מעשה אבות סימן לבנים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מעשה אבות סימן לבנים הוא ביטוי ביהדות שמשמעותו: מה שקרה לאבות לא קרה רק להם באופן אישי אלא נעשה להם כדי להוות תחילת ביצוע של מה שנגזר על בניהם, הן לטוב הן למוטב.

מקורות לפתגם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפתגם מבוסס כנראה על דברי חז"ל בבראשית רבה: "אמר לו הקב"ה (לאברהם): שב, אתה סימן לבניך!".

הרמב"ן בפרושו על ספר בראשית מרחיב את עקרון זה לכלל, שעל פיו מפרש את כל מעשי האבות שבתורה‏[1], שם כותב: "כל מה שאירע לאבות - סימן לבנים" ובמקום אחר: "לא נפל מכל מאורע האב שלא יהיה בבנים..."‏[2]. על פי הרמב"ן מעשי האבות מלמדים אותנו בשלושה רבדים שונים:‏[3]:

  1. האבות מלמדים אותנו כיצד להתנהג במצבים מסוימים, מתוקף היותם אבות האומה.
  2. ה' קובע את עתיד הבנים על פי מה שקרה לאבות.
  3. מעשיהם של האבות יוצרים את עתידם של בניהם.

על אף שהרמב"ן לא ניסח את כללו כך, השתמשו בכלל זה פרשני מקרא יהודיים רבים אחריו, ולימים התגלגל שמו לביטוי המצוי בימינו: 'מעשה אבות - סימן לבנים'.‏[4] בפעם הראשונה שמופיע בצורה זו היא בפירוש המהרש"א לתלמוד הבבלי.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עיין בפירושו של הרמב"ן לבראשית י"ב, ו'.
  2. ^ שם, פסוק י'.
  3. ^ י' חרל"פ, מעשה אבות סימן לבנים - גזרה, יצירה או דוגמה?, המעיין מ"ה, ב', 97 -76; ר' בן מאיר, "מעשה אבות סימן לבנים: אינטרפרטציות בפירוש רמב"ן לתורה", עיוני מקרא ופרשנות ח', עמ' 551-533;
  4. ^ ב"צ פישלר, "מעשה אבות סימן לבנים - גילגולה של אמירה", סיני קל"א, עמ' עז-צו;
Stub judaism.png ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.