קדימה

ערך זה עוסק במפלגת קדימה. אם התכוונתם לפירושים אחרים, ראו קדימה (פירושונים).

קדימה
אפיון	מפלגת מרכז
כנסות	16, 17 ,18
ממשלות	30, 31
אותיות	כן
מנהיגים	אריאל שרון, אהוד אולמרט, ציפי לבני
מספר מנדטים נוכחי	28
שיא כוחה	29 מנדטים (הכנסת ה-17)
נוצרה מתוך	פורשי הליכוד והעבודה

קדימה היא מפלגה ישראלית, שהוקמה בנובמבר 2005 על ידי אריאל שרון, לאחר שפרש מהליכוד, על רקע תוכנית ההתנתקות. אל שרון הצטרפו שליש מחברי הכנסת של הליכוד ומספר חברי כנסת נוספים ממפלגת העבודה, ובראשם שמעון פרס. לאחר שרון, כיהן אהוד אולמרט כיו"ר המפלגה והחל מ-17 בספטמבר 2008 יושבת ראש המפלגה היא ח"כ ציפי לבני. מאז בחירות 2006 קדימה היא המפלגה הגדולה ביותר בכנסת ולראשונה, המפלגה הגדולה ביותר בכנסת איננה הליכוד או מפלגת העבודה.

מצע המפלגה

מצע מפלגת קדימה לקראת הבחירות לכנסת ה-18‏‏ מחולק לנושאים הבאים:

• שלום וביטחון ובמרכזו קידום תהליך השלום ועיצוב גבולות הקבע על בסיס יישום מפת הדרכים, והכללת גושי ההתיישבות (גוש עציון, אריאל ומעלה אדומים) בשטחה של מדינת ישראל בכל הסדר קבע עתידי עם הפלסטינים. שמירה על ביטחון ישראל ומלחמה בטרור תוך כדי שמירת האינטרסים הלאומיים והביטחוניים של מדינת ישראל והשלמת גדר ההפרדה, תוך הכללת גושי ההתיישבות בתוואי הגדר והצהרה בדבר שמירה על ירושלים המאוחדת, כבירת ישראל.
• ממשל ובמרכזו כינון חוקה, שינוי שיטת הבחירות בישראל ורפורמות במנהל הציבורי, במינהל מקרקעי ישראל ובשלטון המקומי.
• מדינה יהודית ודמוקרטית קדימה תפעל לחיזוק הזהות היהודית ואופייה היהודי של המדינה, ארון הספרים היהודי והיהדות הם חלק ממטענו של כל יהודי באשר הוא, על פי השקפת עולמו ודרך ביטוי יהדותו. דמותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית כוללת הבטחת רוב יהודי מוצק בישראל, חיזוק מעמדה של ישראל ושל ירושלים כמרכז עולמי לעם היהודי ובכלל זאת מרכז של תרבות ויצירה יהודית ושמירה על מאפיינים יהודיים במרחב (הפרהסיה) הציבורי בישראל, ללא כפיה דתית ברמת הפרט. מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית
• כלכלה וחברה ובמרכזו הנהגת מס הכנסה שלילי וחוק פנסיה חובה לכל עובד, הגדלת הקצבאות לקשישים ולנכים והרחבת סל התרופות.
• אכיפת חוק ובמרכזו הנהגת רפורמה במשטרת ישראל למיגור הפשע והאלימות, למלחמה בתאונות הדרכים וחיזוק מערכת המשפט.
• חינוך ותרבות ובמרכזו הנחלת תוכנית הליבה, חיזוק האקדמיה וקידום המחקר וחיזוק החינוך הבלתי-פורמלי, התרבות והספורט
• קידום נשים ובמרכזו קידום חקיקה לשוויון בהזדמנויות ובתעסוקה.
• צעירים ובמרכזו קידום חלופות שירות לאומי על מנת שכל צעיר ישרת את המדינה, גם אלו המנועים משירות בצה"ל והבטחת הלוואות למימון שכר לימוד באוניברסיטה
• איכות הסביבה ובמרכזו פיתוח תשתיות לאומיות ידידותיות לסביבה ופרויקטים ממלכתיים להגנה על הסביבה, למזעור זיהום אויר ושימור שטחים ירוקים.

היסטוריה

רקע להקמת המפלגה

אריאל שרון, מייסד המפלגה

במהלך הקדנציה השנייה כראש ממשלה העביר שרון את תוכנית ההתנתקות אל מול התנגדות רבה בתוך מפלגתו, הליכוד.

מספר ימים לפני ביצוע תוכנית ההתנתקות באוגוסט 2005, התפטר בנימין נתניהו מתפקיד שר האוצר, והתייצב מול אריאל שרון. בספטמבר 2005 התקיים במרכז הליכוד הצבעה על הקדמת מועד הבחירות המקדימות בליכוד. למרות ששרון ניצח בבחירות אלו, עלה חשש בקרב מחנהו כי מרכז הליכוד עלול להוציא רבים מתומכי ההתנתקות מהרשימה לכנסת הבאה. כבר בסמוך לפני ההצבעה החל שרון לבחון ביחד עם מעגל מצומצם של מקורבים (ראובן אדלר, יורם ראב"ד, עמרי וישראל מימון) את רעיון הפרישה מהליכוד והקמת מפלגה חדשה.

ב-7 בנובמבר 2005 מנעו חברי כנסת של הליכוד מאריאל שרון למנות לשרים שני מועמדים שהציג, רוני בר-און וזאב בוים. היה זה אך סימפטום לבעיה שנוצרה לממשלה, אשר נשענה על רוב דחוק, שהיה תלוי ברצונם הטוב של מתנגדיה מתוך הליכוד.

בחירתו של עמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה, שאירעה ימים ספורים לאחר כישלון ההצבעה על מינוי השרים בכנסת, סימנה כי תם זמנה של הממשלה, אשר הייתה ממשלת אחדות לאומית המורכבת מנציגי מפלגת העבודה שחברו לאנשי הליכוד.

על שרון היה להכריע בין התמודדות בליכוד כנגד נתניהו וכנגד ה"מורדים", התמודדות שאף אם היה מנצח בה היה עומד לאחר הבחירות בראש סיעה שרבים מחבריה מתנגדים לו ושעלולה למנוע ממנו יישום תכניות מדיניות לפי רוחו, ובין התמודדות במסגרתה של סיעה חדשה, שתהיה מורכבת מאנשים שיסכימו עם הקו המדיני שירצה לנקוט, ותאפשר לו מרחב תמרון רב יותר כראש ממשלה, לאחר הבחירות לכנסת ה-17.

הקמה

בשעת ערב מאוחרת של יום ה - 19 בנובמבר 2005 התכנסו בחוות השקמים הצוות המורחב של "צוות החווה" שכלל את ראובן אדלר, יורם ראב"ד, איל ארד, צוות לשכת ראש הממשלה, השרה ציפי לבני, עמרי וגלעד ושרון. מרבית הדוברים היו נגד הקמת מפלגה חדשה ורק אדלר, ראב"ד ולבני תמכו. שרון ובניו לא השמיעו את דעתם. למחרת בשעות הערב הודיע שרון למקורביו על החלטתו. שרון הטיל על עו"ד יורם ראב"ד את מלאכת כתיבת התקנון של המפלגה החדשה ואת הטיפול ברישומה. בתקשורת החלו להופיע ידיעות על כך ששרון החליט על עזיבת הליכוד והקמתה של מפלגה חדשה. ב-21 בנובמבר בשעות הבוקר נפגש שרון עם הנשיא משה קצב וביקש ממנו לפזר את הכנסת. במקביל, ערכה הכנסת הצבעות על פיזורה, כאשר מטרת מתנגדי שרון הינה לפעול לפיזור הכנסת ככל המאוחר, לעומת שרון אשר ביקש מן הנשיא כי הכנסת תתפזר בראשית מרץ 2006.

במהלך 21 בנובמבר התכנסה המפלגה החדשה לכינוס ראשוני, ושלדה הפרסונלי התגבש. נראה כי עיקר אנשיה הינם מתוני הליכוד, ותומכי שרון מקרב המפלגה. בנוסף, חברו לקדימה גם יוצאי מפלגת העבודה שלא מצאו את מקומם במפלגה לאחר בחירתו של עמיר פרץ. כמו כן, מספר תומכים הגיעו מחוץ למערכת הפוליטית.

בתחילה התלבטו באשר לשמה של המפלגה בין מל"ל-מפלגה לאומית ליברלית לבין השם אחריות לאומית. השם שנבחר היה אחריות לאומית, אך לאחר ימים אחדים ועוד בטרם הוגשו מסמכי ההתאגדות לרישום שונה השם לקדימה. עם זאת, השם שימש את הסיעה בכנסת למשך כחודשיים, עד שהוחלף גם הוא בקדימה.

מיד לאחר ההקמה החלה המפלגה לגייס פוליטיקאים ואנשי ציבור בולטים, על מנת לבנות רשימה אטרקטיבית שתמשוך את לב הבוחרים. ביום הקמתה, הצליח שרון לגייס 14 מחברי הליכוד לסיעה החדשה:

• שרים: ציפי לבני, אהוד אולמרט, גדעון עזרא, אברהם הירשזון, מאיר שטרית
• חברי־כנסת: מרינה סולודקין, רוני בר-און, רוחמה אברהם, אלי אפללו, זאב בוים, יעקב אדרי, מגלי והבה, עמרי שרון.

שלט בחירות מקרטון של קדימה, 2006

השגת מספר זה של חברי כנסת פורשים העומדים לרשותו, שליש מסיעת הליכוד, הייתה קריטית לשרון. על פי חוק מימון מפלגות, החזר מימון מערכת הבחירות נעשה על פי מספר המנדטים להם מפלגה זוכה לאחר הבחירות, אך מפלגה קיימת זכאית לקבלת מקדמה על חשבון כספי מימון מפלגות בהתאם לנציגיה בכנסת היוצאת, ולדקות שידור מוגדלות בתעמולת הבחירות לכנסת. על פי החוק גם סיעת פורשים המהווה לפחות שליש מסיעה קיימת נהנית מזכויות אלו. לאור חשיבותן הגדולה של ההטבות, במיוחד למפלגה חדשה ללא כל תשתית ארגונית קיימת כקדימה, היה על שרון לגייס לפחות 13 חברי כנסת נוספים של הליכוד בטרם הודיע על הפרישה, משימה בה נחל הצלחה.

על ההישג המרשים העיב מעט הכישלון בצירוף שר הביטחון שאול מופז שהחליט לאחר התלבטויות ממושכות להישאר בליכוד ולהתמודד על הנהגתו, על אף בקשתו של שרון שיצטרף למפלגתו. לעומת זאת הצליח שרון לגייס לסיעה את חבר הכנסת העצמאי דוד טל, שפרש חודשים קודם לכן מעם אחד עם הצטרפותה למפלגת העבודה. בנוסף, שני חברי כנסת בכירים ממפלגת העבודה (חיים רמון ודליה איציק) וכן ח"כ מיכאל נודלמן (שפרש עוד קודם מהאיחוד הלאומי) הודיעו על תמיכתם בקדימה למרות שלא עברו פורמלית למפלגה.

מחוץ לזירה הפוליטית, הצליח אריאל שרון לגייס לשורות קדימה והפוליטיקה, את אבי דיכטר שהיה באותה עת בתקופת לימודים במכון "ברוקינגס" בוושינגטון, עם סיום תפקידו כראש השב"כ. אבי דיכטר שובץ על ידי שרון במקום החמישי ברשימת קדימה וסומן על ידו כיורש עתידי.

הפרופסור אבישי ברוורמן, ששרון ניסה לגייסו למפלגתו, התפקד לבסוף למפלגת העבודה של עמיר פרץ - אך הפרופסור אוריאל רייכמן, שהיה ממייסדי מפלגת שינוי ומפעיליה הבולטים, הצטרף למפלגת קדימה.

ב-30 בנובמבר, לאחר לבטים ממושכים, הודיע לבסוף שמעון פרס על פרישתו ממפלגת העבודה ועל תמיכתו במפלגת קדימה ובאריאל שרון. פרס לא הצטרף רשמית למפלגה, אולם לאחר שתחילה הודיע כי לא יתמודד במסגרתה לבחירות 2006, הודיע בסוף דצמבר לאחר אשפוזו של שרון כי הוא מבקש להיכנס לרשימה, מהלך שנבע כנראה מרצונו לחזק את מעמדו במפלגה, שהיה מבוסס עד אז בעיקר על יחסיו עם שרון. מאוחר יותר התפטר מהכנסת יחדיו עם חיים רמון ודליה איציק, על מנת שיוכלו להתמודד ברשימת המפלגה החדשה בבחירות הבאות.

ב-7 בדצמבר הודיע צחי הנגבי - שר בלי תיק, יו"ר מרכז הליכוד, ומחליפו הזמני של שרון כיו"ר תנועת הליכוד - על הצטרפותו לקדימה. "הלב אמר להישאר בבית הפוליטי שבו גדלתי", אמר הנגבי, "אבל ההיגיון הממלכתי אמר להצטרף למהלך הפוליטי ההיסטורי לצידו של ראש הממשלה". הנגבי, שהתנגד לתוכנית ההתנתקות, הודה כי "בעמדות המדיניות שלי יש תזוזה מתמשכת לאורך השנים". הצטרפותו של הנגבי לשרון בלטה במיוחד על רקע ידיעות לפיהן משטרת ישראל תמליץ להעמידו לדין על רקע חשיפות על מינויים בלתי-כשרים-לכאורה שביצע בעת כהונתו כשר לאיכות הסביבה, אבל הנגבי דחה השערות שקשרו בין הדברים, ושב והצהיר "לא נפל פגם בפעילותי". הוא הודיע על התפטרותו מהכנסת, ואמר: "המנדט שלי שייך לליכוד, אני מחזיר אותו לליכוד".

אהוד אולמרט, ראש הממשלה הקודם

ב-11 בדצמבר הודיע גם שאול מופז, שר הביטחון, על הצטרפותו לקדימה - צעד שהתקבל בהפתעה, שכן בשבועות שחלפו מאז פרישת שרון, הבטיח מופז להישאר בליכוד ואמר כי "החבירה של שרון לשורה של אנשי שמאל התומכים בהסכמי אוסלו ובחזרה לקווי 67' היא מסוכנת... הם עלולים לגרור אותו למחוזות מסוכנים ביותר מבחינה מדינית וביטחונית". מופז גם האשים את ראש הממשלה בהפיכת אנשי מערכת הביטחון "לשחקנים על המגרש הפוליטי", וסיפר כי "הציעו לי בקדימה להיות מספר 2, סגן ראש הממשלה ושר הביטחון - וסירבתי". למרות התבטאויותיו, מופז הצטרף לשרון - ימים ספורים אחרי פרסום סקרים שחזו לו תבוסה במאבק על ראשות הליכוד. מופז דחה את הטענות שקשרו בין הדברים, ונימק את מעברו לקדימה במילים "תנועת הליכוד פנתה לימין הקיצוני של המפה הפוליטית, וזו לא דרכי". ביחס לביקורת על אמינותו, כמי שהתחייב להישאר בליכוד, אמר כי "איני רואה שום בעיה ושום סוגיה בנושא אמינות".

מספר לא מבוטל של ראשי ערים, מועצות מקומיות ואזוריות, במגזר היהודי ובמגזר הערבי, הודיעו אף הם על הצטרפותם למפלגה החדשה. דוגמאות בולטות הן עדי אלדר - ראש עיריית כרמיאל ויו"ר מרכז השלטון המקומי בישראל, יעקב טרנר - ראש עיריית באר שבע ומפכ"ל המשטרה לשעבר, יונה יהב - ראש עיריית חיפה, מאיר ניצן - ראש עיריית ראשון לציון, צבי צילקר - ראש עיריית אשדוד, יוסי בן-דוד - ראש עיריית יהוד-מונוסון, יוסי נשרי - ראש עיריית קריית אונו, מנחם אריאב - ראש עיריית נצרת עילית, שלמה בוחבוט - ראש עיריית מעלות-תרשיחא, טלאל אל קרינוואי - ראש עיריית רהט, כרמי גילון - ראש המועצה המקומית מבשרת ציון וראש השב"כ לשעבר, אחמד דבאח - ראש עיריית שגור (איחוד הכפרים בענה, דייר אל-אסד ומג'ד אל-כרום) ושמעון לנקרי, ראש עיריית עכו. בנוסף הודיעו אנשי ציבור שונים על הצטרפותם למפלגה.

המפלגה הנהיגו מאז הקמתה:

• אריאל שרון (2005 - 2006)
• אהוד אולמרט (2006 - 2008)
• ציפי לבני (החל מ-2008)

התמוטטות שרון ומערכת הבחירות

שמעון פרס, ממקימי המפלגה והמשנה לראש הממשלה עד בחירתו לנשיא מדינת ישראל.

אירוע מוחי קל בו לקה שרון ב-18 בדצמבר העלה בתקשורת את השאלה האם המפלגה מבוססת כולה על אישיותו של מנהיגה, שרון. האירוע הפנה את תשומת הלב גם לכך שלמפלגה לא נקבעו מוסדות או מנגנון המסדיר את תפקודה של המפלגה גם בהיעדרו של שרון. הבעיה קבלה משנה תוקף לאחר אירוע מוחי קשה יותר בו לקה ראש הממשלה ב-4 בינואר 2006 (היום בו נרשמה מפלגת קדימה כמפלגה ברשם המפלגות), אירוע ממנו לא חזר להכרתו. עו"ד יורם ראב"ד הספיק להודיע לשרון על רישומה של המפלגה מספר שעות טרם אשפוזו, ממנו לא קם.

לאחר שהתברר כי שרון לא יוכל להמשיך לכהן כיו"ר המפלגה ולהתמודד לכנסת ה-17, החליפו בתפקידים אלה אהוד אולמרט, בתוקף תפקידו כממלא מקום ראש הממשלה. אולמרט בחר בעצמו את רשימת המפלגה לכנסת, ללא נוהל דמוקרטי כלשהו, עובדה שמפלגות אחרות ניסו להדגיש, ללא הצלחה רבה. השפעתו הרבה על עמדותיה המדיניות של המפלגה בלטה בהציגו במהלך מערכת הבחירות את תוכנית ההתכנסות לנסיגה ביהודה ושומרון ועיצוב גבולות קבע, תוכנית שנראתה כנוגדת את הקו המדיני בו נקט שרון בפומבי אחר תוכנית ההתנתקות, ששלל נסיגות חד צדדיות נוספות. אירועים בולטים שהעיבו על כהונתו של אולמרט כראש ממשלה בפועל עוד במהלך החודש הראשון לה היו ניצחונו המפתיע של חמאס בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית ב-25 בינואר, שהתאפשר כתוצאה מהסכמתה של ממשלת ישראל לקיום הבחירות, ופינוי הבתים האלים בעמונה ב-1 בפברואר. עליית שלטון החמאס אף הובילה ב-14 במרץ למבצע הבאת ביכורים ללכידת רוצחיו של השר רחבעם זאבי, אשר עמדו להשתחרר מכלאם.

במהלך מערכת הבחירות העלו יועצי המפלגה את הרעיון להציב את ראש הממשלה שרון, השרוי במיטתו חסר הכרה, במקום הראשון כיו"ר או במקום 120 הסמלי . התוכנית לא יצאה אל הפועל לאחר שזכתה לביקורת ציבורית רבה, וממילא לא הייתה ניתנת לביצוע שכן על פי חוק נדרשת חתימת המועמד על טופסי ההרשמה של המפלגה.

מערכת הבחירות תועדה בחלקה בסרט התעודה כל אנשי הקמפיין ששודר לאחר הבחירות בערוץ 10, ובו נראו השינוי בקמפיין לאחר מחלת שרון, הכתבת מהלכים על ידי היועצים האסטרטגיים, ספינים תקשורתיים, החרמת עיתונאים "סוררים" ועוד.

אותיות המפלגה בפתק ההצבעה בבחירות לכנסת ה-17 היו "כן", כמו כן הודפס על הפתק הכיתוב: "קדימה עם אהוד אולמרט לראשות הממשלה".

תוצאות הבחירות

ב-28 במרץ 2006 התקיימו הבחירות לכנסת ה-17. בתום ספירת הקולות התברר שקדימה היא המפלגה הגדולה ביותר עם 29 מנדטים, ואולמרט הרכיב את הממשלה ה-31. למרות הניצחון בבחירות הייתה מהולה השמחה בתחושת החמצה שכן המפלגה לא השיגה את מספר המנדטים הגבוה שצפו לה הסקרים (כ-36-40). ב-26 באפריל 2006 חתמה קדימה עם מפלגת הגמלאים על הסכם קואליציוני במסגרתו הוסכם כי שתי המפלגות יפעלו כסיעה משותפת, אם כי לא יאוחדו באופן רשמי‏.

קדימה בראשות אהוד אולמרט

ב-4 במאי 2006, מונה אולמרט לראש ממשלת ישראל, לאחר שממשלתו, הממשלה ה-31, קיבלה את אמון הכנסת. הקואליציה מנתה 67 חברי כנסת מ-4 מפלגות: קדימה, העבודה, ש"ס והגמלאים. ציפי לבני מונתה לשרת החוץ וממלאת מקום ראש הממשלה, עמיר פרץ כשר הביטחון ואברהם הירשזון, מקורבו של אולמרט, כשר האוצר. הממשלה כללה 25 שרים (כולל ראש הממשלה). עקב הביקורת הציבורית על מספר השרים לא מונו סגני שרים.

כחודשיים לאחר סיום מלחמת לבנון השנייה (ראו להלן), ב-30 באוקטובר 2006, הצטרפה לקואליציה ישראל ביתנו. החל מיום זה התבססה ממשלת אולמרט על קואליציה של 78 חברי כנסת. כמו כן, מונו מספר סגני שרים. עם התקדמות המשא ומתן עם הפלסטינים פרשה סיעת ישראל ביתנו מהקואליציה וזו נותרה עם 67 ח"כים.

בקיץ 2008 התפצלה סיעת הגמלאים לשתי סיעות: הגמלאים בה נותרו ארבעה ח"כים וצדק לזקן אליה עברו שלושה ח"כים. צדק לזקן לא הצטרפה לקואליציה ולכן הצטמצם מספרם של חברי הקואליציה של אולמרט ל-64.

סוף דרכה של הממשלה ה-31 והבחירות הפנימיות

ערך מורחב – הבחירות לכנסת השמונה עשרה

יו"ר קדימה - ציפי לבני

מטה קדימה ובכירי המפלגה בפברואר 2009

בעקבות החקירות המרובות שנפתחו נגד ראש הממשלה אהוד אולמרט, הושג הסכם בין קדימה למפלגת העבודה לפיו העבודה תמשוך את הצעתה לפיזור הכנסת ואילו קדימה תתחייב לקיים בחירות מקדימות לבחירת יושב ראש המפלגה.‏ חודש לאחר מכן קבעה מועצת קדימה מועד לבחירות המקדימות, ב-17 בספטמבר 2008.‏

המתמודדים בבחירות אלו היו שרת החוץ ציפי לבני, שר התחבורה שאול מופז, שר הפנים מאיר שטרית והשר לביטחון פנים אבי דיכטר. הקפמיין של לבני התמקד בניקיון הכפיים שלה. מנגד, טען יריבה העיקרי מופז, שכיהן כרמטכ"ל וכשר ביטחון, כי לראש ממשלה לא די בניקיון כפיים ועליו להיות בעל ניסיון וידע צבאיים וביטחוניים.

בשבועות לפני הבחירות הציגו הסקרים הפרש ניכר לטובת ציפי לבני. ביום הבחירות עצמו, במטרה להעלות את אחוז ההצבעה וחרף התנגדותם של מופז ושטרית, הוארכו הבחירות בכחצי שעה לבקשת לבני. היא זכתה לניצחון סוחף על פי מדגמי הטלוויזיה אותו ערב, אך עם הגעת תוצאות האמת, הצטמצמו הפערים ולבסוף הסתבר כי הפער הוא 431 קולות בלבד (43.1% לטובת לבני לעומת 42% למופז). במסיבת עיתונאים שכינס למחרת יום הבחירות הודיע מופז כי ברצונו לקחת פסק-זמן מהפוליטיקה .

לבני ניסתה להקים קואליציה תחתיה כראש ממשלה, אך לאחר משא ומתן ממושך כשלה להגיע להסכמה עם מפלגת ש"ס בסוגיית קצבאות הילדים, אשר דרשה קצבאות בסך מיליארד שקלים, בעוד שלבני הסכימה להעלותן ל-700 מיליון שקלים בלבד.‏ מאחר שלא ניתן היה להרכיב קואליציה, נקבעו בחירות כלליות לכנסת ל-10 בפברואר 2009.

מפלגת קדימה קבעה את הבחירות הפנימיות לרשימת המפלגה לכנסת ל-17 בדצמבר 2008.‏‏ המקום הראשון ברשימה היה שמור ללבני והשני למופז, אשר חזר מפסק הזמן שעליו הכריז.‏‏ בראש הרשימה נבחרו יו"ר הכנסת דליה איציק, צחי הנגבי ורוני בר און. חיים רמון, אשר היה קודם לכן במקום ה-7, הידרדר למקום ה-17. בין המצטרפים החדשים היו זאב בילסקי, יו"ר הסוכנות היהודית, שהגיע למקום ה-15 ודובר צה"ל לשעבר, תא"ל במיל' נחמן שי, שהגיע למקום ה-18.

במערכת הבחירות לכנסת השמונה עשרה זכתה קדימה ב-28 מנדטים, ירידה של מנדט אחד מהבחירות הקודמות ומנדט אחד יותר מהליכוד, המפלגה השנייה בגודלה. אף שקדימה זכתה במספר המנדטים הגבוה ביותר הזמין נשיא המדינה את נתניהו, יו"ר הליכוד, להקים ממשלה, לאחר שרוב חברי הבית המליצו על כך. המשא ומתן בעניין ההצטרפות לממשלת נתניהו לא עלה יפה, והיא נותרה באופוזיציה.

ארבעה מחברי הכנסת של קדימה הורשעו בפלילים. עמרי שרון, חיים רמון, אברהם הירשזון וצחי הנגבי.

כאופוזיציה לממשלת נתניהו השנייה

הנסיון לפרק את קדימה

בחודש מרץ 2009 החליטה קדימה, בראשות יו"ר המפלגה וחברי הכנסת הבכירים שלא להצטרף לממשלת נתניהו השנייה ולשמש כמפלגת האופוזיציה הגדולה בכנסת. מעברה של קדימה לאופוזיציה לווה בחשש לשלמותה ויציבותה של המפלגה. חשש זה נבע מהיותה של קדימה מפלגה שנולדה לשלטון ואינה מנוסה בישיבה ארוכה באופוזיציה, בנוסף, הושמעו בליכוד קולות הקוראים לפירוקה של קדימה. מספר שבועות לאחר כינון הממשלה הועבר בכנסת "חוק מופז" - חוק המאפשר לרבע (במקום שליש, לפני חקיקת החוק) מחברי הסיעה לפרוש מסיעתם ולהתפלג לסיעה עצמאית. החוק נועד להקל על שבעה חברי כנסת מקדימה לפרק את מפלגתם ולהצטרף לממשלה. בדצמבר 2009, במקביל להתקדמות משמעותית במגעים לשחרור החייל החטוף גלעד שליט, התפוצץ נסיונם של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר התחבורה ישראל כץ לגייס את הח"כ השביעי שנדרש לשם הפילוג, יעקב אדרי. בעקבות ביקורת ציבורית חריפה, גם מצד קדימה, שהופנתה כלפי ראש הממשלה על כך שהוא עוסק בתרגילים פוליטיים בו בזמן שהעין הציבורית מופנית אל עבר עניינו של החייל החטוף, נבלם מהלך הפילוג בקדימה.

בתחום המדיני - בטחוני, קדימה תקפה את הממשלה ובעיקר את רה"מ על חוסר אמונתו בפתרון שתי מדינות לשני עמים וחוסר מוכנותו למשא ומתן ישיר עם יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס. קדימה בירכה את נתניהו לאחר שנשאר את נאום בר אילן, שבו הכיר בהקמתה של מדינה פלסטינית והעניקה גיבוי לממשלה בפרשת המשט לעזה במאי 2010 כמו גם בהחלטה על הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון בסוף שנת 2009. קדימה נמנעה מלמתוח ביקורת על הממשלה עת הושקו שיחות ישירות בין ישראל לפלסטינים בפסגה שנערכה בוושינגטון בהשתתפות נשיא ארצות הברית ברק אובמה בספטמבר 2010. אולם, עקב כישלון השיחות והקיפאון המדיני, יחד עם העמקת המשבר ביחסי ישראל-טורקיה, המתיחות וחילוקי הדעות בין הנשיא אובמה לראש הממשלה נתניהו בכל הנוגע לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני, הכרתן המחודשת של מדינות דרום אמריקה במדינה פלסטינית והפנייה הפלסטינית למוסדות האו"ם לקבלת הכרה במדינתם בספטמבר 2011, תקפה קדימה את הממשלה והאשימה את ראש הממשלה בהובלת ישראל לבידוד מדיני בשל חששו ממפלגות הימין בכנסת.

בתחומי דת ומדינה, תקפה קדימה את הליכוד על כניעה למפלגות החרדיות בכל הנוגע לתקציב המדינה, את ישראל ביתנו על אי קידומם של חוקים אזרחיים, את מפלגת ש"ס על שתיקתה בכל הנוגע לבג"ץ בית הספר בעמנואל ועל תמיכתה בשינוי בתכנית הבנייה לאגף חדש של בית החולים ברזילי באשקלון עקב קברים שנתגלו במקום.

בתחום הכלכלי - חברתי, יצאה קדימה כנגד הצטרפותה של מפלגת העבודה לממשלה. בדצמבר 2010, לאחר השריפה בכרמל קראה קדימה לרה"מ ולשר הפנים אלי ישי להתפטר עקב הליקויים שנתגלו במערך הכבאות וחוסר המוכנות של הממשלה בהתמודדות עם השריפה. קדימה תקפה את הממשלה על עליית מחירי המים והדלק והמשיכה לקרוא למפלגת העבודה לצאת מהממשלה. בינואר 2011 זכתה קדימה לחיזוק משמעותי באופוזיציה לאחר התפלגותו של אהוד ברק מסיעת העבודה והקמת סיעת העצמאות. בקיץ 2011, לאור מחאת הקוטג' ומחאת הנדל"ן יצאה קדימה כנגד הממשלה, וטענה כי האירועים יובילו לניצחון קדימה בבחירות הבאות.

נציגי המפלגה בכנסת

ח"כים בסיעה בכנסות בהן פעלה

הכנסת ה-16 (2003)
15 מנדטים: רוחמה אברהם, יעקב אדרי, אהוד אולמרט, אלי אפללו, זאב בוים, רוני בר-און ,אברהם הירשזון, מגלי והבה, דוד טל , ציפי לבני, מרינה סולודקין, גדעון עזרא, מאיר שטרית, אריאל שרון, עמרי שרון^[3]
1. ^הסיעה נוצרה תחת השם "אחריות לאומית" ב-23 בנובמבר 2005 על ידי 14 מחברי סיעת הליכוד ודוד טל מסיעת היחיד נוי (שיצר ב-23 במאי 2005 לאחר שפרש מעם אחד עקב הצטרפותה לעבודה-מימד). ב-17 בינואר 2006 שונה שמה ל"קדימה".
2. ^ הרשימה אינה כוללת את חברי הכנסת שמעון פרס, חיים רמון, ודליה איציק מהעבודה ומיכאל נודלמן מהאיחוד הלאומי שהודיעו על תמיכתם במפלגה אך לא יכלו להצטרף לסיעה בכנסת מסיבות חוקיות. כמו כן לא נכלל צחי הנגבי מהליכוד שהצטרף למפלגה אך התפטר מהכנסת ולא הצטרף לסיעה.
3. ^ ב-5 בינואר 2006 פרש מהכנסת עמרי שרון עקב הרשעתו בפלילים. החליף אותו דוד מנע מהליכוד.

הכנסת ה-17 (2006)
29 מנדטים: רוחמה אברהם, יעקב אדרי, אהוד אולמרט, דליה איציק, זאב אלקין, אלי אפללו, זאב בוים, יצחק בן ישראל^[3], מנחם בן ששון, רוני בר-און, שלמה ברזניץ^[4], עמירה דותן, אבי דיכטר, אברהם הירשזון, צחי הנגבי, מגלי והבה, יואל חסון, שי חרמש^[2], דוד טל, אביגדור יצחקי^[5], ציפי לבני, שלמה מולה^[5], שאול מופז, מיכאל נודלמן, מרינה סולודקין, גדעון עזרא, יוחנן פלסנר^[4], שמעון פרס^[3], אוריאל רייכמן^[2], חיים רמון, מאיר שטרית, עתניאל שנלר, רונית תירוש.
1. ^ מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: רחל אדטו, שי אביטל, אנסטסיה מיכאלי (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן).
2. ^ב-28 באפריל 2006 פרש מהכנסת אוריאל רייכמן, לאחר שלא קיבל את תיק החינוך שהובטח לו, החליף אותו שי חרמש.
3. ^ב-13 ביוני 2007 נבחר שמעון פרס לתפקיד נשיא המדינה. החליף אותו יצחק בן ישראל.
4. ^ב-25 בספטמבר 2007 הודיע שלמה ברזניץ על פרישתו מהחיים הפוליטיים והתפטר מהכנסת. החליף אותו יוחנן פלסנר.
5. ^ב-7 בפברואר 2008 התפטר מהכנסת אביגדור יצחקי. החליף אותו שלמה מולה.

הכנסת ה-18 (2009)
28 מנדטים: ציפי לבני, שאול מופז, דליה איציק, צחי הנגבי^[3], רוני בר-און, זאב בוים^[4], מאיר שטרית, רוחמה אברהם, אבי דיכטר, מרינה סולודקין, יואל חסון, גדעון עזרא, יעקב אדרי, אלי אפללו^[5], זאב בילסקי, רונית תירוש, חיים רמון^[2], נחמן שי, שלמה מולה, רוברט טיבייב, מגלי והבה, רחל אדאטו, יוחנן פלסנר, שי חרמש, ישראל חסון, אריה ביבי, עתניאל שנלר, אורית זוארץ, יוליה שמאלוב-ברקוביץ'^[2], נינו אבסדזה^[3], דורון אביטל^[4], אבי דואן^[5]
1. ^ מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: אכרם חסון, דוד טל, גליה אלבין (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן).
2. ^ב-2 ביולי 2009 התפטר מהכנסת חיים רמון, אחרי שקדימה לא נכללה בממשלה בראשות נתניהו, ונבחר ליו"ר מועצת קדימה. החליפה אותו בכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ'.
3. ^ב-9 בנובמבר 2010 גזר בית המשפט קלון על צחי הנגבי בגין הרשעתו במתן עדות שקר, בעקבות כך הושעה אוטומטית הנגבי, והחליפה אותו נינו אבסדזה. לאחר כחודש וחצי, ב-23 בדצמבר התפטר הנגבי מהכנסת וההחלפה הפכה סופית.
4. ^ב-18 במרץ 2011 נפטר זאב בוים והוחלף על ידי דורון אביטל.
5. ^ב-23 בינואר 2012 התפטר אלי אפללו והוחלף על ידי אבי דואן.

התערבות עקיפה כאופוזיציה

ביולי 2011, תרמה המפלגה פרסום לשלטים ואבזרי הפגנה היוצאים כנגד הממשלה וראש ממשלה בכאלפי שקלים עבור מחאת האוהלים.

אי סדרים, ביקורת ועבירות פליליות

באוקטובר 2011 נעצר גזבר קדימה איציק חדד, לאחר שציפי לבני, יושבת ראש קדימה הגישה נגדו תלונה למשטרת ישראל בסמוך לפרסום דו"ח מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס שבו היו ממצאים חמורים נגד המפלגה. בדצמבר פוטר חדד מתפקידו והגיש קובלנה פלילית לבית משפט השלום בתל אביב נגד לבני, מנכ"ל המפלגה משה שחורי והדובר שמוליק דהן, בגין האשמות שווא, מסירת מידע כוזב ולשון הרע‏

קישורים חיצוניים

אתרים רשמיים

• אתר תנועת קדימה הרשמי
• אתר הפעילים של תנועת קדימה
• קדימה באתר הכנסת
• קדימה בכנסת הנוכחית
• אחריות לאומית באתר הכנסת
• מצע רשימת קדימה לבחירות לכנסת ה 17, באתר תנועת קדימה

כתבות ומאמרים

• כתבות אודות קדימה בפורטל בחירות 2009
• הבחירות המקדימות (פריימריז) לראשות קדימה, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
• שרון: המפלגה החדשה תתמוך במפת הדרכים, באתר וואלה!, 21 בנובמבר 2005
• תוצאות המפץ הפוליטי, באתר nrg מעריב
• המפלגה קדימה יצאה לדרך, באתר ynet.
• המצע הכלכלי-חברתי של המפלגה, באתר ynet
• ניצחון ראשון למפלגת קדימה - השגת שם המתחם באינטרנט, באתר nrg מעריב
• ארי שביט, הצורך בקיומה של קדימה הוא צורך ישראלי עמוק, באתר הארץ, 18.1.2008
• אטילה שומפלבי, קדימה, בלי מעוף, באתר ynet‏, 17.09.2008
• דוד איידלמן - הקדימאי שנלחם בשחיתות
• פנחס וולף, חמש שנים לקדימה: האם זה הסוף או רק ההתחלה?, וואלה!, 21 בנובמבר 2010