מקס ומוריץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מקס ומוריץ
Max und Moritz.JPG
מקס (משמאל) ומוריץ
מחבר וילהלם בוש
שם בשפת המקור Max und Moritz
שפת המקור גרמנית
שנת הוצאה 1865
סוגה ספרות ילדים
סאטירה
תרגום לעברית אהרן לובושיצקי (1898)
חווה כרמי (1938)
אנדה עמיר פינקרפלד (1939)
אורי סלע (1965)
אוריאל אופק (1983)

מקס ומוריץ הוא סיפור בחרוזים שנכתב בשפה הגרמנית. סיפור רב תושייה זה, בעל הומור מרושע, מסופר כולו בצמדי חרוזים. הספר נכתב ואויר בידי הסופר והמאייר וילהלם בוש, הוא נמנה עם יצירותיו המוקדמות ויצא לאור לראשונה בשנת 1865.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני הילדים מקס ומוריץ הם מרושעים וזדוניים ומבצעים שבעה תעלולים אכזריים באנשי כפרם עד שהם מצליחים לתופסם ולהיפרע מהם.

  • תעלול ראשון: האלמנה

הילדים קושרים מספר קרומי לחם יחד בחוט, מניחים את המלכודת בחצר התרנגולות של אלמנה זקנה וכך גורמים לכל התרנגולות להיחנק למוות.

  • תעלול שני: שוב האלמנה

הטבח של האלמנה מבשל את התרנגולות, והשובבים מתגנבים לגג. כשהאלמנה עוזבת לרגע את המטבח הם דגים את העופות עם חכה וכשהכלב נובח עליהם הם מתחמקים וגורמים לאלמנה לחשוד בכלב ולהכותו.

  • תעלול שלישי: החייט

הילדים מנסרים גשר מלפני ביתו של החייט. הם מציקים לו כך שהוא רץ החוצה לתפוס אותם אך הגשר מתמוטט והוא כמעט טובע במים הקפואים. שני אוזים מצילים אותו מטביעה. לאחר שהוא חוזר לביתו הוא נאלץ לחמם את גופו בעזרת מגהץ.

  • תעלול רביעי: המורה

כשמורם המסור נמצא בכנסייה, הילדים מתגנבים לביתו וממלאים את מקטרתו באבק שריפה. כשהוא מדליקה כדי לעשן, הפיצוץ גורם לעלפונו, חורך את עורו ושורף את שיערו.

  • בתעלול חמישי: הדוד

הילדים אוספים שקים מלאים בחיפושיות וממלאים את המיטה של הדוד בעודו ישן. הוא מתעורר בהרגשה שהחיפושיות מטיילות עליו ונכנס לאמוק של חיסול החרקים.

  • תעלול שישי: האופה

הילדים מתגנבים למאפיה כדי לגנוב ביגלה. הם נופלים לתוך דוד בצק. האופה נכנס למאפיה, תופס אותם ואופה אותם בתנור. הם מצליחים לברוח תוך כירסום הבצק האפוי סביבם.

  • תעלול שביעי: האיכר

הילדים מתחבאים במחסן התבואה של איכר וחותכים את שקי התבואה. האיכר נכנס למחסן וישר מבין מה קרה. הוא תופס אותם ומכניס אותם לשקים ולוקח אותם לטחנת הקמח, שם הם נטחנים לחתיכות קטנות ומאכילים בהם את האווזים. בחלק מהתרגומים העבריים מדלגים על עונש המוות האכזר והם מקבלים עונש חינוכי וכך לומדים לקח.

הסגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפורים הקצרים מוצגים בצורה מחורזת במשקל פנטמטר יאמבי מושלם, היוצר תחושה של עליצות, גם כאשר מתוארים מעשי נבלה חמורים ביותר. הדבר יוצר הזרה וניתוק של התוכן הקשה ומאפשר לעכל אותו ואף לראותו כמשעשע.

השפעה תרבותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורו של בוש על שני בני-בליעל אלו היווה מוקד של גאווה בקרב תרבויות דוברות גרמנית, אולם משך שנאה יתרה בקרב תרבויות דוברות אנגלית. גם כיום בגרמניה ובאוסטריה הסיפור מוכר בקרב רבים. שני פרצופי הנערים הפכו לסמל של שובבות ונעשה בהם שימוש בסמלילים פרסומיים ואף בכתובות גרפיטי. בנוסף, כמה משפטים מתוכו הפכו לאמרות כנף בשפה הגרמנית. רבים מהעוסקים בהיסטוריית הקומיקס משערים כי ספר זה שימש כהשראה לקומיקס האמריקאי ילדי קאצניאמר (The Katzenjammer Kids) שיצר המאייר רודולף דירקס (Rudolph Dirks).

התרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר במהדורה העברית בתרגומו של אורי סלע

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]