מקדש חוניו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שרטוט סכמטי של האתר בחפירות פיטרי בתל אל יהודיה (לאונטופוליס)

מקדש חוניו היה מרכז פולחן יהודי במצרים. הוא היה מבנה בצורת בית המקדש ובתוכו מזבח, שבנה חוניו בלאונטופוליס, אשר שכנה במחוז של העיר און (הליופוליס) במצרים. המקדש התגלה בחפירות הארכאולוגיות במשלחת בראשות הארכאולוג האנגלי פלינדרס פיטרי. החפירות התקימו בשנים 1905 - 1906.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקדש חוניו הוקם כנראה על ידי חוניו הרביעי, בנו של חוניו השלישי בין השנים 170 ל-154 לפני הספירה, במצרים. שושלת בניו של חוניו שימשו בבית המקדש ככוהנים גדולים במשך 243 שנות קיומו ולמעשה המשיכו את שושלת בית צדוק. הקמתו של המקדש נעשתה על רקע חילול המקדש בירושלים. המקדש היה מקומי לארץ חוניו ולאחר שהמקדש בירושלים טוהר, לא פגע בקשר של יהודי מצרים עם המקדש בירושלים.‏[1]

בשנת 73 לספירה שלח הקיסר אספסינוס איגרת אל מושל מצרים לופוס וציווה עליו להרוס את בית המקדש עקב הגעתם למצרים של פליטים סיקריים שהסיתו כנגד השלטון הרומאי וחששו שיהפוך למרכז דתי עולמי ליהודים.

המקדש שימש את יהודי מצרים אשר הקריבו בו קרבנות, ואולי אף נכרים שחפצו להקריב קרבנות לאלוהי ישראל. אף על פי כן, לא השתווה מקדש חוניו לבית המקדש שבירושלים.

בברייתא (מסכת מנחות קט, ב) מסופר:‏[2] כי חוניו ושמעי היו בניו של שמעון הצדיק. לפני מותו ציווה שמעון כי חוניו, שהיה הקטן מבין השניים, יירש אותו בתפקיד הכהן הגדול. שמעי זעם על בחירת האח הקטן במקומו ותכנן נקמה בחוניו. הוא גרם לו ללבוש בגדי נשים במקום בגדי כהן גדול בעת העבודה בבית המקדש ולאחר מכן הסית את הכהנים נגדו. ההמשך כמסופר-

"בקשו להרוג את חוניו - רץ מפניהם ורצו אחריו. רץ לבית המלך - רצו אחריו; כל הרואה אותו אומר: זה הוא, זה הוא! הלך לאלכסנדריה של מצרים ובנה שם מזבח והעלה עליו לשם שמים, שנאמר (ספר ישעיה יט, יט): ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים".

דברים אלו הם לשיטת רבי מאיר באותה ברייתא. רבי יהודה חולק עליו באותה ברייתא ומספר את אותו סיפור עם שני הבדלים:

  • שמעי היה הגדול בין השנים ונתמנה לכהן הגדול ולמרות זאת חוניו קינא בו.
  • חוניו הלביש את שמעי בבגדי נשים ולא שמעי את חוניו. הכהנים ביקשו להרוג את שמעי ולאחר ששמעי הסביר להם הם רצו להרוג את חוניו והוא ברח.

הרמב"ם (פירוש המשניות למנחות פי"ג מ"י) מוסיף שחוניו לא בנה רק מזבח אלא גם בית כדמות בית המקדש.

ואילו יוסף בן מתתיהו (בספר "מלחמות היהודים") טוען שבית זה לא נבנה על ידי חוניו בנו של שמעון הצדיק אלא על ידי חוניו אחר מצאצאיו הרחוקים של שמעון הצדיק. לפי דבריו, בית חוניו נבנה כמאתיים ושלושים שנה לפני חורבן בית המקדש השני. לדבריו המבנה עצמו לא היה כתבנית ההיכל, גם המנורה הייתה שונה, אבל המזבח ושאר הכלים היו כתבנית אלו שבירושלים. המקדש נחרב על ידי אספסינוס כמה שנים לאחר החורבן.

יחס חז"ל למקדש חוניו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחסם של חז"ל למקדש חוניו היה מורכב. מצד אחד ישנו איסור על הקרבת קורבנות מחוץ לבית המקדש, אך מצד שני העבודה בבית חוניו נעשתה לשם שמיים ויצרה מרכז רוחני ליהודים הרבים שחיו במצרים באותם ימים והצילה אותם מהתבוללות. יש הסוברים שהעבודה אף גרמה למצרים להקריב לאלוהי ישראל.

בתלמוד (בבלי מגילה י, א) מובאת דעה של האמורא רבי יצחק, לפיה מותר להקריב בבית חוניו אחרי חורבן בית המקדש בירושלים, מפני שחורבן המקדש השיב לקדמותו את היתר ההקרבה בבמות. יש אחרונים שסברו כי רבי יצחק חזר בו משמועתו, אולם הריטב"א כתב כי רבי יצחק סבר כי קדושת המקדש וירושלים לא קידשה לעתיד לבוא וכי הוא לא חזר מסברתו וזה מה שהוא שמע מרבותיו‏[3]. כל עוד המקדש קיים - ההקרבה בבית חוניו אסורה לכל הדעות, אמנם במשנה נאמר שכהן ששירת במקדש חוניו פסול לעבודה בבית המקדש, אם כי הוא רשאי לקבל את מתנות הכהונה ככהן רגיל. זאת, בדומה לכהן שעבד עבודה זרה, אולם הרמב"ם כתב שאף שקדושת המקדש נותרה בעינה גם לאחר חורבנו, המקדיש לבית חוניו והמקריב בבית חוניו - יצא ידי חובת ההקרבה‏[4].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רפאל ינקלביץ , "מקדש חוניו – מציאות והלכה", א' אופנהיימר, י' גפני, מ' שטרן (עורכים), יהודים ויהדות בימי בית שני המשנה והתלמוד, ירושלים תשנ"ג, עמ' 107-115

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ההיסטוריה של ארץ-ישראל התקופה ההלניסטית ומדינת החשמונאים (332 - 37 לפני הספירה), הוצאת יד בן צבי, 1981, עמ' 118
  2. ^ ראו גם ירושלמי יומא, פ"ו, ה"ג (דף מג, ד בדפוס וילנא)
  3. ^ בבלי ריטב"א למגילה ט '
  4. ^ רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק י"ד הלכה ז'