קולות (מוזיקה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מצו סופרן)
ארבעת הקולות: סופרן, אלט, טנור ובס בכתיבה למקהלה

במוזיקה, קולות הם הדרך לסדר את הצלילים לפי גובהם. במושג "קול" משתמשים בעיקר במקהלה. במוזיקה קיימים ארבעה קולות מרכזיים (מסודרים מן הגבוה לנמוך): סופרן, אלט, טנור ובס. בנוסף לקולות אלו, ישנם עוד שני קולות משניים: קול המֶצו-סופרן, שנמצא בין הסופרן לאלט, וקול הבריטון שנמצא בין קול הטנור לקול הבס.

את הקולות מייצגים בעזרת תווים.

הסופרן נכתב במפתח סול עם "מקל" למעלה, האלט נכתב במפתח סול כאשר ה"מקל" למטה: מפתח סול

הטנור נכתב במפתח פה כאשר ה"מקל" למעלה והבס במפתח פה כאשר ה"מקל" שלו למטה: מפתח פה

זוהי הצורה המסורתית, המקובלת להצגת הקולות במוזיקה. צורה זאת מקובלת בכתיבה למקהלה, אך כשרוצים לכתוב לכל קול בנפרד, הסופרן כתוב במפתח סול, האלט כתוב גם הוא במפתח סול. הטנור נכתב גם במפתח סול וגם במפתח פה.

הטנור נכתב בעיקר במפתח פה או שכותבים את תפקיד הטנור במפתח סול אוקטבה מעל התפקיד בו שרים. תפקיד הבס נכתב במפתח פה לכל הדעות. במקהלה גדולה לפעמים יש אדם אחד השר אוקטבה מתחת לתפקיד הבס כדי להשלים את ההרמוניה.

אמנם הקולות מיוצגים על פי גובה התו אך מה שקובע את סוג הקול הוא בעיקר הגוון של הצליל.

סופרן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – סופרן

סופרן הוא הקול הנשי הגבוה ביותר.

המנעד הבסיסי של קול זה נע בין התווים דו באוקטבה הרביעית ללה באוקטבה החמישית במקלדת הפסנתר (C4-A5).

סופרניסט[עריכת קוד מקור | עריכה]

סופרניסט הוא הקול הקלאסי הגברי, אשר טווח הווקאליות שלו שווה לזה של הסופרן מבחינת מנעד, "מעברים" וטכניקה. זהו קול נדיר ביותר ואף יותר מקונטרה-טנורים אחרים.

המנעד הקולי הבסיסי של קול זה נע בין התווים: מי באוקטבה השלישית למי באוקטבה החמישית (E3-E5)

מֶצו-סופרן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצו-סופרן הוא הקול הנשי האמצעי בגובהו בין קול האלט לקול הסופרן. בכתיבה הנפוצה למקהלה שהיא ארבעה קולות (סופרן, אלט, טנור ובס) תפקיד המצו סופרן שר את תפקיד הסופרן.

המנעד הקולי הבסיסי של קול זה נע לרוב בין התווים לה באוקטבה שלישית לפה באוקטבה החמישית במקלדת הפסנתר (A3-F5), אך יש מקרים גבוהים או נמוכים יותר.

אלט[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח "אלט" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו אלט (פירושונים).
ערכים מורחבים – קונטרה אלט

אלט או קונטרה אלט הוא הקול הנשי הנמוך ביותר. הוא קול נמוך במעט מהמצו-סופרן. האלט הוא נחשב לקול "פנימי", והוא בעצם המילוי ההרמוני של היצירה. קולות האלט (וגם הטנור) חשובים מאוד במקהלה ובהרכבים, מפני שהם דואגים להרמוניה ונותנים את המרקם של היצירה. את האלט משווים בדרך כלל לכינור שני ברביעיית מיתרים. לעיתים קרובות נותן האלט את הקצב, ולכן ביצירות מסוימות קול זה הוא הקול ש"דוחף" את התזמורת קדימה, גורם לה לשמור על הקצב, ולכן קול זה נחשב לחשוב. המנעד הקולי הבסיסי של קול זה נע בין התווים פה באוקטבה שלישית למי באוקטבה החמישית (F3-E5)

טנור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – טנור
חמשה שעלייה מפתח פה

טנור הוא הקול הגברי הטבעי, (בלי להחשיב קסטרטו וזמרים המשתמשים בפלסט) הגבוה ביותר.

המנעד הקולי הבסיסי של קול זה נע בין התווים: דו באוקטבה השלישית לדו באוקטבה החמישית (C3-C5).

במוזיקה הדתית של באך תפקיד ה"שליח" או ה"מטיף" (ה"אוונגליסט") כתוב מסורתית לזמר טנור.

זמרי קונטרה-טנור הם זמרים המשתמשים בשירת הפלסט שלהם לכל אורך מנעדם.

קונטרה-טנור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – קונטרה-טנור

קונטרה-טנור הוא קול שירה גברי המקביל במנעדו לקול האלט והמצו-סופרן. לעיתים נדירות הוא אף מקביל לקול הסופרן על ידי שימוש בפלסט.

הקול היה בשימוש במקהלות באירופה החל מאמצע המאה ה-16, הוא שימש בפוליפוניה ובמיוחד במנעד האלט. המונח עצמו נטבע באמצע המאה ה-17 באנגליה. במהלך התקופה הרומנטית הפופולריות של הקול עלתה ומספר מלחינים כתבו במיוחד לקול זה. במחצית השנייה של המאה ה-20 חזר הקול להיות פופולרי וגדל הרפרטואר שלו.

בריטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריטון הוא קול גברי, שנמצא בין הבס לטנור. במוזיקה למקהלה, הבריטון פחות בולט והוא דואג בדרך כלל למילוי ההרמוני של היצירה, והוא קיים בעיקר במקהלה בעלת שישה קולות. המנעד הקולי הבסיסי של קול זה נע בין התווים: לה באוקטבה השנייה ללה באוקטבה הרביעית (A2-A4)

ברפרטואר הקלאסי מתחלקת קטגוריה זו (כשמדובר בקול האנושי) לתת-קטגוריות על פי סוג קול/תפקיד:

בס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בס הוא הקול הגברי הנמוך ביותר, התפקיד המוזיקלי הנמוך ביותר ביצירה מסוימת או תפקידו של כלי נגינה אשר לו הטסיטורה הנמוכה ביותר במשפחת כלי-נגינה. המנעד הקולי הבסיסי של קול זה נע בין התווים: מי באוקטבה השנייה לפה באוקטבה הרביעית E2-F4. בכתיבת מוזיקה דתית "קול ישוע" (לטינית: Vox Christi (אנ')) נכתב באופן מסורתי לזמר בס.

  • כלי בס עיקריים: קונטרבס, טובה, בסון ובס חשמלי ("גיטרה בס").
  • ברפרטואר הקלאסי מתחלקת קטגוריה זו (כשמדובר בקול האנושי) לתת-קטגוריות על פי סוג קול/תפקיד:
    • באסו פרופונדו (למשל תפקיד זראסטרו באופרה חליל הקסם מאת מוצרט).
    • באסו בּוּפוֹ / באס קומי (למשל תפקיד Don Magnifico באופרה "לכלוכית" מאת רוסיני).
    • באס לירי / basso cantate / basse noble (למשל תפקיד המלך פיליפ השני באופרה "דון קארלו" מאת ורדי).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]