מצ'יסטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ברתולומיאו פגאנו כמצ'יסטה

מצ'יסטהאיטלקית "Maciste") הוא שמה של דמות בדיונית בקולנוע האיטלקי. מצ'יסטה מתואר כאדם רב-און, בדומה להרקולס, המבצע מעללים שבן אנוש רגיל אינו מסוגל להם. מצ'יסטה הופיע בעשרות סרטים שתיארו את מעלליו, רובם סרטים באיכות נמוכה מסוג "חרבות וסנדלים", המתרחשים, כביכול, בתקופה הקלאסית. הסרט הראשון בו הופיע מצ'יסטה הוא הסרט האילם הקלאסי "כביריה" משנת 1914. הצלחת הסרט הובילה ליצירת עשרים ושבעה סרטים אילמים בהם הופיע מצ'יסטה בגילומו של ברתולומיאו פגאנו. בשנות ה-60 החל גל נוסף של סרטי מצ'יסטה. בסך הכול כיכבה דמותו של מצ'יסטה ב-52 סרטים.

כביריה והסרטים האילמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותו של מצ'יסטה הופיעה לראשונה בסרט האילם האיטלקי "כביריה" ב-1914. המשורר והלאומן האיטלקי גבריאלה ד'אנונציו, שהיה התסריטאי, טען כי המציא את השם "מצ'יסטה" בעקבות רמזים בתרבות הקלאסית כי זהו כינוי להרקולס, ואכן בתרבות היוונית הקלאסית ישנם שמות דומים המשמשים ככינויים להרקולס.

סרט זה, מ-1914, היה סיפורו של עבד המציל נסיכה רומית מבני קרתגו הרשעים, שזממו להקריבה למולך. ד'אנונציו ביסס את עלילת הסרט ואת התסריט באופן רופף על הסיפור "שלמבו" מאת גוסטב פלובר. הסרט היווה תבנית לפיה נוצרו יתר סרטי מצ'יסטה, שעלילתם הבסיסית עסקה לרוב בשליטים רודנים המעורבים בסוג כלשהו של טקס מאגי לאל מרושע, ומשתמשים לשם כך באישה נאה, שאותה יש להציל. מצ'יסטה הוא האדם החזק באופן על-טבעי שחש להציל את האישה, ולעתים להשיב את הממלכה לידי השליט האמיתי, ממנו הפקיע הנבל את השלטון. ברוב הסרטים יש סצנה המתארת ריקוד בטן. חלק מן הסרטים מציגים את דמותה של מלכה מרושעת החושקת במצ'יסטה. סרטים אלו התרחשו במקומות שונים בעולם העתיק, ממונגוליה ועד פרו, ממצרים העתיקה ועד האימפריה הרומית. לעתים התרחשו הסרטים אף בזמנים מאוחרים יותר, ואף בעולם המודרני, כאשר מוצאו הקרתגני של מצ'יסטה לא מנע ממנו להופיע בכל זמן היסטורי שבו התרחשה עלילת הסרט.

השחקן ששיחק את מצ'יסטה בסרט "כביריה", ברתולומיאו פגאנו, שיחק ב-26 סרטים אילמים שנעשו בכיכובו בהתבסס על דמותו של מצ'יסטה, בתקופה שבין 1915 ל-1926. דמותו של מצ'יסטה בגילומו של פגאנו יכלה להופיע בכל מקום ובכל זמן. ואכן, הסרטים שנעשו בתקופת מלחמת העולם הראשונה נשאו אופי תעמולתי, ומצ'יסטה הופיע בהם כחייל. הסרטים מהתקופה שלאחר המלחמה שבו לעולם הפנטסיה, אך לעתים נשאו אופי ריאלי יותר. מצ'יסטה תואר אף כמשתתף באולימפיאדה המודרנית. עם זאת, בכל מקום נותר אופיו עקבי - הוא היה גיבור עממי, בעל כוח על-אנושי בדומה להרקולס, הנלחם ברשע ובעריצות, בדמות אצולה מושחתת ומלוכה רודנית.

תחייתו של מצ'יסטה בשנות ה-60[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותו של מצ'יסטה זכתה לתחייה קולנועית בשנות ה-60. בשנת 1958 הפיק מפיק איטלקי סרט בשם "הרקולס" בכיכובו של שרירן אמריקני בשם סטיב ריבס. הסרט נרכש להפצה בארצות הברית תמורת 35,000 דולר על ידי המפיק ג'וזף אי. לווין, והיה ללהיט בלתי צפוי שהכניס פי כמה וכמה מהשקעתו של לווין. הצלחה בלתי צפויה זו הביאה לפריחת תעשיית דרמות איטלקיות בכיכובם של שרירנים אמריקנים בנושאים מיתולוגיים או קלאסיים. מצ'יסטה כיכב ב-25 מסרטים אלו. מצ'יסטה לא נשא לאומיות או מוצא מוגדר, ומקור כוחו האדיר לא הוסבר מעולם. כמו כן הופיע מצ'יסטה בסרטים בזמנים שונים בין רומא העתיקה למאה ה-18. סוג זה של סרטי "חרבות וסנדלים" פרח במשך כשש שנים, עד לעליית מערבוני הספגטי, שניצלו את משאבי האולפנים האיטלקים. סרטים מסוג זה נקראו סרטי ניצול והיו חלק מתופעה תרבותית רחבה של תרבות שוליים אירופית המיובאת לארצות הברית, בנסיון ליצור רווח מסרטים בנושאים או בסגנון שאולפני הסרטים הממסדיים האמריקאים סירבו לגעת בהם.

כאשר הופצו הסרטים בארצות הברית, לא הופיע בכותרתם השם מצ'יסטה, שלא היה מוכר לצופה האמריקאי. הגיבורים נקראו "שמשון", "גולית", "הרקולס", "אטלס" או "קולוסוס". חלק מהסרטים לא הוקרנו בבתי הקולנוע בארצות הברית, אלא שודרו בטלוויזיה האמריקנית כחלק מעסקאות חבילה, בסדרה בשם "בניו של הרקולס" ששודרה בימי שבת אחר הצהריים. מספר שרירנים איטלקים שיחקו את מצ'יסטה, אך הוא קשור במיוחד בשמו של האמריקאי מרק פורסט, ששיחק בשבעה מהסרטים. שחקנים אחרים ששיחקו את הדמות כוללים את גורדון סקוט, גורדון מיטשל, קירק מוריס, סמסון ברק, אלן סטיל, ריצ'רד לויד, רנאטו רוסיני ופרנק גורדון.

השפעה תרבותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותו של מצ'יסטה, שנוצרה על ידי הלאומן ד'אנונציו, דורשת עיון בהקשר לזמנה ולתקופתה. מצ'יסטה של ד'אנונציו משקף תפיסה קולוניאליסטית של איש המערב הנלחם כנגד הברברים האוריינטלים המנוונים, כשם שהכיבוש האיטלקי בלוב ובמזרח אפריקה התיימר לעשות. מצ'יסטה, על אף שהיה קרתגני בעצמו, ייצג את הדמות האידאלית של היליד. הוא היה עבד צפון אפריקני שתשוקתו הייתה להתאחד ולהיטיב עם אדונו הרומי.

אך דמותו של השרירן מצ'יסטה קיבלה נפח מעבר להקשר ההיסטורי המסוים, והשפיעה על יוצרי סרטים באירופה ובארצות הברית. פליני סיפר כי את הרצון להיות יוצר סרטים קיבל בעת שצפה, כילד, בסרט "Maciste all'inferno" (מצ'יסטה בתופת) בשנת 1926. השפעה ישירה יותר הייתה על יוצר הסרטים ג'ון מיליוס, שצילם בסרטו "קונן הברברי" סצנה בה נדון קונן, בגילומו של ארנולד שוורצנגר, לסובב גלגל של טחנה למשך עשר שנים, בדומה למצ'יסטה בסרט "כביריה". הסרטים היוו באופן כללי חלק מתרבות סרטי הניצול שפרחה בשנות ה-60 ושנות ה-70 ועל אף שנחשבה בזמנה לתרבות שוליים ירודה במיוחד, זכתה לעדנה בשנות ה-2000 ולהכרה כסוגה קולנועית מן השורה, המכונה אף "פאראסינימה".

גם בישראל הוקרנו סרטי מצ'יסטה וזכו להצלחה, במיוחד בבתי קולנוע שהקרינו סרטי ניצול, מצ'יסטות, מערבוני ספגטי, סרטי קראטה מהמזרח הרחוק ופורנוגרפיה רכה. בתי קולנוע אלו, כקולנוע מרכז בתל אביב ואוריון בחיפה, היוו מקור משיכה לנוער. מצ'יסטה מופיע בשירו של ברי סחרוף "כמה יוסי" בשורה "בהצגה יומית, טרזן מנצח את מצ'יסטה". הצלחת הסרטים הובילה את יזם הספרות הזולה אורי שלגי מהוצאת רמדור להזמין מגלעד מורג, שכתב עבורו את סדרת "פטריק קים" בכינוי "ברט ויטפורד", סדרת ספרי "מצ'יסטה" שהייתה אמורה ללכת בעקבות עלילות הסרטים. הסדרה כללה שישה ספרים, שפורסמו תחת שם העט ג'אוקומו ברטלי, ויצאו לאור בין השנים 1964 - 1969 ‏‏‏[1].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]