מפת כוכבים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפת כוכבים מהמאה ה-17 מעשה ידי הקרטוגרף ההולנדי פרדריק דה ויט.

מפת כוכבים או מפת שמים היא מפה המתארת את מראה השמים בשעות הלילה תוך ציון מיקום הכוכבים, המזלות והגלקסיות כפי שהם מופיעים בשמי הלילה. בדומה למפות של כדור הארץ, גם מפות אלה מחולקות באמצעות גריד על מנת להקל על מציאת גרמי השמים השונים המופיעים במפות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז ראשית ההיסטוריה, ואף קודם לכן, בתקופות פרה היסטוריות, נעשה שימוש בגרמי השמים על מנת לאפשר ניווט בשעות הלילה. מפות אלה שימשו לאורך ההיסטוריה ככלי לצורכי ניווט.

התקופה הפרה היסטורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת הכוכבים הקדומה ביותר התגלתה בגרמניה בשנת 1979. מפה זו נוצרה על חט שנהב של ממוטה, ככל הנראה לפני כ-32,500 שנים לערך, ובה תגליף הדומה בצורתו לקבוצת הכוכבים אוריון [1].

מפה פרה היסטורית נוספת התגלתה על קיר מערת לאסקו שבצרפת, והציגה את קבוצת הכוכבים כימה. מפה זו צוירה ככל הנראה לפני כ-10,000 - 33,000 שנים [2].

מפת כוכבים נוספת, בת כ-21,000 שנים, התגלתה במערת לה טטה דו ליון שבה מצוירת קבוצת הכוכבים שור וייתכן שבסמוך לציור זה צוירה גם קבוצת הכוכבים כימה.

העת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת הכוכבים ההיסטורית הקדומה ביותר היא מפה שצוירה בתקופת המדינות הלוחמות בסין (476 - 221 לפנה"ס).

מיוון העתיקה (התקופה ההלניסטית) שרד העתק מהמאה השנייה של פסל של הטיטאן אטלס המחזיק על כתפיו את גלובוס כיפת השמים. פסל זה מתאר את גרמי השמים שהיו ידועים בתקופה זו, וכן מחלק את השמים באמצעות גריד על מנת לתת מיקום באמצעות קואורדינטות לגרמי השמים. על פי מיקום גרמי השמים ניתן להסיק כי הפסל המקורי התבסס על תצפיותיו של האסטרונום היווני היפרכוס, שנערכו לפני שנת 125 לפנה"ס.

מהתקופה הרומית שרד זודיאק דנדרה משנת 50 לפנה"ס - תגליף אבן הממוקם בתקרת מקדש דנדרה שבמצריים, המתאר את המזלות.

ה"אלמגסט", ספרו של האסטרונום היווני תלמי, שהתפרסם במהלך המאה ה-2 לספירה, וכלל 13 כרכים, נחשב ליצירת הפאר של האסטרונומיה היוונית, והציג גרסה משוכללת של המודל הגאוצנטרי לפיו כוכבי הלכת נעים סביב כדור-הארץ.

ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפה העתיקה ביותר ששרדה מתקופה זו היא מפת הכוכבים דונהואנג שהתגלתה במערות מוגאו שלאורך דרך המשי. במפה זו, משנת 705 לערך, שאורכה 210 ס"מ ורוחבה 24.4 ס"מ מתוארים 1,345 כוכבים.

מפת כוכבים נוספת מתקופה זו צוירה על ידי האסטרונום הפרסי עבד אל-רחמן א-סופי בשנת 964 אשר הייתה חלקו מספרו "ספר כוכבי השבת".

מפת כוכבים מעשה ידי האסטרונום הסיני סו סונג מ-1092.

בתקופת שושלת סונג בסין יצר האסטרונום הסיני סו סונג אטלס ובו חמש מפות שבהן מפורטים 1,464 כוכבים. אטלס זה תוארך לשנת 1092, והיווה למעשה עדכון של ה"אלמגסט".

מפת הכוכבים האירופאית הקדומה ביותר היא ה-"De Composicione Spere Solide" אשר צוירה ככל הנראה בווינה שבאוסטריה, בשנת 1440.

עידן התגליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך עידן התגליות נעשה שימוש רב במפות כוכבים לניווט ימי. מרבית מפות הכוכבים בתקופה זו התבססו על תצפיותיהם של המלחים ההולנדים פיטר דירקסון קייסר ופרדריק דה הוטמן משנת 1595, אשר היוו את הבסיס לגלובוס השמים אשר יצר ידוקוס הונדיוס בשנת 1601.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפות עתיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפות כוכבים מודרניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]