מערכת הביטחון הישראלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טנק מרכבה סימן 3ד ב"ז - פרי תכנון וייצור ישראלי. בעשורים האחרונים משקיעה מדינת ישראל בפיתוח טכנולוגיות ואמצעי לחימה כמכפיל כוח לשמירת היתרון הצבאי של צה"ל מול אויבי מדינת ישראל.
שוטרי מג"ב בירושלים. משמר הגבול משלב בין תפקידים משטרתיים להכשרה קרבית והיררכיה צבאית למחצה.

מערכת הביטחון הוא הכינוי למכלול הארגונים העוסקים בהגנה על ביטחון מדינת ישראל, כלומר על הגנת תושביה מפני אויבים מבחוץ ומבית. הארגונים הנכללים במערכת הביטחון בישראל הם:

מפעם לפעם עולות הצעות לארגון חדש במערכת הביטחון, לשם מילוי פונקציה שחסרה במערכת זו, כפיצול של יחידה ארגונית קיימת והפיכתה ליחידה עצמאית, או לשם שינוי יחסי הכוחות בין המרכיבים השונים של מערכת הביטחון. בחודש מרץ 2004, למשל, הציעה הוועדה לחקירת מערך המודיעין בעקבות המלחמה בעיראק להפוך את אחת מיחידות המודיעין של הצבא, יחידה 8200, לגוף אזרחי נפרד מהצבא (בדומה למקבילתה האמריקאית, ה-NSA).

לכל אחד מהגורמים במערכת הביטחון סמכויות משלו, אך לעתים נדרשת הכרעה בשאלה מי הגורם שיתמודד עם איום ביטחוני מסוים. בין הגורמים השונים מתקיימים אינטראקציה ושיתוף פעולה, לשם מימושן של מטרות משותפות. בנוסף לכך מתקיים מעבר של לוחמים/עובדים בין הגורמים השונים, ובפרט מעבר מצה"ל אל כל יתר הגורמים. במיוחד בולט הדבר במוסד, שרבים מראשיו הם אלופים שהשתחררו מצה"ל.

פיקוח פרלמנטרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיקוח הפרלמנטרי על מערכת הביטחון מבוצע על ידי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת וועדות המשנה שלה:

  • ועדת משנה למודיעין ולשירותים חשאיים
  • ועדת משנה לתפיסת הביטחון ובניין הכח
  • ועדת משנה לכוננות וביטחון שוטף
  • ועדת משנה לכ"א בצה"ל
  • ועדת משנה לענייני חוץ והסברה

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]