מעטפת המכס
מעטפת המכס היא מדיניות הפעלה מיסים אחידים בין ישראל והרשות הפלסטינית. מעטפת המכס היא מונח משפטי-כלכלי ישראלי שמתאר את טיב היחסים הכלכליים בין ישראל לרשות הפלסטינית. מתוקף הסכם פריז בין ישראל לרשות הפלסטינית, נקבע שהשקל הישראלי יישאר המטבע החוקי בשטחים[1] (אם כי לא נפסל המעבר העתידי למטבע פלסטיני). היות שבעת חתימת ההסכמים, לא היה רצון ליצירת הפרדה בין הכלכלות, הוסכם כי הרשות הפלסטינית לא תנהל מדיניות מיסוי ותקינה עצמאית, והרשות וישראל תנהלנה מדיניות יבוא זהה, למעט לגבי רשימת מוצרים ספציפית[2] (למשל רכב).
הסיבה להקמת מעטפת המכס[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשמעות של שמירת של מדיניות מיסוי זהה היא האפשרות להקמת אזור מסחרי משותף, כמו זה הקיים באיחוד האירופי או במידת מה, NAFTA. בתוך האזור המסחרי המשותף אין מיסים ומכסים על תנועות של סחורות, והדבר תורם לפעילות להורדת העלויות ושיפור כדאיות ותחרותיות של פעילות כלכלית בתוך האזור. כתוצאה מההסכם, מוצרים שיבואו עבור הרשות-הפלסטינית יוכלו להימכר (למעט סייגים מסוימים) בישראל, ולהפך. נקבע גם כי הרשות לא תנהל מעברי סחורות עצמאיים[3], אך נציגיה יתפעלו את המעברים תוך פיקוח ונוכחות אנשי מכס ישראלים. בנמלים הישראלים יינתן יחס שווה לסחורה פלסטינית או שיעדה השטחים הפלסטינים. את המיסים (מכס, מע"מ והיטלים שונים) שתגבה ישראל עבור סחורה שיעדה הרשות הפלסטינית - תעביר ישראל לרשות הפלסטינית.
הטיעון בעד ההחלטה לשמור על מעטפת מכס אחידה הוא הרצון לשמור על אזור הסחר בין המדינות. אילו הוסכם שהפלסטינים ינהלו מדיניות יבוא עצמאית, ולאור העובדה שהתל"ג שלהם נמוך יותר מהתל"ג הישראלי, הם עשויים היו להוריד את המיסים לעומת ישראל. כמו כן, הם עשויים לאמץ תקינת מוצרים שונה, ייתכן מקלה יותר, לעומת התקינה הישראלית שלרוב נצמדת לסטנדרטים החמורים של אירופה וארצות הברית. במידה והיבוא לרשות הפלסטינית היה מקבל מיסים נמוכים יותר, היה צורך למנוע מצב בו סחורה שמיועדת לשטח הישראלי תיובא לרשות הפלסטינית ולאחר מכן תוכנס לישראל, ובכך תעקוף את מערכת המיסוי והתקינה הישראלית, תחמוק מתשלום מיסים ואף תסכן את האוכלוסייה הישראלית.
העברת סחורות בין ישראל לרשות הפלסטינית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעת חתימת ההסכם, התנועה בין אזורים בשליטת הרשות הפלסטינית היה חופשי למדי שכן מחסומי צה"ל טרם הוקמו. עד שנת 2000 לא עמד מכשול בגבול בין שטחי ישראל לרשות הפלסטינית, ולמרות הדרישה החוקית להיתר כניסה לישראל, עובדים פלסטינים רבים הסתננו באופן חופשי לשטחי ישראל. לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה, ישראל נאלצה להתגונן מפני חדירה מוגברת של מחבלים לשטחי המדינה, ולצורך כך הקימה מחסומים פנימים וכן שיפרה את הבידוק בנקודות הכניסה לישראל על ידי הקמת מעברים מסודרים בין שטחי הגדה שבשליטת צה"ל לשטחי מדינת ישראל. החל משנת 2005 נקבעו חמישה מעברים בהם בלבד[4] מותרת כניסת סחורות (יבוא מסחרי מחו"ל וסחר מול ישראלים) שיעדן הוא שטחי הרשות הפלסטינית. כניסת סחורות שיעדן התנחלויות מותרת אף היא רק דרך מעברים מוסדרים בלבד, אך הבידוק בהם אינו קפדני כמו זה שבמעברים לסחורה פלסטינית.
לקראת ההתנתקות ב-2005, עלה הרעיון לנתק את מעטפת המכס בין ישראל לרצועת עזה, כחלק מניתוק סמלי הריבונות הישראלית על הרצועה[5][6]. בדיון שנערך בנושא תחת ראש הממשלה אריאל שרון, שר האוצר בנימין נתניהו תמך בניתוק רצועת עזה ממעטפת המכס המשותפת, לעומתו התנגדו לכך שר התמ"ת אהוד אולמרט, שמעון פרס וחיים רמון[7]. בסופו של דבר, שרון נאלץ לשמר את מעטפת המכס, משום שהבנק העולמי וקרן המטבע לחצו על ישראל לעמוד במחויבויותיה מהסכם פריז (הנספח הכלכלי) וכן עקב התנגדות מדינות שונות והרשות הפלסטינית ליצירת בידול מכוון בין הגדה לרצועת עזה[8]. למרות זאת, מעבר ארז מופיע ברשימת מעברי הגבול החיצוניים למדינת ישראל, אף שלצורך מעבר בו אין צורך בדרכון, אלא רק בתעודת זהות (למעט אזרחים זרים).
העברת דמי מכס לרשות הפלסטינית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהתאם לפרוטוקול פריז ישראל גובה את תשלומי המכס עבור סחורות המיובאות לרשות הפלסטינית, על פי עקרון "היעד הסופי" של הטובין ומעבירה אותם לרשות הפלסטינית.[9]. העברת כספים זו אף עוגנה בחוק הישראלי:
- "ישראל רשאית לגבות עבור הרשות הפלסטינית את מסי היבוא על טובין המיובאים לשטחי עזה ויריחו ולהעביר את ההכנסות ממסים אלה לרשות הפלסטינית"[10]
נוהל יבוא לרשות הפלסטינית של רשות המסים בישראל קובע שהעברת דמי המכס שנגבו בנמלי היבוא תיעשה בהתאם להצהרת היבואן ללא וידוא מעבר הטובין בפועל לשטחי הרשות הפלסטינית.[11] עוד קובע הנוהל, כי על כל הטובין לעבור לשטחי הרשות הפלסטינית דרך רשימה סגורה של מעברים, בהם מתבצעת העברה "גב לגב" של הטובין למשאיות פלסטיניות.
לפי מבקר המדינה[12] על אף שחובה על יבואנים להעביר את הטובין משטחי ישראל לרשות הפלסטינית דרך המעברים המיועדים לכך, יבואנים אינם מקפידים על כך. החל משנת 2016 ישנה ירידה מתמדת באחוז הסחורות שמועברות לשטחי הרשות הפלסטינית דרך המעברים מתוך הסחורות שהוצהר על ידי היבואן שהם מיועדות לשטחי הרשות הפלסטינית. בשנת 2016 עברו למעשה 74.8% מהטובין, בשנת 2017 63% מהטובין, ובשנת 2018 59.1% מהטובין.
על פי בקשת חופש מידע שהוגשה לרשות המיסים על ידי ארגון לביא בשנת 2020 עברו 30.5% מהטובין ובשנת 2021 16.9% עברו.[13]
מבקר המדינה ציין שההפסד למדינת ישראל מטובין שנשארו בשטחה כפול. ראשית, מדינת ישראל מפסידה את מיסי היבוא שהועברו לרשות הפלסטינית על בסיס הצהרת היבואן. שנית, התופעה תורמת לפריחת הכלכלה השחורה כאשר הטובין נמכרים בתחומי מדינת ישראל ללא תשלום מע"מ ומס ההכנסה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ סעיף IV, תת-סעיף 10א. נספח V: פרוטוקול בנושא יחסים כלכליים, הסכם ביניים ישראלי-פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה
- ^ רשימות א1 ו-א2 לנספח V: פרוטוקול בנושא יחסים כלכליים, הסכם ביניים ישראלי-פלסטיני בדבר יהודה ושומרון ורצועת עזה
- ^ סעיף III, תתי סעיפים 13-14. נספח V: פרוטוקול בנושא יחסים כלכליים, הסכם ביניים ישראלי-פלסטיני בדבר יהודה ושומרון ורצועת עזה
- ^ הודעה בדבר קביעת נקודות מעבר טובין (יהודה והשומרון), התשס"ה-2005, אתר צה"ל, 9 באוגוסט 2005
- ^ גידי גרינשטיין, להתנתק מעזה גם כלכלית, באתר הארץ, 20 ביולי 2005
- ^ אפרים קליימן, תנו לפלשתינאים להחליט, באתר הארץ, 7 באוגוסט 2005
- ^ אלוף בן, נתניהו ואולמרט התעמתו בדיון על הרצועה, באתר וואלה!, 3 באוגוסט 2005
- ^ אם לא הגיע הזמן לביטול מעטפת המכס? מכון ראות, 14 ביולי 2005
- ^ הסכם ביניים ישראלי פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה, נספח V סעיף III תת-סעיף 15 (עמ' 292), באתר נבו
- ^
חוק יישום ההסכם בדבר רצועת עזה ואזור יריחו (הסדרים כלכליים והוראות שונות) (תיקוני חקיקה), תשנ"ה-1994, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
- ^ נוהלי מכס (שער עולמי) נוהל יבוא לרשות הפלסטינית
- ^ פיקוח רשות המיסים על המעברים היבשתיים (עמ' 479), באתר www.mevaker.gov.il
- ^ הונאות יבואני רשפ – תשובת רשות המסים יולי 22
