מקס שפטר
 | |
| לידה |
1 באפריל 1883 ביסטריצה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
30 ביוני 1942 (בגיל 59) ברלין, גרמניה הנאצית |
| ענף מדעי | כימיה, היסטוריה של הכימיה |
| מקום מגורים | הונגריה גרמניה |
| מנחה לדוקטורט |
ולטר נרנסט |
| הערות | יהודי |
  | |
ד"ר מקס שְׂפֶּטֶר (בגרמנית: Max Speter; 1 באפריל 1883[1], ביסטריצה, רומניה (אז האימפריה האוסטרו-הונגרית) – 30 ביוני 1942, ברלין) היה כימאי והיסטוריון של מדעי הכימיה יהודי, שנספה בשואה.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקס שְׂפֶּטֶר היה הצעיר בין שבעת ילדיהם של יוהאן-יואל שפטר ואנה-חנה לבית דולברג. בבית הוריו דברו גרמנית, הונגרית, רומנית ויידיש. הוא למד בגימנסיה הגרמנית שבעיר הולדתו, ולאחר מכן התחיל לימודי הנדסה באוניברסיטה הטכנית של בודפשט, המשיך בהנובר וסיים ב-1904 במינכן, שם הוסמך כמהנדס. עם סיום לימודיו עבד עם אוסקר פון מילר, מייסד מוזיאון המדע של מינכן בצוות ההקמה של המוזיאון. תקופה מסוימת עבד בתעשייה בגרמניה ובהונגריה. בשנת 1906 התקבל לעבודה כחוקר באוניברסיטה של ברלין. שם, ב-1910, קיבל את תואר הדוקטור. אחד המנחים שלו היה ולטר נרנסט, לימים זוכה פרס נובל לכימיה לשנת 1920.
היה נשוי לאדית פייגנבאכר[2], לזוג לא היו ילדים.
תחת המשטר הנאצי[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל משנת 1934, בעקבות עלית הנאצים לשלטון, הלכו והוגבלו אפשרויות המחקר והפרסום שלו. החל משנת 1939 נאסר עליו לחלוטין לפרסם בגרמניה. עוד קודם לכן, ב-1937 בוטל שידור של הרצאה שלו ברדיו הגרמני.
הוא נרצח על ידי הנאצים בברלין ב-30 ביוני 1942[3].
פעילותו המקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחקר ופיתוח בכימיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך עבודתו כחוקר באוניברסיטה של ברלין פיתח שיטות למיצוי תוריום וסקנדיום[4]. בשנים 1911-1912 הוציא פטנטים על שיטות אלה. ב-1911 פתח מעבדה לייצור משחת טונגסטן אשר שימשה באותה עת בתהליך ייצור חוט הלהט בתעשיית נורות הליבון. ב-1923 וב-1925 הוציא פטנטים על מנורת חיטוי המבוססת על אֶתַאנַאל (אצטילדהיד). בשנים 1927 – 1928 חקר את התכונות האלקטרוסטטיות של משי, בדים סינתטיים וחומרים פלסטיים. את תוצאות המחקרים פרסם בסדרת מאמרים בכתבי עת מקצועיים.
היסטוריה של הכימיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שפטר גילה עניין רב בחקר ההיסטוריה של הכימיה. כבר תיזת הדוקטורט שלו עסקה בהיסטוריה של הכימיה: "לבואזיה ומבשריו". זו התפרסמה בספר ב-1910[5]. בהמשך חקר תחומים שונים, אבל עבודותיו העיקריות עסקו בהיסטוריה של הסוכר והסופרפוספאט.
ההיסטוריה של טכנולוגיית ייצור הסוכר
שפטר חקר את תולדותיהם של שני האישים הנחשבים לאבות ייצור הסוכר מסלק סוכר. הוא תיאר את המחקרים המדעיים של אנדריאס זיגיסמונד מרגרף על ייצור סוכר מסלק סוכר, ופרסם בכתב העת של תעשיית הסוכר הגרמנית Die deutsche Zuckerindustrie ביבליוגרפיה מקיפה של התרומות של פרנץ קרל אכרד שכללה יותר מ-200 פריטים. בפרסום אחר של תעשיית הסוכר הגרמנית פרסם מאמר מאויר על הניסויים של אכרד בייצור סוכר. שפטר גם חקר ופרסם ניסיונות לייצר סוכר שלא מקנה סוכר, שלא עלו יפה. יוסטוס פון ליביג ייצר סוכר מ-7 זנים של אדר והמליץ על נטיעה נרחבת של עצי אדר בתקווה לעשות את גרמניה אוטרקית בייצור סוכר. גרמני אחר, לודוויג הופמן (LUDWIG HOFMANN) ניסה לייצר סוכר מדלעת.
עוד בנושא הסוכר, תיאר שפטר ב-1932 את הניסויים של פרנסיס בייקון ואוטו פון גריקה על Triboluminescence של סוכר, כלומר התכונה של סוכר ליקרון כשהוא שבור. הוא גם גילה מאמר של חוקר גרמני אנונימי מ-1780 שייצר צנצנות ליידן כשהמבודד הוא סוכר שהומס.
ההיסטוריה של הסופרפוספט
במחקרו על ההיסטוריה של הסופרפוספט אסף מידע על 16 חוקרים ותעשיינים שתרמו למחקר ולייצור של הדשן הזרחני. ביניהם: יוהאן תולדה, מנהל בית ספר בברנו, יוהאן גוטליב גאהן, קרל וילהלם שלה, אנדרס גוסטב אקברג, א. ברגשטן, לואי-ניקולא ווקלן, אנטואן פרנסואה פורקרייה, ג'ורג' פירסון, סר האמפרי דייווי, ס.פ. הרמבשטט, יוסטוס פון ליביג, סר ג'ון בנט לוז, סר ג'יימס מארי. את תוצאות מחקריו פרסם ב- Super¬phosphate, ירחון שיצא לאור על ידי האיגוד הבינלאומי של יצרני הסופרפוספט. המאמרים כללו ביוגרפיה מפורטת של כל אחד מהאישים.
כפועל יוצא ממחקריו בנושא ההיסטוריה של הפוספט עסק גם במוצר זרחני נוסף - הגפרורים. בכתב העת של תעשיית הגפרורים Deutschen Zündwaren-Zeitung פרסם מאמר על הגפרורים של ג'ון ווקר, ממציא "גפרורי החיכוך". בהמשך פרסם תרגום מהונגרית של מאמר מאויר מאת Szathmáry László על ההיסטוריה של הגפרורים עד סוף המאה ה-19.(Szathmáry László: A gyufa története. Bp., 1935;)
נושאים היסטוריים נוספים
בנוסף לשני נושאי מחקרו העיקריים חקר שפטר את ההיסטוריה של מגוון נושאים נוספים, ביניהם: חומרים פלסטיים, חומרי נפץ, חומרים לתעשיית סרטי הצילום, מיכשור מדעי, מיכשור להצלת חיים. פרסומיו הופיעו בעיקר בעיתונות הגרמנית והאוסטרית אבל תרגומים הופיעו גם בארצות הברית, הולנד והונגריה.
תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא תרגם מאמרים וחומר מדעי אחר לגרמנית מהונגרית, דנית, לטינית, צרפתית, איטלקית, אנגלית ורוסית.
מדע לעם[עריכת קוד מקור | עריכה]
פעילותו בפופולריזציה של המדע החלה כבר בעבודתו בצוות המקים של מוזיאון המדע של מינכן. שם עסק בהקמת התצוגות של הכימיה, הפיזיקה והמינרלים. גם לאחר שפרש מהמוזיאון המשיך את הקשר והמליץ על מוצגים חדשים למוזיאון. בהמשך פרסם גרסאות פופולריות של מחקריו בתקופונים של מדע פופולרי ובעיתונות הכללית.
בשנים 1924 עד 1926 נתן סדרה של 11 הרצאות ששודרו בתחנות הרדיו של דרזדן ולייפציג.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Max Speter (1883-1942), Mary Elvira Weeks in Isis, Vol. 34, No. 4 (1943), S. 340-344
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ספרים ומאמרים של מקס שפטר, בקטלוג הספרייה הלאומית הגרמנית (בגרמנית)
- מיכאל אנגל, ביוגרפיה של מקס שפטר במהדורה המקוונת של הביוגרפיה הגרמנית החדשה (כרך 24, ברלין 2010) (בגרמנית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ לפי מקור אחר ב-1881
- ^ מיכאל אנגל, ביוגרפיה של מקס שפטר ב-Neue Deutsche Biographie כרך 24, ברלין 2010 (בגרמנית)
- ^ על פי מקור זה שפטר שם קץ לחייו כשנודע לו שהנאצים עומדים לשלח אותו למחנה ריכוז
- ^ שפטר בספר מ-1917 על ההתפתחויות בכימיה
- ^ Lavoisier und seine Vorläufer. Eine historisch-kritische Studie;Max Speter; Ferdinand. Enke,Stuttgart; 1910