מעמד האישה בישראל

מעמד האשה בישראל כולל את תפיסתה של האישה בחברה הישראלית, אצל נשים ואצל גברים, מקומן של נשים ויכולת ההשפעה שלהן, בשלבי התמקצעות ובמסגרות התעסוקה, ביצירה הספרותית והמדעית בישראל, ובציבוריות ובפוליטיקה הישראלית. מכלול התפיסות ועמדות הכוח של נשים בישראל, עברו תמורות רבות מאז ראשית היישוב החדש בשלהי המאה ה-19,‏ והשתתפותן הגוברת של נשים במרחב הציבורי, בממשל ובצבא מאז ראשית המנדט הבריטי ובמדינת ישראל. השינויים הרבים הושפעו באופן ניכר מגורמים מסורתיים, חברתיים, פוליטיים, דתיים וצבאיים, הקשורים להתפתחותה של החברה הישראלית בכללה, במשך המאה ה-20, עד ראשית המאה ה-21.

ישראל נמנית ברשימה הקצרה של מדינות בהן אישה כיהנה כראש הממשלה, וקיים ייצוג נשים בבית המחוקקים, הכנסת והן בממשלה. מספר הנשים בתפקידים אלו גדל באופן משמעותי לאורך השנים. בעוד שמרבית הפוליטיקאיות בישראל מכהנות במפלגות חילוניות, מעטים המקרים בהם נשים מכהנות או כיהנו בתפקידים בכירים במפלגות הדתיות או במפלגות הערביות בישראל. המפלגות חרדיות נמנעות במוצהר משיבוץ נשים ברשימותיהן לכנסת ולרשויות מקומיות.

בבית המשפט העליון לא כיהנה שום אשה בתפקיד שיפוטי עד שנת 1976 בה החלה לכהן כשופטת מרים בן פורת שהייתה גם הראשונה לכהן בתפקיד מבקר המדינה. מאז הונהג בבית המשפט העליון שריון לאשה ונשים נוספות כיהנו כשופטות, השופטת דורית בייניש הייתה הראשונה שכיהנה החל משנת 2006 בתפקיד נשיא בית המשפט העליון.

בעתירות אחדות שהובאו לדיון בבית המשפט לאורך השנים (כגון בג"ץ שקדיאל ובג"ץ אליס מילר) הועלו הסוגיות של כהונת נשים בתפקידים ציבוריים וצבאיים. כתוצאה משינויים אלו, כיום ישנן נשים רבות בישראל המחזיקות בתפקידים בכירים בחברה הישראלית כגון ראשי עיריות, חברות מועצות מקומיות וציבוריות, שופטות בבית המשפט העליון, בבתי המשפט המחוזיים או בפרקליטות מדינה, חברות כנסת ושרות בממשלה. למעמדן של הנשים בישראל יש התייחסות גם באמצעות חקיקה בכנסת (למשל: חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה), אך תופעת האפליה עודנה קיימת במקומות מסוימים ונתונה במחלוקת.

בסוף 2011 נפתח בישראל דיון ציבורי ער בסוגיית הדרת נשים, ונטען כי במגזרים שונים בישראל מורחקות נשים מהמרחב הציבורי באמצעים שונים. לפי הטענה, מצב זה בא לידי ביטוי באופן גלוי או סמוי במקרים שונים, כגון: מניעת שירות נשים בתפקידים מסוימים בצה"ל, מניעת הצבתם או השחתתם של שלטי חוצות ופרסומות עם תמונות נשים בטענה שהן פוגעות בגדרי הצניעות, וקיומה של "תקרת זכוכית" לכאורה, המונעת קידום נשים לתפקידים בכירים. הפולמוס הציבורי שפרץ בסוף 2011 התמקד בעיקר במקרים בהם נטען כי מתקיימת הדרת נשים על רקע דתי־הלכתי, ואף ישנה אלימות מילולית ופיזית בנסיון לאכוף הדרה זו.

זכויות נשים בישראל

כרוז גיוס לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה

חברת ארגון "ההגנה" על אופנוע. תצלום מה-17 במרץ 1948

ערך מורחב – זכויות האישה בישראל

עד העלייה הראשונה נשים בארץ ישראל לא זכו לזכויות רבות. נשים היו כפופות למג'לה (החוק העות'מאני) שהכפיף אותן לחוקי העדות הדתיות השונות, שלא דגלו בזכויות לנשים. כתוצאה מכך נשים לא יכלו לבחור, היו מקופחות בדיני האישות והירושה. בתקופת העלייה הראשונה, שרוב באיה היו מסורתיים, וחלקם דתיים, התייחסו לאפליית נשים כאל מצב נתון, וקיבלו את ההסדרים הקיימים. חלק מעולי העלייה השנייה ואילך היו חדורים בהשקפת עולם סוציאליסטית שדגלה בשוויון זכויות. תמורה במעמד הנשים התחוללה בתקופת העלייה השנייה, כאשר הגיעו לארץ ישראל נשים צעירות ובקשו להיות חלוצות ולהשתתף בארגוני הפועלים כגון "הפועל הצעיר", "פועלי ציון" וה"השומר" כחברות שוות. עם הכיבוש הבריטי של ארץ ישראל וראשית תקופת המנדט הבריטי החלה התארגנות של מוסדות היישוב העברי המייצגים, בהן ניתנה לנשים זכות שווה לבחור ולהיבחר. הפולמוס על אפשרות הבחירה לנשים התנהל על רקע הבחירות הראשונות לארגון כנסת ישראל ב־1920, כאשר בקרב הציבור החרדי הייתה התנגדות תקיפה לכך, בציבור הדתי מחלוקת פנימית (הרב קוק התנגד והרב עוזיאל תמך), ובציבור החילוני הייתה תמיכה בנושא.

בשנת 1948, בעת הקמת מדינת ישראל, הוענק לציבור הנשים בישראל שוויון זכויות מלא כאשר נכתב במפורש במגילת העצמאות כי "מדינת ישראל (...) תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע או מין". כתוצאה מכך, מאז ועד היום אין כל מניעה חוקית לנשים בישראל מהשתתפות באופן פעיל בחיי הציבור הישראליים.

ב-16 בנובמבר 1992 הוקמה בכנסת הוועדה לקידום מעמד האישה. תחום העיסוק העיקרי של הוועדה הוא קידום מעמד האישה בישראל לקראת שוויון בייצוג, בתחום החינוך ובמעמד האישי. כמו כן פועלת הוועדה למניעת אפליה בשל מין או נטייה מינית בכל התחומים וכן הקטנת פערים בכלכלה ובשוק העבודה ולמאבק באלימות כלפי נשים.

חוקים

• חוק שיווי זכויות האשה, התשי"א-1951
• חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954
• חוק גיל פרישה שווה לעובדת ולעובד, התשמ"ז-1987 (הוחלף ב-2004 בחוק גיל פרישה )
• חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 ‏
• חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996 ‏
• חוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998

זכויות נשים בבתי הדין הדתיים

על אף שהחוק הישראלי מקנה שוויון זכויות בין גברים לנשים, בתי הדין הדתיים במדינה נחשבים למגבילים את זכויותיהן של הנשים היהודיות והמוסלמיות במדינה. בבתי הדין הרבניים בישראל, יש צורך בהסכמתם של שני בני הזוג לצורך הליך הגרושין. במקרים רבים בני זוג מתנים את הסכמתם למתן גט בקבלת תנאיהם, או בכלל מסרבים קטגורית לגירושין, תופעה הנקראת סרבנות גט. מכיוון שהליך הגרושין נעשה על ידי מתן גט מהבעל לאשה מרצונו החופשי, ובגלל המשמעות החמורה יותר של עגינות לאשה לעומת תוצאות סירוב הגט לגבר, באופן כללי התוצאות של סרבנות הגט לנשים הן חמורות יותר מאשר לגברים, דבר המעניק לגבר עמדת יתרון במשא ומתן קודם מתן הגט.

במקרים מסוימים נשים מוסלמיות רשאיות לעתור ולקבל גט באמצעות בתי הדין המוסלמים גם ללא הסכמת הבעלים. מנגד הגברים המוסלמים רשאים להתגרש מנשותיהם גם ללא הסכמתן ואף מבלי לפנות לבית דין^{[דרוש מקור]}.

בשירות חובה

שירות צבאי

ערך מורחב – שירות נשים בצה"ל

אימון נשים בקיבוץ משמר העמק במהלך מלחמת העצמאות

חיילות בצה"ל, 2008

חמש חיילות שסיימו את קורס טיס 163 של חיל האוויר הישראלי. בעקבות בג"ץ אליס מילר נפתח קורס הטיס גם לנשים.

נשים מהוות חלק משמעותי מכוח-האדם של צה"ל מיום הקמתו. ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה מונהג גיוס חובה לנשים המוסדר בחוק‏. לאורך תולדות המדינה נשים נטלו חלק בצבא בישראל לפני ומאז קום המדינה בשנת 1948, כאשר הנשים כיום מהוות 33% מכלל חיילי צה"ל ו-51% מכלל קציני צה"ל^{[דרוש מקור]}.

מעמד הנשים בצבא, התפקידים הפתוחים בפניהן ואפשרויות הקידום שלהן עברו שינויים רבים במהלך השנים. ב-8 בנובמבר 1995 עתרה מהנדסת האווירונאוטיקה הישראלית אליס מילר לבג"ץ נגד משרד הביטחון וצה"ל עקב סירובם לקבלה למיונים לקורס טיס. בעקבות עתירתה נתקלה מילר ביחס מזלזל ושוביניסטי אפילו מנשיא המדינה, עזר ויצמן, שאמר לה: "תשמעי מיידלע (=ילדה ביידיש), את ראית פעם גבר סורג גרביים? ראית פעם אישה כירורגית או מנצחת על תזמורת? נשים לא מסוגלות לעמוד בלחצים הדרושים מטייסי קרב".‏ בג"ץ קיבל את העתירה והורה לצה"ל להשוות את זכויותיהן של נשים לאלו של גברים. על אף שמילר לא עברה את הקורס הטיס, פסק דין תקדימי זה פתח את הדלתות בפני הנשים בישראל לתפקידים שמעולם לא יכלו לגשת אליהם בצה"ל לפני כן.

במהלך שנת 2000 נכנס לתוקף תיקון לחוק שירות ביטחון שקובע את העיקרון לפיו לכל אישה יש זכות שווה לזכותו של גבר למלא תפקיד כלשהו בשירות הצבאי, אלא אם כן הדבר מתחייב ממהותו ומאופיו של התפקיד. בעקבות כך, נכון להיום, 88% מכלל התפקידים בצה"ל מקבלים לשורותיהם נשים, בעוד שבפועל נשים מאיישות 69% מכל אותם התפקידים.

טייסת הקרב הישראלית הראשונה רוני צוקרמן קיבלה את כנפי הטיס שלה בשנת 2001.

ב-23 ביוני 2011, התמנתה אורנה ברביבאי לקצינה הראשונה בתולדות צה"ל הנושאת דרגת אלוף כאשר מונתה לראש אגף כוח האדם.

שירות אזרחי

ערך מורחב – שירות אזרחי

ייצוג נשים בפוליטיקה

גולדה מאיר בזמן כהונתה כראש ממשלת ישראל, בחדר הסגלגל עם הנשיא ניקסון והנרי קיסינג'ר. מאיר הנה האישה היחידה שכיהנה עד היום בתפקיד ראש ממשלת ישראל.

ערך מורחב – נשים ראשונות בתפקידים ציבוריים בישראל, נשים בממשלות ישראל

שיעור הנשים בכנסת נמוך משמעותית משיעורן באוכלוסייה. מהכנסת הראשונה ועד הכנסת ה-14 נע שיעור הנשים בין 7-12, כלומר לא עלה על 10% מחברי הכנסת. החל מהכנסת ה-15 עלה שיעור הנשים בכנסת והגיע בכנסת ה-18 ל-21, שהם כ-17.5% מחברי הכנסת, לאור פעילות המפלגות הגדולות לשריין מקומות לנשים. שיעור הנשים הגבוה ביותר בכנסת היה בכנסת ה-19 שהושבעה בפברואר 2013 - 27 נשים שהן 22.5% מסך חברי הכנסת. במספר מפלגות ותיקות מעולם לא שובצה אישה ברשימה לכנסת: ש"ס, יהדות התורה והרשימה הערבית המאוחדת.

הנציגוּת הנשית בכנסת ובממשלה גדלה באופן משמעותי לאורך השנים. נכון ל-2013 ארבע מתוך 22 שרי הממשלה הן נשים. שיעור זה (18%) דומה לשיעור הנשים בממשלות מערב אירופה.^{[דרוש מקור]} כל השרות שכיהנו בממשלות ישראל היו יהודיות חילוניות.

ישראל נמנית בין המדינות בהן אישה כיהנה כראש הממשלה.

בכוח העבודה ובמדע

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

פרופ' עדה יונת, ביוכימאית שזכתה בפרס נובל לכימיה ב-2009

למרות שהחוק הישראלי אוסר על אפליה על בסיס מגדרי בתעסוקה ובשכר, בישראל קיימים פערי שכר משמעותיים בין גברים לנשים.

לאורך השנים הממשלה חוקקה מספר חוקים שנועדו לשפר את מעמד האישה במקום העבודה ובחברה הישראלית. הרשות לקידום מעמד האישה במשרד ראש הממשלה מעניקה מלגות להשכלה גבוהה עבור לסטודנטיות דרוזיות, בדואיות, וצ'רקסיות בצפון הארץ. הרשות לקידום מעמד האישה במשרד ראש הממשלה מקיימת גם קורסי הכשרה מקצועית לנשים ביישובים הערבים, הדרוזים והצ'רקסים בישראל.

יישום הנורמות של אורח החיים הדתי במרחב הציבורי

גדר מפרידה בין עזרת גברים לעזרת נשים בכותל המערבי

ראו גם – צניעות (יהדות), שריעה#מקומן של הנשים באסלאם

הפרדה מגדרית במרחב הציבורי

כיום מתקיימת בישראל הפרדה מגדרית בהיקף נרחב במרחב הציבורי בקרב הקהילות החרדיות. היקף ההפרדה משתנה לפי פלגים שונים בציבור החרדי. הפרדה זו מנומקת בפרשנות מחמירה של האיסור הקיים בהלכה היהודית על מגע פיזי של חיבה בין גבר ואישה שאינם נשואים או קרובי משפחה מדרגה ראשונה. כחלק מהנהגה זו, מקפידים החרדים על הפרדה מגדרית לא רק בבתי הכנסת, אלא גם באולמות אירועים, על ידי מחיצות המפרידות בין הגברים לנשים. כמו כן קיימת הפרדה מלאה בין בנים לבנות בבתי הספר החל מגילאי הגן, ומסגרות החינוך במגזר הן נפרדות לחלוטין.

בקווי אוטובוס המשמשים בעיקר אוכלוסייה חרדית ומכונים "קווי מהדרין" מתקיימת הפרדה מגדרית, כאשר החלק הקדמי מיועד עבור גברים, והחל האחורי עבור נשים. בינואר 2011 קבע בג"ץ כי הפרדה מגדרית בקווי האוטובוסים הציבוריים בישראל בכלל ובקווי המהדרין בפרט מותרת רק כאשר היא נעשית מרצון הנוסע. לפני פסק הדין, היו מספר מקרים בהם נוסעות בקווי מהדרין הוטרדו ואולצו לשבת בחלקו האחורי של האוטובוס.

בסוף 2011 החל בישראל דיון ציבורי ער בסוגיית הדרת נשים, בעקבות מקרים אחדים של הפרדה מגדרית שנטען שיש בהם משום הדרה מנימוקים דתיים. בדיון הציבורי השתתפו אנשי תקשורת, פוליטיקאים, חברי כנסת ואף ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא המדינה. גורמים נוספים יצאו נגד מה שראו כתופעות של הדרת נשים בחברה החרדית.‏. מזכירת המדינה של ארצות הברית הילארי קלינטון מתחה ביקורת על הדרת הנשים בישראל ואף השוותה את המצב בישראל למצב באיראן.

גורמים רבים בחברה החרדית ראו בטענות בנושא זה רדיפה חסרת הצדקה,‏ וטענו כי המדובר בהסטת תשומת הלב מהאפליה הבוטה של נשים הקיימת במגזר הכללי ובמגזרים נוספים, בתחום הפוליטיקה, העסקים (שכר והזדמנויות עבודה), דימוי ההחפצה, ושימוש בגופן של נערות וילדות לשם זנות. כמו כן נטען שהתקשורת נטפלה למקרים שוליים ונקטה בהכללה, וכי במקרי האלימות מדובר היה בכת אלימה מצומצמת. קבוצות חרדיות אחדות אף תמכו בהגברת הלחץ על מיעוט זה, "הסיקריקים".‏

נשים באוכלוסיות מיעוטים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הנשים הערביות בישראל

בניגוד לרוב המדינות המוסלמיות במזרח התיכון, הנשים הערביות בישראל נהנות ממעמד חוקי זהה לזה של הגברים, ויש להן את הזכות להשתתף בבחירות ולהיבחר למשרה ציבורית. כמו כן, מצבן של הנשים הערביות בישראל טוב בהרבה ממצבן של נשים במדינות המוסלמיות במזרח התיכון שכן החוק הישראלי אוסר על נישואי פוליגמיה, נישאים לקטינות וההתעללות מינית בנשים.

הנשים הערביות בישראל שותפות באופן פעיל בחיים הציבוריים בישראל ובגופי הממשלה. דוגמאות בולטות לכך כוללות את - חוסניה ג'בארה, אשר הייתה האישה הראשונה מקרב ערביי ישראל שמונתה לתפקיד חברת כנסת ונדיה חילו אשר הייתה האישה השנייה מקרב ערביי ישראל שמונתה לתפקיד חברת כנסת.

פשיעה נגד נשים

אלימות במשפחה

משרד הרווחה מפעיל מקלט לנשים מוכות ומוקד לדיווחים על מקרי התעללות. ארגוני הנשים בישראל מספקות ייעוץ, התערבות במשברים, סיוע משפטי ומקלטי לנשים שחוו התעללות.

מדי שנה מתרחשים בישראל מקרי רצח על חילול כבוד המשפחה בקרב הקהילה הערבית בישראל. החוק בישראל אינו מכיר ב'הגנה על כבוד המשפחה' כצידוק ראוי לרצח. אולם, בפועל רשויות החוק מגלות הבנה כלפי התופעה, תוך נסיון להיות רגישים לתרבותה של 'קבוצת המיעוט', בעיקר מצד המשטרה. במקרים רבים, המשטרה נוהגת להפעיל 'נכבדים' כדי לפשר בין האישה ומשפחתה, שולחת נערות לחסותם של שיח'ים, או מחזירה אותן לבתיהן. היו מספר מקרים בהם נרצחו נערות אחרי שפנו למשטרה והתלוננו שהן בסכנת חיים, לעתים אחרי שהמשטרה קיבלה התחייבות מצד המשפחה והחזירה את הנערה לביתה.

כפייה מינית

בישראל נחשב אונס, כולל אונס המתקיים במערכת זוגית, לעבירה שהעונש עליה הינו 16 שנות מאסר. החוק מכפיל את העונש כאשר העבריין אנס קרוב משפחה.

איסור על הטרדה מינית בעבודה נקבע בשנת 1988 בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, ובמסגרתו הופיע לראשונה המושג "הטרדה מינית" בחוקי מדינת ישראל. בשנת 1998 נחקק בישראל החוק למניעת הטרדה מינית, אשר מגדיר חמישה סוגי התנהגות המהווים הטרדה מינית, וקובע שהתנהגות כזו היא בגדר עבירה פלילית ועוולה אזרחית.

העונש על הטרדות מיניות בישראל מותאם לחומרת המעשה. העונש נע לרוב בין שנתיים עד תשע שנים מאסר.

על פי סקר שנערך במהלך 2010 על ידי משרד התמ"ת בנושא הטרדה מינית בעבודה בישראל עלה כי בסביבות 35 עד 40 אחוז מהנשים בישראל חוו הטרדה מינית במקום עבודתן וכי שליש מתוכן הוטרדו בשנה האחרונה. בקרב הנשים שדיווחו על הטרדה, 69 אחוזים ציינו שההטרדה כללה הצעות בעלות אופי מיני, 47 אחוז ציינו התייחסויות המופנות לאדם ומתמקדות במיניותו, 22 אחוז ציינו מעשה מגונה, 10 אחוז ציינו ביזוי או השפלה של אדם ביחס למינו או מיניותו, ו-7.7 אחוזים ציינו סחיטה באיומים.

פוליגמיה

פוליגמיה אסורה על פי חוק העונשין בישראל. איסור פוליגמיה בישראל אינו תלוי בעדה ולאום, אך למרות זאת בקרב האוכלוסייה הבדואית בישראל נפוצה תופעה זאת, בשיעור מצומצם בנישואים רשמיים, ובשיעור רחב בנישואים לא רשמיים (כלומר נישואים שאינם מדווחים לרשויות). לפי הערכות חוקרים, שיעור הפוליגמיה באוכלוסייה זו נע בין 20% ל־36% מכלל הנישואים. חרף זאת כמעט ואין אכיפה של איסור זה בקרב האוכלוסייה הבדואית‏.

סחר בנשים וזנות בישראל

ערך מורחב – סחר בנשים בישראל

הסחר בנשים בישראל מתקיים במטרה להעסיקן בזנות. על פי רוב מתבצע הסחר בנשים שאינן אזרחיות ישראל, ושהובאו לישראל במרמה. סחר הנשים בישראל, הוא חלק ממגמה עולמית רחבה יותר של סחר למטרות זנות, בה נשים מגויסות, לרוב במרמה, לעבודה בתעשיית המין ונסחרות למטרות ניצול מיני.

על פי ההערכות, כ-3000 נשים נסחרות בישראל למטרת זנות, גילן הממוצע הוא 23 ורובן מובאות ממזרח אירופה: מולדובה, אוקראינה ורוסיה. רק 9% מהן דיווחו כי בעבר עבדו בזנות, משמע, אצל רובן ישראל הייתה הפעם הראשונה בה עבדו בזנות. 29% דיווחו כי במדינת מוצאן היו מובטלות, והשאר שעבדו עסקו במקצועות כגון: מזכירות, מורות, תופרות וכדומה, כששכרן בממוצע היה 38 דולר לחודש.

בריאות ותחלואה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

שיעור תמותת היולדות בישראל הינו 7 לכל 100,000 לידות והוא אחד מהנמוכים בעולם.

ארגוני נשים

בשנת 1921 נוסד ארגון נעמת בסגרת הסתדרות על ידי חלוצות העלייה השנייה והשלישית, אשר בער בהן הצורך להתארגן, משום שלא זכו להכרה ולייצוג במוסדות הקיימים, וקופחו על אף היותן שותפות מלאות בעבודה. ארגון זה היה לכל אורך השנים ארגון הנשים הגדול ביותר בישראל. בארגון חברות כיום כ-800,000 נשים בישראל (בהן נשים יהודיות, ערביות, דרוזיות וצ'רקסיות) המייצגות את כל הספקטרום של החברה הישראלית. לארגון ישנם 100 סניפים שונים בערים, בעיירות וביישובים בכל רחבי ישראל.

ראו גם

• פמיניזם בישראל
• מעמד האישה ביהדות
• מעמד האישה
• הדרה חברתית
• אפליית נשים

קישורים חיצוניים

• הרשות לקידום מעמד האישה, באתר משרד ראש הממשלה
• נשים בישראל, מאת פרופ' חנה הרצוג, באתר מט"ח
• נשים בישראל, מאת פרופ' אליס שלוי, באתר מט"ח (שימו לב: המאמר מחולק לכמה עמודים)
• 'המפרנסת השנייה' בעידן הגלובליזציה: נשים בשוק העבודה בישראל, מאת ד"ר סילביה פוגל-ביז'אווי, באתר מט"ח
• השתקפות סטריאוטיפים מינניים בספרי לימוד בחינוך הממלכתי בישראל, מאת ד"ר צופיה מלר, באתר מט"ח
• נשים כחפצים: דימויים של גברים ונשים בפרסומת הישראלית, מאת ד"ר ענת פירסט, באתר מט"ח
• האישה - "עובדת" או "חברה" במפעל התחייה? על מקומה של האישה בעלייה הראשונה (1903-1882), מאת פרופ' מרגלית שילה, באתר מט"ח
• הזורעות בדמעה, מאת פרופ' דפנה יזרעאלי, באתר מט"ח
• האישה הערבייה בישראל: עמדותיהן של שתי צעירות ערביות, מאת ביאן זועבי, באתר מט"ח
• נסיגה אל המודרניות: האישה הבדואית בתהליכי עיור בנגב, מאת סיגל טל, באתר מט"ח
• הרב אלישיב נשאל והורה: לא לחתום בעד קווי המהדרין, כיכר השבת
• מגדר בישראל: מחקרים חדשים על מגדר ביישוב ובמדינה, בתוך כתב העת עיונים בתקומת ישראל, גיליון סדרת הנושא לשנת 2011
• אמיר בוחבוט, כבר ב-49': בן גוריון הוטרד מהדרת נשים מצה"ל, באתר וואלה!, 8 במרץ 2012