מצב האומה (תוכנית טלוויזיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "מצב האומה" מפנה לכאן. לערך העוסק בנאום השנתי שנושא נשיא ארצות הברית מול הקונגרס אודות מצב המדינה, ראו נאום מצב האומה.
מצב האומה
NeImagematzav.JPG
לוגו העונה הרביעית של התוכנית
סוגה סאטירה, אירוח
יוצרים אבי כהן, ליאור שליין
כותבים שחר סגל, עפר קניספל, ברק כהן, דרור ויידמן, ניר ממון, אוריה קניג, אייל נאור
לילך לשם ברנע (עונות 1, 4-7), רונה תמיר (עונות 2-4), אור ישראלי (עונות 1-5), ארז בן-ארי (עונה 1), מאיה סובול ואיל אפטר ("הג'ינג'ים") (עונה 1), ליהי הלפרין (עונה 1), יונתן ברק (עונות 2-3), אור סיט (עונה 2), שרון טייכר (עונה 3), יאיר אורבך (עונה 3), חגי טוריסקי (עונה 3), נועה אנגל (עונות 3-4), דניאל נקסטרנד (עונות 2, 6), ליאור סלע (עונות 5-7), ליאת שביט (עונה 7)
בימוי סיון מגזניק
מנחים ליאור שליין
משתתפים גורי אלפי
אורנה בנאי
עינב גלילי
פרסים פרס האקדמיה לטלוויזיה לתוכנית הבידור הטובה ביותר לשנים 2013-2012
מספר עונות 7
מספר פרקים 135
הפקה
מפיק חיים מנור, רוני מנור
עורכים אבי כהן, ליאור שליין
שידור
רשת שידור רשת, ערוץ 2
תקופת שידור
מקורית
4 בינואר 2010 – רץ
קישורים חיצוניים
"מצב האומה" באתר רשת
דף הסדרה ב-IMDb

"מצב האומה" היא תוכנית סאטירה ישראלית, זוכת פרס האקדמיה לטלוויזיה, המשודרת בערוץ 2 (רשת) החל משנת 2010. את התוכנית מנחה ליאור שליין, ומשתתפים בה גורי אלפי, אורנה בנאי[1] והחל מהעונה הרביעית גם עינב גלילי. לצדם משתתף נוסף המתחלף בכל תוכנית.

מבנה התוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוכנית מסכמת בהומור את אירועי השבוע בחדשות, על ידי דיונים בין חברי הפאנל, התייחסויות לאייטמים חדשותיים ופינות קבועות. חברי הפאנל מופיעים בדמותם-הם ולא כדמות פיקטיבית, בדומה לתוכניות אקטואליה "אמיתיות". הטקסטים בתוכנית מבוססים על בדיחות שנכתבו מראש לצד אלתורים בזמן השידור.

התוכנית מזכירה במידה רבה את התוכנית "עד הבחירות זה יעבור" ששודרה בערוץ 10 מספר חודשים לפני שעלתה "מצב האומה". גם בתוכנית זו השתתפו בנאי ואלפי כפאנליסטים, שליין כמנחה, וכן פאנליסט מתחלף. כמו כן התוכנית הייתה מעין המשך לתוכנית הסאטירה "משחק מכור", ששודרה בין השנים 2004 ל- 2006. גם התוכנית הזו נערכה על ידי אבי כהן, גורי אלפי וליאור שליין השתתפו בה כפאנליסטים קבועים ועינב גלילי כמנחה.

פינות קבועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "העד המרכזי" - פוליטקאי אורח, שר או חבר הכנסת, שמרואיין בדרך הומוריסטית וסאטירית בנוגע לפועלו בכנסת ועמדותיו הפוליטיות.
  • "הרשימה" - בפינה זו הופיע אורח נוסף על המשתתפים בפאנל והציג רשימה (לרוב של עשרה פריטים) בהתאם לתחום עיסוקו ולאירועי השבוע.

פינות מתחלפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ידוען מדבר על נושא קרוב ללבו בצורה הומוריסטית (לדוגמה, עלמה זק דיברה על שרה נתניהו). (עונה ראשונה)
  • "דוח ערים" - דיווח הומוריסטי אודות ערים שונות בארץ כדוגמת חיפה ובאר שבע על ידי הכותבים מאיה סובול ואיל אפטר. (עונה ראשונה)
  • "יאיר לפיד מלך" – קמפיין סאטירי הקורא ל"המלכת" יאיר לפיד למלך ישראל. הקמפיין נוצר בעקבות הביקורת הציבורית על הקידום העצמי כביכול של לפיד בתקשורת, לקראת קריירה פוליטית פוטנציאלית.‏[2] (עונה שנייה)
  • "הצעות חוק" – פינה בה הציעו המשתתפים הצעות חוק הומוריסטיות כדי להפוך את המדינה ל"מקום שיותר טוב לחיות בו". בין השאר הוקראו גם הצעות מהצופים שנשלחו באמצעות דף הפייסבוק של התוכנית. (עונה שנייה והלאה)
  • "כן, אבל" - פינה בה ליאור שליין מציג משפט שהוא לכאורה קונצנזוס, וחברי הפאנל מסתייגים ממנו בצורה הומוריסטית. (עונה שלישית והלאה)
  • "מה ישראלים אוהבים" - ביחס לתופעות ישראליות כגון עישון ומשפחתיות. (עונה שלישית)
  • "דבר אחד טוב על אהוד ברק" - הצגת יתרון היתולי של ברק, כביכול כדי לסייע לו עקב מעמדו הציבורי הירוד לאחר הפרישה ממפלגת העבודה. (עונה שלישית)
  • "כשיאיר יבוא" - המשך לקמפיין "יאיר לפיד מלך", בעקבות הצטרפותו של לפיד לפוליטיקה. (עונה רביעית)
  • "מי צריך ליבה" - בכל פעם הוצגו דבריו של מרצה חרדי כלשהו ולאחר מכן הדגימה יעל צוקר כיצד הדברים מופרכים, כביכול. (עונה רביעית)
  • "מתחננים לחנין" - קמפיין פיתוי לחברת הכנסת חנין זועבי שסירבה להתארח בתוכנית. (עונה רביעית)
  • "הוצאת החשק" - פינה בה עקב המשבר הכלכלי, הפאנל "מוציא את החשק" לצופים משימוש במוצר בסיסי כגון מזון, חשמל, דיור וכו'. (עונה רביעית והלאה)
  • "חוד הרעם" - פרומו לסדרה פיקטיבית בהשתתפות עוז זהבי ואושרי כהן על טייסי חיל האוויר המתכוננים לתקיפה באיראן. (עונה חמישית)
  • "אלימפיאדה" - תחרות המשווה באופן הומוריסטי בין האלים של הדתות השונות. (עונה חמישית)
  • "אם היה אלוהים" - הוכחות כביכול לטענה האתאיסטית שאלוהים אינו קיים. (עונה חמישית)
  • "גריל" - פינה המתבססת על פורמט ה"Roast" האמריקאי, בה מופיעה בכל פעם דמות ידועה מעולם התרבות הישראלי. חברי הפאנל סוקרים את הקריירה של האורח באופן מלגלג כביכול שנועד למעשה לכבדו על תרומתו לתרבות. (עונה שישית)
  • "תיאטרון האח הגדול" - שחקני תיאטרון מוערכים ממחיזים סצנה מתוכנית הריאליטי "האח הגדול" של אותו שבוע. (עונה שישית)
  • "חידון הרבנות הראשית" - חידון פיקטיבי על פסקי הלכה של המתמודדים בבחירות לרבנות הראשית. (עונה שישית)
  • "הרב הראשי הרזרבי" - אחד מכותבי התוכנית, אייל נאור, בדמותו של הרב הראשי הרזרבי, מנהל טקס דתי מופרך ומקריא פסקי הלכה של רבנים ידועים. (עונה שישית)
  • "שרים עם אבי סינגולדה" - בעקבות ריבוי תוכניות השירה בערוץ 2, הצוות מגיש בדיחות אקטואליות בצורת שירים עם ליווי של אבי סינגולדה בגיטרה. (עונה שישית)
  • "כותרות שי פירון" - בעקבות ריבוי הרפורמות של שר החינוך שי פירון הפאנל משלב את שמו בכותרות חדשותיות מכל הסוגים. (עונה שביעית)
  • "החדשות האמיתיות" - הצגת כותרות החדשות כפי שהן באמת, כביכול, ללא ייפוי ותקינות פוליטית. (עונה שביעית)

כמו כן, בפרקים רבים לאורך עונות התוכנית הופיעו שירים הומוריסטיים, לעתים בביצוע חברי הפאנל ולעתים בביצוע אמנים כדוגמת דניאל סלומון ושלומי שבן.

משתתפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוב התוכניות מצטרף לפאנל ידוען מתחלף מעולם הבידור או התקשורת. בין האורחים שהשתתפו עד כה בפאנל: מוטי קירשנבאום, שי אביבי, רמי הויברגר, דב נבון, יהונתן גפן, אביב גפן, דני סנדרסון, רועי לוי, מרגלית צנעני, שלום אסייג, יאיר ניצני, גידי גוב, אבי קושניר, מרב מיכאלי, קובי אריאלי, מאור כהן, שלומי שבן, דביר בנדק, צביקה הדר, יוסי מרשק, שרון טייכר, ערן זרחוביץ' ועופר שכטר.

החל מהעונה הרביעית הופיעו מדי שבוע באולפן אמנים שלא השתתפו בתוכנית עצמה, בהם: יוני רכטר, אלון אולארצ'יק, אפרת גוש, שירי מימון, שמעון בוסקילה, נינט, עברי לידר, קרולינה, הדג נחש, מתי כספי, ריקי גל, יהודית רביץ ויזהר אשדות.

בפינת ה-"Roast" בעונה השישית התארחו עידן רייכל, זאב רווח, מיקי חיימוביץ', בר רפאלי וגל גדות.

בין הפוליטיקאים שהתארחו בתוכנית: חברי הכנסת ציפי לבני, איתן כבל, סתיו שפיר, גלעד ארדן, לימור לבנת, דליה איציק, ישראל כץ, יובל שטייניץ, אבישי ברוורמן, ניצן הורוביץ, שלי יחימוביץ, עמרם מצנע, דניאל הרשקוביץ', אריה אלדד, משה פייגלין, יריב לוין, אנסטסיה מיכאלי, גדעון סער, ראלב מג'אדלה, אחמד טיבי, מיכאל בן-ארי, אבי דיכטר, איילת שקד, נפתלי בנט, שי פירון ואריה דרעי. כמו כן התארחו בתוכנית יושב ראש ההסתדרות עופר עיני, זוכה פרס נובל דן שכטמן, שגריר ארצות הברית בישראל דן שפירו וראש הממשלה בנימין נתניהו. נשיא המדינה שמעון פרס השתתף בקטע קצר לרגל יום הולדתו ה-90.

דני אילון אמור היה להתארח בתוכנית, אך לא הגיע ובמקומו התקיים ראיון פיקטיבי עם רחת לוקום. חברת הכנסת חנין זועבי סירבה תחילה להתארח בתוכנית ואף טענה בנאום במליאת הכנסת שחברי התוכנית מתנכלים לה, אולם לאחר שאלו ערכו קמפיין שכנוע הגיעה להתראיין בעונה הרביעית.

תגובות לתוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונותיה הראשונות זכתה תוכנית לתגובות מעורבות: שובחו גישתה המקורית, הכימיה בין חברי הפאנל ונכונותם להומור עצמי אך מנגד נטען כי ניכר בתוכנית מאמץ רב מדי וכי למעשה היא אינה מצחיקה במיוחד.‏[3] בהתאם למבקרים היו גם נתוני הרייטינג של שלוש העונות הראשונות נמוכים יחסית. מצב זה השתנה החל מעונתה הרביעית של התוכנית, שזכתה למחמאות גורפות על היותה אינטלגנטית, סאטירית ומצחיקה, וכן כמבטאת צדדים לא מקובלים של השיח הציבורי-פוליטי.‫‏[4] ביטוי לשינוי זה, בעיקר אל מול הביקורת על אובדן העוקץ של "ארץ נהדרת" המתחרה במשבצת הסאטירית-בידורית, היה זכיית התוכנית בפרס האקדמיה לטלוויזיה בשנת 2012 לאחר שבמשך שמונה שנים ברציפות היה נחלתה של "ארץ נהדרת".

בעקבות בדיחה ששודרה בעונתה הראשונה של התוכנית בה כונו כביכול דוגמניות המגזין "בלייזר" "זונות" נאלץ צוות התוכנית להתנצל בשידור בפני המגזין.‫‏[5] בעונתה השישית מתח מבקר המדינה יוסף שפירא ביקורת על בדיחות שואה ששודרו בתוכנית, בעקבותיהן פתחה הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו בהליך הפרה כנגד הזכיינית.‏[6]

בנוסף לביקורת הישירה על התוכנית התנהל דיון עקרוני בשאלת אירוח הפוליטיקאים בפאנל התוכנית. מחד נטען כי הפוליטיקאים מקבלים במה להעברת המסרים שהם מעוניינים בהם בלא לצאת ניזוקים, כך שהמטרה הסאטירית למעשה מתפספסת.‏[7] ביקורת זו התגברה במיוחד בעקבות הראיון של ראש הממשלה בנימין נתניהו בתוכנית, שתואר כ"תשדיר תעמולה... פלטפורמה נוחה למסרי לשכת ראש הממשלה"‏[8] ואף נטען שהבדיחות ששודרו תואמו מראש, אף כי הדבר הוכחש.‏[9] מאידך נטען כי הופעת פוליטיקאים בתוכניות מעין אלו מאפשרת לאזרחים רבים לפגוש את הפוליטיקאים מזווית שלא מתאפשרת במסגרות האקטואליות הרגילות, מפגש חשוב בייחוד בתקופת בחירות.‏[10]

שידור התוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מצב האומה" שודרה לראשונה ב-4 בינואר 2010, מיד לאחר העונה השנייה של "הכל דבש" וזכתה למדרוג של 18.1%. שתי העונות הראשונות כללו 16 תוכניות בעוד שהעונה השלישית הסתיימה לאחר 8 תוכניות‏[11] כדי לפנות מקום לסדרה חדשה בכיכובה של אורנה בנאי בשם "השנים הכי יפות".

בעונה הרביעית, החל מינואר 2012, עברה התוכנית לשידור פעמיים בשבוע כאשר שתי התוכניות הופקו מיום צילום אחד. בעונה זו חלה עלייה חדה בנתוני הרייטינג, שיוחסה ל"מקפצה" של התוכנית "The Voice ישראל" ששודרה לפניה ולנתוני הצפייה הנמוכים של ערוץ 10 בעקבות המשבר שחווה באותה תקופה.

העונה החמישית עלתה לשידור ב-13 באוקטובר 2012, עם הקדמת הבחירות לכנסת התשע עשרה. במהלך העונה נודע כי מרב מיכאלי, בת זוגו של מנחה התוכנית שליין, תתמודד ברשימת מפלגת העבודה ואף תהיה מועמדת מטעמה לכנסת. בסוף דצמבר הודיעה הזכיינית במפתיע על הורדת התוכנית שלושה שבועות לפני התאריך המתוכנן, בנימוק של חוסר זמן לשידור תעמולת הבחירות.‏[12] בעקבות מחאת הצופים חזרה בה הזכיינית לאחר מספר ימים והודיעה כי נמצא פתרון לשידורי התעמולה וכי התוכנית תסתיים כמתוכנן.‏[13]

העונה השישית עלתה לשידור ב-16 במאי 2013. בעונה זו עברה התוכנית לשידור במסך רחב (יחס תמונה 16:9). העונה שודרה במשך 22 פרקים ושידוריה הסתיימו ב-27 ביולי 2013.

העונה השביעית עלתה לשידור ב-21 בינואר 2014.

ספיישלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 2011 חזרה התוכנית לספיישל חד פעמי בעקבות אירועי המחאה החברתית שהתרחשו בזמן הפגרה ונושאים נוספים כדוגמת המשבר עם טורקיה וההכרזה על הקמת המדינה הפלסטינית. התוכנית צולמה בהיכל התרבות באריאל מול הקהל המקומי, בהשתתפות ראשי המחאה.‏[14]

בדצמבר 2011, בעקבות התיקון לחוק לשון הרע שעורר סערה ציבורית עזה, כינסו שליין וכהן את צוות התוכנית יחד עם אורחים נוספים למופע מחאה סאטירי תחת הכותרת "עוד מעט יבוא שוטר". המופע נערך בתיאטרון תל אביב בלא שישודר בטלוויזיה, והשתתפו בו מלבד שליין, אלפי ובנאי גם העיתונאים מרב מיכאלי, קובי אריאלי, ידידיה מאיר, מוטי קירשנבאום, רביב דרוקר וגיא מרוז והקומיקאים רועי בר נתן, עדי אשכנזי, שרון טייכר וערן זרחוביץ'.

במאי 2013, סמוך לעליית העונה השישית, נערך במוזיאון תל אביב ערב חד פעמי בפני קהל בשם "יאיר AID", שעסק בקיצוצים הצפויים בתקציב המדינה, כביכול למטרת סיוע ליאיר לפיד המשמש כשר האוצר.‏[15]

בינואר 2014 הופיע צוות התוכנית באוניברסיטת ניו יורק בפני קהל דובר עברית.‏[16] הערב שודר כפרק הפתיחה של העונה השביעית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורות

כתבות

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אורנה בנאי פרשה מהתוכנית "ארץ נהדרת" על מנת להשתתף ב"מצב האומה".
  2. ^ הפינה שודרה לראשונה שנה לפני הצטרפותו הרשמית של לפיד למערכת הפוליטית, בתקופה בה הכחיש כי בכוונתו לעשות כך.
  3. ^ ‫מורן שריר, מצב האומה: הכל בסדר גמור - חוץ מליאור שליין, באתר עכבר העיר, 11 באוקטובר 2010‬
  4. ^ סמדר שילוני, "מצב האומה" סוגרת עונה עם שיוויון בנטל, באתר ynet‏, 30 בינואר 2013‬
  5. ^ מתן אברמוביץ', 'בלייזר' וסוכנות 'לוק' דורשים 100 אלף שקלים מאורנה בנאי וליאור שליין, באתר עכבר העיר, 03 ביוני 2010‬
  6. ^ ‫דוד אברהם, מצב ההומור, באתר וואלה!, 24 ביולי 2013
  7. ^ ‫יובל דרור, תסמונת הכשל הסאטירי, באתר העין השביעית, 3 בינואר 2013‬
  8. ^ יונתן אוריך, "מצב האומה" הצליחה לחלץ מנתניהו קצת אהבה, באתר nrg‏, 24 במרץ 2014
  9. ^ דוד אברהם, שליין למבקרים: "הראיון עם ביבי לא היה מתוסרט", באתר וואלה!, 30 במרץ 2014
  10. ^ ‫לילך וולך, פוליטיקאים, קחו סיכון ולכו ל"מצב האומה", באתר וואלה!, 10 בינואר 2013‬
  11. ^ אמילי גרינצווייג, "מצב האומה" תשוב לעונה רביעית, באתר וואלה!, 27 ביוני 2011
  12. ^ יערה יעקב, באמצע העונה: "מצב האומה" יורדת, באתר ynet‏, 27 בדצמבר 2012
  13. ^ המחאה הצליחה: "מצב האומה" לא תרד, באתר וואלה!, 30 בדצמבר 2012‬
  14. ^ מצב חירום: "מצב האומה" מתגייסת לשידור חד פעמי, באתר nrg‏, 11 בספטמבר 2011
  15. ^ "מצב האומה" חוזרת כדי להציל את יאיר לפיד, באתר וואלה!, 6 במאי 2013‬
  16. ^ יורדת מהאומה: "מצב האומה" תופיע על הבמה בארה"ב, באתר וואלה!, 15 בדצמבר 2013
הקודם:
2011ארץ נהדרת
פרס האקדמיה לטלוויזיה - תוכנית הבידור הטובה ביותר
2012, 2013 – מצב האומה
הבא:
2014 – טרם נקבע