מעיינה זץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מעיינה זץ
Mayana Zatz
מעיינה זץ
מעיינה זץ
לידה 16 ביולי 1947 (בת 76)
תל-אביב, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי ביולוגיה, גנטיקה
מקום מגורים סאו פאולו עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט Oswaldo Frota-Pessoa, Michael Kaback עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת סאו פאולו עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • הצלב הגדול של המסדר הלאומי להצטיינות במדעים (ברזיל) (1 באוגוסט 2000)
  • פרס מקסיקו למדע וטכנולוגיה (2008)
  • פרס לוריאל-אונסק״ו לנשים במדע (2001)
  • פרס ברתה לוץ (2008)
  • TWAS Prize for Medical Sciences (2003) עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
מחקרים בתחום הגנטיקה, גילוי גנים מחוללי מחלות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מעיינה זץפורטוגזית: Mayana Zatz; נולדה ב-16 ביולי 1947 בתל אביב) היא ביולוגית מולקולרית וגנטיקאית ברזילאית יהודייה. היא פרופסור מן המניין באוניברסיטת סאו פאולו, ומשמשת כדקאן למחקר באותו מוסד.

הישגיה של פרופסור זץ זיכו אותה בהכרה בינלאומית ובפרסים רבים, בהם פרס לוריאל-אונסק"ו לנשים במדע בשנת 2001. היא נחשבת לחלוצה בתחומה – חקר מחלות גנטיות ניווניות נוירו-שריריות.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעיינה זץ נולדה בישראל ב-1947 להורים יוצאי פולין ורומניה. בהיותה בת שנה ירדה עם משפחתה לצרפת, שם התגוררה עד גיל 7. ב-1955 היגרה עם משפחתה לסאו פאולו, ברזיל[1]. ב-1968 היא סיימה תואר ראשון בביולוגיה באוניברסיטת סאו פאולו (USP). זץ החלה להתעניין בחקר ניוון שרירים עוד בהיותה סטודנטית, כשליוותה חולה ממשפחה בה שכיחות גבוהה למחלה זו.

ב-1969 החלה לעבוד בייעוץ גנטי עבור משפחות הנושאות גנים של מחלות נוירו-שריריות, במטרה להעריך את הסיכון שלהן להוליד צאצאים הנושאים את הגן וליידען על כך.

ב-1970 השלימה לימודי מסטר ב-USP ונושא התזה היה "מחלות ניווניות פרוגרסיביות" (בפורטוגזית: "distrofias musculares progressivas") וב-1974 סיימה עבודת דוקטורט, בה הרחיבה את נושא עבודת המסטר, גם כן ב-USP. ב-1977 השלימה פוסט-דוקטורט בגנטיקה רפואית באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA).

12 שנים לאחר שהחלה לייעץ למשפחות היא חידשה את הקשר עמן, וגילתה שרוב המשפחות שבסיכון גבוה נמנעו מהולדת ילדים. מאידך, נדהמה זץ להוודע לאופן בו ננטשו ילדים שנולדו עם המחלה. התפתחותם המנטלית של ילדים אלה הייתה נורמלית באופן כללי, אך הם לא זכו לסעד רפואי, לא ביקרו בבתי ספר ואף לא עברו טיפולים פיזיותרפיים.

ב-1981, ייסדה זץ יחד עם צוותה את העמותה הברזילאית לניוון שרירים ("Associação Brasileira de Distrofia Muscular" – ABDIM). העמותה שכנה ב-7 שנותיה הראשונות במתחם המכון למדעי החיים של אוניברסיטת סאו פאולו. לאחר מכן עבר מטה העמותה למשכן קבע. ABDIM הוא המוסד הראשון באמריקה הלטינית המסייע לנשאי גנים מחוללי מחלות ניוון שרירים. מטופלים בעמותה כל שבוע כמאה ילדים ובני נוער המשובצים בקבוצות יומיות של 20 מטופלים. בנוסף מקבלת העמותה לטיפול חד-פעמי עד כ-300 חולים נוספים בחודש. מאז היווסדה, סייעה העמותה ליותר מאלף ילדים, רובם מעוטי יכולת. בתחילה, ממוינים נשאים ואלה שמאובחנים כחולים מופנים לטיפול בעמותה, לכל חייהם. ABDIM מציעה טיפולים פיזיתרפיים, הידרותרפיים, פעילויות פנאי, גירוי יצירתיות וחשיבה, נוסף על טיפולים פסיכולוגיים קבוצתיים ותמיכה פרטנית עבור החולים וקרוביהם.

עד היום, סייעה זץ לקרוב ל-16,000 בני אדם ממשפחות נשאיות של גנים מחוללי מחלות (בעיקר מחלות נוירו-שריריות), המספר הגבוה בעולם של מקרים מתועדים.

ב-1995, איתרה פרופ' זץ, יחד עם פרופ' מָריה ריטָה פָסוֹס בוּאֶנוֹ ותלמידת הדוקטורט אלוֹאִיזָה דֶה סאָה מורֶירָה, גנים מחוללי מחלות ניוון שרירים בזרועות וברגליים, והיו לראשונות בעולם שעשו כן. הן גם מיפו את הגן האחראי לתסמונת קנובלוך (אנ'), הגורם לסוג מסוים של עוורון פרוגרסיבי.

זץ לקחה חלק בפרויקט גנום האדם הבינלאומי, שהושלם ב-2006, ובמעבדה שבראשותה, במרכז לגנום האנושי של אוניברסיטת סאו פאולו, מתבצעים גם ניסויים בתאי גזע עובריים היכולים לאפשר בעתיד לרפא מחלות ניוון שרירים.

זץ חברה באקדמיה למדעים של מדינת סאו פאולו ובאקדמיה הברזילאית למדעים. על פי המכון למידע מדעי, עבודותיה צוטטו 1,500 פעמים ב-102 פרסומים בין השנים 19771997. היא פרסמה 173 כתבים וקרוב ל-150 מאמרים במגזינים בינלאומיים, דוגמת "Nature Genetics" ו-"Human Molecular Genetics". נכון ליולי 2007, היא פרסמה 280 מחקרים.

זץ נשואה למהנדס איוו זץ ואם לבן ובת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מעיינה זץ בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Anat Falbel and Nachman Falbel, Mayana Zatz, Jewish Women's Archive (באנגלית)