מקס פאסמר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מקס פאסמר

מקס יוליוס פרידריך פאסמרגרמנית: Max Julius Friedrich Vasmer, ברוסית גם מקסימיליאן רומאנוביץ' פאסמר Максимилиан Романович Фасмер, ‏ 28 בפברואר 1886 סנט פטרבורג - 30 בנובמבר 1962 ברלין המערבית) היה בלשן ומילונאי גרמני, יליד רוסיה, מומחה בשפות סלאביות ובלקניות. היה חבר בהתכתבות באקדמיה למדעים של ברית המועצות החל משנת 1928. מקס פאסמר כתב עבודות מחקר בעלי חשיבות רבה בתחום השפות הסלאביות (על מגעים לשוניים שין סלאבים וקבוצות אתניות אחרות:יוונים, איראנים, טורקים במובן הרחב, פינו-אוגרים ואחרים), בהיסטוריה של התיישבות הסלבים, הבלטים, העמים דוברי שפות איראניות, טורקיות ופינו-אוגריות במזרח אירופה, בתחום האנטרופונימים והטופונימים במזרח אירופה, השפעת השפות הסלאביות על השפה האלבנית וכו'.

פרי עבודתו רבת השנים היה המילון האטימולוגי של השפה הרוסית (3 כרכים, 1950-1958) -המילון הגדול מהימן מסוג זה. הוא הוציא לאור אחד מהמילונים הראשונים של השפה הרוסית, ערך את "מילון השמות ההידרוגרפיים ברוסית" (של שמות נהרות, נחלים, אגמים, ימים וכו'), מילון של השמות הגאוגרפיים ברוסית. כתב גם סדרת מונוגרפיות על הפילולוגיה והתרבות של העמים הסלאביים (10 כרכים בשנים 1933-1925).

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו ברוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקס פאסמר נולד במשפחה של סוחרים גרמנים רוסים בעיר הבירה של האימפריה הרוסית, סנקט פטרבורג, שבה רכש השכלה רחבה בעת לימודיו עד שנת 1903 גימנסיה הקלאסית "קארל מאי" בין השנים 1907-1903 למד בלשנות וסלביסטיקה באוניברסיטת סנקט פטרבורג. עם מוריו נמנו יאן בודואן דה קורטיה ואלכסיי שחמטוב. בשנים 1908-1908 ערך מסע ביוון (באתונה, סלוניקי) שבו למד את הניבים של השפה היוונית ואת השפה האלבנית, חקר, בין היתר גם את הקשרים בין השפה הרומנית ובין השפות הסלאביות, ובנוסף פרסם שורה של עבודות על האטימולוגיה הטורקית-עות'מאנית.‏[1]

כבר באותה תקופה תיכנן לכתוב מילון אטימולוגי של השפה הרוסית, שהפך למטרה הראשית של עבודתו המדעית. ספרו הראשון בתחום הלקסיקוגרפיה היה "מחקרים יווניים-סלאביים" (1909 -1906, שבו חקר את השפעת השפה היוונית על השפות הסלאביות. בהמשך השתלם באוניברסיטאות בקרקוב, וינה וגראץ. החלק השלישי של מחקריו היווניים-סלאביים הפך לעבודת המסטר שלו שזכתה בפרס ע"ש מ.א. מיכלסון של האקדמיה האימפריאלית של סנט פטרבורג. אחרי המבחנים הדרושים התקבל כמרצה (דוצנט-פריבט) באוניברסיטת סנט פטרבורג . מ -1912 התמנה לפרופסור לפילולוגיה סלאבית, הודו-אירופית ובלשנות השוואתית בקורסים ע"ש בסטוז'ב, שנועדו לנשים. מחקר חדש שלו, בתחום הפונטיקה של היוונית הקדומה (1914, מוסקבה ) עמד במרכז עבודת הדוקטורט שלו בפילולוגיה בשנת 1915. בעקובת זאת התמנה לפרופסור לבלשנות הודו-גרמאנית ופילולוגיה סלאבית באוניברסיטת סרטוב, שבה כיהן בין השנים 1918-1917. בסרטוב ניצל את ההזדמנות כדי להתעניין בשפת הקלמיקים, בניבים של מושבה גרמנית סמוכה ובעגות הרוסיות המקומיות שבאזור‏[2]

פעילותו באסטוניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהפכת אוקטובר ב1917 תפסה את פאסמר בפינלנד, שם נמצא בעבר בהבראה אחרי שלקה בקדחת בעת שהותו ביוון. בפינלנד חקר את השפה והפולקלור הפיני והקדיש תשומת לב מיוחדת להשפעות הגומלין הפינו-רוסיות.‏[3]. החליט לחזור לסרטוב, ומשם עבר לאסטוניה, שם החל משנת 1918 התקבל כפרופסור מן המניין באוניברסיטת טרטו. בתקופה שבה שהה באסטוניה התעמק פאסמר בשפה הפינית בעזרת הקריאה בברית החדשה ובעוד מספר ספרים, כמו כן למד אסטונית והגיע אף להרצות בשפה זו‏[4]. אחרי הסכמי השלום בין אסטוניה ובין רוסיה הסובייטית ב-2 בפברואר 1920, השתתף פאסמר בהחזרת הספרייה של אוניברסיטת טרטו מוורונז', לשם פונתה בימי מלחמת העולם הראשונה. כמו כן הצליח להעביר מרוסיה את ספרייתו האישית, אותה העמיד גם לרשות סלאביסטים גרמנים אחרים

חייו פעילותו בגרמניה: לייפציג וברלין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1921 הוזמן מקס פאסמר להיות פרופסור מן המניין במחלקה פילולוגית-היסטורית של הפקולטה לפילוסופיה של אוניברסיטת לייפציג בגרמניה. ניהל שם את הקתדרה לפילולוגיה סלאבית עד שנת 1925 החל משנת 1921 היה גם מנהל שותף של המכון ההודו-גרמאני, של המכון ללימודי דרום-מזרח אירופה והאסלאם, כמו כן של המכון הממלכתי למדע ומחקר לאינדוקרמניסטיקה. בשנת 1923 נבחר לחבר של האקדמיה הסקסונית למדעים, במחלקה פילולוגית-היסטורית. בשנת 1924 הקים פאסמר את כתב העת לפילולוגיה סלאבית Zeitschrift für slavische Philologie שקיים עד היום, והפך תוך זמן קצר לאחד מהעיתונים המדעיים המובילים בתחום הסלאביסטיקה. בעיתון זה פרסם פאסמר עצמו מאמרים או "הערות שוליים" (Randbemerkungen) בנושאי אטימולוגיה, למשל סביב שמות אנשים ומקומות, שמילאו לפעמים חצי או שני שליש מהעיתון ושהיו בהן הברקות לא מעטות (לדוגמה על המקור האיטמולוגי הטורקי של שמות גבורי הבילינות הרוסיות)‏[5].

בשנת 1925 עבר מקס פאסמר לברלין. התקבל שם במשרה של פרופסור מן המניין במכון הסלאבי של אוניברסיטת פרידריך-וילהלם, כעת אוניברסיטת הומבולדט. בימי עבודתו שם פרסם בין השנים 1925-1933 12 כרכים של "מחקרים בפילולוגיה וההיסטוריה התרבותית הסלאבית" (Grundrisse der slavischen Philologie und Kulturgeschichte) שנועדה לכלול 90 כרכים. פרסם גם מחקרים באתנולוגיה היסטורית של מזרח אירופה ב4 כרכים (1932-1936), שדנה, בין השאר, בהתיישבות של קבוצות פיניות בסביבה הרוסית. אחרי שהשתתף בכנס מדעי במינסק, בברה"ם ב1926, נבחר פאסמר בשנת 1928 לחבר בהתכתבות מחו"ל של האקדמיה למדעים של ברית המועצות, במחלקת מדעי הרוח, תת-מחלקת הבלשנות. בשנים 1931-1930 לימד פאסמר כפרופסור אורח באוניברסיטאות בלונד, אופסאלה וסטוקהולם בשנות השלטון הנאצי נשאר פאסמר בגרמניה, פרט לשנים 1938-1937 כשעבד באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. בניו יורק התחיל לעבוד בצורה שיטתית בעריכת המילון האטימולוגי של השפה הרוסית. עבודתו התאפיינה בדיוק מדעי אף בתקופת השלטון הנאצי. דחה בתוקף השערות אטימולוגיות מופרכות של עמיתים לאומנים (כמו, למשל, על מקור גרמני של שם העם הקרואטי), המשיך לעסוק בסוגיות שלא תאמו את המדיניות הרשמית, כמו חקר הניבים הפולניים בשלזיה, הניבים לאוזיץ של הגרמנית, וכו'‏[6].

במאי 1939 השמיע פאסמר הספד בהלוויתו של הסלאביסט הנודע פרופ' אלכסנדר בריקנר, בבית הקברות ברלין וילמרסדורף. הוא התמנה במקום בריקנר המנוח לראש הקתדרה ללימודים סלאביים של אוניברסיטת ברלין. בשנת 1940 ניסה פאסמר להתערב לטובת עמיתים פולנים, ביניהם סלאביסטים, שנעצרו במבצע של ה"אס.אס" הקרוי "זונדראקציון קרקוב" מנובמבר 1939, ונשלחו למחנות ריכוז. בשנים 1941-1937 לימד גם בסופיה, בודפשט, בוקרשט והלסינקי.

למרות קשיים רבים, לא הפסיק פאסמר את עבודתו המדעית אף בימי מלחמת העולם השנייה. המשיך להכין את עבודותיו המילונאיות ובתחום הסלאביסטיקה וללמד באוניברסיטה עד פברואר 1945. בתקופה זו כתב " הסלאבים ביוון" (1941) "יחסי הגומלין בין האוכלוסיות הקדומות של רוסיה" (1941) "מלים שאולות מיוונית בשפה הסרבו-קרואטית" (1944) ועבודות אחרות.

בינואר 1944 נפלה פצצה על ביתו של פאסמר בברלין. בעוד המדען נמלט למקלט, ספרייתו וכתבי ידו נהרסו כליל, כולל הכרטסת הגדולה (ה"כרטותקה") שהכין לשם הכנת המילון האיטמולוגי. בעזרת ספריית המכון הסלאבי הצליח פאסמר לבסוף לשקם את כרטיסיו. אחרי במשנת 1945 כשספריית המכון הסלאבי לא הייתה נגישה יותר, נעזר פאסמר בספריות אחרות בברלין. בין השנים 1945-1946 לא כתב שום מאמר אלא השקיע את עצמו בשיקום החומר למען כתיבת המילון.

בשנת 1946, המכון הסלאבי חידש את פעילותו במושבו הרגיל במזרח ברלין שנמצאה תחת הכיבוש הסובייטי. פאסמר לימד שם בחורף 1947-1946. נוכח התסבוכות הפוליטיות בעיר הכבושה והמחולקת ולצורך הטיפול במחלת עיניים הוא נענה להזמנה לסטוקהולם. בהמשך לימד באוניברסיטת סטוקהולם בין השנים 1949-1947. גם שם חרש פאסמר בעצמו את הספריות של סטוקהולם לשם הכנת הכרטיסים למילון המתוכנן.

השנים במערב-ברלין[עריכת קוד מקור | עריכה]

משבדיה העדיף לחזור למערב ברלין , שבה לימד בין השנים 1956-1949 כפרופסור מן המניין באוניברסיטה החופשית, בראש הקתדרה לשפות סלאביות. עד יוני 1949 המשיך באיסוף החומר לצורך עריכת המילון ובשחזור מזיכרון של הנתונים שאבדו, והחל מ-1949 עבד על טיוטת המילון. המהדורה הראשונה של המילון האטימולוגי של השפה הרוסית הופיעה בשנת 1950 בהוצאת "קארל וינטר" של אוניברסיטת היידלברג. עד שנת 1958 הוסיף פאסמר עוד חומר שנכלל במהדורה בת 3 כרכים. במהלך השנים הבאות ערך ביקורים גם במוסקבה לרגל כנסים של הסלאביסטים, כשבקונגרס ב-1958 מילונו הועלה כאחד הנושאים לדיון. בשנת 1956 פרש מעבודתו באוניברסיטה.

בנובמבר 1962 נפטר מקס פאסמר והובא לקבורה במערב ברלין, בבית הקברות האוונגלי ניקולאסזה. בשנת 1987 בהחלטת הסנאט של האוניברסיטה קברו זכה למעמד מיוחד לכבוד זכרו.

התרגום לרוסית של המילון האטימולוגי הרוסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי המהדורה הגרמנית של המילון האטימולוגי של השפה הרוסית בהוצאת קארל וינטר, בשנת 1959 התחילה עבודת התרגום שלו לשפה הרוסית. תרגום זה פורסם במוסקבה בשנים 1973-1964 על ידי הבלשן הסלאביסט אולג טרובאצ'וב (2002-1930), והופיע ב-10,000 עותקים. יצא בהמשך בעוד מהדורות מתוקנות ועם תוספות כשנפח הספר גדל בשליש והקיף 4 כרכים. בשנת 2004 הוצאה מהדורה ב CD-ROM

פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 14 בינואר 1928 - נבחר חבר בהתכתבות של האקדמיה למדעים של ברית המועצות
  • 1961 - תואר דוקטור לשם כבוד בפילוסופיה מטעם אוניברסיטת בון

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Греко-славянские этюды (מחקרים יוונים-סלאביים)
    • I. Известия Отделения русского языка и словесности имп. Академии наук. 1906. XI. 2;
    • II. Греческие заимствования в старославянском языке // Известия Отделения русского языка и словесности. 1907. XII;(השפעות יווניות בשפה הסלאבית הקדומה)
    • III. Греческие заимствования в русском языке // Сборник Отделения русского языка и словесности. 1909. Т. 86.(השפעות יווניות בשפה הרוסית)
  • Kritisches und Antikritisches zur neueren slavischen Etymologic (בקורת ובוקרת נגדית בנוגע לאטימולוגיה הסלאבית החדשה)
    • I, II. Rocznik Slawistyczny (RS). 3. 1910;
    • III. RS. 4. 1911;
    • IV. RS. 5. 1912,
    • V RS. 6. 1913.
  • Исследования в области древнегреческой фонетики. Пг., 1914.(מחקרים בתחום הפונטיקה היוונית הקדומה)
  • Ein russisch-byzantinisches Gesprächbuch. Leipzig, 1922 (ניבון רוסי-ביזנטיני)
  • Untersuchungen über die ältesten Wohnsitze der Slaven. Teil I: Die Iranier, in Sudrussland. Leipzig, 1923.

(מחקרים על היישובים הקדומים ביותר של הסלאבים. חלק א. האיראנים בדרום רוסיה.

  • Beiträge zur historischen Völkerkunde Osteuropas.(מאמרים על האתנוגרפיה ההיסטורית של מזרח אירופה)
    • I. Die Ostgrenze der baltischen Stämme. Berlin, 1932;

(הגבולות המזרחיים של שבטי הבלטים)

    • II. Die ehemalige Ausbreitung der Westfinnen in den slavischen Ländern. В., 1934;

(ההתפשטות הקדומה של הפינים המערביים בארצות הסלאביות)

    • III. Merja und Tscheremissen. Berlin, 1935; (מריאנים וצ'רמיסים)

IV. Die ehemalige Ausbreitung der Lappen und Permier in Nordrussland. В.,1936. (התפשטותם הקדומה של הלאפים והפרמים ברוסיה הצפונית)

  • Bausteine zur Geschichte der deutsch-slavischen geistigen Beziehungen. Berlin, 1938.

(אבני יסוד ליחסים הרוחניים בגרמניים-סלאביים)

  • Die Slaven in Griechenland. В., 1941. הוצאה מחודשת: Leipzig, 1970.(הסלאבים ביוון)

Die griechischen Lehnwörter im Serbokroatischen. В., 1944. (המלים השאולות מיוונית בסרבו-קרואטית)

  • Russisches etymologisches Worterbuch. Heidelberg, 1950—1958;

Этимологический словарь русского языка. Т. 1-4. М., 1964—1973 (המילון האטימולוגי של השפה הרוסית , תרגום לרוסית, מהדורה ראשונה).

  • Grundriss der slavischen Philologie und Kulturgeschichte. Herausgeber zusammen mit R. Trautmann. Berlin; Leipzig, 1925—1933. Bd. 1-12.

(מחקר לפילולוגיה סלאבית והיסטוריה התרבות)

  • רשימה מלאה של כתבי פאסמר - כתב עת חגיגי למלאות לו 70 שנה: Festschrift fur Max Vasmer zum 70. Geburtstag am 28. Februar 1956. Berlin, 1956; Zeitschrift fur slavische Philologie. Heidelberg, 1963. Bd. XXXI. H. 1.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמר מתוך הקובץ Отечественные лексикографы XVIII-XX века» Под. ред. Г. А. Богатовой. М., 2000. (גלינה.א. בוגטובה - עורכת - "לקסיקוגפרים של ארצנו במאות ה-18-20" ,המכון ו.ו. וינוגרדוב לשפה הרוסית, הוצאת "נאוקה" 2000)

О. Н. Трубачев. Об Этимологическом словаре русского языка Вопросы языкознания №3 за 1960 год

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מ.אי. צ'רנישובה
  2. ^ מ.אי. צ'רנישובה
  3. ^ מ.אי. צ'רנישובה
  4. ^ מ.אי. צ'רנישובה
  5. ^ מ.אי. צ'רנישובה
  6. ^ מ.אי. צ'רנישובה