מצודת כ"ח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מצודת כ"ח
מיקום מצודת כ"ח
מצודת כ"ח
מצודת כ"ח

(נֶהֱגֶה מצודת כוח; נקראת גם מצודת ישע ונבּי יושע על שם חורבות הכפר הערבי הסמוך נבי יושע) היא מצודת טגארט באזור הצפון בקרבת קריית שמונה. המצודה נקראת על שם 28 הלוחמים שנהרגו בכיבושה במלחמת העצמאות.

המצודה משמשת כיום כבסיס מג"ב, ולצידה אנדרטה וקבר אחים בו קבורים 19 מחללי הקרבות במקום. בראשית 2014 נפתח בסמיכות למצודה מוזיאון הרעות, המנציח את הקרבות ואת החללים שנפלו במקום.

המצודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצודת כ"ח זמן קצר לאחר כיבושה במלחמת העצמאות. למרגלות המצודה, קבר אחים של הלוחמים אשר נפלו בניסיונות לכיבושה
מצודת כ"ח (2012)
האנדרטה לנופלים על כיבוש המצודה, ליד מצודת כ"ח
בול שהוצא לכבוד יום העצמאות השלישי של מדינת ישראל בשנת 1951 ומתאר את אתר הקרב במצודת ישע

בשנת 1937, במהלך המרד הערבי הגדול, הוחל בביצור גבול הארץ הצפוני, לצורך מניעת כניסת אנשי כנופיות ותגבורות מלבנון לארץ ישראל. במסגרת פעולות אלו נסלל כביש הצפון, נפרסה גדר הצפון בסמוך לכביש, הוקמו 5 מצודות טאגרט לאורך הגדר והכביש, פרי תכנונו של המהנדס הבריטי המומחה ללוחמה בטרור, סיר צ'ארלס טגארט, ומספר עמדות פילבוקס בנקודות אסטרטגיות. חמש המצודות מצויות כיום באביבים, שומרה, יערה, מצפה מתת, ומצודת כ"ח שנקראה אז "נבי יושע", על שם הכפר הערבי שהיה בסמוך (שרידי בית הקברות המוסלמי בו המוזוליאום המרכזי מיוחס ליהושוע בן נון, ניצב מעבר לכביש). לפי המסורת המוסלמית קבור בכפר הסמוך שייח' חשוב ויש המייחסים את הקבר ליהושע בן נון. גדר הצפון והמצודות נבנו בשיתוף פעולה בריטי עם היישוב היהודי בארץ, והמצודה בנבי יושע נבנתה על ידי סולל בונה. המצודה שכנה באזור ערבי, כ־3 ק"מ ממזרח לגבול הבינלאומי עם לבנון, וסביבה שכנו הכפרים הערבים נבי יושע, קדיס, מלכיה, ג'הליה ודישון, ומושב רמות נפתלי. המצודה בנבי יושע החליפה תחנת משטרה קודמת ששכנה במקום בצריף עץ.

המצודה ממוקמת במיקום אסטרטגי. היא שוכנת מעט מצפון לחורבות הכפר נבי יושע, בקצה בקעת קדש, ועל שפת מתלול הרי נפתלי (המצודה שוכנת כ־1.5 ק"מ ממערב לכביש 90 העובר בעמק החולה, אך מתנשאת כ־300 מטר מעליו), בנקודה הצופה על חלקים נרחבים מעמק החולה. העליה התלולה מעמק החולה למקום חייבה את סלילה חלקו המזרחי של כביש הצפון בנתיב קשה, שנמצא בשליטת המצודה. מצפון למצודה עובר נחל קדש, המתחתר בקניון תלול המקשה מאוד על הגישה למצודה מצפון. מעט ממערב למצודה עברה דרך עפר שחיברה בין אזור המצודה ללבנון. גדר הצפון נפרסה מעט מצפון למצודה. מהמצודה ישנה תצפית טובה על כל עמק החולה, ועל כביש 90 שהוביל ליישובי הצפון היהודים המבודדים באצבע הגליל - כפר גלעדי, תל חי ומטולה. המצודה מאפשרת שליטה על חלקו המזרחי של כביש הצפון, שליטה בתצפית ואפשרות לצליפות על כביש 90 העובר למרגלותיה, תחום בין הרי נפתלי ואגם החולה, ועל ציר הגישה ללבנון העובר בסמוך.

לאחר דעיכת המרד הערבי הגדול בשנת 1939 פחתה חשיבות המקום, ובשנת 1942, במהלך מלחמת העולם השנייה פורקה גדר הצפון, לאחר שכוחות בריטים, ביחד עם אנשי ההגנה ואנשי צרפת החופשית השתלטו על סוריה ולבנון, והתייל שבגדר נדרש במקומות אחרים. המצודות, ובהן מצודת נבי יושע, נותרו על מקומן, ושימשו כתחנות משטרה. התחנות והכוחות ששהו בהן סייעו במניעת הברחות מלבנון לארץ, ובמניעת כניסה עולים בלתי ליגאלים לארץ.

במסגרת החשש מפלישה לארץ מלבנון שתחת שלטון וישי ב־1941, הוקמו בסמוך למצודה (ממזרח וממערב) 2 שורות של מחסום נגד רכב משוריין, נבנו 4 בונקרים ועמדת פילבוקס אחת בסמוך למצודה.

ב־1945 הוקם מושב רמות נפתלי מעט מדרום לכפר נבי יושע. יחסי התושבים היהודים והשוטרים היו תקינים וידידותיים.

מבנה המצודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצודה נבנתה מבטון, ובראשה צריח מתומן שבצדדיו חרכי ירי צרים הפונים לכיוונים שונים. ב־4 קירות המצודה הוצבו תיבות השלכה לרימונים, שנועדו להגן על המצודה מפני תוקפים בשטח המת של חרכי הירי, בסמוך לקירות המצודה. דגם זה של מצודה הפך לאחר מכן לדגם סטנדרטי במצודות טגארט בגודל דומה ברחבי הארץ.

במלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ההכרזה על תוכנית החלוקה החלה מתיחות בטחונית באזור. שיירות יהודיות לרמות נפתלי ולמנרה הותקפו באזור המצודה, ומנגד נערכה פעולת תגמול כנגד תחבורה ערבית על ידי חוליית פלמ"ח. הישובים היהודים הפכו לנצורים חלקית, והגישה אליהם נעשתה בעיקר באופן רגלי. במקביל, החל ריכוז כוחות ערביים באזור ממערב למצודה.

ב-15 באפריל 1948 העבירו הבריטים את המצודה לידי כוחות ערביים. מצב זה סיכן את הגישה אל יישובי אצבע הגליל, יישובי רמות נפתלי, ורכס מנרה, בשל השליטה של המצודה על סביבתה ועל דרכי הגישה העוברים בסמוך לה. הכוח הערבי במצודה אף עלול היה לסייע לפלישה ערבית מלבנון אם וכאשר תבוא. מנרה, משגב עם ורמות נפתלי שציר הגישה אליהם עבר בסמוך למצודה נותרו למעשה מנותקות. כיבוש המצודה הוגדר כיעד אסטרטגי לצורך הבטחת השליטה באזור הגליל המזרחי ועמק החולה.

נעשו שלושה ניסיונות לכבוש את המצודה. בניסיון הראשון, בליל ה־15 באפריל 1948, מיד לאחר כניסת כח ערבי למצודה, השתתפו פלוגה מן הגדוד השלישי של הפלמ"ח, וכוח מגדוד 11 (גדוד אלון) של חטיבת גולני, בפיקודו של ישראל ליאור. הכוח התוקף עלה לאזור המצודה באוטובוסים של אגד, בכביש הצפון הצר שעלה מעמק החולה למקום, בשעת חשיכה. עקב הכביש הצר נתקע אחד האוטובוסים ונתגלה, ונפתחה אש לכיוונו. הכוח נסוג לאחר שאיבד ארבעה לוחמים וספג מספר פצועים.

כעבור חמישה ימים, ב-20 באפריל, ביצע הגדוד השלישי ניסיון נוסף. הכוח התוקף התחלק לשלוש קבוצות. כח קטן ביצע התקפת הסחה מדרום למצודה, הכח העיקרי תקף מצפון והשלישית סייעה ברתק. עקב מספר משגים בתכנון והתנגדות עזה לא הצליחה פריצת קיר המצודה, והכח התוקף נסוג תוך אבידות כבדות, כאשר רובם של גופות הלוחמים שנפלו נותרו במקום. על הנסיגה חיפה המקלען יזהר ערמוני עד שנהרג. על פעולתו זו, זכה ערמוני לאות גיבור ישראל. מפקד הרתק, פילון פרידמן נותר ליד המצודה עם שניים מלוחמיו הפצועים, ונהרג גם הוא. בהתקפה זו שכשלה נהרגו עשרים ושניים לוחמים.

הגדוד השלישי כבש את המצודה בניסיון השלישי, במסגרת מבצע יפתח. בליל 15 במאי 1948 התקרבו חבלנים אל המצודה, גילו כי הוקפה בגידור נוסף, והעריכו כי כוח האדם וחומרי הנפץ שברשותם לא יספיקו. בעקבות כך נדחתה ההתקפה ביום. ההתקפה התבצעה לבסוף בכוח רב בליל ה-16 במאי, אחרי שבמשך היום הופצצה המצודה מן האוויר. בבוקר ה־17 במאי הגיעו התוקפים אל המצודה, ומצאו אותה ריקה, לאחר שננטשה בידי מגיניה, שנסוגו ללבנון. אחרי שהתמקמו בבנין, פגע פגז תועה שנורה מלבנון באחד החדרים במקום, וגרם למותם של שני לוחמים נוספים. גופות הלוחמים שנותרו במקום לאחר כשלון נסיון הכיבוש השני נקברו בקבר אחים למרגלות המצודה.

בשלושת הניסיונות לכיבוש המצודה נהרגו עשרים ושמונה חיילים, ועל כן המצודה קרויה על שמם (28 -כ"ח בגימטריה). רובם קבורים בקבר אחים למרגלות המצודה. על אחד מהחללים, דוד צ'רקסקי, כתב חיים חפר עוד בחייו של צ'רקסקי את השיר המפורסם "דודו"‏[1].

המצודה כיום והנצחת הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה המצודה משמש כיום כבסיס של משמר הגבול וצורתו מהווה את סמל החייל. המצודה עצמה סגורה לביקורים. מאחורי המבנה נקברו החללים שנפלו בקרבות על המצודה בקבר אחים ונבנתה אנדרטה על ידי האדריכלים ביטוש ואיקה קומפורטי, מסביב לאנדרטה ניטע גן, המנציח את 28 החללים שנפלו בכיבוש המצודה, וחלל נוסף שהיה אח של אחד הנופלים שנפל בקרב אחר במהלך מלחמת העצמאות. תכנון האתר ובנייתו עברו גילגולים רבים, והבנייה הושלמה רק כעבור כעשר שנים מהקרב.

המצודה נמצאת על מסלולו של שביל ישראל. במקום נקודת תצפית ממנה ניתן לצפות על נופיו היפים של עמק החולה. שביל טיול רגלי ('שביל הפלמ"ח') נפרץ מאזור צומת כ"ח בעמק החולה אל המצודה, בנתיב הכללי של התקדמות הכח העיקרי במהלך ההתקפה השניה על המצודה.

המצודה מופיעה על בול דואר שהוציא דואר ישראל בשנת 1951, לרגל יום העצמאות השלישי של מדינת ישראל. הבול, בערך נקוב של 15 פרוטות, נושא את הכיתוב "מצודת ישע".

ב 11 באפריל 2014 נפתח במצודה מוזיאון הרעות, המציג את סיפור מורשת הקרב לכיבושה, כחלק מפרויקט מורשת לאומית‏[2]. כתוצאה מעבודות ההקמה, התגלה ב-2012 מתחת למצודה מאגר מים תת-קרקעי גדול שקיומו לא היה ידוע לפני כן‏[3].

תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מצודת כ"ח בוויקישיתוף

קואורדינטות: 33°6′55″N 35°33′22″E / 33.11528°N 35.55611°E / 33.11528; 35.55611

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בסרט התיעודי של הבמאי איתן אורן, הן אפשר, סיפר חיים חפר בצילומים שנערכו במצודת כ"ח כי כתב את השיר "דודו" כשדודו צ'רקסקי עוד היה בחיים (הטלוויזיה הישראלית הערוץ הראשון שנת 2010)
  2. ^ יואב גלזנר, השימור מתחיל: מוזיאון בבסיס מג"ב במצודת כח, באתר ynet‏, 7 בינואר 2011
  3. ^ אלי אשכנזי, תחנת המשטרה הבריטית נכבשה, המים נשארו, באתר הארץ, 19.10.2012