מערת הקבורה של ישו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מערת הקבורה של ישו
The Lost Tomb of Jesus
בימוי שמחה יעקובוביץ' עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי ג'יימס קמרון עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט שמחה יעקובוביץ' עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום רוס גוזי
מדינה ארצות הברית, קנדה, ישראל
חברה מפיצה E1 Entertainment U.S., נטפליקס עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 2007 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 120 דקות
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט תיעודי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים פרס CSC לצילום הטוב ביותר לסרט דוקומנטרי (2008)
www.kochvision.com/LostTomb
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מערת הקבורה של ישו הוא שמו של סרט תעודה ששודר לראשונה ב-4 במרץ 2007 בערוץ דיסקברי הקנדי, יחד עם ספר הנושא אותו שם. הסרט הופק על ידי ג'יימס קמרון ושמחה יעקובוביץ'. השניים טענו במסיבת עיתונאים כי התגלו קבריהם של ישו ובני משפחתו, וכי ערכו בדיקות לשאריות העצמות שהיו בארונות הקבורה והממצאים מחזקים את הסברה שאכן מדובר בישו. לטענתם נדרשו 20 שנה לפענח את הכתובות והשמות שהחוקרים חשפו, בין היתר "ישוע בר יוסף", ושני ארונות עם השם "מרים", מתי, וגם "יהודה בר ישוע".

הן הסרט והן הספר עוסקים בטענה לפיה במערת תלפיות נמצאו קבריהם של ישו, אימו ובנו. מכאן, הם גם תומכים בתאוריה מעוררת מחלוקת, לפיה לישו היו צאצאים. הטענות העולות בספר ובסרט עוררו ביקורת מדעית חריפה מצידם של ארכאולוגים, לשונאים והיסטוריונים של הנצרות, אשר טענו כי הסרט מעלה תאוריה חסרת שחר וביסוס מדעי.

הטענות שעולות בסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת חפירת יסודות לבנין בשכונת תלפיות מזרח, ביום שישי ה-28 במרץ 1980 נערכו פיצוצים שחשפו במעט כניסה למערת קבורה עתיקה. אוריאל מעוז, ילד בן 11, שהתגורר בסמוך לאתר הבניה ובן למדריכת צליינים, חשף את הקבר על בסיס ידיעותיו מספרי הלימוד של אימו, והזעיק ארכאולוגים שמצאו בתוך המערה 10 ארונות קבורה.

עשר הגלוסקמאות שנמצאו במערת הקבורה תוארכו למאה הראשונה לספירה. כעבור יום הוצאו מהמערה ארונות הקבורה עם העצמות שבתוכן והועברו לרשות העתיקות. ברשות העתיקות גילו שאחת הגלוסקאות אבדה בדרך. גלוסקמה זאת תעסיק לימים את עולם הארכאולוגיה ואת חוגי הכנסייה וחוקרי המשטרה.

לאחר בדיקה הוברר שמנהג ליקוט עצמות כשנה לאחר קבורת המת, והנחתן בתוך ארון אבן הגלוסקמה, נמשך רק מאה שנים. הוא נפסק כליל לאחר חורבן בית שני בשנת 70. על הגלוסקמאות נמצאו חקוקים שמות המעידים על המתים שנטמנו בהם: ישוע בר יוסף, מריה, מתיה, יוסה, מריאמנה מרה, יהודה בר ישוע. איש לא זכר מה נחקק על הגלוסקמה העשירית שנעלמה. את העצמות שלחו לקבורה ואילו את הגלוסקמות הותירו במחסן.

הגלוסקמה היחידה שנמצאה מאז ומעולם ועליה חקוק השם "יוסה" היא הגלוסקמה הרביעית שנמצאה באותה מערת קבורה בתלפיות. יוסף היה שם אביו של ישו, וגם שמו של אחיו, אשר בספר הבשורה על-פי מרקוס נקרא "יוסה".

ב-2002 נמצאה "גלוסקמת יעקב אחי ישו" מאוסף פרטי של עודד גולן, אשר לדבריו היה זה ארון הקבורה של יעקב אחי ישוע. הוא טען כי היא התגלתה סמוכה לזו שבה נמצאו ארונות הקבורה המיוחסים לישוע ומשפחתו.הארכאולוגים טענו בנחישות שמדובר בזיוף. היא נשלחה לבדיקת מעבדה, לפיה על ארון הקבורה של אחי ישוע נמצאו שרידי אדמה מאותו אזור שבו נמצאה המערה בתלפיות. הוועדה ברשות העתיקות קבעה שזאת ללא צל של ספק שהגלוסקמה שנעלמה בשנת 1980 והכתובת החקוקה עליה "יעקב בר יוסף" אותנטית ואילו התוספת "אחוי דישוע" כנראה מזויפת. בעקבות הממצאים נפתח תיק פלילי נגד גולן באשמת זיוף, אך במרץ 2012 הוא זוכה מהאישום נגדו.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לטענות המושמעות בסרט, כי מדובר בפעם הראשונה שהגלוסקמאות נחקרות, הארכאולוג עמוס קלונר טען כי הממצאים היו ידועים זה מכבר. לדבריו כבר בשנת 1996 פרסם מאמר בנושא בכתב העת "עתיקות", שבו הסביר כי אין מדובר במשפחתו של ישו. שאריות העצמות שנמצאו בקברים נמסרו (בהתאם לחוק בתקופה זו) לאתרא קדישא, ארגון אשר פועל לקבורת עצמות מתים שנמצאו בחפירות ארכאולוגיות ואשר קברן בבורות הטמנה גדולים באזור לטרון[1].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רועי מנדל, "ה'חשיפה' של קבר ישו: קידום מכירות", באתר ynet, 25 בפברואר 2007