מקסים ונגרוב
 | |
| לידה |
20 באוגוסט 1974 (בן 49) נובוסיבירסק, ברה"מ  |
|---|---|
| מוקד פעילות |
גרמניה, ישראל, ברית המועצות |
| תקופת הפעילות |
מ-1984 |
| מקום לימודים |
האקדמיה המלכותית למוזיקה |
| סוגה |
מוזיקה קלאסית |
| שפה מועדפת |
גרמנית |
| כלי נגינה |
כינור |
| חברת תקליטים |
EMI |
| פרסים והוקרה |
|
|
maximvengerov | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
מקסים ונגרוב (ברוסית: Максим Александрович Венгеров; נולד ב-20 באוגוסט 1974) הוא כנר וירטואוז ישראלי יליד ברית המועצות.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ונגרוב נולד למשפחה יהודית בנובוסיבירסק. שני הוריו היו מוזיקאים. אמו הייתה זמרת ואביו היה האבובן הראשון בתזמורת הפילהרמונית של נובוסיבירסק. כשהיה בן חמש, קיבל את שיעור הכינור הראשון שלו ובגיל שבע נסע למוסקבה עם סבו וסבתו ועם מורתו ללמוד בבית הספר המרכזי למוזיקה שליד הקונסרבטוריון על שם צ'ייקובסקי.
בגיל 10, עקב מחלת סבו, חזרה המשפחה לנובוסיבירסק, שם למד מקסים אצל זכר ברון. בשנה זו זכה בתחרות וייניאבסקי לנוער.[1] בגיל 11 ניגן בקונצרט הפתיחה של תחרות צ'ייקובסקי הבינלאומית השמינית. כשברון עזב את רוסיה בשנת 1987 ללמד באקדמיה המלכותית למוזיקה בלונדון, נסעו ונגרוב ואמו בעקבותיו, וכך עשו גם כשברון עבר לליבק שבגרמניה לפתוח שם בית ספר למוזיקה.[2]
בשנת 1990 עלו ונגרוב ובני משפחתו לישראל ואביו קיבל משרה כאבובן בתזמורת. ונגרוב שירת תקופה קצרה בצה"ל.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגיל 15 הגיע ונגרוב למקום הראשון בתחרות הכינור הבינלאומית על שם קרל פלש בלונדון,[3]שכלל מלבד הפרס הראשון גם פרס על פרשנות, פרס הקהל ועוד שני פרסים.[4]את כיתת האמן הראשונה שלו הדריך באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. בשנת 1993 קיבל ונגרוב מארגון הנסי הצרפתי כינור סטרדיוואריוס, ה"ריינייה", בהשאלה.
מקסים ונגרוב חתם על חוזה הקלטות עם ורנר/טלדק, שכלל הקלטות עם מסטיסלב רוסטרופוביץ'. הקלטות אלה כללו את הקונצ'רטי הראשונים של שוסטקוביץ' ופרוקופייב (עם התזמורת הסימפונית של לונדון, שזכו בפרס גרמופון ל"הקלטה המצטיינת של השנה" ו"הקלטות הקונצ'רטי המצטיינות", שתי מועמדויות לפרס גראמי, ופרס אדיסון. בין שאר הקלטותיו הקונצ'רטי השניים של שוסטקוביץ' ופרוקופייב והקונצ'רטו של ברהמס עם דניאל בארנבוים והתזמורת הסימפונית של שיקגו.
בשנת 1991 היה הסולן בקונצרט הבכורה של תזמורת סימפונט רעננה. הקונצרט נערך אז בכפר סבא בניצוחו של ירוחם שרובסקי ובמעמד נשיא המדינה המנוח חיים הרצוג.
בשנת 1995 השאילה אגודת סטרדיוואריוס בשיקגו לוונגרוב סטרדיוואריוס קייזווטר, שעליו ניגן עד אפריל 1998. בהמשך ניגן בסטרדיוואריוס קרויצר.
ב-1997 התמנה ונגרוב לשגריר כבוד של יוניצף, תפקיד שלכבודו פינה זמן למיזם שנתי אחד לפחות.[5]הוא ניגן באוגנדה ובסודאן כחלק מעבודת הצדקה שלו.[6]
בשנת 1998 החל ונגרוב ללמוד ניצוח אצל ואג פפיאן[2] הוא קיבל את הצעתו של טרוור פינוק והקדיש שנתיים ללימוד כינור בארוק.[6]בהמשך שיתפו השניים פעולה בסדרת קונצרטים. כמו כן למד ונגרוב נגינה בויולה והקליט כסולן את הקונצ'רטו לויולה של ויליאם וולטון, בניצוחו של רוסטרופוביץ', במסגרת חוזה ההקלטות החדש שלו עם EMI. עוד הקליט לחברת EMI את הקונצ'רטי לכינור של סטרווינסקי ורודיון שצ'דרין.
בשנת 2005 יצא ונגרוב לשבתון של תשעה חודשים מקריירת הסולן שלו, ובמהלך תקופה זו למד אלתור ג'אז וכינור חשמלי.[7][8] עוד למד ונגרוב לרקוד טנגו ארגנטינאי, אצל סבסטיאן מיסה ואנדראה ריירו. לימודים אלה הביאו לשיתוף פעולה עם המלחין הישראלי בנימין יוסופוב ורקדן הטנגו כריסטיאן פאלהה, ביצירה חדשה לוונגרוב, "קונצ'רטו טנגו רוק לויולה"
ונגרוב תכנן להציג את היצירה של יוסופוב בקונצרטי הפרומס של ה-BBC ב-2007, אך ביטל את תוכניתו זו ואחרות כדי לטפל בבעיה חוזרת ונשנית בכתפו. בשנת 2008 הודיע ונגרוב, שהוא מפסיק את קריירת הכינור שלו כדי להתמקד בהוראה ובניצוח. בשידור שחתם את סדרת הטלוויזיה "מאסטרו" של ה-BBC. ב-9 בספטמבר החליף ונגרוב כשופט אורח את סימון יאנג, מחמת התחייבות קודמת שלה.
עם זאת, מעט לאחר מכן חזר ונגרוב לקדמת הבמה גם ככנר והמשיך להרבות בפעילות חובקת עולם. בשנת 2012 כיכב ב"פסטיבל ונגרוב" הראשון ביפן שנערך בטוקיו, יפן. הפסטיבל מתקיים כל שנה מאז, ובמהלכו מופיע ונגרוב לצד אמנים מובילים מיפן ומהעולם, כגון הפסנתרנית הלן גרימו והתזמורת הפילהרמונית של טוקיו. החל משנת 2013 מכהן ונגרוב כאמן שוהה (artist in residence) בתזמורת הפילהרמונית של אוקספורד. בשנת 2014 נחנך "פסטיבל ונגרוב" בישראל, בקונצרטים בהיכל התרבות בתל אביב בהם ניגן ונגרוב לצד הפסנתרנית שירה שקד, המנצח ואג פפיאן, התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון ותזמורת סולני האקדמיה מנוחין משווייץ.
בשנת 2015 ניגן לצד שקד קונצרט בהיכל התרבות במתכונת חסרת תקדים: התוכנית כולה נוגנה בחשיכה מוחלטת, ופעמיים ברצף.[9]
הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ונגרוב כיהן כפרופסור לכינור בבית הספר הגבוה למוזיקה בזארבריקן שבגרמניה, כממשיכו של ואלרי קלימוב. עד קיץ 2005 עסק בקביעות בהוראה וצימצם את מספר הופעותיו בקונצרטים מ-130 ל-55 בשנה, כדי לעמוד במטלות ההוראה שקיבל על עצמו. בשנת 2005 התמנה לפרופסור באקדמיה המלכותית למוזיקה בלונדון. פעילותו בתחום ההוראה בישראל כוללת קורס קיץ בקיבוץ ופרויקט "המוזיקאים של מחר" במושבה מגדל שבצפון ישראל.
"המוזיקאים של מחר"[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפרויקט "המוזיקאים של מחר", הוא פרויקט של הכנר מקסים ונגרוב ושל ד"ר אנה רוסנובסקי. הפרויקט מיועד להחזיר את המסורת הרוסית עם שורשים מזרח אירופאים (יוזף יואכים, קרל פלש, הנריק וייניאבסקי), המציבה כעקרונות חשובים בלמידת כינור ופסנתר מגיל רך את הלימוד הפרטני, יום-יומי, ופיתוח אישיותו האינדיבידואלית של הילד.
המנהלת הפדגוגית של הפרויקט הייחודי היא ד"ר אנה רוסנובסקי. כנרת וסולנית (שעלתה לארץ מברית המועצות) התזמורת הפילהרמונית הישראלית, שעברה מלב תל אביב למושבה מגדל שמעל הכנרת ולאחר זמן מה עבר הפרויקט לביתה הפרטי שבראש פינה, ומכאן מקדישה את כל הווייתה המקצועית והאישית להעשרת לימודי הכינור לילדים מגיל 5 בחסותו המוזיקלית של ונגרוב.
הילדים משתתפים בקונצרטים ברחבי הארץ. הילדים הוזמנו לפסטיבלים בינלאומיים, (באנגליה, קזחסטן, בולגריה, קנדה, ניו יורק, וינה) וכן הופיעו בפריז עם ונגרוב. כל הפרויקט מתנהל בהתנדבות.[דרוש מקור]
השיעורים מתקיימים בביתה של דר' רוסנובסקי בראש פינה. התלמידים מגיעים מבתי ספר שונים באזור, באמצעות הסעה הממומנת על ידי העמותה. התלמידים באים מכל קשת החברה הישראלית, ותיקים ועולים חדשים, חלקם ממשפחות מרובות ילדים או מעוטות יכולת. הפרויקט ממומן על ידי תורמים וקונצרטים שהילדים עושים.
צוות פרויקט ילדי ונגרוב והעמותה אשר קמה על מנת לעזור במימוש תוכנית רחבת היקף זו, רואים בלימודים ובחינוך הילדים במסגרת הפרויקט, את הסיכוי היחיד לפתח את הפוטנציאל העצום של כישרונותיהם. המשתתפים בפרויקט מתמידים לבוא לשיעורים, חדורי מוטיבציה ומגיעים להישגים מוזיקליים מרשימים.[דרוש מקור]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מקסים ונגרוב (באנגלית)
מקסים ונגרוב, ברשת החברתית פייסבוק
מקסים ונגרוב, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
מקסים ונגרוב, ברשת החברתית אינסטגרם
מקסים ונגרוב, סרטונים בערוץ היוטיוב
מקסים ונגרוב, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
מקסים ונגרוב, באתר AllMusic (באנגלית)
מקסים ונגרוב, באתר MusicBrainz (באנגלית)
מקסים ונגרוב, באתר Discogs (באנגלית)
מקסים ונגרוב, באתר Songkick (באנגלית)
.svg){kind=icon}
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Matthew Gurewitsch (12 באוגוסט 2001). "A Bravura Violinist Who Loves...Schubert?". The New York Times. נבדק ב-2008-04-08.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Adrian Hamilton (22 בינואר 2005). "Maxim Vengerov: The showman". The Independent. ארכיון מ-2010-09-25. נבדק ב-2008-04-09.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Margaret Reynolds (1 ביולי 2006). "Keeping up with the fiddler on the hoof". The Times. נבדק ב-2008-04-08.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Geoffrey Norris (3 באוגוסט 2006). "Fiddlers on the roof of the world". Telegraph. נבדק ב-2008-04-19.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Sue Fox (15 בפברואר 2004). "A Life in the Day of Maxim Vengerov". The Times. נבדק ב-2008-04-08.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Richard Morrison (2 במרץ 2007). "Never less than Maxim, not for a minim". The Times. נבדק ב-2008-04-08.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Sue Fox (27 בספטמבר 2005). "Last tango in Siberia". The Independent. ארכיון מ-2010-09-25. נבדק ב-2008-04-09.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Adam Sweeting (19 במאי 2007). "Superhero of the classical scene". Telegraph. נבדק ב-2008-04-19.
{{cite news}}: (עזרה) - ^
חגי חיטרון, רסיטל בחושך, גימיק או לא?, באתר הארץ, 30 בדצמבר 2015
