מקגאפין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מקגאפיןאנגלית: MacGuffin) הוא מונח קולנועי שטבע הבמאי אלפרד היצ'קוק המתאר מכשיר עלילתי המקדם את העלילה, ומניע את פעולות הגיבורים, אך אין לו כל רלוונטיות נוספת לסיפור כשלעצמו. המקגאפין יכול להיות מזוודה המכילה פרט טכנולוגי מתקדם, פריט מידע מסווג, ספר נדיר הכולל סוד מסתורי, וכיוצא באלה. הגיבורים מייחסים לו חשיבות עצומה, ומבלים חלק ניכר מהסרט במרדף אחריו, בניסיון להשיגו, או לשמור עליו משהושג, אך מנקודת הראות של הצופה אין לו כל משמעות, ולרוב מסתיים הסרט מבלי שהפריט נחשף לצופה, וזאת מבלי שהעלילה נפגמת ומבלי שהצופה חש כי דבר מה חסר לו.

מהו מקגאפין?[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלמנט המבדיל בין המקגאפין לסוגים אחרים של כלים עלילתיים, הוא שאין כל חשיבות לשאלה מהו בדיוק אותו "מקגאפין". כל דבר המשרת את מטרת קידום העלילה יכול להיות המקגאפין. מקגאפין אמיתי הוא כלי שתכולתו אינה חשובה. חשיבותו מקובלת על כל הגיבורים בעלילה, ולא ניתן לה כל הסבר. מנקודת ראותו של הצופה, בניגוד לזו של הגיבורים, המקגאפין אינו תכלית העלילה.

טכניקת ה"מקגאפין" מקובלת בסרטי קולנוע ובמיוחד במותחנים. לרוב, אם כי לא תמיד, המקגאפין הוא מוקד העלילה בתחילתה, ובהמשך העלילה מאבד מחשיבותו, כאשר מאבקי הגיבורים מסביבו ומניעיהם הפנימיים מקבלים את מרכז הזירה. לעתים, בסוף הסרט, נשכח המקגאפין כליל.

משום שהמקגאפין, על פי הגדרתו, הוא חסר כל חשיבות לסיפור, השימוש בו יכול לבחון את נכונותו של הצופה להתעלם מפגמים מבניים בעלילה. תסריט הכולל סיפור מעניין, גיבורים בעלי מניעים פנימיים אמינים, ומשחק משובח, יכסו על ריקנותו של המקגאפין. סרט שאינו כולל אלמנטים אלו אך ידגיש את ריקנותו של המקגאפין, ויציג אותו במלוא הגיחוך שבו. לרוב ייראה המקגאפין מגוחך לאנשים הבקיאים בנושא (כגון מקגאפין המסתמך על טכנולוגיה מסוימת, או פרט היסטורי נשכח).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שהיסטוריונים של הקולנוע מוצאים שרידים להתייחסות למקגאפין (בשמות שונים, לרבות "וויני") כבר בימי הראינוע, מקובל על הכול כי המושג נטבע בידי אלפרד היצ'קוק בהרצאה באוניברסיטת קולומביה בשנת 1939.

בראיון רב החשיבות שערך פרנסואה טריפו עם היצ'קוק בשנת 1966, הסביר היצ'קוק את הביטוי תוך שימוש בסיפור הבא:

"המקגאפין יכול להיות שם סקוטי הנלקח מסיפור בו שני אנשים נוסעים ברכבת. האחד שואל "מהי החבילה המונחת בתא המטען", והשני עונה "זהו מקגאפין". הראשון שב ושואל "מהו מקגאפין?" והשני משיב: "זהו אמצעי ללכידת אריות ברמות סקוטלנד". הראשון מקשה: "אבל אין אריות בהרי סקוטלנד", והשני משיב: "ובכן, זה אינו מקגאפין!". אתה רואה, המקגאפין הינו שום דבר."

בראיונות טלוויזיוניים הסביר היצ'קוק כי המקגאפין הינו האובייקט סביבו נסובה העלילה, אך מהו בדיוק אובייקט זה "לא אכפת לצופים בכלל!".

דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סירטי היצ'קוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ב"הנודעת" (1946) האוראניום המוסתר בתוך בקבוקי יין הוא מקגאפין. זו הסיבה להשתלשלות העניינים המובילה את העלילה, אך ניתן היה להשתמש באותה מידה ביהלומים, זהב או כל חפץ יקר ערך אחר.
  • ב"מזימות בינלאומיות" המקגאפין הוא המידע הסודי הידוע לג'ורג' קפלן, הדמות שגיבורי הסרט סבורים שגיבור הסרט, רוג'ר תורנהיל (קרי גרנט) מתחזה לה. תורנהיל מבלה את הסרט בנסיון לאתר את קפלן האמיתי, אך לבסוף מסתבר כי דמות זו, והמידע אותו היא כביכול יודעת, אינם קיימים, וכי הן גיבור הסרט, והן הרשעים הרודפים אחריו, אינם רודפים אחר דבר ממשי, אלא אחר "מקגאפין".
  • ב"פסיכו" משמש הכסף שגנבה מריון קריין (ג'נט לי) ממעבידה כמקגאפין. לאחר העלמותה, סבורה אחותה כי היא נרצחה בשל כספה, אך מסתבר כי נורמן בייטס (אנתוני פרקינס) לא ידע כלל כי הכסף קיים. הכסף היה רק אמצעי עלילתי להביא את הדמויות למלונו של בייטס.

בסרטים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בסרטו של דיוויד מאמט "העוקץ הספרדי", החבילה שהגיבור מתבקש להעביר משמשת כמקגאפין.
  • בסרטו של ג'ון פרנקנהיימר "רונין", מנסה קבוצת סוכנים חשאיים לגנוב מזוודה מסתורית. תכנה של המזוודה אינו מתגלה לצופה, והעלילה אינה נסבה כלל על תוכן המזוודה, אלא רק על המאמצים להשיגה.
  • בסרט "הנץ ממלטה" משמש פסלון הנץ כמקגאפין. ההתייחסות לפסלון כ"חומר ממנו עשויים החלומות" אינה מפצה על כך שלא ניתן הסבר של ממש מדוע מבלות הדמויות את הסרט במעשי רצח שנועדו להשיג פסלון של ציפור.
  • מבקר הקולנוע רוג'ר אברט רואה ב"מכתבי המעבר" אותם מנסים כל הגיבורים להשיג בסרט "קזבלנקה" "מקגאפין".
  • המזוודה אותה מנסים הרוצחים השכירים וינסנט וגה וג'ולס ווינפילד (ג'ון טרבולטה וסמואל ל. ג'קסון) להשיג בסרט "ספרות זולה" היא מקגאפין. פרט לכך שהמזוודה בוהקת באור צהבהב כשהיא נפתחת, אין לצופים כל מידע על תוכנה.
  • המניע לעלילה בסרט "האזרח קיין" הוא הרצון להבין מהי "רוזבאד", המילה האחרונה שאמר קיין בטרם מת. הנסיון להבין את המילה מביא את העיתונאי להיפגש עם כל מכריו וידידיו של קיין, ומניע שורה של פלאשבקים המהווים למעשה את הסרט, וסוקרים את חיי קיין מהעריסה ועד לקבר. רק בדקות האחרונות של הסרט אנו לומדים כי "רוזבאד" היא המגלשה בה גלש קיין בילדותו, פריט חסר כל חשיבות, פרט לחשיבותו בעיני קיין. המגלשה נשרפת מבלי שאיש ידע על כך שזוהי "רוזבאד", ולאחר שמילאה את תפקידה כמניע העלילה.

בטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בסדרה "טווין פיקס" מונעת העלילה על ידי חקירת מותה של לורה פאלמר. החקירה עצמה היא מקגאפין, כאשר הסדרה מאבדת את העניין בשאלה מי רצח את לורה פאלמר, ומתמקדת במוזרויות של אנשי העיירה הקטנה הנחשפות בחקירה.