מפרט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפרטים

מפרט הוא משטח קטן של חומר נוקשה (לרוב פלסטיק) המשמש לפריטה על מיתרים.

מבין כלי הנגינה העושים שימוש במפרט ניתן לציין את הבנג'ו, המנדולינה הקאנון והעוד. כיום נפוץ השימוש במפרטים בעיקר בגיטרות אקוסטיות וחשמליות.

סוגי מפרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים מפרטים שונים לפי גדלים וחומרים: עוביים של מפרטים נע לרוב בין 0.5 מ"מ ל-2 מ"מ. הם יכולים להיות עשויים ממגוון חומרים, ביניהם פלסטיק, סיבי פחמן, טרטקס, קרן, שנהב, שריון צב, עץ או מתכת. סוג המפרט תלוי בכלי שבו מנגנים: מפרטי גיטרות אקוסטיות יהיו לרוב דקים וגמישים. בגיטרות חשמליות נעשה שימוש נרחב יותר במפרטים עבים יותר שיהיו עשויים מפלסטיק, טרטקס או סיבי פחם. מפרטי גיטרה בס הם לרוב עבים יותר, בהתאם למיתריה של גיטרת הבס, שהם העבים ביותר.

שיטת הנגינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את המפרט נהוג להחזיק בין שתי אצבעות בלבד: האגודל והאצבע המורה. את היד המנגנת מניחים על המיתרים (או מעליהם, תלוי מה מנגנים) מעל תיבת התהודה או מעל הפיק-אפים בגיטרה החשמלית או גיטרת הבאס. על המיתר פורטים עם קצהו של המפרט. המפרט עצמו, מונח במקביל למיתר, או מוטה מעט באלכסון (אך עדיין יושב ליד המיתר).

השיטה המקובלת לשימוש במפרט היא פריטה לסירוגין (alternate picking) - פריטה למטה ולמעלה לסירוגין על פי הפעמות בתיבה- שיטה המאפשרת להגיע למהירויות נגינה גבוהות. השיטה נמצאת בשימוש נגני העוד והמנדולינה כבר מעל לאלף שנה. עם התפתחות טכניקת הנגינה בגיטרה חשמלית, גם נגני כלי זה אימצו את השיטה.

מפרטים וגיטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש במפרט לנגינה על בנג'ו.

הצורך בשימוש במפרט תלוי בסוג הגיטרה ובסגנון הנגינה. כך, למשל, נהוג בשנים האחרונות לעשות שימוש במפרט בעת הנגינה בגיטרה חשמלית, במטרה לתת לנגינה גוון "מחוספס" (או "מלוכלך") יותר, או כדי לאפשר נגינה מהירה במיוחד (כמו למשל נגינה מהירה על סולמות ותבניות תווים, או "סוויפים" - נגינה מהירה במיוחד של תבניות תווים על ידי החלקת המפרט על גבי מספר מיתרים ברצף). במהלך שנות השבעים והשמונים, שיא ימי פריחתה של הגיטרה החשמלית ברוק ובפיוז'ן, פיתחו וירטואוזים רבים טכניקות מורכבות לייעול השימוש במפרט.

בנגינה בגיטרה הקלאסית, לעומת זאת, נהוג בדרך כלל לפרוט באמצעות האצבעות והציפורניים, מאחר שהשימוש במפרט אינו מאפשר פוליפוניה, הנדרשת עבור מרבית היצירות לגיטרה קלאסית. במוזיקת הפלמנקו לדוגמה, נחשבת הנגינה במפרט לנחותה והנגן נדרש לגדל את ציפורניו.

על אף כי נהוג לנגן בגיטרת בס עם האצבעות, ישנם גם בסיסטים אשר משתמשים במפרט (לרוב השימוש באצבעות/מפרט תלוי בסגנון המוזיקה).