מפת ביאטוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
העתק של מפת ביאטוס המוצגת כיום במנזר סן-סוור שבצרפת. בחלקה העליון של המפה כיוון מזרח, ולא כיוון צפון כמקובל כיום.

מפת ביאטוס (Beatus) או מפה ביאטנית (Beatine) היא מפת עולם (מפה מונדי) מסוג אורביס טרארום אשר צוירה על ידי הנזיר הספרדי ביאטוס מליאבנה בהתבסס על כתבים של הקדוש הנוצרי איזידור מסביליה, כתביו של הגאוגרף תלמי ועל התנ"ך.

כתב היד המקורי מעשה ידי ביאטוס אבד, אולם מספר העתקים של המפה שרדו על ימינו. המפה הופיע כחלק מההקדמה של ספרו השני של ביאטוס "הערות על חזון יוחנן" ("הערות על האפוקליפסה").

מטרתו של ביאטוס הייתה ליצור מפה מדויקת המתארת את העולם, ולהציג את מסעותיהם של השליחים בעולם.

ביאטוס התבסס בציור המפה על ספר בראשית, והניח כי העולם הוא עולם שטוח, וכי יש "מים אשר מעל לשמים" ו"מים אשר מתחת לשמים" כמתואר בספר בראשית.

איור של גן התענוגות הארציים, מעשה ידי הירונימוס בוש, המציג את העולם כדיסק בין המים אשר מעל לשמים למים אשר מתחת לשמים

העולם השטוח מכיל יבשה במרכזו המוקפת אוקיינוס, והיבשה מחולקת לשלוש יבשות: אסיה (המחצית העליונה של היבשה), אפריקה (הרביע הימני התחתון) ואירופה (הרביע השמאלי התחתון).

בין היבשות מפרידים ימים ונחלים: הים התיכון במרכז חלקה התחתון של המפה, מפריד בין אירופה לבין אפריקה, הנילוס והים האדום (הצבוע בצבע אדום) מפריד בין אפריקה לאסיה, והים האיגאי ונהר הרון מפריד בין אירופה ואסיה. במרכז המפה ממוקמת העיר ירושלים שנחשבה לטבור העולם (ombilicum mundi).

ביאטוס ממקם את גן העדן בקצה העליון של המפה, בצד מזרח. מגן העדן יוצאים ארבע נהרות: חידקל, פרת, פישון וגיחון. בגן העדן מתוארים אדם וחווה כאשר חווה שולחת ידה לאכול את פרי העץ.