מעקב סמוי

מעקב סמוי הוא התחקות חשאית אחר מידע או אחר אדם, מבלי שמושא המעקב יחוש בכך, לעיתים תוך הסתרת הזהות של העוקב.

סוגים שונים של מעקב סמוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המעקב הסמוי הקלאסי - אך לא בהכרח הנפוץ ביותר - הוא מעקב אחר עבריין על ידי רשויות החוק, כדי להפליל אותו בפשע שבו הוא חשוד או בקשר לגורם המעורב בפשע.
מעקב אחר אדם על ידי חוקר פרטי במגמה לבירור מידע אודותיו לבקשת גורם פרטי, למשל מעקב אחר בן זוג החשוד בבגידה, או איסוף מידע בעקבות סכסוך גירושים.
הקלטה סמויה של שיחה הנעשית פנים אל פנים או בטלפון, למשל עורך דין המעוניין להשיג הודאה בעל פה ולשם כך מקליט את שיחות הטלפון שלו עם הצד שכנגד, מבלי שהוא מודע לכך.
תחקיר עיתונאי שבו נעשה שימוש במעקב סמוי על מנת לחשוף שחיתות, ניהול כושל ורמאות. בסוף המאה העשרים התפתח ז'אנר של תוכניות טלוויזיה חוקרות המשתמשות רבות באמצעי עיקוב סמויים^[1].

טכניקות שונות לניהול מעקב סמוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטכניקה המיושנת ביותר היא מעקב שמנוהל בצורה פיזית אך סמויה אחר אדם והעוקב מתעד את מהלך המעקב בציוד צילום, אוסף מידע רלוונטי ומבסס ראיות המאמתות את הנתונים שהתגלו במעקב.
טכניקה חדשה יחסית היא מעקב באמצעות מצלמה נסתרת, המותקנת בחדר, על גוף העוקב או על גוף הנעקב.
טכניקת מעקב שלישית, מודרנית יותר, היא מעקב באמצעות טכנולוגיית GPS המספקת באמצעות רשת לוויינים נתונים על מיקומו של הנעקב בזמן אמת או גם מידע המסופק בדיעבד לאחר מעשה, בטכניקה זו משתמשים על מנת להשיג מידע באשר למיקומו הגאוגרפי של הנעקב.
הטכניקה הנפוצה ביותר ככל הנראה היא האזנת סתר לשיחה או מעקב אחר מחשב והסלולר האישי של הפרט^[2].

יש לציין שטכניקות רבות מאלו שהוזכרו מצריכות אישור של בית משפט, מכיוון שהן פוגעות בפרטיותו של האדם. רק לאחר שבית המשפט מאשר את המעקב ניתן להתחיל לבצע אותו, וזאת לרוב לאחר שמוכחת הרלוונטיות של המידע, הביסוס של המידע על אודות החשוד, וכן מהות הצורך בקיום מעקב על פני השגת ראיות להפללה באמצעים אחרים.

ציוד למעקב סמוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי שלא לחשוף את עצמם, אנשי מקצוע רבים משתמשים בכל יציאה למעקב סמוי בשלל גאדג'טים מעניינים שיאפשרו להם לעקוב אחר המתרחש – מבלי להתבלט או לעורר תשומת לב. כאשר צריך להתבונן על אובייקט מסוים ממרחק, המשקפת הייתה ותישאר תמיד פריט החובה בכל סוג של מעקב סמוי. אך עם התפתחותה המואצת של הטכנולוגיה, פריטים רבים ומעניינים התווספו לארסנל הציוד של כל חוקר פרטי, בלש או מרגל. על מנת לתעד את המתרחש מבלי לעורר תשומת לב, רבים מאנשי המקצוע מרבים להשתמש במצלמות היי טק זעירות המוסוות כפרטי לבוש שונים. כיום גורמי בילוש רבים משתמשים במצלמות ואמצעי הקלטה הנראים כעטים שגרתיים, משקפי שמש או אפילו, כפתורים בחולצה. מלבד אמצעי ההקלטה, בארגז הכלים של כל חוקר ניתן למצוא משדרי ג' פי אס מוסווים ומדויקים. אלה משמשים את החוקרים ומאפשרים להם לדעת היכן נימצא מושא המעקב שלהם בכל רגע נתון, ומבלי שכמובן יידע על כך. בכל מעקב סמוי, בין אם הוא מתבצע מטעם המדינה או גופים פרטיים, גם השימוש בציוד מוגבל לפי החוקים החלים באותה המדינה (כמו "חוק הגנת הפרטיות") ו/או האזור בו מתבצע המעקב.

סיבות נפוצות לניהול מעקב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרוב רשויות החוק הן שמשתמשות במעקב כדי לחשוף עבריינים, אך גם חברות פרטיות רבות משתמשות במעקב כדי לנהל בקרה על עובדיהן, למנוע גנבות, ריגול תעשייתי וכדומה. כמו כן אנשים פרטיים רבים הרוצים לחשוף מידע הרלוונטי להם שוכרים חוקר פרטי, שירות זה פעמים רבות עומד על גבול החוקיות.

זיהוי מעקב סמוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן טכניקות רבות לזיהוי מעקב סמוי. ככלל, אין מעקב מושלם. כל השיטות מטרתן זיהוי אותו אדם או רכב, למשל במקומות שונים בתדירות שלא מעידה על צירוף מקרים. בעגה של החוקרים הפרטיים, גילוי מעקב על ידי האובייקט הנעקב נקרא "שרפה".

היבטים משפטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק הגנת הפרטיות קובע כי פגיעה בפרטיות היא, בין השאר, "בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו".

חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - נתוני תקשורת) מאפשר לבית המשפט להתיר, למשטרה או לרשות החוקרת האחרת, קבלת נתוני תקשורת ממאגר מידע של בעל רישיון בזק, אם שוכנע שהדבר נדרש למטרה מהמטרות המפורטות להלן, ובלבד שאין בקבלת נתוני התקשורת כאמור כדי לפגוע, במידה העולה על הנדרש, בפרטיותו של אדם:

(1) הצלת חיי אדם או הגנה עליהם;

(2) גילוי עבירות, חקירתן או מניעתן;

(3) גילוי עבריינים והעמדתם לדין;

(4) חילוט רכוש על פי דין.

חוק האזנת סתר אוסר האזנת סתר שלא הותרה בדין. החוק מתיר האזנת סתר למען ביטחון המדינה.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.