מעשה מביש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מעשה מבישיוונית עתיקה: ἁμαρτία) הידוע גם כמעשה הזוועה הוא מונח ספרותי, שפותח על ידי אריסטו במהלך כתיבת ספרו פואטיקה. בטרגדיה האלמנט מתייחס למעשה המחולל במישרין את החיזיון המרכזי במחזה[1]. הכרחי שיהיה זה מעשה אובייקטיבי. אסור שהמעשה יהיה סתם יחס או מצב רוח סובייקטיבי, או סתם נטייה סבילה של מזג ושל אופי. כדי להיות טרגי באמת, חייב המעשה המביש להיות יציג במובן מיוחד, הוא חייב להיות מעשה שאדם רגיל עלול לעשותו, מעשה המביע את הטבע האנושי היסודי או נובע מגורלו היסודי של האדם, כי מעשים יציגים כאלה יהיו בהכרח גם אוניברסלים. כלומר, בעלי תוקף ומשמעות מפתים ומאלפים תמיד. המבישים ביותר בין המעשים שייכים לתחום הבגידה, רצח, ניאוף וגילוי עריות ובמיוחד רצח של קרוב משפחה.
המעשה המביש מבוצע רוב הפעמים על ידי הגיבור הטרגי.[דרוש מקור]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P literature.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.