מעמד הר סיני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מעמד הר סיני - פיסול מברונזה - בשער גן העדן בפירנצה - עוצב לפי המסורת היהודית.

מַעֲמַד הַר סִינָי הוא אירוע תנ"כי מכונן ביהדות, בו אלוהים התגלה לבני עם ישראל בהר סיני ונתן את התורה למשה, שירד מההר עם עשרת הדיברות.

מהלך האירוע במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור המתאר את מעמד הר סיני
משה על הר סיני. ציור מאת ז'אן-לאון ז'רום, סוף המאה ה-19.

לפי התורה, בהמשך ליציאת מצרים חנו ישראל לנגד הר סיני ונצטוו להכין את עצמם למעמד שיתרחש ביום השלישי, בכיבוס (טבילת) בגדיהם ובהינזרות מיחסי מין. במקביל הוזהרו שלא לעלות להר, להתקרב אליו או לגעת בו לבל ימותו. (אודות כך נאמר הכלל המפורסם כל דבר שבמניין צריך מניין אחר להתירו.)

לפי ספר שמות יצאו ממצרים כשש-מאות אלף גברים: "וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף" (שמות, יב' לז'). מכאן שבתוספת הנשים והילדים, מנה העם שהתייצב במעמד, מיליוני בני אדם. התגלותו של אלוהים על ראש הר סיני לוותה בהמולה רבה: ענן כבד, ברקים, קולות, קול שופר, אש ועשן המתואר כ"עשן הכבשן" והשמעת הדברות בדיבור אלוהי: "משֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל:" [1]. תגובתם של ישראל למעמד ולקול אלוהים הייתה בהלה ופחד. לאחר שהם ראו את הקולות, הלפידים, קול השופר והעשן, הם נעו והתרחקו מההר וביקשו ממשה שיתווך בינם לבין אלוהים, פן ימותו למשמע קולו[2]. כבוד אלוהים חפף על ראש הר סיני שבעה ימים, ונראה כאש אוכלת[3].

עוד מתואר [4] טקס כריתת ברית בין ישראל לה'. במהלכו בונה משה מזבח ושתים עשרה מצבות עבור שנים עשר השבטים בתחתית ההר ומעלה קורבנות פרים. משה שורף חצי מהדם על המזבח וחצי שני הוא מאחסן באגנות. אז הוא מקריא לעם מתוך "ספר הברית" (כנראה את עשרת הדיברות) והעם נענה ואומר כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. לבסוף משה זורק את הדם אותו הוא מכנה כ"דם הברית" על העם. בסיום הטקס עולים זקני ישראל ונדב ואביהוא עם משה להר, ושם הם חוזים את האלוהים, בתיאור הסתום הבא: "וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר:"

על פי שמות [5] מטרתו של המעמד הייתה לרומם ולגדל את שם ישראל בעולם (לנסות מלשון נס ודגל) ולהביא אותם ליראת שמים ואמונה חוויתית באל. "וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים, וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ."
על פי דברים [6] מטרתו של המעמד הייתה ללמד את עם ישראל אמונה, ולצוות לו את עשרת הדיברות "וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים:" עוד מצוין שבהתגלותו לא הייתה כל תמונה מוחשית, "וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ, קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים, וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים, זוּלָתִי קוֹל." נלווית לדברים אלו אזהרה לא לשכוח את המעמד.

לאחר המעמד עולה משה להר סיני לארבעים יום ולילה, לאחר שהוא נראה כמתעכב ולא ברור לעם מה סופו, חושש העם שמא משה מת ומבקש מאהרן הכהן תחליף למשה, "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים, אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ, כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ:" [7] ואכן אהרון נענה להם ומבקש שיביאו לו את תכשיטי הזהב שלהם מאוזני הנשים, הבנים והבנות, והוא יוצק ממנו עגל זהב, אשר העם עובד לו בפולחן ובריקודים.

מהות האירוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתן תורה, ציור מעשה ידי רמברנדט, משנת 1659.
מעמד הר סיני בבית הכנסת אור תורה בעכו

לפי המסורת היהודית, מתן תורה הוא אירוע בו קיבלו עליהם היהודים את התורה, ואת המצוות. קבלת התורה נעשתה בהר סיני ובה נמסרו מפי אלוהים, עשרת הדברות לבני ישראל. מעמד הר סיני למעשה הוא מעין כריתת ברית בין העם לאלוהים, שנעשה בהסכמת שני הצדדים, ועל כן הלוחות עליהם כתובות הדיברות מכונים גם לוחות הברית.

על פי חז"ל ניתנו רק שני הדברות הראשונים, מפי הגבורה, מחששו של העם פן ימות, כאשר שאר הדברות נמסרו לעם מפי משה.

מתן תורה נחשב לאחד האירועים החשובים בדת היהודית, ביחד עם יציאת מצרים. את חג מתן תורה מציינים בחג השבועות.

מתן תורה נקרא גם - מעמד הר סיני, כדי לציין את עצם המעמד הנבואי שהיה, גם אם לא הייתה ניתנת תורה.

"וַיָּבא משֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ ה': וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיּאמְרוּ כּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב משֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה': וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הִנֵּה אָנכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעולָם וַיַּגֵּד משֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה': וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּום וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלתָם: וְהָיוּ נְכנִים לַיּום הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּום הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי" (שמות י"ט, ז'-י"א)

על פי חז"ל מתן תורה מכונה "תפארת"[8], מפני שהתורה נתפסת ככזו. האירוע נחשב לחתונתו של הקב"ה עם האומה הישראלית[9]. האירוע אינו נתפס כאירוע מקומי אלא כאירוע קוסמולוגי "שקולו הולך מסוף העולם ועד סופו", ונוגע לכל האנושות[10], אף שזו סירבה לקבל את התורה [11]. ולא רק לבני אדם אלא גם לבעלי החיים.

האירוע בחז"ל מתואר באופן מופלג כמפחיד ומעורר אימה שבעקבותיו ישראל נסוגו לאחור מרחק רב מאוד, וכי ישראל לא יכלו להכיל את הקול האלוהי ונפשם יצאה בדברו, והיה צריך להחיות אותם[12].

מובא בחז"ל[13] שישראל שעמדו על הר סיני, פסקה זוהמתן, אומות העולם שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן, כאשר מדובר על הזוהמה שלפי המסופר באגדות חז"ל, הטיל הנחש כאשר בא על חוה בחטא עץ הדעת.

ישנה בחז"ל דעה הסוברת שיתרו התרשם ממעמד הר סיני ובעקבותיו התגייר והצטרף אל עם ישראל. אף שהאירוע מתואר במקרא כנעשה ברצון "כל אשר דיבר ה' נעשה", בחז"ל הוא מתואר כנעשה בכפיה - "כפה עליהם הר כגיגית"[14], ופרשנים רבים עמלים לתרץ את הסתירה הזו.

מועד ההתרחשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרא עצמו אין תאריך המציין את יום מתן תורה, אך נאמר החודש שבו הגיעו בני ישראל להר סיני "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי, לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, בַּיּוֹם הַזֶּה, בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי" (שמות יט, א). (החודש השלישי הוא חודש סיוון לפי הספירה היהודית - שחודש ניסן הינו החודש הראשון, אייר השני וכך הלאה). המילה הסתמית "בחודש" במקרא מציינת את ראש החודש, ולאחר מכן היו כמה ימי הכנה. המעמד עצמו היה כנראה ביום השישי (ו' בסיון – שלושה ימים חיכו להוראות משה, ושלושה נוספים התקדשו לקראת קבלת התורה). התאריך תואם את המסורת הפרושית לספירת העומר.

לפי התלמוד, נקבע זמנו של מתן תורה כ ו' סיון "בשישה בחודש [סיוון] ניתנה תורה" (תלמוד בבלי, מסכת יומא דף ד עמ' ב), ולפי דעה מסוימת בתלמוד - בשביעי בסיון.

לפי המסורת היהודית אירע מעמד הר סיני בשנת ב' אלפים תמ"ח לבריאת העולם (1313 לפנה"ס).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב מרדכי נויגרשל, מסע אל פסגת הר סיני - דיון בין כופר למאמין, ירושלים: הוצאת יהדות מזווית שונה, 1998
  • הרב הפרופ' יהודה אייזנברג והרב עמירם דומוביץ, תורה מסיני – השתלשלות התורה בכתב ובעל פה, ירושלים: ספריית השכל, תשס"ה (מהד' חמישית)
  • אתה נגלית בענן כבודך: עיון בפרשיות מעמד הר סיני והמשכן, הוצאת ישיבת עתניאל, 2004.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ (שמות י"ט י"ט)
  2. ^ ( שם פרק כ' ט"ו-י"ז)
  3. ^ (שמות פרק כד ט"ז-י"ז)
  4. ^ (שמות פרק כ"ד ד'-ח')
  5. ^ (פרק כ' י"ז)
  6. ^ (פרק ד' ט'-י"ג)
  7. ^ (שמות פרק ל"ב א')
  8. ^ (בבלי, ברכות נח/א)
  9. ^ (בבלי, תענית כ"ו/ב)
  10. ^ (בבלי, זבחים קט"ז/א, פסיקתא דרבי כהנא י"ב ט"ו: ארץ רעשה גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים)
  11. ^ (ספרי פרשת ברכה פ"ב)
  12. ^ (ילק"ש שמות י"ט רמ"ז)
  13. ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה כג
  14. ^ (בבלי, עבודה זרה/ב)