מפלגת העם הרפובליקאית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ממשל ופוליטיקה של
טורקיה
סמל טורקיה
לוגו המפלגה - שישה חיצים לבנים על רקע אדום
מוסטפא כמאל אטאטורק נואם בוועידת המפלגה תחת סמל ששת החצים

מפלגת העם הרפובליקאית (טורקית Cumhuriyet Halk Partisi, CHP) היא המפלגה הוותיקה בטורקיה ולמעשה קדמה בשמה הקודם הן למדינה והן לאסיפה הלאומית הגדולה של טורקיה. מצע המפלגה הוא לאומי, חילוני, כמאליסטי וסוציאל-דמוקרטי; סמלה, שישה חיצים לבנים על רקע אדום, מייצג את ששת עקרונות הכמאליזם כפי שהובעו ברפורמות אטאטורק: הרפובליקה, הלאומיות, העממיות, המהפכנות, החילוניות והמדינתיות. המפלגה היא מפלגה עמיתה במפלגת הגג של המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות האירופיות מפלגת הסוציאליסטים האירופאים.

תקופת המפלגה הבודדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנועה הלאומית הטורקית, אשר התגבשה בטורקיה לאחר מלחמת העולם הראשונה התכנסה בוועידת סיווס בחודש ספטמבר 1919, ובמהלכה שינתה את שמה ל"האגודה להגנה על זכויות אנטוליה ותראקיה" (Anadolu ve Rumeli Müdafaa-i Hukuk Cemiyeti). חברי אגודה זו, ובראשם מוסטפא כמאל, הכריזו על הקמתה של מפלגת העם הרפובליקאית ב-9 בספטמבר 1923, שנקראה עד ה-10 בנובמבר 1924 בשם "Cumhuriyet Halk Fırkası". בשל כך גורסת המפלגה כי ועידת סיווס הייתה גם ועידתה הראשונה כמפלגה ודברי ימיה חופפים לדברי ימיה של מלחמת העצמאות של טורקיה. עד שנת 1950 שלטה המפלגה בטורקיה.

אף על פי שחוקת טורקיה לא הגבילה את קיומן של מפלגות אחרות, למעשה לא קמו מפלגות בעלות משקל ממשי עד 1946. המפלגה תפקדה ככלי פוליטי מעין-ממלכתי והשיגה הסכמה בקרב העם על כך שעדיף לרכז את התמיכה בה, מפני שהאינטרסים של העם מוטמעים בה. המפלגה שלטה באסיפה הלאומית ואפשרה ליישם את עקרונות הכמאליזם ואת רפורמות אטאטורק במידה שעלתה כדי דיקטטורה נאורה. נשיא הרפובליקה היה גם מנהיג המפלגה עד 1950 - תחילה מוסטפא כמאל אטאטורק עד מותו ב-1938, ולאחריו איסמט אינני.

התקופה הרב-מפלגתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1946 נוסדה המפלגה הדמוקרטית (Demokrat Parti) בראשותו של אדנאן מנדרס. בבחירות שהתקיימו באותה שנה זכתה מפלגת העם הרפובליקאית ב-397 מ-550 המושבים באסיפה הלאומית, הודות לחוק שקבע כי כל הקולות באזור בחירה יזקפו לזכות המפלגה הזוכה ברוב הקולות באותו אזור (במידה רבה באופן זהה לשיטת הבחירות בארצות הברית). ארבע שנים מאוחר יותר, בבחירות שערכו ב-1950, הביסה המפלגה הדמוקרטית את מפלגת העם הרפובליקאית תוך שהיא זוכה ב-53.3% מסך קולות הבוחרים, שתורגמו לפי החוק ל-408 מושבים באסיפה הלאומית. לראשונה בתולדותיה הודחה מפלגת העם הרפובליקאית מהשלטון. מנדרס נותר בשלטון גם לאחר הבחירות ב-1954 וב-1957, אך באלה האחרונות החלה מפלגת העם הרפובליקאית מתאוששת. מנדרס הגיב באיום לסגור את המפלגה ובהגבלת הדמוקרטיה במדינה, והצבא התערב לראשונה ותפס את השלטון בהפיכה צבאית בשנת 1960. מנדרס הודח והוצא להורג ומפלגתו פוזרה.

לאחר ההפיכה שלט הצבא במדינה והחל מכין את הקרקע להשבת הדמוקרטיה. הוקם בית משפט לחוקה, הפרלמנט חולק לשני בתים - הסנאט והאסיפה הלאומית - והונהגה שיטת בחירות יחסית. ב-1961 נערכו בחירות חופשיות ואיסמט אינני היה שוב לראש ממשלת טורקיה ב-20 בנובמבר 1961. לראשונה בתולדות המדינה הוקמה בה ממשלה קואליציונית לה היו שותפות מפלגת העם הרפובליקאית ומפלגת הצדק (Adalet Partisi), יורשתה של המפלגה הדמוקרטית. עם זאת, חוסר היציבות הפוליטית במדינה נמשך ובמשך מעט יותר משלוש שנים עמד אינני בראשן של שלוש ממשלות שונות. ב-20 בפברואר 1965 הפסידה המפלגה את השלטון שוב ושבה אל האופוזיציה עד 1974. בינתיים התחוללה בטורקיה ההפיכה הצבאית השנייה ב-1971, ואיסמט אינני פינה את הנהגת המפלגה לבולנט אג'וויט. אג'וויט תפקד כראש הממשלה בשלוש תקופות כהונה קצרות בין 1974 ל-1979, עת השלטון נע ונד בינו לבין סוליימאן דמירל, מנהיג מפלגת הצדק. חוסר יציבות זה בא לסיומו בהפיכה הצבאית השלישית ב-1980. הצבא פיזר את כל המפלגות ואסר על השימוש בשמותיהן. המפלגה נוסדה שוב רק ב-9 בספטמבר 1992, ומאז 1979 לא זכתה שוב בשלטון בשל הנהגת אחוז החסימה הגבוה בטורקיה (10%), אם כי הייתה חברה בקואליציה בממשלתה השלישית של טנסו צ'ילר בין 1995 ל-1996.

המפלגה בהווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות ב-1999 לא עברה המפלגה את אחוז החסימה, והיא שבה אל הפרלמנט בבחירות 2002 עם 177 נציגים בהנהגתו של דניז בייקל. המפלגה הייתה למפלגת האופוזיציה למפלגת הצדק והפיתוח בראשותו של ראש הממשלה הנוכחי רג'פ טאיפ ארדואן, ואלה היו שתי המפלגות היחידות באסיפה הלאומית באותה כהונה.

בעקבות המשבר הפוליטי שנגרם כאשר ראש הממשלה ארדואן ביקש למנות את בן מפלגתו ושר החוץ של טורקיה עבדוללה גול (Abdullah Gül) לנשיא המדינה, איים הצבא להתערב בשלטון, ודי היה בכך כדי להביא לעריכת בחירות. בבחירות אלה שנערכו ב-2007 נחלשה מפלגת העם הרפובליקאית וייצוגה באסיפה הלאומית ירד ל-112 מושבים. מפלגה שלישית, מפלגת התנועה הלאומית (Milliyetçi Hareket Partisi, MHP) הימנית, הצליחה גם היא לעבור את אחוז החסימה, אך מפלגת הצדק והפיתוח הנהנית גם לאחר בחירות אלה מרוב מוחלט בפרלמנט הקימה ממשלת רוב ב-29 באוגוסט 2007.

ב-10 במאי 2010 התפטר דניז בייקל מראשות המפלגה בעקבות שערוריית מין. ב-22 במאי נבחר כמאל קיליצ'דראולו על ידי ועידת המפלגה לעמוד בראשותה. על פי סקר שנעשה סמוך לאחר בחירתו, המפלגה נהנית מיתרון קל באחוזי התמיכה לעומת מפלגת השלטון של ארדואן‏[1].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]