מקס שטירנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מקס שטירנר
Max stirner.jpg
מקס שטירנר, איור של פרידריך אנגלס
תאריך לידה 25 באוקטובר 1806
תאריך פטירה 26 ביוני 1856 (בגיל 49)
זרם אגואיזם אתי, אנרכיזם אינדיבידואליסטי
תחומי עניין אתיקה, פוליטיקה
הושפע מ הגל, אדם סמית
השפיע על פרידריך אנגלס, קרל מרקס

יוהאן קספר שמידט (גרמנית: Johann Kaspar Schmidt) הידוע יותר בשם העט שלו מקס שטירנר (Max Stirner)‏ (25 באוקטובר 1806 - 26 ביוני 1856) היה הוגה דעות ופילוסוף גרמני.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטירנר נולד בבוואריה ב-1806. מעט ידוע על חייו.

הוא למד פילוסופיה במספר אוניברסיטאות בגרמניה והיה קשור לחוגי החשיבה ההגליאנית בברלין, בשנות ה-40 של המאה ה-19. הוא עצמו סירב להזדהות עם עמדה פילוסופית כלשהי וטען כי אם עליו לקבוע עמדה הרי כי הוא בעד אגואיזם.

בשנת 1845 פורסמה עבודתו החשובה ביותר, "האגו ועצמו" (Der Einzige und sein Eigentum).

מקס שטירנר מת חסר פרוטה בשנת 1856.

משנתו והשפעתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהשפעת אווירת הפילוסופיה הרומנטית הגרמנית שבסביבתה גדל, גרסת האנרכיזם של שטירנר, שהוצגה ב"האגו ועצמו", היא צורה קיצונית של אינדיבידואליזם, או אגואיזם, הממקם את הפרט הייחודי מעל הכל: מדינה, קניין, רכוש, חוק או חובה.

במקום הגישה הקפיטליסטית, מקס שטירנר מציע "איגוד של אגואיסטים", שמשמעותה שותפויות חופשיות של פרטים ייחודיים המשתפים פעולה כשווים על מנת להשיג את מירב החופש וסיפוק מאוויים (כולל המאווים הרגשיים למען סולידריות, או במונחיו של שטירנר - יחסים בין- אישיים intercourse).

בספרו טען כי כל הדתות והאידאולוגיות מתבססות על מושגים ריקים מתוכן. טענה זו ישימה לדעתו גם לגבי מוסדות החברה, המבוססים על מושגים אלה, קרי מדינה, חוקים, כנסייה ומערכת החינוך או מערכות אחרות הטוענות לסמכות על פני הפרט. לפי דעתו, רק כאשר הטענה השקרית לסמכות, המבוססת על מושגי יסוד שיקרים, תתגלה אז תוכל הפעולה, השליטה והזהות האינדיבידואלית לבוא לידי ביטוי אמיתי.

מימוש עצמי פרטני מבוסס על שאיפתו האינדיבידואלית של הפרט לממש את האגואיזם שלו, בין אם הוא נובע מדחפים מודעים או לא מודעים. ההבדל היחידי, לפי שטירנר, בין אגואיסט שלא מרצון לבין אגואיסט מרצון הוא שהראשון "ישלט" על ידי רעיון ריק מתוכן מתוך תקווה שרעיון זה יביאו לאושר ואילו השני, יבחר באופן חופשי את הדרכים לממש את האגואיזם שלו ואף ייהנה מהתהליך עצמו.

לפי דעתו, רק כאשר האדם יתפוס את מושגי היסוד של חוק, זכות, מוסריות ודת כמושגים מלאכותיים ולא כסמכויות קדושות, אז יוכל לפעול בחופשיות.

מקס שטירנר מייצג את החשיבה האינדיבידואליסטית הקיצונית ביותר בהיסטוריה של האנרכיזם הפרטני. אולם רעיונותיו נותרו במידה זו או אחרת אבן פינה באנרכיזם. שטירנר תקף הן את הקפיטליזם והן את מה שהתיימר להיות "סוציאליזם בשלטון המדינה". בביקורתו על הקפיטליזם ועל המדינה התומכת בו מנקודת המבט האגואיסטית, הניח את היסודות לאנרכיזם האינדיבידואליסטי אך תרם גם לפיתוח האנרכיזם הקומוניסטי.

ידוע כי הן קארל מרקס והן בניטו מוסוליני קראו את כתביו וכתבו על כך בספריהם.

שטירנר חזר לתודעה החברתית, מחוץ לתנועה האנרכיסטית, לקראת סוף המאה ה-19 כאשר התפרסמו ספריו של ניטשה.

ספריו של שטירנר לא תורגמו עד כה לעברית. פרק בשם: "אני תולה דברי על בלימה", בתרגומו של י. ליפקין, פורסם בכתב-העת קולות בעריכת אליעזר שטיינמן (ווארשה 1923). ספרו Der Einzige und sein Eigentum תורגם ליידיש על ידי י. א. מאירסון ויצא לאור בניו-יורק ב-1916.