מקדש השמים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מקדש השמים: מזבח קיסרי להקרבת קורבנות בבייג'ינג
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
TempleofHeaven-HallofPrayer.jpg
היכל התפילות ליבולי שפע
מדינה Flag of the People's Republic of China.svg הרפובליקה העממית הסינית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1998, לפי קריטריונים 1, 2, 3
מקדש השמים בדרומה של העיר העתיקה של בייג'ינג
הר טאי, מקדש השמים המקורי
הקיסר גְ'יָאגִ'ינְג
טאי צ'י בפארק מקדש השמים

מקדש השמים (סינית מסורתית: 天壇, בפין-יין: Tiāntán - "טְייֵנְטָאן", מילולית "מזבח השמים") הוא אתר נרחב של גנים, חורש נטוע ומכלול מבנים בחלק הדרום-מזרחי של מרכז בייג'ינג. המקום שימש החל מהמאה ה-15 מרכז פולחן דאואיסטי לקיסרי סין משושלות מינג וצ'ינג, שנהגו להתפלל במקום פעמיים בשנה בבקשה לשפע יבולים. בניית המבנים במכלול החלה בשנת 1406 והסתיימה ב-1420. מאז עבר האתר במהלך השנים שינויים ושיפוצים, ונעשה בו שימוש רצוף עד 1911, כששושלת צ'ינג נפלה. האתר הוכרז בשנת 1998 כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנוהג של קיסרי סין, שכינויים "בני השמים", לסגוד לשמים ולארץ, הוא מסורת עתיקה בסין. המקורות הכתובים מתעדים פולחן קורבנות שהוא שילוב בין אמונה אנימיסטית ופילוסופית שלטון כבר בתקופת שושלת שיה (2,200 עד 1760 לפנה"ס). מרכזים פולחניים שבהם נהגו שליטי סין לערוך טקסי סגידה לשמים ולארץ היו בדרך כלל המבנים הבולטים ביותר בערי הבירה, ושיקפו את שיא האדריכלות והאמנות של התקופה.

בתקופה הקלאסית של סין נקבע הר טאי (泰山, בפין-יין Tài Shān)‏[1] כאתר היחיד בו יכלו קיסרי סין לקיים את פולחן הסגידה לשמים ולארץ, ואפילו עליהם הוטלו מגבלות. על מנת שיותר לקיסר לערוך את הטקס הקדוש, נדרש תחילה אישור מהשמים בדמות אירועים מבשרי טובות. גם אצילים הורשו לערוך את הטקס, אולם רק על הר בתחום הפייף שלהם. הטקס עצמו היה יקר במשאבים, ולכן היו קיסרים שהחליטו לוותר עליו לחלוטין. הבולט שבהם היה הקיסר טָאידְזונְג משושלת טאנג (שלט 649-626), שנחשב לאחד מגדולי הקיסרים בתולדות סין. הוא האמין כי חובתו החשובה ביותר של מנהיג היא להביא שגשוג לעמו, ופולחנים דתיים הם נושא בלתי רלוונטי. האחרון שקיים טקס יקר זה באופן קבוע היה הקיסר גֶ'נְדְזונְג משושלת סונג (שלט 1022-997) ואחריו נערך הפולחן לעתים רחוקות.

ב-1403 החליט יונג לה, הקיסר השלישי של שושלת מינג (שלט 1424-1403), להעביר את בירת הקיסרות מנאנג'ינג לבייג'ינג. הוא החל בשורת מפעלי בנייה בעיר ששיאם היה העיר האסורה. בין השאר הוחלט על הקמת אתר פולחן לשמים ולארץ שיחליף את הר טאי. המקום שנבחר שכן כ-3.5 קילומטרים דרומית מזרחית לשער גֶ'נְגְיָאנְג (前門, בפין-יין Zhèngyángmén), השער הראשי בחומת בייג'ינג. הבנייה במקום החלה ב-1406 והסתיימה ב-1420, השנה ה-18 לכהונתו של יונג לה. האתר נקרא "מקדש השמים והארץ" (ליתר דיוק מזבח השמים והארץ), והמבנה המרכזי בו היה בניין ריבועי הקרוי "ההיכל הגדול של הקורבן" אשר נועד ל"העלאת מנחה לשמים ולארץ". דרומית-מערבית להיכל הגדול של הקורבן נבנה ארמון הפרישות. בשטח המקדש נשתלו עצי אורן, שנועדו להדגיש את הקשר בין האדם לטבע, והמתחם הוקף בחומה. הקשר לאתר הפולחן בהר טאי מוזכר במקום בדמות "קבוצת האבנים שבעה כוכבים", כיום מזרחית למיקומו של "היכל התפילות ליבולי שפע", המייצגים את שבע הפסגות של הר טאי.

ב-1530, השנה התשיעית לכהונתו של גְ'יָאגִ'ינְג, הקיסר האחד-עשר של שושלת מינג (שלט 1567-1522), החליט הקיסר על הפרדה בין טקסי הקורבן לשמים ולארץ‏‏.‏[2] גְ'יָאגִ'ינְג, שהיה חסיד אדוק של טאואיזם ורדף את הבודהיזם, הורה על הקמת "מזבח התל העגול" דרומית להיכל הקורבן הגדול על מנת שישמש כמקום הסגידה לשמים, ושם האתר שונה מ"מקדש השמים והארץ" ל"מקדש השמים". במקביל נבנו בהוצאה כספית גדולה מקדש האדמה (地壇 בפין-יין Dìtán) בצפון העיר, מקדש השמש (日壇 בפין-יין Rìtán) במזרחה, ומקדש הירח (月壇 בפין-יין Yuètán) במערבה. חמש-עשרה שנים לאחר מכן, בשנת כהונתו ה-24 של הקיסר גְ'יָאגִ'ינְג (1545), פורק "ההיכל הגדול של הקורבן", המבנה המקורי הריבועי, ובמקומו הוקם מבנה עגול הקרוי היכל דָאשְׂיָאנְג שנועד לתפילה לשם קבלת יבולים עשירים. למבנה זה היו שלושה גגות המחופים כל אחד ברעפים בצבע אחר. הגג העליון ברעפים כחולים המסמלים את השמים, הגגון האמצעי ברעפים צהובים המסמלים את הקיסר, והגגון התחתון ברעפים ירוקים המסמלים את העמים ואת הארצות בשלטון הקיסר. שמונה שנים אחר כך, ב-1553, נכלל מקדש השמים בעיר החיצונית של בייג'ינג שנבנתה דרומית לעיר הפנימית, והיה מוגן מעתה על ידי שני קווי חומות.

ב-1749, השנה הארבע-עשרה לכהונתו של צ'יינלונג, הקיסר החמישי של שושלת צ'ינג (שלט 1795-1736) הורחב התל העגול, ונעשה שימוש בשיש לבן במקום זיגוג כחול. שנתיים אחר כך, ב-1751, שופץ היכל דָאשְׂיָאנְג, והרעפים, שהיו בגוון שונה לכל גגון (כחול, צהוב וירוק), הוחלפו על ידי רעפים מזוגגים בצבע כחול. שם ההיכל שונה ל"היכל התפילות ליבולי שפע".

ב-1889 נשרף היכל התפילות ליבולי שפע, שהיה עשוי, כמו שאר המבנים המקורים, מעץ. המבנה נבנה מחדש תוך שמירה דקדקנית על הסגנון והחומרים המקוריים.‏[3] מאז ועד 1911, עת נפלה ממשלת צ'ינג, וממשלת הרפובליקה של סין שבאה במקומה אסרה על קיום הפולחן במקום, התקיים טקס פעמיים בשנה. ב-490 השנים שחלפו מאז הוקם האתר, ערכו בו 22 קיסרי סין משושלות מינג וצ'ינג 654 פעמים טקס סגידה לשמים.

ב-23 בדצמבר 1914 ביצע יְוֵּאן שְׁה-קָאי, נשיא הרפובליקה הסינית, טקס תפילה בנוסח שושלת מינג במקדש, כחלק מניסיונו הכושל להכריז על עצמו כקיסר סין.

ב-1913 נפתח המקום כפארק ציבורי, ומאז הוא תוחזק כיאות, להוציא שתי תקופות: בזמן הכיבוש היפני של העיר מ-1937 ועד 1945, כאשר המקום הוזנח, ובתקופת מהפכת התרבות (1976-1966) שעה שהמקום הפך בכוונה תחילה למזבלה. ב-1990 פונו כ-800,000 ממ"ק של אשפה מהאתר.

ב-1998 הוכרז מקדש השמים על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. האתר מתואר בנימוקי ההחלטה כ:

"יצירת מופת של אדריכלות ועיצוב נוף המשרטטת בפשטות ובצורה גראפית קוסמוגניה בעלת חשיבות רבה להתפתחות אחת מתרבויות הגדולות של העולם."

וגם משום ש:

"לעיצוב ולמערך המבנים הסמליים של מקדש השמים היו השפעה עמוקה על האדריכלות והתכנון במזרח הרחוק במהלך מאות רבות."‏‏‏[4]

בתחילת שנת 2005 נסגר המקום לרגל שיפוצים בעלות של 47 מיליון יואן (כ-6 מיליון דולר) כהכנה לאולימפיאדת בייג'ינג. האתר נפתח מחדש לקהל ב-1 במאי 2006.

הפארק סביב החלק המרכזי של המקדש משמש כיום מרכז לפעילות פנאי. בבקרים נוהגים רבים לבצע במקום תרגילי טאי צ'י, ובמהלך היום והערב מתנהלים במקום משחקים (מבדמינטון ועד שחמט) וכן מתבצעים בו הופעות של מוזיקאים, זמרים ורקדנים.

תיאור האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרטוט סכמטי של החלק המרכזי במקדש השמים
מזבח התל העגול
קִמְרוֹן השמים הקיסרי וקיר ההד מסביבו
גשר מדרגות השָׁנִי
בתוך היכל התפילות ליבולי שפע
שער הכניסה המזרחי לארמון הפרישות

תיאור כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקדש השמים שוכן כ-3.5 קילומטרים דרומית מזרחית לשער גֶ'נְגְיָאנְג (前門, בפין-יין Zhèngyángmén), השער הראשי בחומת בייג'ינג. צורת האתר היא כמעט ריבועית: שתי הפינות הדרומיות ישרות ושתי הפינות הצפוניות מעוגלות, ושטחו 2.73 קמ"ר (יותר מכפול משטחה של העיר האסורה). האתר כולו מוקף בשתי חגורות של חומות. היקפה של החומה החיצונית הוא מעל לחמישה קילומטרים, אורכה 1,650 מטרים מצפון לדרום ו-1,725 מטרים ממזרח למערב. החומה החיצונית מקיפה את "המזבח החיצוני" ובה חמישה שערים. החומה הפנימית מקבילה לה, ואורכה 1,243 מטרים מצפון לדרום ו-1,046 ממזרח למערב. היא מקיפה את "המזבח הפנימי" ובה שישה שערים. רוב השטח נטוע בכ-4,000 עצים, מרביתם מהמינים Platycladus orientalis ו-sabina chinesis (עצים ממשפחת הברושיים).

מבני הפולחן העיקרים באתר מרוכזים לאורך ציר דרום צפון במזבח הפנימי, המחולק לשני חלקים על ידי חומה שכיוונה ממזרח למערב. שטחו של החלק הדרומי, המכונה "מזבח התל העגול", הוא 446 דונם, ושטחו של החלק הצפוני, הגדול יותר, המכונה "מזבח אלוהי התבואה" הוא 723 דונם. שני החלקים מחוברים על ידי דרך שאורכה 360 מטרים המכונה "גשר מדרגות השני".

המבנים העיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלק הדרומי - מזבח התל העגול[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מזבח התל העגול (圜丘壇, בפין-יין Huánqiūtán) או מזבח השמים – מבנה זה הוקם ב-1530 ועבר שיפוץ ב-1740. המבנה, שאף נתן את השם לאתר כולו, נמצא במרכזה של חצר ריבועית גדולה המוקפת חומה שבה ארבעה שערים מחופים בשיש לבן. את המבנה מקיפה חומה פנימית עגולה שאף בה יש ארבעה שערים המחופים בשיש לבן. שערים אלו מכונים "שערי לִינְגְשִׂינְג". המבנה, שגובהו חמישה מטרים, כולל שלוש בימות עגולות שקוטרן הולך וצר המונחות האחת על גבי השנייה בדומה לעוגת חתונה, והוא מחופה כולו בשיש לבן. הבימות מוקפות במעקות אבן המקושטים בעמודים. אל הבימה העליונה מובילים ארבעה גרמי מדרגות, ועל האבן שבמרכזה היה מונח כס המלכות של הקיסר, כשהוא מסמל את תפקידו כבן השמים ואת הקשר שבין שמים וארץ.
  • קִמְרוֹן השמים הקיסרי וקיר ההד (皇穹宇, בפין-יין Huángqiōngyǔ) – הקִמְרוֹן הוא מבנה עגול המחופה בגג רעפים כחולים, הבנוי על בימת שיש ומקושט בציורים מבחוץ ומבפנים. גובהו 19 מטרים וקוטרו 15.6 מטרים. מבנה זה הוא העתק מוקטן של "היכל התפילות ליבולי שפע" הנמצא בחלקו הצפוני של המקדש, אם כי יש לו גג אחד בלבד והבימה עליה הוא ניצב היא בת מפלס אחד. חציו הצפוני של המבנה בנוי מלבנים. במבנה זה נהג הקיסר להעלות מנחות לפני שפרש לארמון הפרישות (או ארמון הצום). בעבר הכיל המבנה אסטלות זיכרון של אבות הקיסר.
קיר ההד היא חומה חלקה המקיפה את קמרון השמים. גובהה 3.7 מטרים והיקפה 193 מטרים. כינוייה ניתן לה בשל תכונותיה האקוסטיות. לחישה הנאמרת בקצה אחד של החומה תשמע בבירור בקצה השני‏‏.‏[5] בחצר מוצבות שלוש אבני ההד, וצעקה המושמעת מאחת מהן חוזרת כהדים מספר פעמים, בהתאם לאבן עליה עומדים. מבנים נוספים הנמצאים בחלק הדרומי של המקדש כוללים את המחסן השמימי, המטבח השמימי וביתן שחיטת הקורבנות.

החלק הצפוני - מזבח אלוהי התבואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גשר מדרגות השָׁנִי (丹陛橋, בפין-יין Danbiqiao) – כינויה של הדרך המחברת בין קמרון השמים הקיסרי להיכל התפילות ליבולי שפע. אורכה של הדרך 360 מטרים רוחבה כמעט 30 מטרים והיא בנויה על סוללה מוגבהת בשיפוע מתון. תחילתה בגובה מטר אחד וסופה בגובה של ארבעה מטרים. הכינוי גשר ניתן לדרך משום שבנקודה מסוימת עברה מנהרה מתחתיה. הדרך מחולקת לשלושה נתיבים מסומנים היטב. הנתיב האמצעי יועד לאלים בלבד, הנתיב השמאלי לקיסר בלבד, והנתיב הימני לקיסרית ולפקידי החצר. משני צדי הדרך נטועים עצי ברוש עתיקים.‏[6]
  • היכל התפילות ליבולי שפע (祈年殿 בפין-יין Qíniándiàn) הוא המבנה העיקרי בחלקו הצפוני של המקדש, והמבנה המזוהה אתו ביותר. מבנה זה שוכן במרכזה של חצר מלבנית גדולה מוקפת חומה, וניצב על בימה בת שלושה מפלסים מחופים בשיש לבן שגובהה 6 מטרים והמזכירה את מזבח השמים. המבנה עשוי כולו מעץ, צורתו מעגלית, קוטרו 32 מטרים, וגובהו 32 מטרים (38 מטרים מגובה החצר). המבנה שבבנייתו לא נעשה שימוש במסמרים נתמך על ידי 28 עמודי עץ מקושטים במוטיבים של דרקונים ואצות. למבנה יש גג ושני גגונים עגולים המחופים ברעפים כחולים מזוגגים. על ראש הגג העליון הוצב כדור מוזהב. הקירות הפנימיים של המבנה ותקרתו מקושטים בציורים ססגוניים. במרכז ההיכל כס מלכות הפונה לכיוון דרום. במקום זה התפלל הקיסר לשפע יבולים. המבנה הוקם ב-1540, שופץ ב-1749, נשרף כליל מפגיעת ברק, ונבנה מחדש ב-1889. בחצר בה נמצא היכל התפילות לשפע יבולים יש מספר בניינים משניים נוספים, שהחשוב בהם הוא "היכל השמים הקיסרי", מבנה מרובע קטן השוכן צפונית להיכל התפילות ליבולי שפע על הציר צפון דרום.
  • ארמון הפרישות או ארמון הצום – מכלול מבנים מוקף בחומות ובחפיר המצוי ברביע הדרום-מערבי של החלק הצפוני של המקדש. המכלול ששטחו 40 דונם כולל היכל מרכזי, ארמון שינה ומגדל פעמונים בן שתי קומות. הפעמון צלצל בכל פעם שהקיסר הגיע או עזב. כחלק מהטקס השנתי המורכב היה הקיסר אמור לשהות במקום שלושה ימים כשהוא נמנע ממאכלים מסוימים.

מבנים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין החומה החיצונית לבין החומה הפנימית של המקדשים יש שני מבנים נוספים: משרד המוזיקה הקיסרי (כיום מוזיאון המוזיקה השמימית), ומשרד מנחות החיות.

הטקסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיסר סין נחשב בסין הקדומה כבן השמים, שניהל את ענייני היום-יום על פני האדמה בשם הסמכות השמימית וכמייצגה. הייתה חשיבות גדולה לכך שהקיסר יפגין כבוד למקור סמכותו בצורת הקרבת קורבנות לשמים. המקדש נבנה עבור טקסי פולחן אלו, שעיקרם תפילה לשפע יבולים.

שני טקסי דת חשובים נערכו במקדש השמים מדי שנה. הראשון התרחש בנקודת ההיפוך החורפית (היום הקצר בשנה, בדרך כלל בין 21 ל-22 בדצמבר), המכונה בסינית דונְגְגְ'ה. ההכנות לטקס במקום התנהלו שבועות לפני הטקס עצמו. יום לפני מפנה החורף יצא הקיסר מהעיר האסורה בתהלוכה שכללה אלפי אנשים, סריסים, מכובדים, שומרים, מוזיקאים, זמרים, רקדנים ונושאי דגלים. כך למשל השתתפו בתהלוכה שיצאה בשנה ה-13 לכהונתו של הקיסר צ'יינלונג 3,500 צועדים כשבראשם תשעה פילים. התהלוכה שהשתרעה על פני כמה קילומטרים, עברה דרך בייג'ינג והגיעה לשער גָ'אוֹחֶנְג, השער הדרומי בחומה החיצונית של מקדש השמים. כאן ירד הקיסר מסוסו, בחן את ההכנות לטקס ופרש לארמון הפרישות.

הקיסר שהה בארמון הפרישות לשם מדיטציה במשך שלושה ימים בהם נמנע מאכילת בשר, שתיית אלכוהול ובידור, וכן הרבה להתרחץ. ההוצאות להורג נדחו, והפילגשים נותרו בעיר האסורה. נוהגים אלו השתנו לפי רוח הזמן. אחד הקיסרים שחשש מהתנקשות בחייו ביצע את מנהגי הפרישות בעיר האסורה ויצא ממנה רק ביום השלישי.

הטקס עצמו החל ב-4 לפנות בוקר. הקיסר, מלווה בעשרה שרים, טיפס אל ראש מזבח השמים. כשהוא מפזם תפילות העלה ראש הטקס באש על מזבח עגל שנשחט מבעוד מועד, ושמסביב בערו שנים-עשר מזבחות נוספים בהם נשרפו ענפי אורן. על מזבח השמים הקיסר היה מתפלל לשמים, מסכם את השנה הקודמת, מתוודה על חטאיו ומבקש מחילה, מתחנן מהשמים כי יקבלו את הקורבן ויברכו את העולם הארצי בשנה הבאה. שלושה לפידים בוערים שהוצבו על תרנים בגובה 36 מטרים ונראו למרחוק, סִמלו לפשוטי העם שבעיר כי הקיסר סוגד לשמים באדיקות.‏[7]

הטקס השני התנהל בחודש מרץ, הפעם בפחות פאר, והוא התנהל בהיכל התפילות ליבולי שפע.

על פשוטי העם נאסר לחזות בתהלוכה או להשתתף בטקס עצמו. הטקס היה חייב להתבצע בדקדקנות משום שהסינים האמינו כי הטעות הקטנה ביותר מהווה אות מבשר רע לאומה בשנה הבאה. החדשות על קיום הטקס פורסמו בכל רחבי סין.

סמליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האבן במרכזו של מזבח השמים
פרט: המעקות המקיפות את מזבח התל העגול

האדריכלות ועיצוב האתר מבוססים על מסורות סיניות של סמלים ונומרולוגיה. במיתולוגיה הסינית השמים מיוצגים על ידי עיגול (כפי שנתפסת כיפת השמים לצופים מלמטה) והארץ, השטוחה לכאורה, על ידי מרובע. אלמנטים שונים במקדש מפגישים בין הארץ לשמים. החל בצורת האתר עצמו שפינותיו הדרומיות ישרות, רמז לארץ, ופינותיו הצפוניות מעוגלות, רמז לשמים. מזבח השמים והיכל התפילות ליבולי שפע הם מבנים עגולים ושניהם ניצבים במרכזה של חצר מרובעת, שוב רמז למפגש בין שמים וארץ. רמז נוסף נמצא בחומה החוצה את המזבח הפנימי לשניים ממזרח למערב. החומה ישרה לגמרי למעט הקטע שבו היא עוקפת את הבניין המקומר הקיסרי שבו היא עגולה.‏[8]

המספר 9 מייצג את הקיסר והוא בולט בתכנון של מזבח השמים. אבן שיש עגולה במרכזה של הבימה העליונה מוקפת בטבעת של תשעה אריחים, המוקפים ב-18 אריחים וכך הלאה עד הטבעת התשיעית המכילה 81 אריחים.‏[9] גם בבימה האמצעית והתחתונה יש תשע טבעות של אריחים. העלייה לבימה המרכזית אפשרית בארבעה גרמי מדרגות המחולקים לשלושה קטעים (עבור כל בימה) שבכל אחד מהם תשע מדרגות.‏[10]במעקות המקיפות את שלוש הבימות יש 360 עמודים המייצגים את 360 ימי השנה בלוח שנת הירח הסיני.‏[11]

"היכל התפילות ליבולי שפע" נשען על 28 עמודים. ארבעה עמודי הדרקון הפנימיים מייצגים את עונות השנה, שנים-עשר עמודים באמצע מייצגים את שנים-עשר החודשים ושנים עשר עמודים חיצוניים מייצגים את חלוקת היממה לשתים עשרה יחידות בנות שעתיים על פי חלוקת הזמן הסינית. 24 העמודים הפנימיים והחיצוניים מסמלים את חלוקת שנת השמש ליחידות זמן ששימשו כבסיס לחקלאות, ענף חשוב מאוד בסין.‏[12]

כל המבנים בתוך אתר המקדש מחופים ברעפים כחולים כהים מיוחדים, שכן הצבע הכחול מייצג את השמים.‏[12]

לסמלים במקדש השמים הייתה חשיבות בהיותם במקום בו הקיסר התחנן מהשמים לקבלת שפע יבולים. החקלאות הייתה הענף הכלכלי החשוב ביותר בתקופה זו והייתה הבסיס לעושר של סין. לחלופין שימש האתר כאמצעי לחיזוק הלגיטימציה של הקיסר כעומד ראש המדינה. תוך כדי תפילה והקרבת קורבנות הפגין הקיסר את מקור הסמכות לשלטונו.‏[8]

היכל התפילות ליבולי שפע, מבט מדרום לצפון
Magnify-clip.png
היכל התפילות ליבולי שפע, מבט מדרום לצפון
מבט מההיכל דרומה
Magnify-clip.png
מבט מההיכל דרומה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שהוכרז אף הוא אתר מורשת עולמית
  2. ^ מסמך ההערכה של אונסק"ו
  3. ^ סרט וידאו על מקדש השמים טוען שלא נמצאו בסין של 1889 עצים מתאימים, ועל כן יובאו העצים ששימשו לבנייה מחדש של היכל התפילות ליבולי שפע ממדינת אורגון שבארצות הברית
  4. ^ אתר אונסק"ו
  5. ^ The Echo Wall and the Imperial Vault of Heaven (HuangQiongYu)
  6. ^ The Hall of Prayer for Good Harvests (QinianDian)
  7. ^ תיאור מפורט של הטקס (החל מהכותרת Royal Guard of Honour)
  8. ^ 8.0 8.1 Architecture and Layout of the Temple of Heaven
  9. ^ The Altar of Heaven (YuanQiuTan)
  10. ^ Circular Mound Altar
  11. ^ Temple of Heaven Park II - The Round Altar Platform
  12. ^ 12.0 12.1 Circular Mound Altar of Heaven


Flag of the People's Republic of China
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית בסין

הארמונות הקיסריים של שושלות מִינְג וצִ'ינְג בבייג'ינג ובשֶׁנְיָאנגמאוזולאום של קיסר צ'ין הראשוןמערות מוֹגָאוֹהר טָאיְשָׁאןאתר איש פּקין בג'וֹאוּקוֹאוּדְייֵןהחומה הגדולההר חוָאנְגְשָׁאן • אזור נוף ועניין היסטורי חְוָאנְגְלוֹנְג • אזור נוף ועניין היסטורי עמק גְ'יוֹגָ'איְגוֹאוּ • אזור נוף ועניין היסטורי ווּלִינְגְיְוֵאן • מתחם מבנים עתיק בהרי ווּדָאנְג • חֶבֶר היסטורי של ארמון פּוֹטָאלָה, מקדש ג'וקהנג ונורבולינגקה בלְהָסָה • אתר הנופש ההררי והמקדשים שסביבו בצֶ'נְגְדֶה • מקדש ובית הקברות של קונפוציוס וארמון משפחת קוֹנְג בצ'וּפוּ • גן לאומי לוּשָׁאן • נופי הר אומיי, כולל נופי הבודהה הענק של לֶשָׁאן • העיר העתיקה של פִּינְגְיָאוהגנים הקלאסיים של סוּג'וֹאוּ • העיר העתיקה של לִיגְ'יָאנְגארמון הקיץ, גן קיסרי בבייג'ינג • מקדש השמים: מזבח קיסרי בבייג'ינג • תגליפי הסלע בדָאדְזוּהר ווּיִי • כפרים עתיקים בדרום אנחווי - שִׂידי והוֹנְגְצוּןקברים קיסריים של שושלות מינג וצ'ינגמערות לוֹנְגְמֶןהר צִינְגצֶ'נְג ומערכת ההשקיה של דוּגְ'יָאנְגְיֵןמערות יוּנְגָאנְגהאזורים המוגנים בשלושת הנהרות המקבילים ביוּנָּאןערי בירה וקברים של ממלכת גוֹגוּרְיוֹ העתיקההמרכז ההיסטורי של מקאושמורות הפנדה הענק בסצ'ואןיִין שׂוּדְיָאולוֹאוּ וכפרים בקָאיְפִּינְגפוג'יין טולואוהפארק הלאומי הר סאנצ'ינגשאןהר ווטאיהמונומנטים ההיסטוריים של דנגפנגתבליט דנשיההנוף התרבותי של האגם המערבי בהאנגג'ואוזאנאדוארץ המאובנים של צ'נגיאנגשינג'יאנג טיאנשאןהנוף התרבותי של טרסות האורז בהונג האני

ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg