חידת שמשון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מעז יצא מתוק)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חידת שמשון היא חידה המופיעה במקרא כחלק מסיפור עלילותיו של שמשון. את החידה חד שמשון במשתה חתונתו לשלושים אורחיו הפלשתים, בזה הלשון: "מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק" (ספר שופטים, פרק י"ד, פסוק י"ד). החידה הייתה מבוססת על חוויה פרטית של שמשון, שהרג אריה ולאחר זמן מצא בגווייתו דבורים ודבש. זהו גם פתרונה של החידה: האריה הוא האוכל העז והדבש הוא המאכל המתוק. הפלשתים, שלא יכלו לנחש את פתרון החידה, סחטו אותו באיומים מאשתו, ששכנעה את שמשון לגלותו לה.

חז"ל והפרשנים המסורתיים קיבלו את הסיפור כלשונו ומיעטו לעסוק בחידה. בעת החדשה פנו חוקרי מקרא רבים לעסוק במחזור סיפורי שמשון על מרכיביו השונים, ובהם חידת שמשון. חלק מהחוקרים ניסו לשחזר את הרקע והמשמעות המקורית של החידה ושל מרכיבים אחרים בסיפור, מתוך הנחה שהסיפור שלפנינו הוא שילוב של מסורות עצמאיות; חוקרים אלה הציעו פתרונות שונים לחידה, שאינם קשורים בהכרח לתשובה המוצעת בטקסט שלפנינו. חוקרים אחרים התעניינו בחידה ובסיפור כפי שהם, כיצירה ספרותית.

החלק השני של החידה, "מעז יצא מתוק", התקבל בעברית החדשה במשמעות שונה מההקשר המקראי, כביטוי המתייחס לרעה שגרמה לטובה. הביטוי נפוץ בעיקר בעברית ספרותית, כתובה או מדוברת.

הסיפור המקראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שמשון

חידת שמשון שלובה בסיפור קורותיו של שמשון עם האישה התִּמְנִית. סיפור זה מופיע בפרקים יד–טו בספר שופטים והוא חלק ממחזור סיפורי שמשון, המקיף את פרקים יג–טז. חלקו הראשון של הסיפור, בפרק יד, הוא החלק הכולל את החידה.‏[1]

הרקע לחידה: המעשה באריה ובדבש[עריכת קוד מקור | עריכה]

האישה הראשונה שעִמה התרועע שמשון הייתה אישה פלשתית מהעיר תמנה, שבה בחר לכלתו המיועדת. הוריו הפצירו בו לקחת במקומה אישה ישראלית, אך שמשון סירב להפצרותיהם. הם – ואולי גם שמשון עצמו – לא היו מודעים לכך שהתעקשותו של שמשון היא חלק מתוכנית אלוהית לספק לו עילה להכות בפלשתים, כפי שאכן יקרה בהמשך הסיפור. בדרכו אל כלתו פגש שמשון בכפיר אריות, ושיסע אותו כאילו היה גדי רך. כששב שמשון לימים למקום שבו הרג את האריה, ראה שכוורת דבורים התנחלה בגווייה. שמשון רדה ממנה דבש עבורו ועבור הוריו, אך לא סיפר להם או לאיש אחר על מקורו.

משתה החתונה והחידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משתה החתונה נערך אצל משפחת הכלה. המעשה שאירע לשמשון היווה נושא לחידה שחד שמשון לשלושים בחורים פלשתים במשתה: "מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק" (שם, יד). שמשון הבטיח לפלשתים פריטי לבוש יקרים אם יפענחו את פשר המשפט: "שְׁלֹשִׁים סְדִינִים וּשְׁלֹשִׁים חֲלִיפוֹת בְּגָדִים" (שם, יג), והקציב שבעה ימים למציאת הפתרון. הפלשתים, שלא הצליחו לפתור את החידה, איימו על אשת שמשון שישרפו אותה ואת משפחתה אם לא תגלה להם את פתרון החידה. האישה הציקה לשמשון עד שזה נענה לה, והאישה גילתה את פתרון החידה לבני עמה, שמסרו אותו לשמשון: "מַה מָּתוֹק מִדְּבַשׁ וּמֶה עַז מֵאֲרִי?" (שם, יח). שמשון הגיב בזעם, שכן הוא הבין שהפלשתים הוציאו בכוח את פתרון החידה מאשתו: "לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי לֹא מְצָאתֶם חִידָתִי" (שם). כדי לשלם את חובו ירד שמשון לעיר אשקלון, הרג שלושים פלשתים ובזז את חליפותיהם. אחרי מעשה זה, נטש שמשון בכעס את אשתו וחזר לבית אביו. בכך החל, בהתאם לתוכנית האלוהית, סבב מעשי אלימות בין שמשון לפלשתים, המתוארים בהמשך הסיפור.

ניתוח היסודות האינדיבידואליים בסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מהחוקרים, ובייחוד החוקרים המוקדמים יותר, שהושפעו מאסכולת חקר הסוגים, נוטים להניח כי היסודות השונים בחידה ובסיפור שבו היא שלובה היו קיימים באופן עצמאי טרם הגיבוש הספרותי ששילבם יחד, וכי קיום זה עשוי להיות שונה מהמשתקף בהקשרם הנוכחי: כך, למשל, תשובת הפלשתים מוצגת בסיפור שלפנינו כתשובה הנכונה לחידה, אך ייתכן שהתשובה המקורית הייתה שונה. חוקרים מאסכולה זו נוטים להתמקד ביסודות השונים בסיפור ולנתחם בנפרד, מחוץ להקשר הנוכחי שבו הם מוצבים, בניסיון לעמוד על הרקע המקורי שלהם. להלן יידונו בנפרד היסודות הבודדים בסיפור לאור גישה פרשנית זו.

חלק מהחוקרים סבורים שמחזור סיפורי שמשון בכלל, וחידת שמשון והסיפור הסובב אותה בפרט, הושפעו במידה רבה מהתרבות היוונית העתיקה; יש מהם הסבורים שהשפעה זו הגיעה בתיווך התרבות הפלשתית, שעל פי המקובל במחקר קשורה לתרבות המיקֶנית.‏[2] בהתאם לכך, יש המנתחים את הסיפור, או מוטיבים מסוימים בו, על רקע סיפורים מקבילים מהמיתולוגיה והפולקלור היווניים. הנחה רווחת נוספת היא שיש לפרש את החידה לאור התמות הקשורות למין ולמגדר העולות ממחזור סיפורי שמשון בכלל, ומההקשר של משתה החתונה בפרט, המרמז על אווירה ארוטית ומופקרת. בהתאם לכך, חלק מהפירושים נוטים לכיוון הארוטי או הוולגרי.

המעשה באריה ובדבש[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמשון משסע את האריה, גוסטב דורה, המאה ה-19
שמשון והאריה, כותרת עמוד רומנסקית מהמאה ה-13

החוקרים ניסו לעמוד על משמעותו של המעשה בשיסוע האריה ורדיית הדבש ממנו, המהווה את נושא החידה. במעשה זה, בדומה לתיאורים אחרים הבאים במחזור סיפורי שמשון, ישנם יסודות בלתי ריאליים: התיאור של שמשון המשסע את האריה במו ידיו הוא בוודאי תיאור של מעשה מופלא, אך גם תיאור הדבורים המתנחלות בגוויית האריה איננו מעוגן במציאות, שכן בדרך הטבע דבורים אינן מתנחלות בתוך גוויות בעלי חיים. יש שניסו להסביר בכל זאת את הרקע הריאלי לתיאור, למשל בהשערה שהדבורים התנחלו בשלד שנותר מהאריה לאחר זמן ולא בגווייתו המרקיבה,‏[3] אולם סברות אלה אינן מקובלות. הסברה המקובלת היא שזהו תיאור של מעשה יוצא מגדר הרגיל או אף נסי, בדומה לשיסוע האריה. בהתאם לכך, רוב החוקרים מתעלמים מהרקע הריאלי למעשה ובוחנים אותו בכלים ספרותיים.

חוקרים רבים בוחנים את התיאור בכלים של הספרות המשווה ושל חקר הסוגים. חוקרים אלה נוטים להפריד בין תיאור שיסוע האריה לבין תיאור התנחלות הדבורים בגווייה ורדיית הדבש ממנה, ולעמוד על הרקע של כל אחד משני יסודות אלה לחוד. הנחה רווחת היא ששני המוטיבים התקיימו במקורם באופן עצמאי ללא קשר ביניהם, וללא קשר לחידת שמשון, והחוקרים מנסים להבין את הרקע התרבותי שעליו הם התפתחו. עתניאל מרגלית, שהתמחה בחקר הפלשתים ותרבותם, הציע שהרקע לשני המוטיבים הוא פלשתי-מיקֶני‏[4] (פירושים נוספים של הסיפור בהקשרו הרחב יובאו להלן, בפרק העוסק בחידה בהקשרה).

שיסוע האריה איננו מציב קושי פרשני מיוחד אם מתייחסים אליו כאל תיאור אגדי הבא להאדיר את דמותו של שמשון כגיבור על-אנושי, בדומה לתיאורים אחרים במחזור סיפורי שמשון המפגינים את כוחו הפיזי העילאי. המוטיב של גיבור המכריע אריה נפוץ בפולקלור העולמי, ואף מופיע במקומות נוספים במקרא: כך מסופר גם על דוד (ספר שמואל א', פרק י"ז, פסוק ל"ו) ועל בניהו בן יהוידע (ספר שמואל ב', פרק כ"ג, פסוק כ'). לדעת חוקר הדת פאול קארוס, האריה הוא סמל מיתי לחוּמה של השמש, ושמשון מייצג את אל השמש שבכוחו לקטול את האריה, כלומר לפוגג את חום השמש.‏[5] מרגלית מציין שבהיקרויות של מוטיב הכרעת האריה במקומות אחרים במקרא, ובמזרח הקדום בכללותו, הגיבור צד את האריה ולא מכריע אותו ללא נשק כבסיפור שמשון. הוא משווה בין סיפור זה לסיפורים על הרקולס וגיבורים נוספים מהמיתולוגיה היוונית, שגם הם, בדומה לשמשון, הרגו אריה ללא נשק בדרכם לכבוש את לבה של אהובתם.‏[6]

החוקרים העלו מקבילות למוטיב הדבורים המתנחלות בגוויית האריה. בהקשר זה מוזכר מנהג הבוגוניה (יוונית: βουγονία): גידול דבורים כביכול בתוך גווייתו של שור, המתואר במקורות יווניים ורומיים, למשל אצל ורגיליוס.[דרוש מקור] לתיאור זה אין יסוד במציאות, והוא מתפרש על רקע סברת הקדמונים שחרקים עשויים להיווצר ספונטנית כתוצאה מתהליך הריקבון של גוויות; יש המשערים שהתיאור צמח על רקע הזהות בין המילה הלטינית לדבורה, apis, לבין שמו בלטינית של האל-השור המצרי אפיס[7] (ייתכן שגם הסיפור המקראי נוצר על רקע כפל משמעות דומה בעברית – על כך ראו להלן). עוד מוזכר בהקשר למעשה האריה והדבורים הסיפור על אונסילוס, שדבורים התנחלו בגולגלתו הערופה ויצרו בה כוורת.

החידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החידה שחד שמשון לפלשתים היא האקזמפלר המפורש היחיד לחידה המופיעה במקרא.‏[8] ברובד הגלוי, התשובה לחידה היא דבש היוצא מגוויית האריה: הדבש הוא המאכל המתוק והאריה הוא האוכל העז. לכאורה הייתה החידה בלתי הוגנת – וספק אם ניתן להגדירה כחידה – שכן היא מבוססת על מקרה פרטי שאירע לשמשון ושלפלשתים לא הייתה כל דרך לדעת עליו. הפלשתים אף לא יכלו להעלות מקרה מעין זה בדעתם, שכן כאמור לעיל, דבורים אינן מתנחלות בגוויות בעלי חיים. נראה שמבלי לדעת את פרטי המעשה הפלשתים לא יכלו לפתור את החידה, שכן המילים "מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק" יכולות להתפרש באופנים שונים, ולאו דווקא כאריה וכדבש.

דעתם של פרשנים רבים אינה נוחה מאופייה הבלתי פתיר של החידה, והם מנסים לפרשה בהתאם להנחה שהיא ניתנת לפתרון גם ללא ידיעת המעשה עם גוויית האריה והדבש. ההנחה היא שלחידה במקורה היה פתרון עצמאי, שאיננו זהה בהכרח לפתרון המוצג בכתוב, ושרק בשלב מאוחר יותר בגיבוש הטקסט קושרה החידה למעשה באריה ובדבש.

השערת כפל המשמעות במילה "ארי"[עריכת קוד מקור | עריכה]

השערה שהיוותה בסיס לדיון נרחב הועלתה על ידי הפילולוג של השפות השמיות הנס באואר. באואר שיער שבעברית הקדומה התקיימה המילה "אֲרִי" במשמעות "דבש", לצד המשמעות ההומונימית הרגילה של "אריה"; המילה המשוערת נגזרה מהשורש אר"י, המתייחס ללקיטה ואיסוף של פירות, מיצי פירות ועוד, כמו בשיר השירים ה, א: "אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי". ההשערה מבוססת בין השאר על השוואה למילה ערבית דומה.‏[9] לפי השערה זו, החידה הייתה חידת כפל לשון: הפלשתים נדרשו למצוא מילה דו-משמעית שמובנה האחד הוא אוֹכֵל (טורף) עז ומובנה האחר הוא מאכל מתוק.‏[10] התשובה המקורית לחידה הייתה אפוא "ארי". יש הסבורים שגם תשובתם המקורית של הפלשתים בסיפור המקראי הייתה: "מה מתוק מארי ומה עז מארי?", כשכוונתם למובנים השונים של דבש ואריה, בהתאמה. בשלב מאוחר יותר המילה "ארי" במובן "דבש" לא הייתה עוד מובנת כל צורכה והיא תוקנה ל"דבש", תיקון שגרם לשיבוש החידה.

יאיר זקוביץ משער שכפל המשמעות של המילה "ארי" הוליד את הסיפור על רדיית הדבש מהאריה, בדומה לכפל המשמעות במילה apis, שהוליד כמשוער את הסיפור על המנהג לגדל דבורים בתוך גוויית השור (ראו לעיל).‏[11]

השערות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הצעה פרשנית אחרת, החידה רומזת למעשה המיני, כשהחתן הוא האוכל-הבועל העז והזרע היוצא ממנו רצוי בעיני הכלה כמאכל מתוק.‏[12] המעבר המטפורי מתחום המין לתחום המזון מצוי במקרא ובתרבות הכללית. האסוציאציה המינית הולמת את אווירת משתה החתונה, והועלו הצעות נוספות ברוח זו.

לדעת הוגו גרֶסמן, התשובה המקורית לחידה היא הקאה. תשובה זו מתאימה להקשר של משתאות החתונה הקדומים, שבהם נהגו המוזמנים לזלול ולסבוא מעל לכפי כוחם. החידה, לפי השערה זו, היא ציור מפורט למדי של מהלך ההקאה: "מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק" - המאכל והיין המתוק יוצאים שניהם מקיבת הגבר האוכל, שגם אם עז הוא אין בכוחו להכיל אותם.‏[13] בהקשר זה נטען כי העובדה שהחידה עשויה להתפרש כמתייחסת להקאה משקפת ביקורת מרומזת על שמשון: בעיני שמשון החידה מתייחסת למעשה הגבורה שלו, אבל עבור אחרים היא מתייחסת לדבר-מה מעורר גועל.‏[14] כנגד הסברה שהתשובה לחידה היא הקאה, נטען שהתיאור "מהאוכל יצא מאכל" הוא מילולי מדי אם יפורש כמתייחס למקיא – ניסוח של חידה אמור להיות מרומז יותר.‏[15]

כיוון פרשני אחר נקט קארוס, שהציע שהחידה התייחסה במקורה לתקופת מזל אריה, העונה שבה מופק הדבש. החידה המקורית, שלא שרדה בכתובים, הייתה מעין: "מתי יימצא דבש באריה?", והמילים "מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק" הן הערה נוספת לחידה עצמה.‏[16]

בין הפתרונות האפשריים האחרים שהוצעו: הדבורה, האוכלת מצוף הפרחים ועוקצה עז, והיא מוציאה מתוכה דבש מתוק;‏[17] והתורה, המתוקה כדבש, שנפלטה מקולמוסו העז של האל ה"אוכל" את הדיו.‏[18]

זקוביץ מצביע על תשובה פוטנציאלית נוספת לחידה, שאיננה ממומשת בסיפור עצמו, ומבוססת אף היא על כפל משמעות הומונימי כמו הפתרון "ארי" שתואר לעיל. המילה "לֶחֶם" מורה על המאכל, אך השורש לח"ם מורה גם על מלחמה, ואף ייתכן שהמילה "לֶחֶם" עצמה קיימת במקרא במשמעות של מלחמה (שופטים ה, ח). פתרון החידה עשוי להיות אפוא כפל המשמעות של המילה לחם: מהלחם-החרב – האוכלת העזה (השוו לשמואל ב ב, כו: "הלנצח תאכל חרב") – יצא הלחם – מאכל מתוק (=ערב לחך).‏[19] כפל משמעות זה נרמז גם בסיפור אחר בספר שופטים, על המדייני שתיאר את חלומו: "צְלִיל לֶחֶם שְׂעֹרִים מִתְהַפֵּךְ בְּמַחֲנֵה מִדְיָן" (שופטים ז, יג), ופתרונו: "חֶרֶב גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ אִישׁ יִשְׂרָאֵל" (שם, יד).‏[20]

תשובת הפלשתים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תשובת הפלשתים: "מַה מָּתוֹק מִדְּבַשׁ וּמֶה עַז מֵאֲרִי?" היא לפי הקשרה שאלה רטורית שמצביעה על פתרון החידה: דבש וארי. התשובה ערוכה כחרוז שירי בשתי צלעות מקבילות בדומה לחידה עצמה. יש המשערים שתבנית זו משקפת קונבֶנציה קדומה, שלפיה הן החידה והן פתרונה צריכים להיות ערוכים בצלעות מקבילות.‏[21]

פרשנים רבים מתעכבים על העובדה שהחידה שחד שמשון מנוסחת כקביעה: "מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק", ודווקא תשובתם של הפלשתים מנוסחת בצורת שאלה. פרשנים אלה סבורים שמעיקרה זוהי חידה בפני עצמה, כנראה חידה פופולרית שהפלשתים מצטטים, שהתשובה עליה היא "אהבה" או "תשוקה מינית" – תמות שמשתלבות היטב הן בסיפור שמשון בכללותו, הן בהקשר המסוים של משתה החתונה. הראשון שהעלה סברה זו היה הרמן גונקל, אבי שיטת חקר הסוגים.‏[22]

ארתור קְוִוין הצביע על כך שבהתחשב בסיפור על האריה והדבש, התשובה לשאלה "ומה עז מארי?" צריכה להיות "שמשון".‏[23] בנוסף, התשובה לשאלה "מה מתוק מדבש?" עשויה להיות רמז מטרים להרג הפלשתים שיתרחש בהמשך הסיפור. מותם של הפלשתים יהיה מתוק מדבש בעיני שמשון, העז מארי. באופן אירוני, הפלשתים אינם מודעים לכך שתשובתם מרמזת על מפלתם הצפויה מידי שמשון.‏[24]

תגובת שמשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמשון מבין מיד כי הפלשתים חילצו בערמה את התשובה מאשתו, ותגובתו: "לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי לֹא מְצָאתֶם חִידָתִי". פרשנים מעירים כי דבריו של שמשון, המנוסחים כמליצה שירית, מעידים על קור רוחו.‏[25] רק לאחר מכן יכלה את זעמו בפלשתים.

תגובת שמשון מנוסחת בצורת משל המשווה את אשתו של שמשון לעֶגלתו, ואת הפלשתים למי שחורש בבקר שאיננו שלו. יש הסבורים שמשל זה רומז בעצמו לחידה משוערת אחרת, מעין: "איזה שדה פורה חורשים, אך לא בשוורים?", ותשובתה: "האישה".‏[26] החרישה משמשת כאן מטפורה ליחסי מין.‏[27]

פירוש החידה בהקשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשנים רבים סבורים שהגישה המתמקדת ביסודות הבודדים שבסיפור איננה יכולה לעמוד בפני עצמה, שכן אין היא מאפשרת לעמוד על משמעותה של החידה ושל הסיפור שבו היא שלובה בהקשרם כפי שהם מוצגים לפנינו. פרשנים אלה נוטים לנתח את הסיפור בכלים ספרותיים, תוך התייחסות להקשריו המצומצמים והרחבים. פרשנות מסוג זה מאפיינת בעיקר את המחקר המאוחר בסוגיה, שנעשה במקרים רבים תוך אימוץ של תובנות פרטניות שעלו במחקר המוקדם. בפרט, הנטייה לפרשנות בהקשר הארוטי מאפיינת גם חלק מהמחקר המאוחר.

נסיבות הצגת החידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת קלאודיה קאמפ וקרול פונטיין, המפגש בין שמשון לפלשתים במשתה החתונה לוּוה במתיחות רבה: נוכחותם של המרעים שימשה לא רק כליווי לשמשון, אלא גם כאיום מרומז שנועד לאותת לו להימנע מהתגרויות. שמשון יזם את החידה משום שחש שמצב העניינים איננו נוטה לטובתו. התנאים המיוחדים של תחרות חידות אפשרו לשמשון לקחת את היוזמה לידיו ולהפיג את המתח שעלול היה להיגמר בעימות אלים. הפלשתים נענו ברצון ליוזמה של שמשון, כי גם הם העדיפו להימנע מהעימות הפוטנציאלי ולהחליפו בהתמודדות ברוח ספורטיבית שבה יש להם סיכוי להרוויח. אולם הרוח הקלילה שבה החל העימות התערערה במהרה: הפלשתים חשדו בשמשון שחד להם חידה בלתי פתירה כדי לרושש אותם, וחשד זה גרם להם לחלץ את התשובה במרמה. רצונם של שני הצדדים להימנע מעימות לא התממש בסופו של דבר, מפני שלאל היו תוכניות אחרות עבורם:"כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים".‏[28]

החידה ופתרונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב הפרשנים המפרשים את החידה בהקשרה מניחים שפתרונה, לפחות ברובד הגלוי, הוא כפי שעולה מן הכתוב: דבש היוצא מן האריה. פרשנים רבים רואים בה חידה בלתי הוגנת. יש הסבורים שכל מטרתו של שמשון הייתה למצוא עילה להתגרות בפלשתים, ואין קושי בכך שהציג להם חידה בלתי פתירה. אחרים סבורים שהסיפור מציג את שמשון כשוטה שאין ביכולתו לחבר חידה ראויה לשמה.‏[29] חלק מהפרשנים מסבירים את חוסר הוגנותה של החידה כמוטיב פולקלוריסטי. בסיפור העממי קיים סוג של חידה בלתי פתירה המכונה "חידת צוואר", המופיעה באופן טיפוסי בפי הגיבור כדרך לחלצו מסכנת מוות, אך עשויה להופיע גם בנסיבות אחרות (דוגמה לכך היא חידת שמו של עוץ לי גוץ לי. מן הספרות המודרנית ניתן להזכיר את החידה שחד בּילבּוֹ בּאגינס לגוֹלוֹם בספרו של ג'ר"ר טולקין "ההוביט": "מה יש לי בכיסי?", חידה שהתשובה לה, טבעת, ידועה רק לבילבו – ובמקרה זה הגיבור אכן נמצא בסכנת חיים). יש פרשנים הסבורים שחידת שמשון שייכת לסוג זה של חידות.‏[30] אחרים דוחים סברה זו, בטענה שהנסיבות של משתה החתונה, שבו אין על שמשון איום מכל סוג שהוא, אינן הולמות סוג זה של חידות. עוד נטען שמקורה של קטגוריית חידות הצוואר בפולקלור האירופי של ימי הביניים, ואין זה לגיטימי להחיל אותה על סיפור מקראי.‏[31]

חלק מהפרשנים סבורים שהחידה ניתנת לפתרון. יש הסבורים שההקשר של משתה החתונה, שמעלה על הדעת אסוציאציות מיניות, הוא רמז מטעה שנועד להסיח את הדעת מן הפתרון האמיתי.‏[32] המלבי"ם מציין ששמשון אמר לפלשתים: "אִם הַגֵּד תַּגִּידוּ... וּמְצָאתֶם" (שופטים יד, יב) – ובכך רמז לפלשתים שניתן למצוא, פיזית, את הפתרון לחידתו: אם יתהלכו בסביבות העיר יוכלו למצוא את גוויית האריה והדבש. בדומה לכך מפרש יהודה אליצור שמנהג המקום היה שהמסובים במשתה החתונה מלווים את החתן ומתעניינים באורחותיו. שמשון ידע שמרעיו התרשלו בתפקידם ולכן חד להם את החידה; אילו נהגו בהתאם לחובתם וליוו אותו, היו מוצאים את גוויית האריה ומבינים את פשר החידה.‏[33] פרשנים אחרים סבורים שבחידה עצמה יש די רמזים המאפשרים את פתרונה, ואין צורך להידרש לשם כך למעשה באריה ובדבש. בהקשר זה צוין כי תשובת הפלשתים: "מַה מָּתוֹק מִדְּבַשׁ וּמֶה עַז מֵאֲרִי?" איננה מתייחסת ישירות למאורע הריגת האריה ורדיית הדבש.‏[34] שמאי גלנדר מקבל את הסברה שתשובת הפלשתים היא בעצמה חידה שפתרונה הוא "אהבה", ולדעתו זהו גם פתרון חידתו המקורית של שמשון, ולכן רומזים הפלשתים בתשובתם-חידתם. האוכל העז הוא האוהב, שמתרכך ונעשה לכעין מאכל מתוק בהשפעת אהובתו.‏[35] פיליפ נֶל סבור שתשובת הפלשתים איננה שאלה רטורית הרומזת לפתרון, אלא היא פתגם פופולרי שמהווה בעצמו את פתרונה של החידה. פתגם זה היה במקורו חידה שפתרונה "אהבה", כפי שהוסבר לעיל. חידה זו הפכה במרוצת הזמן לשאלה רטורית שהתשובה לה ידועה לכול.‏[36]

לדעת ג'רמי שיפֶּר, הבוחן את החידה לאור הסיפור שבו היא משולבת, ולאור ההקשר הרחב יותר של מחזור סיפורי שמשון, החידה עמומה במתכוון ואין לה פתרון יחיד וחד-משמעי. אחד הפתרונות שמציע שיפר, נוסף על אלה שעלו במחקר כמתואר לעיל, הוא שמשון והדבש שרדה מהאריה: שמשון הוא "האוכל" מן הדבש, שממנו "יצא מאכל" – הדבש שנתן להוריו; והפלשתים רומזים לכך בתשובתם: שמשון הוא ה"עז מארי" שאליו הם מתייחסים (והשוו לדעת קווין, לעיל).‏[37] פתרון פוטנציאלי נוסף שהציע שיפר הוא הידע או החכמה, העזה מארי ומתוקה מדבש. הידע שישנו או איננו ברשות הדמויות הוא תמה מרכזית בסיפור, והפעלים "ידע" ו"הגיד" חוזרים בו פעמים רבות.‏[38]

רבדים סמויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש המזהים בסיפור משמעויות סמליות המתקשרות לתמות בולטות במחזור סיפורי שמשון. בהתייחס למעשה באריה ובדבש, יש המפרשים את נכונותו של שמשון הנזיר ושליח האלוהים להיטמא בגוויית האריה – טומאה שלפי חלק מהדעות, יש בה משום חילול נזירותו‏[39] — וזאת כדי להשיג את הדבש המתוק, כמרמזת על תשוקתו לנשים הנוכריות.‏[40] חלק מהפרשנים מייחסים למעשה באריה ובדבש משמעויות תאולוגיות. לדעת הפרשן הפרסביטריאני מרטין אֶמריך, המעשה הוא סימן לבאות: כשם שהיכה שמשון את האריה, כך הוא יכה בפלשתים; כשם שאכל מן הדבש, כך ירווה מן המעיין שנבקע במכתש אשר בלחי. בהקשר הרחב יותר, האריה שהיה מוכרח למות כדי להוציא מתוכו דבש מתוק, מסמל את ארץ כנען, שמתוך אובדן יושביה עובדי האלילים תצמח הישועה לישראל.‏[41] גם בפרשנות הרבנית מקובל לפרש את המעשה כאות משמים. הרב יגאל אריאל סבור ששיסוע האריה הוא אות לשמשון שהוא צועד בדרך הנכונה בשליחותו, המסוכסכת לעתים, להושיע את ישראל.‏[42] מציאת הדבש היא אות נוסף, הרומז לשמשון שבסופו של דבר ינצחו ישראל את הפלשתים ניצחון שלם, בכך שישכילו לזקק את היסוד הטוב שבכוחו של האויב וינצלוהו לבניינם הלאומי, וזוהי גם משמעותה העמוקה והנסתרת של החידה.‏[43]

באשר לחידה עצמה, לדעת אהובה אשמן, זו נושאת בחובה רובד סמוי המקודד באמצעות סמלים מגדריים. ברובד הגלוי, נושא החידה הוא האריה העז שממנו יוצא דבש מתוק; ברובד הסמוי, הנושא הוא הטרנספורמציה המגדרית שעובר שמשון, מגבר רב אונים למעין אישה פסיבית וחלושה. האריה הוא סמל לכוח ולגבריות והוא מייצג את שמשון במצבו הראשוני. הדבש, סמל לפריון, מייצג את הנשיות. נשיות זו משקפת את מצבו של שמשון ברגעיו האחרונים: משועבד כטוחן – מלאכה בזויה השמורה לשפחות – ועיוורונו הוא סמל לסירוס. התופעה שבה נתקל שמשון, אריה העובר מטמורפוזה מפתיעה ומוציא מתוכו דבש, מעוררת בו נבואת לב לגבי סופו שלו עצמו – תובנה ששמשון קולט באורח תת-מודע, והיא זו שגורמת לו התרגשות עזה ומביאה אותו לחוד את החידה לפלשתים. הפלשתים לעומתו תופסים את הרובד העמוק של חידתו ורומזים עליו בתשובתם-שאלתם: "מה מתוק מדבש ומה עז מארי?". שמשון הוא ה"עז מארי", והפיכתו למעין אישה תבוא עליו מיד ה"מתוק מדבש" – האישה המפתה והמדיחה. המעשה באריה ובדבש מהווה יחד עם החידה רמז מטרים למפלתו של שמשון, שתבוא עליו מיד האישה הנוכרייה המפתה והקטלנית – דלילה.‏[44]

פרשנות חלופית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עזן ידין סבור שהחידה איננה כלל חידה במובן המקובל של המילה. לדעתו, המילה "חידה" בעברית המקראית איננה מתייחסת למה שמקובל כיום לכנות בשם זה, אלא היא קרובה במובנה לפתגם או משל. ידין סבור שבחינת החידה על רקע התרבות היוונית עשויה לשפוך אור על הבנתה. ביוון העתיקה היה מקובל לקיים תחרויות שנינה במשתאות החתונה. באחד מסוגי התחרויות הללו, המתועד בתקופה הקלאסית אבל אפשר ששורשיו קדומים יותר, היה על המשתתפים לחרוז פתגמים באופן שנון: הדובר הראשון היה פותח בפתגם המיוסד לרוב על משל רווח, והנמען היה צריך להשיב בפתגם משלו ההולם את הפתגם הראשון ומקבל תפנית הומוריסטית בהקשר של משתה החתונה. לדעת ידין, שמשון ומרעיו ניהלו תחרות פתגמים מעין זו: שמשון פתח בפתגם "מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק", המיוסד אולי על משל ידוע על דבש שנרדה מגוויית האריה, והאורחים השיבו בפתגם "מה מתוק מדבש ומה עז מארי?", המתאים למשל שאליו כיוון שמשון; ומצד שני, כאמור לעיל, עשוי להיות פתגם פופולרי המתייחס לאהבה או לחשק המיני, ומתאים להקשר של משתה החתונה.‏[45] ידין סבר בתחילה שהמנהג המתועד בסיפור הוא שריד אותנטי לתרבות הפלשתית הקדומה ומשקף את קשריה עם התרבות המיקנית; כיום הוא סבור שמשתקפת כאן השפעה יוונית ישירה ומאוחרת על הכותב המקראי, שהשליך על הפלשתים בני זמנו של שמשון את הידוע לו על מנהגי היוונים בני זמנו שלו.‏[46]

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Camp, Claudia V., Wise, Strange and Holy: The Strange Woman and the Making of the Bible, Sheffield, UK: Sheffield Academic Press, 2000, ISBN 1841271667 (cloth), ISBN 1841271675 (paperback)
  • Camp, Claudia V. and Fontaine, Carole R., "The Words of the Wise and their Riddles", in Susan Niditch (ed.), Text and Tradition: The Hebrew Bible and Folklore, Atlanta: Scholars Press, 1990, ISBN 1555404413, pp. 127-151
  • Carus, Paul, "Mythical Elements in the Samson Story", The Monist 17 (1907), pp. 33-83
  • Crenshaw, James L., Samson: A Secret Betrayed, a Vow Ignored, Atlanta: John Knox, 1978, ISBN 0804201706
  • Emmrich, Martin, "The Symbolism of the Lion and the Bees: Another Ironic Twist in the Samson Cycle", Journal of the Evangelical Theological Society 44 (2001), pp. 67-74
  • Gaster, Theodor Herzl, Myth, Legend, and Custom in the Old Testament: A Comparative Study with Chapters from Sir James G. Frazer's Folklore in the Old Testament, New York: Harper & Row, 1969
  • Margalith, Othniel, "Samson's Riddle and Samson's Magic Locks", Vetus Testamentum 36 (1986), pp. 225-234. (Available at JSTOR[47])
  • Margalith, Othniel, "The Legends of Samson/Heracles", Vetus Testamentum 37 (1987), pp. 63-70. (Available at JSTOR[47])
  • Nel, Philip, "The Riddle of Samson", Biblica 66 (1985), pp. 534-545
  • Paul, Shalom M., "'Plowing with a Heifer' in Judges 14:18", in Shawna Dolansky (ed.), Sacred History, Sacred Literature: Essays on Ancient Israel, the Bible, and Religion in Honor of R. E. Friedman on his Sixtieth Birthday, Winona Lake, IN: Eisenbrauns, 2008, ISBN 9781575061511, pp. 163-167
  • Porter, J. R., "Samson's Riddle: Judges XIV. 14, 18", Journal of Theological Studies 13 (1962), pp. 106-109, doi:10.1093/jts/XIII.1.106
  • Quinn, Arthur, "The Riddles of Samson: A Rhetorical Interpretation of Judges 14-16", Pacific Coast Philology 18 (1983), pp. 84-91. (Available at JSTOR[47])
  • Schipper, Jermy, "Narrative Obscurity of Samson's חידה in Judges 14.14 and 18", Journal for the Study of the Old Testament 27 (2003), pp. 339-353, doi:10.1177/030908920302700304
  • Soggin, J. Alberto, Judges (Old Testament Library), translate by John Bowden, Philadelphia: Westminster, 1981, ISBN 0664213685
  • Yadin, Azzan, "Samson's ḥîdâ", Vetus Testamentum 52 (2002), pp. 407-426. (Available at JSTOR[47])
  • Yadin, Azzan, "Goliath's Armor and Israelite Collective Memory", Vetus Testamentum 54 (2004), pp. 373-395

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ישנם קשיים מסוימים בטקסט, בעיקר בנוגע למעורבותם של הורי שמשון בשלבים שקדמו לחתונה, ולהיבטים כרונולוגיים בתיאור המשתה והחידה. בפרשנות הביקורתית מקובל לפתור חלק מהקשיים הטקסטואליים בהנחה שהטקסט עבר כמה שלבי עריכה, ראו למשל אצל Soggin 1981, עמ' 239–241; הגישה המסורתית נוטה להרמוניזציה של הקשיים, ראו למשל אליצור תשל"ו, עמ' קמב–קמה.
  2. ^ Yadin 2002, עמ' 416.
  3. ^ סברה זו מצוטטת אצל Margalith 1986, עמ' 227.
  4. ^ למוטיב הכרעת האריה ראו להלן. למוטיב האריה והדבורים ראו: Margalith 1986, עמ' 228–229.
  5. ^ Carus 1907, עמ' 42–43.
  6. ^ Margalith 1987, עמ' 66–68.
  7. ^ זקוביץ תשמ"ב, עמ' 108.
  8. ^ Margalith 1986, עמ' 226.
  9. ^ נגד ההשוואה לצורה הערבית ראו קופף תשי"ב. פורטר (Porter 1962) מצא למילה סמך גם באוגריתית.
  10. ^ Gaster 1969, עמ' 435–436; בדומה לכך פורטר (Porter 1962), הסבור שהחידה הייתה לשונית-אטימולוגית, שנוצרה על רקע האטימולוגיה העממית שלפיה משמעות הדבש של המילה "ארי" נגזרה ממשמעות האריה. לדעתו, המעשה בגוויית האריה והדבש נוסף לסיפור בשלב מאוחר יותר, כשהחידה המתייחסת לכפל המשמעות לא הובנה עוד.
  11. ^ זקוביץ תשמ"ב, עמ' 108.
  12. ^ Crenshaw 1978, עמ' 115–116.
  13. ^ מצוטט אצל טור-סיני תש"ך, עמ' 61–63.
  14. ^ Quinn 1983, עמ' 88.
  15. ^ טור-סיני תשך, עמ' 64.
  16. ^ Carus 1907, עמ' 43־44.
  17. ^ טור-סיני תש"ך, עמ' 66; וכבר המלבי"ם התייחס לדבורה כפתרון לחלקה הראשון של החידה: "מהאוכל יצא מאכל".
  18. ^ טור-סיני תש"ך, עמ' 88 והלאה; הדברים מובאים בנוסח אחר גם אצל הנ"ל תשכ"ו, ולהרצאתו שם נלווה דיון (בעמ' 14–25). התורה היא לדעת טור-סיני פתרונה המקורי של החידה. והשוו לאריאל תשנ"ד, עמ' 315 הערה 39, המפתח את הצעתו של טור-סיני במסגרת פירושו המסורתי.
  19. ^ זקוביץ תשס"ו, עמ' 93–95.
  20. ^ זקוביץ תשס"ו, עמ' 29, 95.
  21. ^ Camp & Fontaine 1990, עמ' 140.
  22. ^ מצוטט אצל Nel 1985, עמ' 538–539; לפירושו של נל עצמו ראו להלן, בפרק העוסק בחידה בהקשרה. פירושו של גונקל מצא את דרכו גם לפרשנות הרבנית: הרב יגאל אריאל מפרש את תשובתם-שאלתם של הפלשתים כמתייחסת לאהבת שמשון לאשתו, שהכשילה אותו וגברה על נחישותו לשמור את פתרון החידה בסוד (אריאל תשנ"ד, עמ' 315).
  23. ^ Quinn 1983, עמ' 88; והשוו לפירושו של שיפר, להלן.
  24. ^ Quinn 1983, עמ' 88.
  25. ^ זקוביץ תשמ"ב, עמ' 116.
  26. ^ Crenshaw 1978, עמ' 118–120.
  27. ^ ראו בהרחבה אצל Paul 2008. בעקבות הקונוטציה המינית של דימוי החרישה, יש הסבורים ששמשון חשד שאחד מהמרעים פיתה את אשתו ושכב עִמה כדי להוציא ממנה את פתרון החידה; ראו זקוביץ תשמ"ב, עמ' 117.
  28. ^ Camp & Fontaine 1990, עמ' 133–136.
  29. ^ סברה זו מצוטטת אצל Camp 2000, עמ' 122.
  30. ^ זקוביץ תשמ"ב, עמ' 107–108, הערה 74; Soggin 1981, עמ' 243; Crenshaw 1978, עמ' 113–114.
  31. ^ Yadin 2002, עמ' 408-409.
  32. ^ Camp & Fontaine 1990, עמ' 140–142, 144–145; Soggin 1981, עמ' 244.
  33. ^ אליצור תשל"ו, עמ' קמד-קמה.
  34. ^ Yadin 2002, עמ' 408.
  35. ^ גלנדר תשס"ו, עמ' 65–66.
  36. ^ Nel 1985.
  37. ^ Schipper 2003, עמ' 350–352.
  38. ^ Schipper 2003, עמ' 352–353; והשוו גלנדר תשס"ו, עמ' 66–67.
  39. ^ כך למשל Soggin 1981, עמ' 240–241; אך לפי המסורת ההלכתית-פרשנית היהודית, טומאת נבלה מותרת אף לנזיר רגיל, ושמשון במצב נזירותו המיוחד היה רשאי להיטמא אף בטומאת מת (מי שהרג פלשתים כה רבים מן הסתם לא נמנע מטומאה זו).
  40. ^ Quinn 1983, עמ' 88.
  41. ^ Emmrich 2001.
  42. ^ אריאל תשנ"ד, עמ' 302–303; ובדומה לכך המלבי"ם בפירושו לשופטים יד, ו: "ושמשון הבין שהקרה ה' זאת לקראתו למען יכיר כחו וידע שהוא מוכן להצליח נגד אויבי ה'".
  43. ^ אריאל תשנ"ד, עמ' 303, 313–316
  44. ^ אשמן 2008, עמ' 122–126. והשוו ל-Camp 2000, עמ' 101–102, הדנה בטרנספורמציה המגדרית כחלק מטשטוש הגבולות הכללי במחזור סיפורי שמשון (קאמפ מצטטת שם ספרות נוספת).
  45. ^ Yadin 2002.
  46. ^ Yadin 2004, עמ' 386–387, הערה 63.
  47. ^ 47.0 47.1 47.2 47.3 47.4 המאמר זמין לצפייה, בכפוף למגבלות מסוימות, לאחר רישום חינמי ל-JSTOR. לפרטים נוספים ראו כאן.