מצבת מישע
מצבת מישע היא מצבה שהוקמה על ידי מישע מלך מואב בעיר דיבון, במאה ה-9 לפני הספירה, לציון ניצחונותיו על ממלכת ישראל, בתקופת שלטונם של מלכי שושלת בית עמרי. המצבה התגלתה בשנת 1868, והיא מהווה את אחד הגילויים החשובים בארכאולוגיה של תקופת המקרא בשל היותה העדות החוץ-מקראית הראשונה לסיפורי התנ"ך. המצבה נמצאת כיום במוזיאון הלובר שבפריז.
תוכן עניינים |
תיאור המצבה [עריכה]
מישע הקים מצבת זיכרון לאלוהיו, כמוש, בעיר הבירה של ממלכתו - דיבון (כיום בירדן), ובה הנציח את ניצחונותיו במלחמתו נגד ישראל. המצבה עשויה אבן בזלת ומסותתת באופן מעולה. גובהה כמטר ורוחבה כ-60 ס"מ. בכתובת נשתמרו 34 שורות מתוך 36 השורות שכנראה היו קיימות בה. היא כתובה בכתב האלפבית הפיניקי-עברי[1] והלשון היא מואבית, שהיא שפה הקרובה לעברית המקראית. בין מילה למילה מפרידה נקודה, ובין משפט למשפט מפריד קו.
בימי עמרי ואחאב היה מישע כפוף לישראל, ולאחר שמת אחאב נאמר: "וּמֵישַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב הָיָה נֹקֵד וְהֵשִׁיב לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מֵאָה אֶלֶף כָּרִים וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים צָמֶר. וַיְהִי כְּמוֹת אַחְאָב וַיִּפְשַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל"[2]. ואכן, בכתובת מספר מישע על התקופה בה מואב הייתה משועבדת לישראל, על ההשתחררות ממנה, על כיבושים שעשה מישע בישראל ועל מפעלי הבניה הכבירים שביצע בארצו.
גילוי המצבה [עריכה]
המצבה פורסמה בקהילת המדע המערבית ובעולם כולו בשנת 1868 על ידי הכומר והמיסיונר הגרמני פרדריק אוגוסטוס קליין (Frederick Augustus Klein). במסעותיו בעבר הירדן המזרחי התרועע עם הבדואים שם, והם גילו את אוזניו על קיומה של מצבת אבן עתיקה הנושאת כתובת שאיש אינו יודע לקוראה. הם הובילו אותו למקום על יד הכפר דיבאן שבעבר הירדן המזרחי (30 ק"מ מזרחית לים המלח מול עין גדי) ושם הוא ראה מצבה מאבן בזלת מלוטשת בגודל של מטר על שבעים סנטימטר אשר למרות שעמדה גלויה תחת כיפת השמים - דבר קיומה נשמר בסוד מפני שאר התיירים והמטיילים האירופאים שנהרו לירדן. אולם הוא הגיע לאוזני הארכאולוג הצרפתי שארל קלרמון-גנו, שדאג להשיג העתק נייר גבס של הכתובת. במהלך יצירת העתק החלה קטטה בין הבדואים ושליחי גנו נמלטו על נפשם כשההעתק ניזוק תוך כדי מנוסתם. לאחר מכן עירב גנו את השלטון העותמאני שילחץ על הבדואים למכור לו את הכתובת. ואלו בזעמם על התערבות העותמאנים - נפצו את הכתובת לרסיסים. גנו הצליח להשיג חלק מהשברים וצ'ארלס וורן הצליח להשיג 2 שברים נוספים, ובצירוף ההעתק הצליח גנו לשחזר את מרבית הכתובת והאבן הועברה למוזיאון הלובר הפריזאי.
גילוי המצבה ופיענוח הטקסט נחשב לאבן דרך בהתייחסות המדעית למקרא. זוהי העדות החוץ מקראית הראשונה לסיפור המופיע במקרא. לא רק זאת, אלא שמופיעים במצבת מישע שמות מדויקים מהתקופה, לרבות השם "אריאל-דודה", המיוחס לדוד המלך. גילוי זה שינה את ההנחה שהייתה נפוצה בקרב חוגים מסוימים באותם הימים שסיפורי המקרא הם יצירה חשמונאית מאוחרת, שהומצאה כמיתוס יהודי, ואשר אינם משקפים כל אמת היסטורית. גילוי זה עודד ניסיונות נוספים למציאת הוכחות ארכאולוגיות לסיפורים המקראיים.
הכתובת [עריכה]
1. אנכ. משע. בנ. כמש.. . מלכ. מאב. הד 2. יבני | אבי. מלכ. על. מאב. שלשנ. שת. ואנכ. מלכ 3. תי. אחר. אבי | ואעש. הבמת. זאת. לכמש. בקרחה | במ[ת. י] 4. שע. כי. השעני. מכל. המלכנ. וכי. הראני. בכל. שנאי | עמר 5. י. מלכ. ישראל. ויענו. את. מאב. ימנ. רבנ. כי. יאנפ. כמש. באר 6. צה | ויחלפה. בנה. ויאמר. גמ. הא. אענו. את. מאב | בימי. אמר. כ[...] 7. וארא. בה. ובבתה | וישראל. אבד. אבד. עלמ. וירש. עמרי. את א[ר] 8. צ. מהדבא | וישב. בה. ימה. וחצי. ימי. בנה. ארבענ. שת. ויש 9. בה. כמש. בימי | ואבנ. את. בעלמענ. ואעש. בה. האשוח. ואבנ 10. את. קרייתנ | ואש. גד. ישב. בארצ. עטרת. מעלמ. ויבנ. לה. מלכ. י 11. שראל. את. עטרת | ואלתחמ. בקר. ואחזה | ואהרג. את. כל. העמ. 12. הקר. רית. לכמש. ולמאב | ואשב. משמ. את. אראל. דודה. ואס 13. חבה. לפני. כמש. בקרית | ואשב. בה. את. אש. שרנ. ואת. אש 14. מחרת | ויאמר. לי. כמש. לכ. אחז. את. נבה. על. ישראל | וא 15. הלכ. הללה. ואלתחמ. בה. מבקע. השחרת. עד. הצהרמ | ואח 16. זה. ואהרג. כלה. שבעת. אלפנ. גברנ. ו[גר]נ | וגברת. וגר 17. ת. ורחמת | כי. לעשתר. כמש. החרמתה | ואקח. משמ. א[ת. כ] 18. לי. יהוה. ואסחב. המ. לפני. כמש | ומלכ. ישראל. בנה. את 19. יהצ. וישב. בה. בהלתחמה. בי | ויגרשה. כמש. מפני | ו 20. אקח. ממאב. מאתנ. אש. כל. רשה | ואשאה. ביהצ. ואחזה. 21. לספת. על. דיבנ | אנכ. בנתי. קרחה. חמת. היערנ. וחמת 22. העפל | ואנכ. בנתי. שעריה. ואנכ. בנתי. מגדלתה | וא 23. נכ. בנתי. בת. מלכ. ואנכ. עשתי. כלאי. האש[וח למי]נ. בקרב 24. הקר | ובר. אנ. בקרב. הקר. בקרחה. ואמר. לכל. העמ. עשו. ל 25. כמ. אש. בר. בביתה | ואנכ. כרתי. המכרתת. לקרחה. באסר 26. [י]. ישראל | אנכ. בנתי. ערער. ואנכ. עשתי. המסלת. בארננ. 27. אנכ. בנתי. בת. במת. כי. הרס. הא | אנכ. בנתי. בצר. כי. עינ 28. ----- ש. דיבנ. חמשנ. כי. כל. דיבנ. משמעת | ואנכ. מלכ 29. ת[י] ----- מאת. בקרנ. אשר. יספתי. על. הארצ | ואנכ. בנת 30. [י. את. מה]דבא. ובת. דבלתנ | ובת. בעלמענ. ואשא. שמ. את. [...] 31. --------- צאנ. הארצ | וחורננ. ישב. בה. ב 32. --------- אמר. לי. כמש. רד. הלתחמ. בחורננ | וארד 33. ---------[ויש]בה. כמש. בימי. ועל[...]. משמ. עש 34. -------------- שת. שדק | וא |
 |
תעתיק הכתובת [עריכה]
השלמות המפענחים באות בסוגריים מרובעים: [ ], ואילו פירושי מילים לקורא העברי בסוגריים עגולים: ( ).
|
אָנֹךִ (=אנוכי) מֵשַע בֶּן כּמֹשִ[ית] מֶלֶך מֹאָב הַדִ |
||
פירוש הכתובת [עריכה]
מהכתובת ניתן ללמוד כי עצמאותה של מואב באה לקיצה בימי עמרי, שיצא למסע כיבושים בארץ המישור של מואב ("מהדבא"). לא נאמר בכתובת שעמרי כבש גם את חבל הדיבון בו ישבו מלכי מואב, מישע ואביו. מישע גם לא מספר על כיבוש דיבון וערוער על ידו מאוחר יותר כאשר מרד בישראל. מסתבר, שעמרי הסתפק בהטלת מרות על מלך מואב שישב בדיבון. השעבוד נמשך כל ימי עמרי ו"מחצית" ימי אחאב. יש להניח, שמרד מישע בא בשעה שגבר לחץ הארמים על ישראל. תחילה הבטיח מישע את הקשר בין חבל מואב אשר מדרום לארנון ובין חבל דיבון, על ידי ביצור ערוער ובניית המסילות בארנון. הוא חיזק את עיר מושבו ("קרחה") והכשיר את העיר לעמידה ממושכת במצור.
אחאב לא התפנה לתקוף את מואב והסתפק בביצור יריחו: "בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת-יְרִיחֹה בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ וּבִשְׂגוּב צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן" (מל"א טז,לד), החולשת על המעבר אל ערבות מואב וארץ המישור. בקרב קרקר נגד שלמנאסר השלישי, לא נזכר מישע בין בעלי הברית לצדו של אחאב. עם מות אחאב ברמות גלעד פרץ מישע צפונה והשתלט על ארץ עטרות, בית דבלתיים ויהץ. משם התקדם אל ארץ מידבא וכבש אותה, את בצר ואת נבו, היושבת על הדרך ממידבא אל ערבות מואב. מישע גם דאג ליישב באוכלוסייה מואבית יישובים שכבש.
בסופה של הכתובת מזכיר מישע מסע שערך לחורנים, בדרום מואב. אף על פי שהשורות האחרונות מקוטעות, ניתן להבין מהן שמישע הצליח להשיב את חורנים למואב (אולי מיד אדום), וכך החזיר מישע למואב כמעט את כל היקף הממלכה כפי שהייתה בעבר, מקצה ים המלח בדרום ועד ערבות מואב בצפון.
ראו גם [עריכה]
- כתובת מקיר מואב - כתובת נוספת המיוחסת למישע מלך מואב
- כתובת מלכותית מואבית - כתובת מלכותית נוספת שהתגלתה במואב
- מצבת ישראל - אצטלת הניצחון של פרעה מרנפתח ובה אזכור לעם ישראל
- ארכאולוגיה מקראית
לקריאה נוספת [עריכה]
- שמואל אחיטוב, אסופת כתובות עבריות, ירושלים: מוסד ביאליק, 1992.
- שלמה מורג, "מישע — עיונים בתכונות לשון של להגים עבריים קדומים", בתוך: ארץ ישראל, ה', תשי"ט, עמ' 144-138.
- חיים רוזן, העברית שלנו: דמותה באור שיטות הבלשנות, תל אביב: עם עובד, תשט"ז 1945-6, עמ' 7. - (ניתוח לשוני של מצבת מישע והשוואה למבנה הלשונות השכנות)
- חיים רבין, בערך: כתובת מישע - הלשון, אנציקלופדיה מקראית ד, ירושלים תשכ"ג, עמ' 929-926.
- חיים רבין, שפות שמיות: פרקי מבוא, הוצאת ספריית האנציקלופדיה המקראית ומוסד ביאליק, ירושלים תשנ"א (1991: ISBN 965-342-575-7), עמ' 75-71. - (תיאור הלשון המואבית ופקסימיליה של מצבת מישע).
- Rev. F. A. Klein, "The Original discovery of the Moabite stone", Quarterly statement - Palestine Exploration Fund, No. VI, 1870, London. pp. 281-283. [דיווח מהכומר שפרסם את דבר קיום המצבה על השתלשלות הגילוי]
- Joshua Blau, "Short Philological Notes on the Inscription of Mesha", in: Ma`rav 2/2 (1979-80), pp. 143-157.
- John Andrew Dearman, Studies in the Mesha inscription and Moab. Atlanta, Ga.: Scholars Press 1989. ISBN 1555403565.
- J.C.L. Gibson, "Inscriptions in Moabite", in: Textbook of Syrian Semitic Inscriptions, vol 1, Oxford 1975, pp. 71-84
- Franz Praetorius, "Zur Inschrift des Meša`", in: Zeitschrift der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft 59 (1905), pp. 33-35; 60 (1906), p. 402.
קישורים חיצוניים [עריכה]
 |
|
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- שארית קדומים, המליץ, גיליון מס' 15, 25 באפריל 1870 [כתבה על השתלשלות גילוי מצבת מישע, נכתב עם פרסום דבר הכתובת]
- André Lemaire, “House of David” Restored in Moabite Inscription, BAR 20:03 (May/June 1994). Biblical Archaeology Society
[סקירה מדוקדקת של השתלשלות הגילוי ודיון בשאלת אזכורו של דוד בכתובת]
- יוסף ניצן; יהושפט נבו, כתובות ארכאולוגיות מתקופת המקרא : כתובת מישע, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
הערות שוליים [עריכה]
- ^ למואבים היה וריאציה משלהם לכתב הפיניקי, השונה במקצת בין הווריאציה שהייתה נהוגה בממלכות יהודה וישראל, אולם מצבה זו לא נכתבה בווריאציה המואבית
- ^ ספר מלכים ב, פרק ג, ד
