מערות שקוציאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מערות שקוציאן
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
SkocjanCaves.JPG
זרימה תת-קרקעית של נהר רקה במערות
מדינה Flag of Slovenia.svg סלובניה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 1986, לפי קריטריונים 7, 8
היציאה מהמערה בסוף המסלול התיירותי
אחת הכניסות למערות

מערות שקוציאן (סלובנית Škocjanske jame) הן מערכת מערות הנמצאות בתחומי הפארק האזורי של מערות שקוציאן (Regijski park Škocjanske jame) בחבל קראס שבדרום מערב סלובניה. המערות נוצרו באבן גיר, ובתוכן ניתן למצוא בולענים שהתמוטטו, פסלי גיר (נטיפים) ומפלים. המערות הוכרזו בשנת 1986 כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו, שטח האזור המוכרז הוא כ-2000 דונם, ונכון לשנת 2008 מערות שקוציאן הן האתר היחיד בסלובניה המשתייך לרשימת המורשת העולמית.

האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתר כולל ארבע מערות נפרדות - סוקולק (Sokolak) בדרום, גלובוצק (Globocak) במערב, וסאפן דול (Sapen dol) וליסיצנה (Lisicina) בצפון. עוד כלולה מערת מהורצ'יץ' (Mahorčič) בשטח המוכרז, ובה מספר אגמים תת-קרקעיים וחמישה מפלים. נהר הרקה (Reka, "נהר" בסלובנית) נעלם אל תוך מערות שקוציאן בווליקה דולינה (Velika dolina - "העמק הגדול"), דרך מעבר תת-קרקעי באורך של 350 מטר והוא מופיע שוב בתוך המערות בשני ערוצים באורך של 300 מטר ובעומק של 150 מטר. משם הוא נעלם שוב לתוך מעבר בן 2 ק"מ, המגיע לגובה מקסימלי של 148 מטר ולרוחב של 100 מטר. זרימת הנהר איתנה ועשויה להגיע לשפיעה של 300 ממ"ק/שנייה, וסך הכל יש לאורכו 163 מפלי מים הערוכים ב-25 קבוצות. עומקן המרבי של המערות מגיע עד לכ-230 מטרים מתחת לפני הקרקע ואורכן הכולל הוא יותר מ-5 ק"מ. משם זורם הנהר לאורך 34 ק"מ בנתיב תת-קרקעי עד שהוא צץ מחדש כנהר טימאבו (Timavo) סמוך לטריאסטה בתחומי איטליה ונשפך אל הים האדריאטי. במערות שוררת טמפרטורה קבועה של 12 מעלות צלזיוס, והן משמשות בית ל-250 מיני צמחים, ומספר בעלי חיים, בהם חמישה מיני עטלפים.

קטע קצר מהמערות הוא מסלול תיירותי מרשים המתחיל במנהרה שנחפרה בשנת 1933. זו מובילה אל "המערה השקטה" (Tiha jama) שאורכה 500 מטר ואשר זכתה לשמה בשל כך שלא זורמים בה מים ועל כן שורר בה שקט. בסופה של המערה השקטה שוכן "האולם הגדול" (Velika dvorana) שרוחבו 120 מטר וגובהו 30 מטר. באולם זה יער של נטיפים, ומשם עוברים המבקרים אל אולם מילר שגובהו 100 מטר. גשר מרשים בגובה של 45 מטר מוביל מעל נהר רקה אל אולם סווטינה, שבו נחצב שביל לאורך קיר המערה. בהמשך נמצאים שני אולמות נוספים ובסוף המסלול יוצאים המבקרים אל האוויר הפתוח במקום בו התמוטט גג המערה. פוניקולר מעלה את המבקרים 90 מטרים אל מרכז המבקרים של הפארק.

נוכחות אנושית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסביבתן הקרובה של המערות כ-30 אתרים ארכאולוגיים המעידים על יישוב אנושי במשך למעלה מ-10,000 שנים, ו-18 אתרים ארכאולוגיים נוספים שוכנים בסביבה ההיקפית של האתר. בין אלה התגלו חמישה בתי קברות פרהיסטוריים, ובתקופת הברזל הוקמה במקום מצודה. גם הרומאים הקימו מצודה משלהם באתר והאתר נזכר במאה ה-1 לפנה"ס בידי פוסידיניוס. בימי הביניים שכן יישוב מבוצר בשקוציאן, והמערות נזכרו ב-1599 וב-1689. ב-1851 החל מחקר ספלאולוגי של האתר וזה נמשך עד היום, אגב מחקרים חשובים בשנים 1893-1894 אודות משטר המים במקום. זהו אחד האתרים המפורסמים בעולם ללימוד תופעת הקארסט, ובו החל השימוש הבינלאומי במושג ה"קארסט" עצמו ובמושגים נלווים נוספים כמו "דולינה". כיום שוכנים באזור המוכרז שלושה כפרים - שקוציאן פרי דיוואצ'י (Škocjan pri Divači), מטאוון (Matavan) ובטנייה (Betanja) - והיישוב המשמעותי הקרוב ביותר הוא דיוואצ'ה (Divača), כ-5 ק"מ צפונית-מערבית למקום.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


דגל
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית בסלובניה

מערות שקוציאןבתי הכלונסאות הפרהיסטוריים בהרי האלפים (עם חמש מדינות אחרות) • מורשת הכספית באלמדן ובאידריה (עם ספרד)