מערכת הגנה אקטיבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מערכת הגנה אקטיביתראשי תיבות באנגלית: APS) היא מערכת הגנה לכלים צבאיים המונעת מהאיום הנורה לעברו לפגוע בכלי המוגן (בניגוד לשריון פסיבי, שמתבסס על כך שהאיום אומנם יפגע בכלי אך לא יצליח לחדור את השריון). קיימות שתי דרכים למנוע את הפגיעה: שיבוש מערכות ההנחיה של טילים מתבייתים כך שיחטיאו (Soft Kill - הגנה רכה) ויירוט האיום בזמן מעופו (Hard Kill - הגנה קשה). רעיון המיגון האקטיבי הוא חדש יחסית, ויישומו דורש שימוש בטכנולוגיות מתקדמות.

מערכות הגנה אקטיבית לכלי טיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלי טיס צבאיים (בפרט מטוסי קרב ומסוקי קרב מתקדמים) נושאים מערכות לוחמה אלקטרונית שמטרתם לשבש הנחייה של טילי נ"מ (טילי אוויר-אוויר וטילי קרקע אוויר) באמצעים שונים, כגון שיבוש אלקטרוני או שיגור מוץ ונורי הטעייה הגורמים לטיל להינעל על מטרות הדמה ולא על כלי הטיס.

ב-28 בנובמבר 2002 נורה טיל נ"מ לעבר מטוס בואינג 757 של ארקיע לאחר שהמריא בטיסה IZ582 מנמל התעופה של מומבסה בקניה. בעקבות התקרית המשרד להגנת המולדת (DHS) של ארצות הברית השקיע במחקר ובפיתוח מערכות מתקדמות להגנה על מטוסים מפני טילים‏[1] וגם ישראל פיתחה מערכת הגנה אקטיבית רכה למטוסי נוסעים בשם מגן רקיע. חברות תעופה ציידו חלק ממטוסי הנוסעים שלהן במערכות לשיבוש טילים‏[2].

מערכות הגנה אקטיבית לכלי שיט[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלי שיט נושאים אף הם מערכות הגנה אקטיבית ואמצעי לוחמה אלקטרונית שמטרתם לשבש טילים נגד ספינות. בזכות גודלן, יכולות ספינות אף לשאת מערכות הגנה אקטיבית קשות המיירטות את האיום טרם פגיעתו בספינה. דוגמאות למערכות כאלה הן טיל הברק הישראלי והפלנקס (תותחי M61A1 וולקן 20 מ"מ ומערכת מכ"ם) האמריקאית.

מערכות הגנה אקטיבית לרכב קרבי משוריין[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-21 חלה התקדמות גדולה במיגון אקטיבי לרכב קרבי משוריין (רק"ם), שמאוים הן על ידי פגזים ורקטות והן על ידי טילים מתבייתים. שיא ההתקדמות הוא הופעת מערכות הגנה אקטיבית קשות.

אמצעים לשיבוש נשק מונחה קיימים במרבית סוגי הרכב המשוריין המתקדמים דוגמת טנקים. מערכות יירוט הקיימות כיום הן ה-Arena ו-Drozd הרוסיות, "מעיל רוח" (ASPRO-A, משווקת בחו"ל תחת השם Trophy) - פיתוח משותף של רפא"ל וג'נרל דיינמיקס - וכן מערכת Iron Fist ("חץ דורבן") שהיא מערכת יירוט הנמצאת בפיתוח על ידי תע"ש. מערכות ההגנה האקטיביות הישראליות כוללות שילוב של מכ"ם וחיישן תת-אדום על מנת לגלות איומים על הטנקים, ומפעילות שורה של מערכות הגנה על מנת לנטרלו: התרעה לצוות הכלי, הפעלת מיסוך עשן, הפעלת שבשים המשבשים את הנחיית הטיל וגורמים לו להחטיא וכמוצא אחרון - אמצעי יירוט פיזי המשמיד את האיום לפני שהוא פוגע בכלי. נכון ל-2010 מערכת "מעיל רוח" הישראלית היא מערכת ההגנה האקטיבית עם הגנה קשה היחידה והראשונה בעולם שהיא מבצעית, ונמצאת בשימוש טנקי מרכבה סימן 4מ של חיל השריון של צה"ל.

ב-1 במרץ 2011 יירטה מערכת מעיל רוח לראשונה רקטת RPG-7 ששוגרה מרצועת עזה לעבר טנק ישראלי סמוך לניר עוז. היה זה היירוט המבצעי הראשון בעולם של נשק נ"ט על ידי מערכת הגנה אקטיבית‏[3][4] המערכת פעלה בהצלחה במהלך מבצע צוק איתן וביצעה למעלה מ-15 יירוטים מוצלחים של איומי נ"ט על הטנקים שבהם הותקנה.

מערכות הגנה נגד טילים ורקטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכות הגנה מודרניות מפני טילים, ובפרט טילי קרקע-קרקע ורקטות ארטילריות, מתבססות על יירוט האיום (Hard kill) בטרם יפגע במטרה. מערכות אלה מתבססות בדרך כלל על טילים (חץ 2, כיפת ברזל) אך גם על אמצעים אחרים (תותחים אוטומטים מהירי ירי או אף לייזר).

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]