהתגלו על הציר המוביל למוצב. ערב המלחמה דולל הכוח שעמד לרשותו, כשהעביר תשעה אנשים מיחידתו לתעוז "טרקלין" העורפי יותר.

התקפת המצרים ב-6 באוקטובר החלה בהפגזה ארטילרית והפצצה בנפלם על המעוז, שחיפתה על התקדמות טור שריון, נגמ"שים, ג'יפים נושאי תול"רים ומשאיות נושאות חי"ר מחטיבה 135 המצרית מכיוון מפורט פואד, או צפון מערב. בהפגזה נהרגו שלושה מחיילי המוצב שהפעילו את המרגמות: שניים מחיילי התותחנים וחייל מהנח"ל שנשלח מהרבנות הצבאית לעריכת תפילות יום הכיפורים במעוז וסייע ללוחמים. שלושה חיילים נוספים נפצעו וחייל נוסף מהסוללה נהרג מהפצצות אוויריות של מטוסי סוחוי. למעוז חברו בצהריי היום, שני טנקי מגח בפיקודו של סגן-משנה שאול מוזס מגדוד 9 של חטיבה 14. הכוח של מוזס השמיד כשישה טנקים מצריים, 10 נגמ"שים וכלים נוספים והביא לנסיגה של הכוחות, סיוע אווירי ישראלי פגע בכוחות הנסוגים. ביום השני של המלחמה יצאו מכלל פעולה התותחים של המוצב, לאחר שפגז זרחן פגע במצבור החומר ההודף של הסוללה. בהמשך המלחמה הדפו הטנקים בסיוע חיילי המעוז תקיפות נוספות של המצרים שהגיחו על גבי כלי רכב אמפיבים מכיוון הים.

בערב היום הראשון של המלחמה, נחת כוח קומנדו מצרי על השרטון, חסם במוקשים את ציר "מכפלת" - דרך הגישה מדרום-מזרח למעוז, והציב מארב טילי סאגר. טנקים מ"כוח לפידות", גדוד מוקטן שהורכב אד-הוק בתחילת המלחמה, בפיקודו של יעקב לפידות, ניסו לחבור אל המוצב אך פעמיים נהדפו לאחר שנפגעו מהמוקשים וממארב הטילים. ב-9 באוקטובר תקף הכוח, בהרכב של פלוגת טנקים ופלוגת ח"יר מסיירת שקד, את המארב המצרי אך נבלם תוך שהוא סופג פגיעות קשות, 15 הרוגים וכ-30 פצועים. רק ב-11 באוקטובר הצליח כוח צנחנים מגדוד 564 בפיקודו של יוסי יפה יחד עם פלוגה מגדוד 906 (קורס מכ"ים של הנח"ל) לחסל את המארב ולחבור למעוז בודפשט. לאחר החבירה הוחלפו לוחמי החטיבה הירושלמית בפלוגה מוקטנת מגדוד 906. כמה ימים לאחר מכן נוספה מחלקה שישבה בבלוזה וחברה ליתרת הפלוגה של 906 בבודפשט.ב-11 באוקטובר הועבר הפיקוד על מוצב בודפשט ממוטי אשכנזי לסרן סמי פור, מ"פ פלוגת קורס מכי"ם נח"ל 906. יצויין כי חיילי קורס המכי"ם של נחל 906 עמדו ב-6 באוקטובר 3 ימים לפני סיום הקורס.

ב-15 באוקטובר חסמו שוב כוחות מצרים את ציר "מכפלת", כוח חרמ"ש מגדוד 141 של חטיבה 204, ספג פגיעות קשות בשעה שניסה לפרוץ את הציר ושלושה זחל"מים הושמדו. הוחלט על ידי האוגדה להטיל את משימת פתיחת הציר על פלוגה ל' של גדוד חרמ"ש 128 מחטיבה 11 השכנה, שהועברה לפיקודה של חטיבה 204. פלוגה ל' מנתה כ- 80 חיילי חרמ"ש מצוידים בכ-10 זחל"מים שציודם אינו משופר (מכשירי קשר תקולים או לא קיימים). המצרים שהטמינו את המארב על הציר היו מצוידים בנשק אנטי טנקי ופתחו באש תופת, התפתח קרב קשה מאוד ועקוב מדם. מפקד הפלוגה נפגע מפגיעת כדור ונהרג. הזחל"ם המשיך עד שהגיע למעוז, מפקד אחר לקח פיקוד והחזיר את הזחל"מים אחורנית כדי להגיע אל המארב, אולם המצרים החלו לירות אש חזקה. כמה זחל"מים נפגעו, הכוח נעצר והסתער על המצרים. בסיום הקרב יצאו המצרים מהבורות בהם התחפרו ונכנעו. בקרב זה נהרגו 18 חיילי צה"ל ו-35 נפצעו. מיד לאחר הקרב הגיעה תגבורת של גדוד צנחנים 564 שסייע לטפל בפצועים, לקחת את השבויים המצרים ולפנות את ההרוגים. הדרך לבודפשט נותרה פתוחה עד לסיום המלחמה.

במקביל נחתו כוחות חי"ר מצריים בנגמשים אמפיביים מהים מצפון וכן כוחות חי"ר נוספים תקפו המוצב מכיוון דרום מזרח בפעולת הטעייה מכיוון ציר מכפלת ומדרום למוצב. כוח חיילי קורס המכי"ים של נחל 906 גונן בחרוף נפש על המוצב. ארבעה הנגמשי"ם האמפיביים חטפו פגיעות ישירות ונשארו על חוף הים. עשרות חיילים מצריים נהרגו בנסיון התקפה זה על בודפשט. כוחות הקומנדו המצרים השאירו על החוף כקילומטר צפונית מערבית לכיוון פורט פואד סירות קומנדו שעל שעוני המנועים היו 2 שעות מנוע בלבד. בערב לפני הפסקת האש יצא כוח קטן של חיילי הנח"ל עם חיילי שייטת 13 לאסוף את סירות ה'זודיאק' מקרבת המוצב המצרי. על הסירות התגלה ציוד רב, בין היתר להביורים שהכינו להתקפה בתוך תעלות מוצב בודפשט. הסירות הועברו לשירות חיל הים.

על גבורתו בקרב על המעוז זכה שאול מוזס בעיטור המופת. על גבורתם בקרבות ב-15 באוקטובר זכו משה לוי, שהמשיך להלחם אף על פי שידו נקטעה מפגיעת סאגר, בעיטור הגבורה; רם כהן, שלמה בלבן ודב גרשטיין בעיטור העוז; אלי חסן בעיטור המופת וניסים סוויד בצל"ש הרמטכ"ל. עיטור עוז נוסף הוענק לרפאל צבר בין השאר על גבורתו בקרב ב-9 באוקטובר.

מעוז בודפשט פורק ופונה ב-1975 במסגרת הסכם הביניים בין ישראל למצרים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל, עשור שלישי, עמ' 72.
  • משה גבעתי, בדרך המדבר והאש - תולדות גדוד 9, תל אביב: הוצאת 'מערכות' וההוצאה לאור של משרד הביטחון, תשנ"ד-1994, ע"מ 397 - 428.
    הסעת חיילים לאחר הקרבות, ברקע המעוז ההרוס
  • אני נשבע לך, הוצאת כתר, 2003, תמליל ראיון של אביגדור קהלני עם שאול מוזס, עמ' 31-34.
  • עופר רגב, מעוז צור - גדוד 68 של החטיבה הירושלמית וקרב המעוזים במלחמת יום הכיפורים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]