מעשה העז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כריכת "מעשה העז" (1925) בעיצוב זאב רבן

מעשה העז הוא מעשייה קצרה (מעט יותר משני עמודים) מאת ש"י עגנון. זהו עיבוד למעשייה עממית, העוסקת בעז שמצאה מערה המאפשרת קפיצת הדרך מפולין לארץ ישראל.

פרסום המעשייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמואל יוסף עגנון, מחבר הסיפור "מעשה העז". תמונה משנת 1945

המעשייה פורסמה לראשונה בשנת ה'תרפ"ה, בשם "מעשה העז או פי המערה" בכתב העת "הדים",‏[1] ובהמשך אותה שנה כסיפור למבוגרים בקובץ "פולין: סיפורי אגדות" שיצא לאור בהוצאת "הדים", וכסיפור לילדים בהוצאת "הגינה" שבעריכת יחיאל היילפרין, בחוברת בשם "מעשה העז", בלוויית איוריו של זאב רבן,‏[2] כחלק מסדרה בת חמש חוברות (רק אחת מהן מאת עגנון) שנקראה "ספורים ציורים לתינוקות". על מכירת הסיפור ליחיאל היילפרין סיפר עגנון במכתב לאשתו:

Cquote2.svg

את מעשה העז מכרתי היום בחמש עשרה לירות מצריות. מאוד מאד חפצתי כי יוציאו את המעשה לי' תמוז, ליום ההולדת של בתנו, אמונה תחי, אפס כי קשה הדבר לעשותו, וכנראה אך לראש השנה יוציאו, גם זה לטובה!

Cquote3.svg
אסתרליין יקירתי, מכתב מיום 3.6.1925

"מעשה העז" פורסם זמן קצר לאחר עלייתו השנייה של עגנון לארץ ישראל, כך שיש בו סמליות אוטוביוגרפית.‏[3]

ב"כל כתבי עגנון" נכללת המעשייה בכרך "אלו ואלו", במקבץ "פולין / סיפורי אגדות".

בשנת 2008 יצא לאור הספר קליפת תפוח זהב - שלושה סיפורים מאת ש"י עגנון. בספר, המיועד לילדים, נכללים הסיפורים "מאויב לאוהב", "מעשה העז" ו"קליפת תפוח זהב", והוא מלווה באיורים מאת לי קורצווייל ובהערות וביאורים מאת שי רודין.

תרגום לאנגלית של הסיפור, בשם The Fable of the Goat, הופיע בגיליון דצמבר 1966 של כתב העת קומנטרי.

בתחילת המאה ה-21 נוצר סרטון אנימציה ביידיש, בשם "די מעשה פון די ציג", המבוסס על הסיפור "מעשה העז".

הקריקטוריסט שי צ'רקה צייר את המעשייה כקומיקס בעיתון "אותיות" במסגרת סדרת הקומיקס שצייר, "שי ועגנון". הקומיקס יצא לאור גם כספר.‏[4]

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעשה בזקן חולה, הגר בפולין, שרשמו לו רופאיו שישתה חלב עזים. קנה עז, וזו נהגה להיעלם מפעם לפעם, וכשחזרה "היו דדיה מלאים חלב מתוק מדבש וטעמו טעם גן עדן". גילה הזקן לבנו את רצונו לדעת לאן הולכת העז. קשר הבן משיחה (חבל דק) לזנבה של העז, וכאשר עמדה ללכת תפס את המשיחה בידיו והלך אחריה. נכנסה העז למערה, והבן אחריה, "וכך היו הולכים שעה או שתים, ואולי יום או יומים" ויצאו מהמערה במקום הרים וגבעות. שאל הבחור עוברי דרכים היכן הוא, ונענה שהוא סמוך לצפת. נח הבחור מעט והתכוון לחזור לביתו כדי להביא את הוריו לארץ ישראל, אך התברר לו שהזמן הוא ערב שבת, ולכן, בשל קדושת השבת, אין מספיק זמן כדי לחזור.

לקח הבחור פתק ובו כתב: "מכנף הארץ זמירות אשמיע כי הגעתי בשלום לארץ ישראל והנה אנכי יושב סמוך לצפת עיר הקדושה ומתבשם מקדושתה. ואל תשאלני איך הגעתי לכאן אלא אחוז במשיחה שקשורה בזנבה של העז וצא לך בעקבי העז אז תלך לבטח דרכך ותבוא לארץ ישראל". את הפתק שם הבחור באוזנה של העז, בהניחו שכאשר העז תחזור אל אביו ילטף האב את ראשה, העז תנענע את אוזניה ויפול הפתק, האב יקרא את תוכנו ויקיים את הכתוב בו.

"חזרה העז אצל הזקן, אבל באזניה לא נענעה והפתק לא נפל". הזקן הבין מחזרתה של העז לבדה שבנו נטרף, וכיוון שהעז הזכירה לו את האסון, הורה לשחוט אותה. לאחר השחיטה פשטו את עורה, ונגלה הפתק. קרא האב את הפתק, והבין את אשר עולל, ואמר "אוי לי שהייתי יכול לעלות לארץ ישראל בקפיצה אחת ועכשיו אקפח את ימי בגלות הזאת".

כדרכן של מעשיות רבות, המעשייה מסתיימת במילים "ואותו בחור אם לא מת, עוד ינוב בשיבה דשן ורענן, בארצות החיים שקט ושאנן".

מקורות לעלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Ziege Susten.jpg
"נכנסה העז למערה"

גרשם שלום ציין כי "סיפורי עגנון מרובים בהם גלגולי מוטיבים שבאו לידו מדברי ראשונים, פשטו צורה ולבשו צורה ונעשו דבר חדש ואחיד בידיו. סיפורי האגדה הקטנים שלו הם חטיבות ספרותיות מושלמות, ששלמות צורתם משכיחה את גלגוליהם ברוחו של האמן מעניין לעניין".‏[5] דברים אלה יפים גם לסיפור שלפנינו.

הרעיון של חלב עזים כמרפא למי שגונח מלבו מופיע בברייתא המופיעה בתלמוד הבבלי: "מעשה בחסיד אחד שהיה גונח מלבו ושאלו לרופאים, ואמרו: אין לו תקנה עד שינק חלב רותח משחרית לשחרית; והביאו לו עז וקשרו לו בכרעי המטה והיה יונק ממנה משחרית לשחרית".‏[6] פתיחת הסיפור "מעשה העז" נוטלת לא רק את הרעיון מהברייתא, אלא גם את המילים: "מעשה בזקן אחד שהיה גונח מלבו. באו ושאלו לרופאים".

הרעיון של בהמה המאפשרת את קפיצת הדרך מופיע בתלמוד הירושלמי (מעשר שני, פרק ה', הלכה ב'), שם מסופר על רועה מארץ ישראל שרץ אחר שורו ומצא עצמו בבבל.

בשלושה קובצי מעשיות נכללות מעשיות הקרובות לעלילתו של "מעשה העז". הקבצים אמנם יצאו לאור לאחר "מעשה העז", אך הם מכילים מעשיות עממיות שמקורן קדום יותר:

  • בקובץ "יידישער פאָלקלאָר" (יידיש: "פולקלור יהודי") בעריכת י"ל כהן נכללת מעשייה המספרת על מערה המובילה מפולין לארץ ישראל‏[7].
  • בקובץ "סיפורי בעלי חיים בעדות ישראל" שבעריכת דב נוי נכללת מעשייה המספרת על פרה שידעה דרך סתרים לירושלים. אנשי ירושלים שמו באזנה מכתב המספר על סגולתה זו, אך המכתב התגלה רק לאחר שבעלי הפרה שחטו אותה‏[8].
  • בקובץ Folktales of Israel שבעריכת דב נוי נכללת מעשייה המספרת על זוג יהודים זקנים שלהם עז הנעלמת מפעם לפעם, ושבה עם חלב משובח. הזקן הולך בעקבות העז, ודרך מערה מגיע בקפיצת הדרך לארץ ישראל. הוא שולח איגרת לאשתו באוזנה של העז, אך האישה לא ראתה את האיגרת ושחטה את העז, ובעקבות זאת התגלתה האיגרת.

מקורות לטקסט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות מקראיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "לא היו ימים מרובים עד שנתעלמה העז, יצאו לבקשה ולא מצאוה" - על פי "בִּקַּשְׁתִּיו, וְלֹא מְצָאתִיו" (מגילת שיר השירים, פרק ג', פסוק א').
  • "נענע לו הזקן בראשו וקרא עליו, בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני" - הזקן ציטט כלשונו פסוק מספר משלי: "בְּנִי אִם חָכַם לִבֶּךָ יִשְׂמַח לִבִּי גַם אָנִי" (ספר משלי, פרק כ"ג, פסוק ט"ו).
  • "כיון שיצאו מן המערה ראה הרים רמים וגבעות עם פרי מגדים ובאר מים חיים נוזלים מן ההרים" והעז "שותה ממעיין גנים" - שני תיאורים אלה נסמכים על הפסוקים "שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים כְּפָרִים עִם נְרָדִים" (מגילת שיר השירים, פרק ד', פסוק י"ג) ו"מַעְיַן גַּנִּים, בְּאֵר מַיִם חַיִּים; וְנֹזְלִים, מִן-לְבָנוֹן" (מגילת שיר השירים, פרק ד', פסוק ט"ו).
  • "עמד הבחור וקרא לעוברי דרכים, השבעתי אתכם אנשים טובים" מרמז לביטוי המופיע שלוש פעמים בשיר השירים: "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם".
  • "אמר לעצמו, עד שיפוח היום ונסו הצללים" נלקח ישירות משיר השירים: "עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם, וְנָסוּ הַצְּלָלִים" (מגילת שיר השירים, פרק ד', פסוק ו').
  • "והעז עולה באילן ואוחזת בסנסניו." משיר השירים :"אֶעֱלֶה בְתָמָר, אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו" (מגילת שיר השירים, פרק ז', פסוק ט'). קישור הרומז לעלייה לארץ ישראל: עליית אעלה בתמר - עליית יהודי תימן בשנת תרמ"ב (1882).
  • "וכתב מכתב לאביו, מכנף הארץ זמירות אשמיע" - בעקבות הפסוק "מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ" (ספר ישעיהו, פרק כ"ד, פסוק ט"ז).
  • הבחור כותב בפתק: "צא לך בעקבי העז, אז תלך לבטח דרכך" - חציו הראשון של המשפט הוא בעקבות "צְאִי-לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן" (מגילת שיר השירים, פרק א', פסוק ח'), וחציו השני בעקבות "אָז תֵּלֵךְ לָבֶטַח דַּרְכֶּךָ, וְרַגְלְךָ לֹא תִגּוֹף" (ספר משלי, פרק ג', פסוק כ"ג).
  • הזקן המתאבל על בנו אומר "בני מי יתן מותי אני תחתיך, בני בני", בעקבות דוד המלך שאמר על אבשלום "בְּנִי אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם, מִי-יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ, אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי" (ספר שמואל ב', פרק י"ט, פסוק א'). הזקן ממשיך ואומר: "חיה רעה אכלתהו, טרוף טורף בני", וכך אומר יעקב, כאשר בניו מביאים לו את כתונת יוסף הטבולה בדם: "חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף" (ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק ל"ג). גם הביטוי "וימאן להנחם ויאמר, ארד אל בני אבל שאולה" לקוח מדברי יעקב: "וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה" (ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק ל"ה).
  • הסיום "עוד ינוב בשיבה דשן ורענן" נגזר מהפסוק "עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה; דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ" (ספר תהלים, פרק צ"ב, פסוק ט"ו). המזמור שבו נכלל פסוק זה, "מזמור שיר ליום השבת", נכלל בקבלת שבת, שלה מקום מרכזי בהתפתחות המעשייה (בגלל התקרבות השבת שלח הבחור את העז לבדה).

על בחירתם של מקורות אלה מעירה פנינה שירב‏[3]:

Cquote2.svg

קטעי הפסוקים משיר השירים מעניקים אופי אידילי-רומנטי לתיאור הארץ, ומרמזים על הוויה של הרמוניה ושלמות בין העם לאלוהיו, בהתאם למסורת הפרשנות האלגורית של שיר השירים. רישומם של זכרי הלשון מקינת דויד על אבשלום ומקינת יעקב על יוסף שונה לחלוטין. לבד מכאב השכול הם מעלים על הדעת מצבים של שבירה. הן מותו של אבשלום והן היעלמותו של יוסף הם סיפורים המשקפים את פגימת השלמות המשפחתית.

Cquote3.svg

מירי ברוך[9] מוצאת רמז אפי באזכור של קינת יעקב, "שהרי גם בנו של הזקן, כמו גם יוסף, לא מת, אלא שסופו של יוסף, בסיפור המקראי, מוביל אותו לפגישה מחודשת עם אביו ואחיו, ואילו בסיפורו של עגנון, גם כשהזקן מגלה את הפתק הנופל מאוזן העז, לאחר השחיטה - שמחה אין בלבו".

מקורות מהתלמוד ומהתפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "תלה הבחור עיניו למרום ואמר, ברוך המקום ברוך הוא שהביאני לארץ ישראל" - הנוסח "ברוך המקום ברוך הוא" מקורו בהגדה של פסח.
  • "שמע כרוז בואו ונצא לקראת שבת המלכה" - במסכת שבת (קיט א) מסופר על רבי חנינא שהיה מתעטף ועומד בערב שבת ואומר: "בואו ונצא לקראת שבת המלכה". הפיוט "לכה דודי", שחובר על ידי שלמה אלקבץ, ממקובלי צפת במאה ה-16, מבוסס על מנהג זה.
  • הזקן המתאבל על בנו אומר "אוי לו לאב שהגלה את בנו", בעקבות המסופר במסכת ברכות (ג א) כי הקב"ה אומר "אוי לו לאב שהגלה את בניו".

הסיפור כמעשייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ל"מעשה העז" מאפיינים מקובלים של מעשייה:

  • היותו מבוסס על עלילה קיימת ומפורסמת (כאמור לעיל בסעיף "מקורות לעלילה").
  • תחילתו "מעשה בזקן אחד".
  • סיומו, המהווה גרסה עגנונית לסיום השגרתי של מעשיות רבות: "ואם לא מתו הם חיים בעושר ובאושר עד עצם היום הזה".
  • שילוב חריזה בטקסט, כדוגמת "כשכשה העז בזנבה וגעתה בפיה, והמערה לסופה הגיעה", וכן "מני אז פי המערה סמוי מן העין, ודרך קצרה עוד אין".
  • התבססות על פלאים: עז פלאים ומערת פלאים המאפשרות קפיצת הדרך. הפלאים אינם מתרחשים לכל אחד, אלא רק למי שראוי לכך.

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכר ועונש[עריכת קוד מקור | עריכה]

דבורה ברגמן‏[10] רואה ב"מעשה העז" סיפור של שכר ועונש, ושואלת מדוע זכה הבן לנס שהביאו לארץ ישראל, ואילו האב לא זכה לכך. היא רואה את הסיבה לכך בעובדה "שהאב והבן שונים מאוד באופיים, בהתייחסותם לחיים ובתגובותיהם". הבן תמים ואופטימי ופעולותיו ספונטניות ועל כן מאפשרות לו לנצל את שעת הכושר שהזדמנה לידו. האב, לעומתו, הוא אדם הגיוני וחקרן. "החקירה המבררת סיכויים וסיכונים לפני מעשה איננה מתיישבת עם ההיענות המהירה והספונטאנית לנס, המתרחש וחולף כהרף עין", מסבירה ברגמן.

פנינה שירב‏[3], לעומתה, רואה את האב והבן כמשלימים זה את זה:

Cquote2.svg

הבן פועל מתוך נכונות תמימה למלא את משאלתו של אביו ולהשביע את סקרנותו. האב הוא אפוא המניע הראשון לפעולה. לולא חקרנותו של האב, שלא הסתפק במרפא שהביא חלב העז לעצמותיו אלא ביקש לדעת מהו מקורו, לא היה הבן מגיע לארץ ישראל

Cquote3.svg

. היא מוסיפה ומציינת:

Cquote2.svg

החמצתו של האב אף היא פרי צירוף של תכונות השניים: הפעם חוברת תמימותו של הבן, המנסה לחזות את תגובות אביו ואת התנהגות העז, אל ייאושו הנמהר של האב. שניהם שותפים אפוא שלא בידיעתם, כמובן, ביצירת התנאים להתרחשות הנס, ושניהם גם שותפים שלא בידיעתם בסיכול האפשרות הזאת בשנית

Cquote3.svg

. את ההבדלים בין האב לבן היא מייחסת לעיצובם "באורח סטריאוטיפי כזקן וכצעיר", ומבהירה:

Cquote2.svg

יותר משהסיפור חושף את ההנמקה להתרחשות הפלאית ולסיכולה בשנית, הוא מציגה כתופעה, שרב בה הנסתר על הגלוי והמפורש... לפי תפיסה זאת אין לראות ב'מעשה העז' סיפור דידקטי, המציג מופת של התנהגות חיובית מול מופת של התנהגות שלילית

Cquote3.svg

.

יסוד מיסטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

דבורה ברגמן‏[10] מוצאת בסיפור גם יסוד מיסטי, וכותבת: "הסיפור שלפנינו הוא לא רק מעשה-פלאים, וגם לא רק סיפור דידקטי תמים המטיף להתנהגות מוסרית מקובלת או לשמירת מצוות 'כפשוטה', אלא בנוי גם על יסוד מיסטי, ומטיף להתנהגות ברוח המיסטיקה היהודית, אשר לפיה לא די שיהיה אדם שומר מצוות, אלא צריך שיהיה קשוב לקולות ולרמזים מגבוה, ויהיה נכון לעשות כל מה שמוטל עליו באמצעותם".

ברגמן מציגה במאמרה איתותים אחדים המבצבצים מהעלילה ונקשרים במיסטיקה היהודית. בין השאר היא מציגה זיקה הדוקה בין "מעשה העז" ובין אגדת רבי שמעון בר יוחאי שהסתתר במערה, כפי שהיא מופיעה בספר האגדה (סימן רכ"א).

המילה "משיחה", שפירושה חבל דק, מופיעה בסיפור קצר זה שמונה פעמים. פנינה שירב‏[3] רואה בכך רמז למשיח. "החזרה המרובה על מילה בעלת כוח אסוציאטיבי כזה ודאי שאינה מקרית, והיא מתפקדת כאיתות לקורא. ברוב המקרים נקשרת מילה זו לשיח הפנימי של הבן או לדיבורו בפועל", מציינת שירב, ומוסיפה כי "הבן, באופן בלתי-מודע ובלתי-מתוכנן, נוהה אחר איזו בשורה משיחית ומגיע לארץ ישראל".

חוקר הקבלה משה חלמיש אף מוצא בסיפור מוטיבים קבליים שונים.‏[11]

כיצד ישראל נגאלין?[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברגמן רואה ב"מעשה העז" התייחסות למחלוקת המתקיימת ביהדות עד היום (ראו אתחלתא דגאולה), האם שיבת ציון תבוא בדרך נס או בפעולה אנושית לא פלאית, וכותבת:

Cquote2.svg

בהדגישו את האספקט הפלאי של הסיפור, ובעיקר של הגאולה, מקבל עגנון את הגישה המסורתית של אמונה בגאולה פלאית. אבל בריבוי האיתותים על תורת הח"ן הוא מרמז גם על קבלת טענתה של תורה זאת, שבכוחם של בני אדם, ואפילו בודדים, לזרז תהליכים היסטוריים, ותהליך הגאולה הפלאית בכלל זה. את האמונה בגאולת-נס מקשר עגנון דווקא לעשייה, ולעשייה דחופה אפילו, ואילו את הציפייה הפסיבית למשיח הוא מציג כעיכוב הגאולה. על פי ראייה זאת קורא הסיפור לשומעיו להיות מוכנים לגאולה פלאית כאן ועכשיו, להקשיב לאותותיה ולהזדרז בניצול שעות הכושר, שבהן הפעלת הפלא כמו גם דחייתו היא בידינו.

Cquote3.svg

בסיפור אחר שלו, "בלבב ימים", מספר עגנון על חבורה של חסידים שקמה ועלתה לארץ ישראל, בלי להמתין לנס. עם זאת גם בסיפור זה לנס ולהשגחה האלוהית מקום מרכזי:

  • נס גלוי אירע לאחד מבני החבורה, חנניה, שאיחר להגיע לספינה, ולכן שט לארץ ישראל על גבי מטפחתו.
  • כאשר נחלצה ספינתם מסערה עזה שאליה נקלעה, מתאר המספר: "תפילתם עשתה מחצה ומשמשי הספינה עשו מחצה והקדוש ברוך הוא ברחמיו יתברך עשה הכל".

זיוה שמיר מציינת שבסיפור

Cquote2.svg

מקופלים כבקליפת אגוז כל תולדות הציונות בשנים שקדמו לעלייתו הראשונה של עגנון ארצה ומקופלים בו גם כל הוויכוחים שהתנהלו ברמה בדבר הדרך הנכונה בדור של "על פרשת דרכים", שעל ראשו מרחפת שאלת "לאן?"‏[12]

Cquote3.svg

והיא מסכמת שהסיפור הוא משל שנמשלו:

Cquote2.svg

רק צעירים אופטימיים, שאינם שואלים שאלות מיותרות והולכים אחרי צו לבבם, יגשימו את חלום ארץ ישראל, רומז כאן עגנון לקוראיו, ואילו הזקנים הדעתניים והחקרנים יישארו ספונים בבתיהם, וקול פעמוני הגאולה לא יגיעו לאוזניהם.‏[12]

Cquote3.svg

המעשייה כסיפור לילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית הפרשנים מתייחסים ל"מעשה העז" כאל סיפור למבוגרים, ומנתחים אותו בהתאם. כאמור לעיל, "מעשה העז" פורסם, באותו הנוסח אך בלוויית איורים, גם כמעשייה לילדים. מירי ברוך‏[9] בחנה את הסיפור מנקודת מבטו של הקורא הצעיר‏‏, ומנקודת מבט זו היא רואה בו סיפור חניכה, מעשיית התבגרות, שבמסגרתו רוצה הבן להיות עצמאי וליזום דברים חדשים. היא מציינת:

Cquote2.svg

מבחינתו של הקורא הצעיר, יש כאן אומנם מעשייה, עם עז (בתפקיד הפיה) ואין כאן תיאור של מצוקות קשות שצריך הגיבור לעבור בשלב "הספרציה אינדיבידואציה", אבל יש בסיפור מסר אופטימי מאוד לילד הקטן הקשור כל כך להוריו, נותני לחמו (נותני חלב), שהוא יכול להסתדר גם בלעדיהם, וראיה: הבן בסיפור מאושר במקומו החדש גם בלי ההורים, וגם בלי העז והמשיחה. מבחינתו של הילד השומע, זהו סיפור של תהליך הספרציה (הפרדה) של הילד מהוריו, וככזה הוא סיפור אופטימי מאוד, ונסגר כך במהודק על ידי משפט הסיום של הסיפור.
באמצעות הצגת שלוש נקודות תצפית שונות בסיפור (של האב, של הבן ושל המספר, הזהה כאן עם הקורא) מאפשר עגנון לשומע להשלים פערים ולשמוע בסיפור מה שרלוונטי לתקופה ולמצבו הנפשי של הקורא בשלב הקריאה. הקורא המבוגר יטעין את הסיפור באלוזיות המקראיות, באידאולוגיות וביחס השונה אל הציונות, ואילו הקורא התמים, חסר המידע המרומז בסיפור - עשוי לשמוע כאן סיפור מרגיע על ילד שהצליח להסתדר בכוחות עצמו, ולהיות מאושר בחייו גם אחרי הניתוק מן הקן ההורי.

Cquote3.svg

עיבוד לתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2007 העלה "תיאטרון מראה" את ההצגה "מעשיות ומעשים", על פי שלושה סיפורים של עגנון: "הפרוטה", "מעשה העז" ו"מאויב לאוהב".‏[13]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דבורה ברגמן, מעשה העז, בתוך: מלכה שקד, דבורה ברגמן ופנינה שירב, עיונים בסיפורי ש"י עגנון: מדריך למורה, הוצאת מעלות, האגף לתכנון ולפיתוח תוכניות לימודים, משרד החינוך, תשמ"ו.
  • אילנה אלקד-להמן, הקסם שבקשר: אינטרטקסט, קריאה ופיתוח חשיבה (בסדרה: תמה – תאוריה ומעשה בהכשרת מורים), מכון מופ"ת, 2007, לקרוא מחדש ב"מעשה העז" מאת ש"י עגנון, עמ' 221-215.
  • יואב‫ אלשטיין, רקע מדרשי סמוי ביצירת עגנון (עיון בסיפור 'מעשה העז'), הפועל הצעיר, כרך לט, שנה 61, גל' 43, תשכ"ח (פורסם גם בתוך: הנ"ל, עיגולים ויושר: על הצורה המחזורית בסיפור, הוצאת אל"ף, תל אביב, תש"ל, עמ' 130-118).
  • מירי ברוך, מה שומע הילד? מה קורא המבוגר?, מאזנים 77 (3), דצמבר 2003, עמ' 8-6.
  • נהוראי מאיר שטרית,‫ מסע הגאולה של עגנון בסיפורו 'מעשה העז',‫ ירושלים כג-כד, תשס"ז, עמ' 308-297.‬
  • זיוה שמיר, ש"י עולמות – ריבוי פנים ביצירת עגנון, הוצאת ספרא, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2011, פרק שמיני: בין אביב העלומים לכפור הזקנה, עמ' 245-230.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הדים, כרך ד', חוברת א', ניסן-אייר תרפ"ה
  2. ^ מודעה מטעם הוצאת "הגינה", דבר, 8 ביוני 1927 (מודעה)
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 פנינה שירב, מעשה העז: סיפור עממי כמסכה, באתר משרד החינוך
  4. ^ מאשה צור-גלוזמן, עגנון חוצה את הקווים, באתר הארץ, 25 בינואר 2013
  5. ^ גרשם שלום, "מקורותיו של 'מעשה רבי גדיאל התינוק' בספרות הקבלה", בספר לעגנון שי, תשי"ט. נכלל גם בספרו של שלום דברים בגו, עם עובד, 1976.
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף פ', עמוד א'
  7. ^ המנהרה לארץ ישראל, באתר משרד החינוך
  8. ^ הפרה המסתורית, באתר משרד החינוך
  9. ^ 9.0 9.1 מירי ברוך, "מה שומע הילד? מה קורא המבוגר?", מאזנים, 2003‏
  10. ^ 10.0 10.1 דבורה ברגמן, "מעשה העז", בחוברת עיונים בסיפורי עגנון, ת"ל - הוצאת מעלות, תשמ"ו.
  11. ^ משה חלמיש, "מקורות קבליים וחסידיים ב'בלבב ימים' לש"י עגנון", בספר: אביעזר רביצקי (עורך), ארץ-ישראל בהגות היהודית במאה העשרים, יד בן צבי.
  12. ^ 12.0 12.1 זיוה שמיר, ש"י עולמות - ריבוי פנים ביצירת עגנון, הוצאת ספרא / הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2011, פרק שמיני: בין אביב העלומים לכפור הזקנה, עמ' 245-230.
  13. ^ תיאטרון - מעשיות ומעשים, באתר "הבמה"
ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg