מקסיקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המדינות המקסיקניות המאוחדות
México
Estados Unidos Mexicanos
Flag of Mexico.svg Coat of arms of Mexico.svg
דגל סמל
מוטו לאומי:
המנון לאומי: ההמנון הלאומי המקסיקני
מיקום מקסיקו
יבשת אמריקה, מרכז אמריקה
שפה רשמית אין, אבל בפועל ספרדית ‏‏‏[1]
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
מקסיקו סיטי
19°03′N 99°22′W / 19.050°N 99.367°W / 19.050; -99.367
משטר רפובליקה פדרלית
ראש המדינה
- נשיא
נשיא
אנריקה פניה נייטו
הקמה
- עצמאות
- הכרזה
- הכרה

מספרד
16 בספטמבר 1810
27 בספטמבר 1821
שטח[2]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
1,964,375 קמ"ר 
14 בעולם
2.5%
אוכלוסייה[3]‏ (הערכה ליולי 2014)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
120,286,655 נפש 
11 בעולם
61.23 נפש לקמ"ר
145 בעולם
תמ"ג[4]‏ (הערכה לשנת 2013)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
1,845,000 מיליון $ 
10 בעולם
15,338 $
88 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[5]‏ (2013)
- דירוג עולמי
0.756 
72 בעולם
מטבע פסו מקסיקני ‏ (MXN)
אזור זמן UTC -6 - -8
סיומת אינטרנט .mx
קידומת בינלאומית 52+

מקסיקו (ספרדית: México; הגייה: מחיקו ) או בשמה הרשמי המדינות המקסיקניות המאוחדותספרדית: Estados Unidos Mexicanos), היא פדרציה בצפון אמריקה הגובלת בארצות הברית מצפון, גואטמלה ובליז בדרום-מזרח, האוקיינוס השקט במערב ומפרץ מקסיקו והים הקריבי במזרח. מבחינה תרבותית שייכת מקסיקו לאמריקה הלטינית. מקסיקו מדורגת במקום ה-11 בעולם מבחינת גודל האוכלוסייה ובמקום ה-13 מבחינת שטחה. עיר הבירה של מקסיקו היא מקסיקו סיטי.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמה של המדינה, של עיר בירתה, ושל העמק בו זו שוכנת, "עמק מקסיקו", גזורים שלושתם משמו של השבט שפלש לאזור, התבסס בו והקים את האימפריה אותה כבשו במאה ה-16 הכובשים הספרדים.

השם המודרני מקסיקו הוא למעשה שיבוש הגייה מספרדית של המאה ה- 16 בה נהגתה האות X כ- "ש" בעברית. אזי למעשה נקראה מקסיקו (Mexico) בשם "משיקו", על שם בני שבט ה"משיקה", הקבוצה האתנית החשובה ביותר מבין בני "הברית המשולשת" שהרכיבה את האליטה האצטקית ודיברה בשפת הנאוואטל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של מקסיקו

עדות הראשונה להתיישבות האדם במקסיקו מתוארכת ל-15,000 שנה לפני הספירה לערך. במשך כ-3,000 שנים התקיימו במקסיקו כמה מן התרבויות האינדיאניות המפותחות ביותר. בין התרבויות שהתקיימו בחבל ארץ זה אפשר למנות את האולמקים, הטולטקים, המאיה, והאצטקים. הספרדים, שהגיעו בתחילת המאה ה-16 ותבוסת האימפריה האטצקית בשנת 1521, סימנו את תחילת התקופה הקולוניאלית, שנמשכה כ-300 שנה.

לאחר פלישתו של נפוליאון לספרד (1808) והחלשות הקולוניות הספרדיות, הכריזה מקסיקו בשנת 1810 על עצמאותה. ההכרזה הביאה לפרוץ מלחמת העצמאות של מקסיקו שנמשכה עד 1821. לאחר הניצחון המקסיקני במלחמה הוכרזה "האימפריה הראשונה של מקסיקו". לאחר קבלת העצמאות, החליטו מדינות מרכז אמריקה, פרט לצ'יאפס, שלא להצטרף לאימפריה. לאחר נפילת האימפריה והקמת הרפובליקה המקסיקנית, החליטה רפובליקת טקסס ב-1835 להתנתק חד צדדית ממקסיקו. דבר זה גרר מלחמה בת כ-6 חודשים שכונתה בשם "המהפכה הטקסנית" ובסיומה הכריזה טקסס על עצמאותה.

בעקבות סכסוכי גבולות עם ארצות הברית, פרצה ב-1846 מלחמת ארצות הברית-מקסיקו. ארצות הברית פלשה למקסיקו, והביסה אותה. בסיום המלחמה ב-1848 נחתם הסכם גואדלופ הידלגו, ומקסיקו איבדה כשליש משטחה: את הטריטוריות (לפי הגבולות של היום) של קליפורניה, נבדה, יוטה, אריזונה, וחלקים מויומינג, קולורדו, וניו מקסיקו. הגנרל אנטוניו לופז דה סנטה אנה, שהיה נשיא מקסיקו בין השנים 1853-1855 המשיך למכור לארצות הברית טריטוריות נוספות בצפון המדינה.

בשנות ה-60 של המאה ה-19 המדינה סבלה מפלישה צבאית נוספת, הפעם מצרפת. הסיבה לפלישה הייתה הרצון להקים אימפריה צרפתית בראשותו של הארכי-דוכס פרדיננד מקסימיליאן מאוסטריה באמריקה הצפונית. הפולשים הסתמכו על תמיכת הכנסייה והשמרנים (בעיקר מקרב הקריאולים - צאצאי צרפתים וספרדים באמריקה). אימפריה שנייה זו קרסה לאחר מלחמה שניהל נגדה העם המקסיקני בראשותו של בניטו חוארס, בן שבט הזאפוטק. את התמיכה הלוגיסטית והדיפלומטית העניקה ארצות הברית, בשל דוקטרינת מונרו (התנגדות לפלישה אירופאית לאמריקה). המנהיג הצבאי היה הגנרל פורפיריו דיאז, גם הוא אינדיאני במוצאו.

אחרי מותו של חוארס, הייתה מקסיקו נתונה בדיקטטורה צבאית של הגנרל דיאז במשך 30 שנה. בין השנים 1910 ו-1921 התחוללה "המהפכה המקסיקנית" שהפילה את הדיקטטורה הצבאית, וההערכות הן שכ-900,000 אנשים קיפחו את חייהם במהלכה. למרות הניצחון על הכוחות הפדרליים, הייתה המדינה נתונה במשברים במשך שני עשורים בשל מאבקים פנימיים בקרב הכוחות הדמוקרטיים, שהתבטאו בין השאר במלחמת הקריסטרוס בין השנים 1926 ו-1929.

בסופו של דבר נוסדו כמה מפלגות, אבל המפלגה המהפכנית הממוסדת (Partido Revolucionario Institucional - PRI), שנוסדה בשנת 1929, שלטה במשך 71 שנה. רק בשנת 2000 הסתיים השלטון של מפלגה זו, כאשר עלו לשלטון ויסנטה פוקס ולאחריו הנשיא פליפה קלדרון, ממפלגת ה-PAN. בדצמבר 2012 עלתה שוב ה-PRI לשלטון ולנשיא המדינה נבחר אנריקה פניה נייטו.

בחצייה השני של מלחמת העולם השנייה לקחה מקסיקו חלק פעיל לצידה של ארצות הברית.בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה נהנתה מקסיקו מצמיחה כלכלית מואצת, שכונתה "הנס הכלכלי המקסיקני" (El Milagro Mexicano), אך בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20 חלה הידרדרות פוליטית במדינה. ב-1 בינואר 1994 הצטרפה מקסיקו לברית NAFTA, שבעקבותיו החל "המרד בצ'יאפס". החל משנת 2006 מתקיים סכסוך מזוין מתמשך בין קרטלי הסמים אשר נלחמים בגורמי אכיפת החוק במקסיקו- "המלחמה בסחר בסמים במקסיקו". מעל 40,000 אנשים נהרגו בין דצמבר 2006 עד יוני 2011 כתוצאה מסכסוך אלים זה.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מופעי ערב מסורתיים ליד הקתדרלה, מקסיקו סיטי.
האתר הארכאולוגי טאוטיווקן.

החוקה המקסיקנית משנת 1917 מפרידה בין הרשות השופטת, הרשות המבצעת והרשות המחוקקת. באופן מסורתי, הרשות המבצעת היא הדומיננטית במקסיקו. סמכויותיה מופקדות אצל הנשיא, אשר אחראי לבצע את חוקי הקונגרס הפדרלי.

חשיבות הקונגרס עלתה בהתמדה מאז שנת 1997, כאשר מפלגת האופוזיציה זכתה בהישגים משמעותיים, לראשונה זה זמן רב. הנשיא נבחר בבחירות כלליות לכהונה בת 6 שנים ואיננו יכול להיבחר לכהונה שנייה. במקרה שהנשיא איננו יכול להמשיך בתפקידו, נשיא חדש נבחר על ידי הקונגרס.

הקונגרס מורכב משני בתים - הסנאט ובית הנבחרים. בדומה לנשיא, הנבחרים אינם יכולים להיבחר יותר מפעם אחת. הסנאטורים נבחרים לשש שנים וחברי בית הנבחרים לשלוש. בסנאט 128 מקומות, הבחירות לסנאט הם על בסיס של בחירה ישירה ובחירה יחסית. בבית הנבחרים 500 מקומות- מתוכם 300 נבחרים מייצגים מחוזות, ו-200 הנותרים נבחרים בבחירות יחסיות מ-5 אזורי בחירה. הבחירה היחסית נועדה לעזור למפלגות קטנות להיכנס לבית הנבחרים.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלכלת מקסיקו מתבססת על שוק חופשי, עם ערבוב של תעשייה מודרנית ומסורתית. נכון ל-2014, כלכלתה היא ה-14 בעולם מבחינת תמ"ג. החקלאות מהווה חלק חשוב בכלכלה המקסיקנית, ורובה נמצאת בידיים פרטיות.

מספר העסקים השייכים למדינה צנח מ-1000 ב-1982 ל-200 ב-1999. תהליך ההפרטה החל בימיהם של מיגל דה לה מדריד וקארלוס סאלינס דה גורטארי והמשיך בתקופת כהונתו של ארנסטו סדייו, תוך הגדלת התחרות בנמלי ים רכבות, תקשורת, חשמל, הפקת גז טבעי ושדות התעופה.

היסטוריונים מכנים את מה שקרה למקסיקו בעשורים שלאחר מלחמת העולם השנייה כ"נס הכלכלי המקסיקני" (El Milagro Mexicano). בתקופה זו נהנתה מקסיקו מצמיחה כלכלית מואצת, אך זו נעצרה בסוף שנות ה-60 בשל חוסר היציבות הפוליטית במדינה. היצוא הרחב של מקסיקו סייע לה לבלום את המיתון הכלכלי ב-1995, ועד 2002 היא צמחה בקצב מהיר של 5.1% בממוצע. לאחר צמיחה בשיעור של 6.9% בשנת 2000, נכנס המשק המקסיקני למיתון בשנת 2001, בעקבות המיתון העולמי. למרות המיתון הצריכה הפרטית הייתה הקטר המניע את המשק עם הגדלת הדרישה לשירותים ומתן מקומות עבודה, והכלכלה חזרה לצמוח בקצב של כ-4% בשנה. למרות ההתקדמות הרבה, מקסיקו עדיין סובלת ממספר בעיות בתחום הביורוקרטיה ורמת החיים. חלוקת העושר מאוד לא שוויונית, כאשר שני העשירונים העליונים מרוויחים כ-55% מההכנסה.

שפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין למקסיקו שפה רשמית ברמה הפדרלית, אך הספרדית היא השפה השלטת דה פקטו, ו-97 אחוז מהאוכלוסייה דוברים אותה. למרות זאת, "החוק הכללי לזכויות לשוניות של העמים האינדיאניים"(Ley General De Derechos Lingüisticos De Los Pueblos Indigenas) של מקסיקו מקנה ל-62 שפות ילידיות המדוברות בחלקים שונים של מקסיקו תוקף זהה לזה של הספרדית.[1] מספר הדוברים בשפות השונות נע מיותר ממיליון (נאהואטל) ועד פחות ממאה. כולן, בנוסף לספרדית, מוגדרות כשפות לאומיות של מקסיקו.

אוכלוסיית דוברי הספרדית במקסיקו היא הגדולה ביותר בעולם - 106 מיליון איש שספרדית היא שפת אמם או שפה זרה ראשונה שלהם. הממשל המקסיקני מעודד לימוד דו-לשוני בבתי ספר יסודיים ותיכוניים בקהילות ילידיות מרוחקות. כ-6 אחוז מהאוכלוסייה דוברים שפה ילידית כזו או אחרת, וחציים (כלומר 3 אחוז מהאוכלוסייה) אינם דוברים ספרדית כלל. חלק מהשפות הילידיות הן שפות בסכנת הכחדה - פחות ממאה איש דוברים את שפת לקנדון, למשל.

מקסיקנים רבים מדברים אנגלית, שפה שנמצאת בשימוש במיוחד בעסקים ובאזורים הקרובים לגבול עם ארצות הברית. שפות אירופיות נוספות הנמצאות בשימוש בקהילות מסוימות במקסיקו הן צרפתית, גרמנית וונציאנית.

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיירות גם היא מהווה מקור הכנסה חשוב במקסיקו, וב-2012 ביקרו בה כ23.4 מיליון תיירים, שמגיעים בעיקר כדי לראות את השרידים ההיסטוריים של הערים והמקדשים האינדיאניים (כגון הצ'יצ'ן איצה והטאוטיווקאן), הפסטיבלים הססגוניים, הנוף הפראי והחופים. אתר הנופש המתויר ביותר במקסיקו הוא קנקון, הידוע בעולם בשל חופיו. אתר חוף בולט נוסף הוא אקפולקו.

מדינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מדינות מקסיקו

מקסיקו מחולקת ל-31 מדינות (estados) ומחוז פדרלי אחד.

States of Mexico

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת מקסיקו

מקסיקו נמצאת בצד הדרום מערבי של צפון אמריקה. אורך המדינה מצפון מערב עד דרום מזרח הוא יותר מ-3,000 ק"מ. רוחבה משתנה מיותר מ-2,000 ק"מ בצפון עד ל-200 ק"מ בלבד במצר טוואנטפק (Tehuantepec) בדרום. מקסיקו גובלת במערב באוקיינוס השקט (הכולל את ים קורטס בין היבשת למפרץ קליפורניה. במזרח היא גובלת במפרץ מקסיקו והים הקריבי, שהם חלקים מהאוקיינוס האטלנטי. החופים מישוריים, כאשר החלקים המרכזיים של מקסיקו הן רמות והרים הכוללים הרי געש. הנקודה הגבוהה ביותר היא פיקו דה אוריסאבה (5,610 מ').

האקלים משתנה ממדברי בצפון ליערות גשם טרופיים בדרום. הנהרות הגדולים של מקסיקו הם: ריו גראנדה, ריו גריחאלווה, ריו באלסאס, ריו פאנוקו וריו יאקי.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקסיקו היא מדינה דוברת ספרדית המאוכלסת ביותר בעולם ושנייה במספר תושביה באמריקה הלטינית (אחרי ברזיל דוברת הפורטוגזית) כ-60% מהאוכלוסייה הם מסטיסים - ממוצא מעורב של אירופאים ואינדיאנים מקומיים. 30% הם אינדיאנים, וכ- 9% הם ממוצא אירופי. מקסיקו היא מדינה חילונית ואין בה דת רשמית. יחד עם זאת, הדת הנפוצה ביותר היא הנצרות הקתולית (89%).

היהודים במקסיקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות מקסיקו

כיום יש במקסיקו כ-50,000 יהודים, רובם מתרכזים בעיר הבירה מקסיקו סיטי. הקהילה מאוד מאורגנת, עם למעלה מ-20 בתי כנסת, 15 בתי ספר יהודים, כ-10 תנועות נוער יהודיות, מוזיאון היסטוריה יהודית, מרכז ספורט יהודי מרשים ואפילו אוניברסיטה להכשרת מורים יהודים. כ-10 כתבי עת יהודיים יוצאים לאור באופן קבוע.

יחסי ישראל-מקסיקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי ישראל-מקסיקו

בין מדינת ישראל ומקסיקו מתקיימים יחסים דיפלומטיים החל משנת 1952. נכון לשנת 2013 לישראל יש שגרירות רשמית במקסיקו סיטי, בעוד שלמקסיקו יש שגרירות רשמית בתל אביב. מקסיקו הכירה במדינת ישראל בשנת 1950, ובשנת 1952 שתי המדינות כוננו ביניהן יחסים דיפלומטיים רשמיים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏מאז 2003 לא קיימת במקסיקו שפה רשמית. הספרדית ו-63 שפות ילידיות מוגדרות כ"שפות לאומיות".‏
  2. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  3. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  4. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  5. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2013 בדו"ח 2014 של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות