מערת הגדי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אתרי ההתפתחות האנושית על הר
הכרמל: מערות נחל מערות
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Skhul Cave.JPG
מערת הגדי, נחל מערות. הקבורות נמצאו בטרסה שלפני המערה
מדינה Flag of Israel.svg ישראל
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2012, לפי קריטריונים 3, 5
סח'ול 5, אחת הגולגלות של אדם מודרני אנטומית ממערת הגדי.

מערת הגדי (תרגום השם הערבי, המקובל במחקר, מע'רת א-סח'ול) היא אתר ארכאולוגי-פרהיסטורי מן התרבות המוסטרית של התקופה הפלאוליתית התיכונה במערב הכרמל. האתר, הכולל מערה קטנה וטרסה טבעית בפתחה, הוא חלק מהאתר הפרהיסטורי נחל מערות, יחד עם שלוש המערות שנחקרו בקרבתו: מערת תנור, מערת גמל ומערת הנחל. מערת הגדי מפורסמת בזכות ממצא שלדי האדם שנתגלה בה: מספר קבורות של אדם מודרני (הומו ספיינס) המתוארכים לכמאה אלף שנים לפני זמננו. אלה העדויות הקדומות בעולם לנוכחות האדם המודרני מחוץ לאפריקה ובין הקבורות המכוונות הקדומות ביותר בהיסטוריה (ביחד עם הממצא המקביל ממערת קפזה ליד נצרת)‏[1]. בנוסף לקבורות עצמן, המחקר הארכאולוגי באתר גילה עדויות לחשיבה סמלית, כגון קיומה של מנחת קבורה ושימוש באוכרה (פיגמנט צבעוני) ובקונכיות ימיות לקישוט. התיעוד הזה לחשיבה סמלית ולהתנהגות אנושית 'מודרנית' הוא אחד הקדומים בעולם מסוגו.

ב-29 ביוני 2012 הוכרזה המערה יחד עם נחל המערות, כאתר מורשת עולמית[2][3]

האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המערה שוכנת כ-50 מטרים מזרחית למפגש נחל מערות עם מישור חוף הכרמל, כעשרה מטרים מעל תחתית הנחל. נראה שתקרתה קרסה בתקופה קדומה, והשאירה טרסה מכוסה בברקציה (אדמת מערות שהתאבנה). האתר נחפר בשנים 1929 - 1932 בידי ת"ד מק'קאון מבית הספר האמריקאי לחקר הפרהיסטוריה, במסגרת פרויקט החפירות הגדול של דורותי גארוד בנחל מערות.‏[4]

בשכבות הברקציה שלפני המערה השתמרו כמויות קטנות של כלי צור מוסטריים ועצמות בעלי חיים, בעיקר בקר הבר. הכלים דומים לכלים משכבות C ו-B במערת תנור הסמוכה. בראשית המחקר, האנטומיה המודרנית במפתיע של השלדים במערה הוביל את החוקרים לשייך את מערת הגדי לסוף התקופה הפלאוליתית התיכונה או לשלב מעבר בינה לבין התקופה הפלאוליתית העליונה, כ-50,000 שנים לפני זמננו. החל מסוף שנות השמונים נחקרו הממצאים בעיקר על ידי דור חדש של ארכאולוגים ופלאואנתרופולוגים בריטים, כמו כריס סטרינגר. בדיקות רבות של תיארוך רדיומטרי על פריטי צור שרופים, שיני אדם ובקר בשיטות התרמולומינסנציה, ה-ESR וסדרות אורניום, קבעו את גילן האמיתי של השכבות כמצוי בין 135,000 ל-100,000 שנה לפני זמננו. כך, הקבורות של אדם מודרני במערת הגדי קדומות בעשרות אלפי שנים לקבורות הניאנדרטלים במזרח התיכון‏[5]

באתר התגלו מספר קבורות של אדם מודרני (לפחות עשרה פרטים) ברמת שימור משתנה. עצמות השלדים נמצאו במנח אנטומי, ומכאן שהיו מוגנות מתהליכי הרס ובלייה על ידי קבורה מכוונת בקרקע. בתוך אחת הקבורות, סח'ול 5, נמצאה לסת שלמה של חזיר בר המפורשת כמנחת קבורה. הלסת, שרמת שלמותה יוצאת דופן יחסית לממצא עצמות בעלי החיים במערה ומרמזת גם על קבורתה המכוונת, הייתה מונחת ישירות על בית החזה של הנקבר.‏[6]

תושבי האתר השתמשו במינרל צבעוני - אוכרה - לתכלית בלתי ידועה, אולי לשם קישוט הגוף או הקברים. עשרות גושי אוכרה נמצאו בשכבות הארכאולוגיות. ניתוח כימי של הגושים העלה שחלקם נאספו בשיטתיות מאתרים מרוחקים, וכי תושבי המערה נהגו ללקט גושי אוכרה צהובה וחיממו אותם ליצירת אוכרה אדומה‏[7].

באתר נמצאו כמה קונכיות של החלזון הימי Nassarius gibbosulus. הקונכיות נלקטו באופן מכוון ונקדחו בהן חורים, ככל הנראה על מנת לשמש כחרוזים. זוהי אחת הדוגמאות הקדומות בעולם לשימוש בקונכיות לקישוט. שימוש בחרוזים, בנוסף לניצול האוכרה וקבורת המתים, הם מהעדויות הקדומות בעולם להתנהגות אנושית "מודרנית", ומתאימים לזיהוי שרידי האדם שנקברו כהומו ספיינס.‏[8]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מערת הגדי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Klein, R.G. (2009). The Human Career. Chicago: University of Chicago Press.
  2. ^ Committee Decisions ההכרזה על אתר מורשת לאומית באתר אונסק"ו
  3. ^ נחל מערות - אתר מורשת עולמית, עוזי ברוך, ערוץ 7
  4. ^ McCown T. D., and Keith A. 1939. The Stone Age of Mount Carmel: The Fossil Human Remains from the Levalloiso-Mousterian. Vol. 2. Oxford: Clarendon Press.
  5. ^ Grün, R., Stringer, C. B., McDermott, F., Nathan, R., Porat, N., Robertson, S., Taylor, L., Mortimer, G., Eggins, S., and McCulloch, M., 2005, U-series and ESR analyses of bones and teeth relating to the human burials from Skhul, Journal of Human Evolution, 49, 316–34.
  6. ^ McCown T. D., and Keith A. 1939. The Stone Age of Mount Carmel: The Fossil Human Remains from the Levalloiso-Mousterian. Vol. 2. Oxford: Clarendon Press.
  7. ^ Salomon, H., Vignaud, C., Coquinot, Y., Beck, L., Stringer, C., Strivay, D., & D'ERRICO, F. (2012). SELECTION AND HEATING OF COLOURING MATERIALS IN THE MOUSTERIAN LEVEL OF ES‐SKHUL (c. 100 000 YEARS BP, MOUNT CARMEL, ISRAEL). Archaeometry, 54(4), 698-722.
  8. ^ Vanhaeren, M., d'Errico, F., Stringer, C. B., James, S. L., Todd, J. A., and Mienis, H. K., 2006, Middle Paleolithic shell beads in Israel and Algeria, Science, 312, 1785–8.