מקור ראשון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Internet-news-reader.svg מקור ראשון
Makor Rishon Logotype.svg
תדירות עיתון יומי
פורמט ברודשיט
בעלים ישראל היום
נוסד 1997
שפה עברית
תפוצה 21,500 בימי חול, מנויים
כ-150 אלף קוראים למהדורת השבת‏‏‏[1]
מדינה ישראל
www.jtimes.co.il

מקור ראשון הוא עיתון ישראלי המזהה עצמו כישראלי לאומי. משרדי העיתון נמצאים בירושלים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מקור ראשון" נוסד כשבועון בחודש יולי 1997 במטרה ליצור עיתון בלתי תלוי בעל אופי יהודי ופטריוטי[דרוש מקור]. את העיתון הקימה משפחת ליסטנברג, משפחה דתית לאומית העוסקת ביהלומים ומושבה בבלגיה ובתל אביב. למשימת הקמת העיתון גויס תחילה העיתונאי מאיר עוזיאל, שצירף אליו את מיכאל רוזוליו כראש צוות גיוס הכתבים. רוזוליו היה בעבר כתב ב"ידיעות אחרונות" וברשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, וממקימי רדיו "קול הים האדום". המערכת הוקמה במשרדי "פרסום ישראל" בגבעת שאול בירושלים, והורכבה מעיתונאים ועורכים דתיים וחילונים.

עורכי העיתון בשנותיו הראשונות היו ברובם חילונים, בהם: מאיר עוזיאל, מיכאל רוזוליו, יהודה לוי ועופר שפירא.

הכנסות העיתון היו נמוכות ומצבו הכלכלי הידרדר. בסוף אוקטובר 1999 נסגר העיתון, סגירה שבעקבותיה הכריזו הבעלים על פשיטת רגל.

"מקור ראשון" הוקם מחדש לאחר כחמישה שבועות, בדצמבר 1999, תחת חברה בשם "מקור ראשון החדש" - מהלך שאיפשר לרוכש, ד"ר מייקל כריש, ליהנות ממוניטין העיתון מבלי לשאת בחובות העבר. כריש פעל להרחבת מאגר המנויים ולביסוסו הכלכלי של העיתון. במהלך שנת 2003 נרכש העיתון על ידי איש העסקים שלמה בן-צבי. בעקבות הרכישה בוצעו בעיתון שינויים שכללו הרחבה ניכרת של מספר העמודים ומספר הכותבים וכן מעבר לפורמט עמוד רחב יותר.

עד אמצע 2007 הופיע "מקור ראשון" כשבועון. ב-25 באפריל 2007 מוזג העיתון היומי של "הצופה" לתוך "מקור ראשון", שהחל להופיע תחת הלוגו "מקור ראשון - הצופה". לעורך העיתון מונה שלמה בן-צבי, שהיה לפני כן מנכ"ל העיתון. "מקור ראשון" יצא, למעשה, כעיתון יומי, במשך כשנתיים.

בנובמבר 2008 דווח‏‏‏[2] על קשיים כספיים אליהם נקלע העיתון, עובדי העיתון אף הגישו לבית המשפט בקשה לפירוק העיתון‏‏‏[3]. העיתון התמודד עם המשבר על ידי קיצוץ נרחב בתוכן, העלאת מחירים, פיטורי עובדים, סגירת אתר האינטרנט וארכיון הכתבות של העיתון, וצעדים נוספים. החל מחודש יוני 2009, חלו שינויים בהפצת העיתון, והעיתון המודפס שב למתכונת של שבועון. מהדורה יומית מצומצמת מופצת רק למנויים, ורק בסופי שבוע ניתן לרכוש את העיתון בנקודות ההפצה. ניתן לקרוא את המהדורה היומית באתר האינטרנט של העיתון.

ב-16 בפברואר 2012 החל העיתון להפיץ מהדורה מורחבת חינמית במוקדי חלוקה, שמכילה הפניות רבות למהדורת הדגל של העיתון הנמכרת בסוף השבוע, במהלך שמטרתו להגדיל את מספר המכירות והמנויים בימי שישי‏[4].

ב-9 במרץ 2014 אושרה בקשתו של בן צבי לצו הקפאת הליכים לחודשיים לעיתונים "מקור ראשון" ו"מעריב".

ב-30 במרץ 2014 אישר בית המשפט המחוזי בירושלים את מכירת העיתון לישראל היום ב-14 מיליון שקלים,‏[5] וכעבור חודש אישר גם הממונה על ההגבלים העסקיים את המכירה.‏[6]

ב־23 בספטמבר 2014 הופק הגיליון האחרון של העיתון היומי. מתאריך זה מודפס רק עיתון סוף־שבוע.

שער של העיתון

מבנה העיתון[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיתון כלל בעבר רק 'מעטפת' חדשותית, יומן חדשותי ומגזין שבועי, 'דיוקן', שבו נכלל גם מוסף תרבות. לאחר רכישת העיתון בידי שלמה בן-צבי ב-2003 החלו להופיע מוספים חדשים, וההתרחבות הגיעה לבשלותה כאשר העיתון עבר למתכונת חדשה, במאי 2005. מאז רכש בן-צבי את העתון הוא עובר שינויים תכופים. במתכונתו היום, כולל העיתון שמונה חלקים:

  • מעטפת חדשותית - ידיעות חדשותיות, מאמרי פרשנות, מאמר המערכת, טורי פרשנות, מדורי כלכלה, מדע, ספורט וטיול בארץ.
  • יומן - מוסף אקטואליה שבועי ובו כתבות, ראיונות וטורים אישיים. המדורים הקבועים הם טורו של אמנון לורד 'נגד הרוח'; טור שירי-אקטואלי מאת צור ארליך; שורת הקטעים 'לא אקטואלי' של עדי ארבל; מדוריהם של הכתבת הפוליטית סופיה רון-מוריה; מדור ובו חשיפות בעניינים בינלאומיים ושמו 'תיבת פנדורה' מאת פזית רבינא; מדור סאטירי בשם 'בריחת המוחות' בעריכת גדעון דוקוב, וכתבת עומק שבועית בענייני המזרח התיכון מאת ד"ר מרדכי קידר. בין יתר הכתבים הקבועים במוסף אבינדב ויתקון ואריאל כהנא. עורך המוסף היה אורי אליצור ז"ל. לאחר פטירתו של האחרון ב2014 החל לערוך את המוסף חגי סגל ומדור האקטאוליה שלו, שהיה עד אז ב"דיוקן", עבר אף הוא ל"יומן".
  • דיוקן - מגזין הכולל כתבות צבע, טורים אישיים ומדורים שונים. ביניהם - מדור רכב מאת אדוארד אטלר; מדור אוכל מאת אורי מלמד; מדור טיולים מאת גלית דהן-קרליבך; מדור משחקי מחשב מאת אסי טוביה; לוח משדרים, מדור תשבצים ומדור קולנוע מאת נחום מוכיח (בעבר כתבה את המדור רננית פרשני ולפניה כתב אותו יובל ריבלין). עורכת המוסף היא אורלי גולדקלנג, שאף כתבה בעבר את 'ציפורניים' - טור הומוריסטי בשיתוף עם מאיה לוינסון, והיום כותבת בעמוד הפותח את 'פאזל'. בצוות הכתבים הקבועים של "דיוקן" יפעת ארליך, דוד חרמץ, ריקי רט, צור ארליך, אלישיב רייכנר ועוד.
  • שבת - מוסף להגות, יהדות וספרות, בעל אופי אינטלקטואלי ולאו דווקא אקטואלי. עורך: אלחנן ניר. עורך מדור ביקורת הספרים: ד"ר שמואל פאוסט.
  • צדק - חדשות ופרשנות מעולם המשפט, הדין וההלכה. עורך: יהודה יפרח.
  • מוצש - מוסף תרבות ופנאי (החל להופיע בשנת 2011). העורך הראשון: אלעד טנא. עורך: אריאל שנבל.
  • נשים - מוסף המיועד לנשים (החל להופיע בקיץ 2006, ומתפרסם פעם בשבועיים), בעריכת לימור גרזים-מגן. קדם לו המגזין "פני אישה" בעריכת איילת קדם ואחריה רוני שוב.
  • אותיות - עיתון ילדים ונוער. פרי איחוד שנעשה בשנת ה'תשע"א בין המוסף "מקור לילדים" לבין עיתון הילדים והנוער הדתי הוותיק אותיות. תחילה נקרא העיתון המאוחד "אותיות לילדים", ולאחר מכן חזר להיקרא "אותיות, עיתון מבית "מקור ראשון"". הגיליון הראשון של "מקור לילדים" הופיע בכ"ז בכסלו תשס"ה, 10 בדצמבר 2004. העורכות היו אתי אלבוים ואורית זימר. בשנים שקודם לכן הופיע מדור לילדים בן שני עמודים במוסף "דיוקן". עורכו בשנותיו האחרונות היה אהוד מקסימוב. ובין כותביו היו שושי גרינפלד, יואל חייט, יוסי שחר ואבינדב ויתקון.
  • סוכריות - עיתון לגיל הרך. ידוע כעיתון-האח של "אותיות". לפני האיחוד בין מוספי הילדים של "מקור ראשון" לעיתונים מבית "אותיות", הוציא "מקור ראשון" מוסף לגיל הרך ושמו "ענקים". שני המוספים התאחדו אך השם "סוכריות" נשאר.

מוספי עבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מ-1 בינואר 2005 ועד פברואר 2006 הופיע מדי שבוע 'השבועון', מוסף תרבות ומדריך שידורים והצגות. את 'השבועון' ערכה תמר נשר-רטי. סגן העורכת היה שי צלר.

בתחילת דרכו של העיתון בפורמט החדש הופיע מוסף נופש, שהפך לדו שבועי ועד מהרה בוטל.

ביוני 2006, חודשים אחדים לאחר ביטול 'השבועון', נוסף מוסף דו שבועי שנקרא 'שישי ישראלי', שתוכנן להפוך לשבועון. הוא היה מוסף כרומו, בפורמט קטן, ובו מדורים, טורים, ובעיקר כתבות מגזין בנושאי אקטואליה ואקטואליה רכה. לאחר כשלושה חודשים הוא בוטל.

המוספים כלכלה בעריכת הכלכלן ערן בר-טל וספורט בעריכת דותן מלאך, היו בעבר מוספים נפרדים, אך מאז ט"ו באב תשע"ב הם חדלו להופיע כמוספים נפרדים, ונכנסו אל תוך דפי המגזין "מוצש".

במשך תקופה מסוימת הוציא העיתון את שבת הגדול - מוסף הגות מורחב, שהופיע שלוש פעמים בשנה בעריכת יואב שורק, ואף את מקורי- עלון שבת שהופץ חינם בבתי הכנסת וכלל כתבות מקוצרות מהעיתון "מקור ראשון" ומדורים נוספים, אך הוא חדל להופיע בשלהי 2010.

מוסף 'שבת'[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסף 'שבת' של "מקור ראשון" הוא מוסף בנושאי הגות, ספרות ומחשבה תורנית היוצא מאז שנת תשס"ד (2004). עורך המוסף מאז הקמתו ועד שנת תשע"ב היה יואב שורק, העורך כיום (ולשעבר העורך הספרותי במוסף) הוא הרב אלחנן ניר ועורך מדור ביקורת הספרים הוא ד"ר שמואל פאוסט.

מוסף 'שבת' משלב תכנים יהודיים מובהקים עם תכנים ספרותיים ואמנותיים כלליים - במתכונת דומה למוסף "תרבות וספרות" של עיתון הארץ. תחומי עיסוקו רחבים יותר ממוסף ספרותי רגיל, וכן היקפו - 24 עמודים כמעט לכל אורך שנות הופעתו. המוסף זוכה להערכה רבה ונחשב במה מכובדת, שבה מפרסמים סופרים, משוררים, מתרגמים, חוקרים, ותלמידי חכמים באופן שוטף, והוא משמש גם במה לפרסום סיפורים קצרים ושירה. פורמט המוסף עבר שינויים קלים בלבד מאז הופיע לראשונה. בשער מופיעה יצירת אמנות (ציור או צילום) ובצידה ציטוט‏[7].

המוסף יוצא במתכונת דומה כמוסף התרבות של עיתון מעריב תחת השם ערב שבת, מכיל חומרים ייחודיים ובהם טור שבועי של דב אלבוים ואת טורו של יאיר שלג.

המדורים במוסף כיום הם: מאמר קבוע על פרשת השבוע שכותבו משתנה מחומש לחומש; "ערכים מלקסיקון יהודי" - מדורו של הפרופ' שלום רוזנברג; מדור ביקורת שירה של יונתן ברג; מדור ביקורת מוזיקה של עמיחי חסון; "לפנאי ולפנים" – טור של חיותה דויטש; "בשפה אחרת" - סקירה חודשית של כתבי עת מן העולם מאת זאב שביידל; "ישן מפני חדש" טור ספרים של אדמיאל קוסמן; מדור העוסק ברבנות בקהילות יהודיות בעולם אותו כותב הרב אליהו בירנבוים.

גילויים בלעדיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיתון זוקף לזכותו כמה גילויים בלעדיים כגון חשיפת פרשת העמותות של אהוד ברק בבחירות 1999, וטענות לזיופים בבחירות הפנימיות של מפלגת העבודה אשר גרמו להפסדו של חבר הכנסת אדיסו מאסלה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תפוצת העיתון על פי הפרסום באתר העיתון‏, בימי חול ובשבת
  2. ^ באתר ICE
  3. ^ 37 מעובדי ’מקור ראשון’ הגישו לביהמ"ש בקשה לפירוק חברת ’שבוע ישראלי’, מו"ל העיתון, באתר ICE
  4. ^ גיליון "לקראת שבת" הראשון, עם דבר העורך המסביר על המהלך
  5. ^ ביהמ"ש אישר מכירת "מקור ראשון" ו-nrg ל"ישראל היום", באתר מאקו, 30 במרץ 2014
  6. ^ נתי טוקר, אורה קורן, "מקור ראשון" ניצל: גילה אישר את מכירתו ל"ישראל היום" של אדלסון, באתר TheMarker‏, 30 באפריל 2014
  7. ^ במשך שבע שנים הציטוט היה כזה המתייחס ליום השבת - אמרת חז"ל, קטע ספרות, סיפור חסידי או טקסט הגותי, תחת הכותרת 'לקראת כלה'. מאז תשע"ג הוחלף המדור ב'למעלה מן החול' - אף כאן קטע הגותי או ספרותי קצר, אך בלי קשר לשבת דווקא.