מקצוע (סיפור)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מקצוע הוא נובלה מאת סופר המדע בדיוני אייזק אסימוב. הנובלה הופיעה לראשונה בשנת 1957 והודפס מחדש בקובץ הסיפורים מחר כפול תשע בשנת 1959.

סיפור זה הוא הארוך ביותר בספר "מחר כפול תשע", אורכו כ-50 עמודים, שאר הסיפורים לא עולים על 20 עמודים.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור, כמו מרבית סיפוריו של אסימוב, עוסק בחברה האנושית בעתיד (במאה ה-65 בסיפור זה). הסיפור מראה חידוש בנושאים של לימוד, השכלה ובחירת מקצוע, שכן בתקופה זו הצליחו מדענים לגלות שבמוחו של כל אדם מוטבע המקצוע של כל אדם, כך שכל אדם נולד מותאם למקצוע כלשהו, בין אם זה להנדסה או לעבודת בנייה. בשנה ה-19 לחייהם, נשלחים כל הנערים באותה שכבת גיל בכל העולם לעבור מבחן קצר בן כ-15 דקות שסורק את מוחם. בסוף המבחן רופא מוסמך עובר על דו"ח הסריקה וקובע על פיה לאיזה מקצוע מותאם מוחו של האדם, ובמקצוע זה הוא יעבוד כל חייו עד גיל הפרישה. לימוד המקצוע לא נעשה בדרך המקובלת כיום אלא כל הידע הרלוונטי מוזן ישירות למוחו של האדם באמצעות מכונה מתאימה, מתוך סרטי תוכנה המכילים את המידע.

כחצי שנה אחרי האבחון מתקיימות בכדור הארץ תחרויות כלל עולמיות הנקראות "המשחקים האולימפיים" שבהן מתנהלות תחרויות במקצועות השונים. המנצחים בתחרות "נקנים" על ידי כוכבים מפותחים ועשירים כדי לעבוד שם כל חייהם, ואילו מי שלא הצליחו נשארים לעבוד בכדור הארץ.

הסיפור מתמקד בנער בשם ג'ורג'. ג'ורג' חולם מילדותו להיות תכנת־מחשבים, והוא אף מנסה לאמן את מוחו להתאים למקצוע זה באמצעות קריאת ספרים בתחום, אף-על-פי שכולם מסביבו אומרים לו שאין בכך תועלת שכן לא ניתן להשפיע על ההתאמה של מוחו למקצוע מסוים, וכן משום שאין סיכוי שיצליח ללמוד בעצמו את כל המידע אשר מוזן על ידי הסרטים למוחותיהם של מי שנמצאו מתאימים למקצוע.
כאשר ג'ורג' מגיע לגיל 18 ונערכות לו בדיקות ההתאמה למקצוע מתגלה האמת הנוראה: ג'ורג' הוא מוסמך ללא כלום. מספר אנשים מסבירים לג'ורג' שזו תופעה נדירה למדי, אך היא מתרחשת מדי פעם. הוא עובר לגור בבית מיוחד ל"אנשים כמוהו" שהם חסרי מומחיות.

למרות שאין שום דבר פיזי שמונע ממנו לברוח (אין שמירה על הבית הזה), ג'ורג' נשאר שם למשך שנה שלמה עד שלבסוף הוא מחליט לברוח כדי למצוא את הדוקטור אשר בישר לו על היותו חסר יכולת וכדי לעבור בדיקה נוספת, אשר תוכיח שג'ורג' הוא כן מוסמך למשהו, אף אם לא תכנת־מחשבים.

הוא טס לסן פרנסיסקו, שם הוא פוגש בהיסטוריון חברתי, שמסביר לו איך נוצרה שיטת הלימודים וההסמכה הזאת. ג'ורג' מתחיל לאט לאט להבין שמישהו צריך לגלות דברים חדשים, מישהו צריך להמציא תאוריות חדשות וללמד את האנשים את מה שהוא גילה (לתכנת את הסרטים שמעבירים את הידע הלאה).

בסופו של דבר ג'ורג' מבין שהוא אחד מהאנשים הללו, אנשים שהמוח שלהם כל כך יצירתי ושונה שהמכונה לא יכולה לאבחן אותם ואינם מתאימים לשום מקצוע. כל האנשים הנמצאים במוסד הם כאלה, והם האנשים אשר ממציאים ומגלים דברים חדשים ומלמדים את שאר האנושות אותם, בלי שום הכרת תודה.

פירוש נוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפור זה מכיל גם סאטירה חברתית קלה. אסימוב מתאר בסיפור חברה, שכל התקדמותה תלויה בקבוצה קטנה של אנשים. אנשים שנחשבים כפחות טובים מהשאר על ידי הרוב, אבל דווקא הם מצליחים לגרום להמשכיות המדע, הכלכלה וההצלחה החברתית. אסימוב מדבר כנראה על החברה כיום, שבה מדען לא תמיד מוערך כראוי, אלא אם כן הוא ממציא משהו חשוב מאוד וזוכה להיזכר בתודעה הציבורית כממציאו. אסימוב מזהיר באותה הזדמנות לדאוג שהעתיד לא יראה כמו בספר, שכן עתיד כזה יכול לגרום להפסקה של הפעילות המדעית בטווח הארוך.

הנקודה החשובה בסיפור, היא שהחוקים מתאימים למרבית האוכלוסייה. אולם, ישנם אנשים שחזקים יותר, יצירתיים, שמתעלים ויוצרים משהו חדש בזכות הכישרון והיכולת שלהם. הנקודה בסיפור היא שאף אחד לא יכול להגיד לך שאתה גאון וצריך להתחיל ליצור. זה משהו שאדם צריך להרגיש בעצמו ולהיות מספיק בטוח וכשרוני כדי להתעלות מעל חוקי החברה ולהצליח. זה יכול להיות בכל תחום: ספורט, חברת הזנק, מדע, אקדמיה, מוזיקה ועוד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]