מקלע ויקרס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מקלע ויקרס
Vickers machine gun
מקלע ויקרס וצוותו בחזית המערבית במהלך מלחמת העולם הראשונה
מקלע ויקרס וצוותו בחזית המערבית במהלך מלחמת העולם הראשונה
מקלע ויקרס וצוותו בחזית המערבית במהלך מלחמת העולם הראשונה
מידע כללי
סוג מקלע בינוני
תכנון חברת ויקרס
מדינה מייצרת בריטניהבריטניה בריטניה
יצרן ויקרס עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת השימוש 1912–1968 (כ־56 שנים)
מלחמות מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העצמאות, מלחמת קוריאה, משבר קונגו, מלחמת האזרחים ברוסיה, המלחמה האינדו-פקיסטנית, מלחמת הגבול של דרום אפריקה, מלחמת הצ'אקו, מלחמת העולם השנייה, הסכסוך הישראלי-ערבי עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע טכני
קליבר 7.7 מ"מ (0.303 בריטי)
פעולה טעינה חוזרת בעזרת גזים
הזנה סרט בד של 250 כדורים
אורך כולל 1100 מ"מ
אורך קנה 720 מ"מ
משקל ריק 15 ק"ג
משקל מלא 23 ק"ג כולל מכל המים
קצב אש 450-600 כדורים לדקה
מהירות לוע 744 מטר לשנייה
טווח אפקטיבי 2000 מטר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מקלע ויקרסאנגלית: Vickers machine gun) היה המקלע הבינוני העיקרי של בריטניה בשתי מלחמות העולם. המקלע מבוסס על מקלע מקסים שאותו החליף בשירות הצבא הבריטי. משקל המקלע בין 15 ל-23 קילוגרם, בהתאם לתוספות שהוצמדו לו.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

היירם מקסים פיתח את המקלע המהפכני שלו בשנות השמונים המאוחרות של המאה ה-19, ובמהרה הם נכנסו לשירות בצבאות אירופה הגדולים. יותר מכך, בעסקה עם חברת הנשק הבריטית "ויקרס", הבטיח מקסים שהנשק יכנס לייצור המוני. ואכן, מקלע המקסים שיוצר על ידי חברת ויקרס לא רק נמכר לצבא הבריטי, אלא גם נמכר לצבאות רבים ברחבי העולם.

מקלע ויקרס 303. השרוול העבה שסביב לקנה הכיל את מי הקרור. בתמונה לא נראה מכל המים לקרור הקנה

למרות הצלחת הנשק, ועם פקיעת זכויות הפטנט של ממציאו, היירם מקסים, החליטה חברת ויקרס לייצר גרסה משופרת שלו. הנשק שנוצר היה קל יותר מה"מקסים" המקורי, ובעל ביצועים זהים, ולכן אומץ על ידי הצבא הבריטי ב-1912. הנשק נקרא "מקלע ויקרס".

המקלע ושימושיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמדת מקלע ויקרס של הצבא המצרי ליד גשר עד הלום

המקלע עצמו היה עדיין כבד, אם כי פחות ממקלע "מקסים", ושקל 50 קילוגרם פחות ממנו, בהתאם למקבע שעליו הותקן ולכמות התחמושת. התחמושת הייתה בקוטר 7.7 מ"מ (0.303 בריטי), דומה לזו של הרובה הבריטי הסטנדרטי לי אנפילד. הכדורים הוזנו בסרט מבד כותנה שהכיל כ־250 כדורים.

המקלע התפרסם באמינותו הרבה. באחד מקרבות מלחמת העולם הראשונה, באוגוסט 1916, הפלוגה הבריטית ה-100 מקורפוס המקלעים, בה היו עשרה מקלעי ויקרס, ירתה במשך 12 שעות רצופות כמיליון כדורים ללא שום תקלות, תוך שהיא מחליפה 100 קנים למקלעים.[1]

זוג מקלעי ויקרס הורכבו במטוס הימי הדו-כנפי וחד-מנועי קאנט 25 שהיה בשירות חיל האוויר המלכותי האיטלקי בין השנים 19311943.

עקב משקלו הכבד יחסית כלל צוות המקלע ביחידות החי"ר מספר אנשים. בדרך כלל כלל הצוות 6–8 איש. אחד להפעלתו, אחד להזנת השרשראות והשאר לנשיאת הציוד והתחמושת. בתקופת מלחמת העולם הראשונה הוא היה נישא על גבי פרדות וסוסים. ביחידות הרכובות האוסטרליות כלל צוות המקלע שישה חיילים כאשר המקלע וחלקיו נישאו על גבי שני סוסים נוספים. בהמשך הוא הותקן גם על גבי כלי רכב שונים.

בתקופת מלחמת העולם השנייה הוא הותקן גם על גבי שריוניות בריטיות. עקב התבססותו על קירור מים, הפך המקלע לכלי מיושן יחסית למקלעים שהופיעו בצבאות השונים שפעלו כבר על בסיס קירור אוויר, כגון המקלע האמריקני מסוג M1919 בראונינג, הגרמני מסוג MG34 וכן MG42, או הצ'כי מסוג בזה 7.92 מ"מ.

מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקלע זה היה המקלע הבינוני הנפוץ ביותר בקרב גדודי החי"ר של הצבא המצרי בתש"ח. צוותי המקלע המצריים נעו באמצעות נושאי ברן זחליליים.

אזכור להפעלת מקלעי ויקרס מצריים בקרבות תש"ח בדרום: קרב עבדיס, קרב בית דראס, קרב יד מרדכי, קרב נגבה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מקלע ויקרס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Hogg, Ian V.; Batchelor, John (1976). Weapons & War Machines. London: Phoebus. pp. 62. ISBN 0-7026-0008-3