מקסים ונגרוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מקסים ונגרוב

מקסים ונגרוברוסית:Венгеров Максим Александрович נולד ב-20 באוגוסט 1974) הוא כנר וירטואוז ישראלי יליד ברית המועצות.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ונגרוב נולד למשפחה יהודית בנובוסיבירסק. שני הוריו היו מוזיקאים. אמו הייתה זמרת ואביו היה האבובן הראשון בתזמורת הפילהרמונית של נובוסיבירסק. כשהיה בן חמש, קיבל את שיעור הכינור הראשון שלו ובגיל שבע נסע למוסקבה עם סבו וסבתו ועם מורתו ללמוד בבית הספר המרכזי למוזיקה שליד הקונסרבטוריון על שם צ'ייקובסקי.

בגיל 10, עקב מחלת סבו, חזרה המשפחה לנובוסיבירסק, שם למד מקסים אצל זכר ברון. בשנה זו זכה בתחרות וייניאבסקי לנוער.‏[1] בגיל 11 ניגן בקונצרט הפתיחה של תחרות צ'ייקובסקי הבינלאומית השמינית. כשברון עזב את רוסיה בשנת 1987 ללמד באקדמיה המלכותית למוזיקה בלונדון, נסעו ונגרוב ואמו בעקבותיו, וכך עשו גם כשברון עבר לליבק שבגרמניה לפתוח שם בית ספר למוזיקה..[2]

בשנת 1990 עלו ונגרוב ובני משפחתו לישראל ואביו קיבל משרה כנגן אבוב בתזמורת. ונגרוב שירת תקופה קצרה בצה"ל.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 15 הגיע ונגרוב למקום הראשון בתחרות הכינור הבינלאומית על שם קרל פלש בלונדון,‏[3]שכלל מלבד הפרס הראשון גם פרס על פרשנות, פרס הקהל ועוד שני פרסים.‏[4]את כיתת האמן הראשונה שלו הדריך באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. בשנת 1993 קיבל ונגרוב מארגון הנסי הצרפתי כינור סטרדיוואריוס, ה"ריינייה", בהשאלה.

מקסים ונגרוב חתם על חוזה הקלטות עם ורנר/טלדק, שכלל הקלטות עם מסטיסלב רוסטרופוביץ'. הקלטות אלה כללו את הקונצ'רטי הראשונים של שוסטקוביץ' ופרוקופייב (עם התזמורת הסימפונית של לונדון, שזכו בפרס גרמופון ל"הקלטה המצטיינת של השנה" ו"הקלטות הקונצ'רטי המצטיינות", שתי מועמדויות לפרס גראמי, ופרס אדיסון. בין שאר הקלטותיו הקונצ'רטי השניים של שוסטקוביץ' ופרוקופייב והקונצ'רטו של ברהמס עם דניאל ברנבוים והתזמורת הסימפונית של שיקגו.

בשנת 1995 השאילה אגודת סטרדיוואריוס בשיקגו לוונגרוב סטרדיוואריוס קייזווטר, שעליו ניגן עד אפריל 1998. בהמשך ניגן בסטרדיוואריוס קרויצר.

ב-1997 התמנה ונגרוב לשגריר כבוד של יוניצף, תפקיד שלכבודו פינה זמן למיזם שנתי אחד לפחות.‏[5]הוא ניגן באוגנדה ובסודאן כחלק מעבודת הצדקה שלו.‏[6]

בשנת 1998 החל ונגרוב ללמוד ניצוח אצל ואג פפיאן[7] הוא קיבל את הצעתו של טרוור פינוק והקדיש שנתיים ללימוד כינור בארוק.‏[8]בהמשך שיתפו השניים פעולה בסדרת קונצרטים. כמו כן למד ונגרוב נגינה בוויולה והקליט כסולן את הקונצ'רטו לוויולה של ויליאם וולטון, בניצוחו של רוסטרופוביץ', במסגרת חוזה ההקלטות החדש שלו עם EMI. עוד הקליט לחברת EMI את הקונצ'רטי לכינור של סטרווינסקי ורודיון שצ'דרין.

בשנת 2005 יצא ונגרוב לשבתון של תשעה חודשים מקריירת הסולן שלו, ובמהלך תקופה זו למד אלתור ג'אז וכינור חשמלי.‏[9][10] עוד למד ונגרוב לרקוד טנגו ארגנטינאי, אצל סבסטיאן מיסה ואנדראה ריירו. לימודים אלה הביאו לשיתוף פעולה עם המלחין הישראלי בנימין יוסופוב ורקדן הטנגו כריסטיאן פאלהה, ביצירה חדשה לוונגרוב, "קונצ'רטו טנגו רוק לוויולה"

ונגרוב תכנן להציג את היצירה של יוסופוב בקונצרטי הפרום של הבי.בי.סי. ב-2007, אך ביטל את תוכניתו זו ואחרות כדי לטפל בבעיה חוזרת ונשנית בכתפו. בשנת 2008 הודיע ונגרוב, שהוא מפסיק את קריירת הכינור שלו כדי להתמקד בהוראה ובניצוח. בשידור שחתם את סדרת הטלוויזיה "מאסטרו" של הבי.בי.סי. ב-9 בספטמבר החליף ונגרוב כשופט אורח את סימון יאנג, מחמת התחייבות קודמת שלה.

הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ונגרוב כיהן כפרופסור לכינור בבית הספר הגבוה למוזיקה בזארבריקן שבגרמניה, כממשיכו של ואלרי קלימוב. עד קיץ 2005 עסק בקביעות בהוראה וצימצם את מספר הופעותיו בקונצרטים מ-130 ל-55 בשנה, כדי לעמוד במטלות ההוראה שקיבל על עצמו. בשנת 2005 התמנה לפרופסר באקדמיה המלכותית למוזיקה בלונדון. פעילותו בתחום ההוראה בישראל כוללת קורס קיץ בקיבוץ ופרויקט "המוזיקאים של מחר" במושבה מגדל שבצפון ישראל.

"המוזיקאים של מחר"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרויקט "המוזיקאים של מחר", הוא פרויקט של הכנר מקסים ונגרוב ושל ד"ר אנה רוסנובסקי. הפרויקט מיועד להחזיר את המסורת הרוסית עם שורשים מזרח אירופאים (יוזף יואכים, קרל פלש, הנריק וייניאבסקי), המציבה כעקרונות חשובים בלמידת כינור ופסנתר מגיל רך את הלימוד הפרטני, יום-יומי, ופיתוח אישיותו האינדיבידואלית של הילד.

המנהלת הפדגוגית של הפרויקט הייחודי היא ד"ר אנה רוסנובסקי. כנרת וסולנית (שעלתה לארץ מברית המועצות)התזמורת הפילהרמונית הישראלית, שעברה מלב תל אביב למושבה מגדל שמעל הכנרת ולאחר זמן מה עבר הפרויקט לביתה הפרטי שבראש פינה, ומכאן מקדישה את כל הוויתה המקצועית והאישית להעשרת לימודי הכינור לילדים מגיל 5 בחסותו המוזיקלית של ונגרוב.

הילדים משתתפים בקונצרטים ברחבי הארץ. הילדים הוזמנו לפסטיבלים בינלאומיים, (באנגליה, קזחסטן, בולגריה, קנדה, ניו יורק, וינה) וכן הופיעו בפריז עם ונגרוב. כל הפרויקט מתנהל בהתנדבות.[דרוש מקור]

השיעורים מתקיימים בביתה של דר' רוסנובסקי בראש פינה. התלמידים מגיעים מבתי ספר שונים באזור, באמצעות הסעה הממומנת על ידי העמותה. התלמידים באים מכל קשת החברה הישראלית, ותיקים ועולים חדשים, חלקם ממשפחות מרובות ילדים או מעוטות יכולת. הפרויקט ממומן על ידי תורמים וקונצרטים שהילדים עושים.

צוות פרויקט ילדי ונגרוב והעמותה אשר קמה על מנת לעזור במימוש תוכנית רחבת היקף זו, רואים בלימודים ובחינוך הילדים במסגרת הפרויקט, את הסיכוי היחיד לפתח את הפוטנציאל העצום של כישרונותיהם. המשתתפים בפרויקט מתמידים לבוא לשיעורים, חדורי מוטיבציה ומגיעים להישגים מוזיקליים מרשימים.[דרוש מקור]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Matthew Gurewitsch (12 August 2001). "A Bravura Violinist Who Loves...Schubert?", The New York Times. אוחזר ב־ 2008-04-08. 
  2. ^ name="Hamilton">Adrian Hamilton (22 January 2005). "Maxim Vengerov: The showman", The Independent. אוחזר ב־ 2008-04-09. 
  3. ^ Margaret Reynolds (1 July 2006). "Keeping up with the fiddler on the hoof", The Times. אוחזר ב־ 2008-04-08. 
  4. ^ Geoffrey Norris (3 August 2006). "Fiddlers on the roof of the world", Telegraph. אוחזר ב־ 2008-04-19. 
  5. ^ Sue Fox (15 February 2004). "A Life in the Day of Maxim Vengerov", The Times. אוחזר ב־ 2008-04-08. 
  6. ^ Richard Morrison (2 March 2007). "Never less than Maxim, not for a minim", The Times. אוחזר ב־ 2008-04-08. 
  7. ^ name="Hamilton"
  8. ^ name="Morrison"
  9. ^ Sue Fox (27 September 2005). "Last tango in Siberia", The Independent. אוחזר ב־ 2008-04-09. 
  10. ^ Adam Sweeting (19 May 2007). "Superhero of the classical scene", Telegraph. אוחזר ב־ 2008-04-19.