מפה גאולוגית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפה גאולוגית של מסיב ארמוריקה בצפון-מערב צרפת
מפה גאולוגית המראה את גילאי המסלע השונים על פני השטח של כדור הארץ

מפה גאולוגית היא תיאור גרפי של תפוצת תוצרים ומבנים גאולוגיים על פני השטח של כדור הארץ. המפה מציגה מידע שנאסף בשטח ומציינת יחידות סלע – סוגי הסלעים השונים הנחשפים על פני השטח, יחידות זמן גאולוגי – ייצוג לעידנים השונים בלוח הזמנים הגאולוגי, וכן מבנים המופיעים בשטח – דוגמת העתקים ומבני קימוט.

הצבעים והסמלים המופיעים במפה – המציינים יחידות סלע, זמן ומבנה – מפורשים באמצעות מקרא המצורף למפה.

הנתונים המופיעים במפות הגאולוגיות הן ביטויים תלת-ממדיים של סקרים גאולוגיים, ובאמצעותם ניתן לחשף את עומקן של שכבות המסלע – שהיערכותן מלמדות על המבנה וההיסטוריה הגאולוגית של האזור.

יצירת מפה גאולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת שדה
סטריק ודיפ: 1 – סטריק, 2 – דיפ, 3 – דיפ נראה, 4 – זווית הדיפ

המיפוי הגאולוגי הוא עבודה רב-שלבית. תחילה מתבצע מיפוי ראשוני על "מפת בסיס" – לרוב מפה טופוגרפית מוכנה של האזור, המאפשרת דיוק בהתמצאות בשטח ובסימון הממצאים. המיפוי הראשוני מתבטא בקווי מתאר של יחידות סלע ובסימונם של העתקים וצירי קמטים עיקריים. השלבים הבאים מתבטאים ברישום פרטים מדויקים יותר.

ליתולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סימון קווי המתאר נערך תיאור ליתולוגי[1] של המסלע. בשלב זה נקבעות היחידות הליתוסטרטיגרפיות הנחשפות בשטח – חבורות ותצורות – והיחסים ביניהן, השתרעותן ועובי השכבות. יחידות אלה נצבעות בהתאם לזמן היווצרן, לשיוך הסטרטיגרפי שלהן ולסוג הסלע המרכיב אותן. תיאור זה מאפשר בשלב מאוחר יותר ליצור חתך סטרטיגרפי של האזור הנחקר.

מבנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבנה (גאולוגיה)
מבני קימוט

החלק המבני מתבטא בשני אופנים: סימונם של העתקים על המפה וציון סוגם וכיוונם, ומבני קימוט – סימונם על המפה, סימון צירי הקימוט – כיוונם ביחס לשושנת הרוחות הנקרא "סטריק" (strike), ונטיית השיפוע שלהם – זווית השיפוע המרבית ביחס לאופק הנקראת "דיפ" (dip).

מדידה מדויקת של מבני הקימוט נעשית באמצעות "ברנטון" (brunton) – מצפן משולב בפלס – המהווה מצפן גאולוגי.

מפת שדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברנטון

מפת השדה היא תוצר ראשוני של המידע הנאסף בשטח. מטבעה, מפה כזו נערכת באזור הנחקר והיא מהווה תיעוד של סלעים ומבנים נראים לעין. במפה זו מצוינים נוכחותם של מחשופי סלעים, סוג הסלעים הנחשפים, כיוון השכבות, אזורי המגע בין השכבות, מבנים טקטוניים, טבעו של הכיסוי הקרקעי וצורות נוף.

נעשה רישום סכמטי של מבני קימוט ושבירה, בהם מצוינים צירי הקמט, כיוונם וזוויות הקימוט. כמו כן, נלקחות דוגמאות יד של סלעים לזיהוי במעבדה על-מנת לוודא את הרכבם ואת גילם.

השלב הסופי הוא הפיכת מפת השדה הדו-ממדית למפה גאולוגית תלת-ממדית באמצעות תוכנה ייעודית.‏[2]

מפה דיגיטלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטכנולוגיה המודרנית מאפשרת יצירת מפה דיגיטלית בשטח, באמצעות עיבוד המידע המתקבל להיטלים והזנתם למחשב נייד, מחשב לוח או למחשב כף יד. באופן זה מתקבלת בו-במקום מפה גאולוגית, שיתרונותיה באפשרות לערוך תיקונים מיידיים ובניתוח אין סיטו של המידע הגרפי.

סמלים במפה גאולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במיפוי גאולוגי נעשה שימוש במפתח בינלאומי המאגד צבעים וסמלים מוסכמים, המופיעים במקרא המצורף למפה.

סלעים בצבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזורים בהם מופיע מסלע מסוג מסוים או מעידן גאולוגי מסוים נצבעים בצבע מתאים.‏[3] השימוש בצבעים נעשה בשני אופנים:

סימול באותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לצבעים מסומנות התצורות באותיות – הראשונה מסמלת את האות הראשונה בשם התקופה או העידן, ואותיות נוספות מציינות את שמה של התצורה. לדוגמה, תצורת הלשון מסומנת כ-ql, כאשר האות q מתייחסת לרביעון (Quaternary) והאות l לשם התצורה (Liasn).

מבנים כקווים במפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנים טקטוניים מסומנים במפה בקווים ובחצים, באופן הבא:

סוגים של מפות גאולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפה איזופכית – מפת עובי

בנוסף לתיאור המסלע הנחשף על פני השטח, נערך מיפוי נושאי בתחומים שונים: מיפוי של קרקעית האוקיינוס, מיפוי גאופיזי של כבידה, מגנטיות, סייסמולוגיה וטקטוניקה, וכן מפות תת-קרקעיות המתארות הימצאות נפט, גז, פחם ומי תהום ואת השתרעותם המרחבית.

מפה איזופכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפה איזופכיתיוונית: איזו – שווה, פכוס – עובי) משמשת לציון עוביין של השכבות. מפות איזופכיות דומות במהותן למפות טופוגרפיות, אם כי המספרים מייצגים את עובי השכבה ולא את גובהה מעל פני השטח. מפות עובי, ביחד עם מפות גאולוגיות, מאפשרות תפישה תלת-ממדית של השטח הנסקר ומספקות מידע על תהליכים מכניים שחלו על השכבות לאחר היווצרן, דוגמת קימוט ושבירה.

מפות אִיזוּר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת אזור סייסמי באריתריאה

אסונות טבע גאולוגיים התרחשו בעבר ויתרחשו בעתיד, והצורך להימנע מנפגעים בנפש או מנזק כלכלי כבד מכתיב היערכות מתאימה. הפגיעוּת האנושית לסיכונים געשיים וסייסמיים יכולה להיות מופחתת באמצעות מפות אִיזוּר (zoning) ותכנון השימוש בקרקעות באזור הנתון לפעילות גאולוגית ערה.

סיכונים געשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפרצויות געשיות בעברו של הר געש הותירו את משקעיהן, ומהם ניתן ללמוד על סוג הסיכונים שהוא מייצג ועל תפוצתם. בנוסף, התפרצויות עכשוויות מאפשרות להעריך את הסיכונים בהרי געש בעלי מאפיינים דומים. באופן זה ניתן לפתח אסטרטגיות מתאימות להפחתת סיכונים. אלה עשויות להיות ישירות ומיידיות ולהתבטא בבניית סכרים שיבלמו התקדמות של להארים, או בהקצאת אזורים לבנייה שאינם מדורגים כאזורים בסיכון. אסטרטגיות עקיפות עשויות להתבטא בהתאמת תעריפי ביטוח. מידע זה חיוני במיוחד כאשר התפרצות געשית עתידה להתרחש או מצויה בעיצומה, ולכן רצוי להכינו ולנתחו בעוד מועד.

אחד המקומות המועדים לסיכון געשי הוא אזור נאפולי באיטליה, המצוי למרגלות וזוב. נסיון העבר הבהיר את חשיבותן של מוכנות והערכת הסיכונים בסביבת הר הגעש – שתוצאתם מתבטאת במפות סיכון גאולוגי.‏[4]

סיכונים סייסמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה למיפוי סיכונים געשיים, נערך מיפוי סייסמי לאזורים המועדים לרעידות אדמה. מיפוי כזה משלב מידע המורכב מתאוצה מרבית של הקרקע (Peak Ground Acceleration – PGA) ברעידות אדמה מתועדות ואת עוצמתן באזורים המופיעים במפה. כן משולב מידע על התנזלות קרקע, מפולות ושטפונות הנובעים מרעידת אדמה.

אחת המפות הסייסמיות הראשונות הוכנה בסין בשנת 1956. המפה – בקנה מדה של 1:10,000,000 – מתארת את מוקדי רעידות האדמה שהתרחשו בסין מאז 1900, וכן את תאוצת הקרקע המרבית.‏[5] מפה זו הייתה שלב ראשוני בפיתוח סולם ליידוסולם עוצמה המשמש בסין גם בהווה. מפה דומה פותחה על ידי המכון הגיאופיסי לישראל.‏[6]

היסטוריה של המיפוי הגאולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פפירוס טורין
המפה ששינתה את העולם

מפות גאולוגיות אינן תוצר בלעדי של טכנולוגיה מודרנית. אחת המפות הגאולוגיות – שריד לחיפוש זהב במצרים העתיקה הוא פפירוס טורין – מפה טופוגרפית וגאולוגית שצויירה על פפירוס, המתוארכת ל-1150 לפנה"ס. המפה הוכנה לקראת סיורו של רעמסס הרביעי במדבר המזרחי, והיא מסמנת את מיקומם של סלעי השילד הערבו-נובי באזור ומרבצי זהב במצרים הפרעונית.

המפה ששינתה את העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאם סמיתגאולוג אנגלי בן המאה ה-18 – יצר את המפה הגאולוגית הכלל-ארצית הראשונה מסוגה. מפה זו – שהפקתה הסתיימה בשנת 1812 – פורסמה בשנת 1815 בשם " A Delineation of the Strata of England and Wales with part of Scotland".

המפה לוותה ברשימות שערך סמית, כולל רשימות על סקוטלנד, ובהדפסים צבעוניים. אלה הוגשו בארבעה חלקים בשנים 1816-1819, וסיפקו תיאורים של יחידות סטרטיגרפיות שבחר סמית ואיורים צבעוניים על נייר צבעוני של המאובנים המאפיינים בכל שכבה – מסודרים על-פי הארגון הטבעי שלהם בשכבות.

המפה הופצה בכ-400 עותקים, אחד מהם – כנראה המקורי – נמצא ברשות הספרייה הבריטית. בספרו מ-2001, "המפה ששינתה את העולם",‏[7] מספר סימון וינצ'סטר את סיפורם של ויליאם סמית והמפה.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למבנה ולהיסטוריה הגאולוגית של אזור מסוים השפעה על תכונות המסלע והקרקע. המיפוי הגאולוגי מאפשר לימוד תכונות אלה לצרכים שונים, הכוללים קיומם וטיבם של מי תהום ומחצבים, חיזוי סיכונים הנובעים מרעידות אדמה, התפרצויות געשיות וגלישת מדרון, וכן לימוד מדעי של השטח והתאמתו לצרכים חקלאיים ולבנייה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]