מקרמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תקריב על עבודת מקרמה קוואנדולי
ינשופים צבעוניים עשויים ממקרמה

מַקְרָמֶה הוא סוג של הכנת טקסטיל באמצעות קשרים, בשונה מאמנויות האריגה או הסריגה. הקשרים העיקריים בהם משתמשים להכנתו הם קשר שטוח בשילוב לולאות, כדוגמת לולאת בוהן. במהלך ההיסטוריה יצירת המקרמה נעשתה על ידי מלחים, שהשתמשו בקשירה כאמצעי קישוט. הם קישטו באופן זה כל חפץ, החל מידיות סכינים ובקבוקים, ועד לחלקי הספינות בהן עבדו.

מקרמה קוונדולי הוא סוג מקרמה המשתמש בדגמים גאומטריים וצורות חופשיות כמו באריגה. הסגנון הקוונדולי נעשה בעיקר על ידי סוג קשר בודד.

חומרים נפוצים בשימוש מקרמה כוללים כותנה, קנבוס, עור או חוטים. רוב תכשיטי המקרמה נעשים בשילוב של קשרים וחרוזים שונים (מזכוכית, עץ וכו'), או שילוב עם צדפים. לפעמים משתמשים באבני חן במרכזי השרשראות, או בחוט עטוף המאפשר לאבטח או לתפוס את חפץ הנוי בעזרת קשר בוהן.

ישנן חגורות עור או בד הם שיוצרו בטכניקות מקרמה. גם צמידי חברות המקובלים בקרב תלמידים ובני נוער נוצרים בשיטה זו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחצי הכדור המערבי מאמינים כי מקור השימוש במקרמה הוא באורגים ערבים מהמאה ה-13, אשר קשרו את שאריות החוטים בשולי בדים שנעשו ביד, והפכו אותם לשוליים דקורטיביים על גבי מגבות, צעיפים ורעלות.

המילה הספרדית macramé נגזרת מהמילה מיגרמאש בערבית (مقرمة), שפירושה "מגבת פסים" או "שוליים דקורטיביים". לאחר הכיבוש הספרדי של האימפריה המוסלמית ובית אומיה, הובאה אמנות המקרמה לספרד ומשם התפשטה לאירופה. המקרמה הוכנס לאנגליה ולחצרה של מרי השנייה בשלהי המאה ה-17.

במהלך המאה ה-19 מלחים בריטים ואמריקנים נהגו להכין חפצים וקישוטים ממקרמה בשעות המנוחה שלהם בעת שהותם בים, במטרה למוכרם או להחליפם בסחורה אחרת כאשר עלו אל החוף. בדרך זו הם הפיצו את אמנות המקרמה למקומות כמו סין ו"העולם החדש". בין החפצים שהכינו היו ערסלים וחגורות ממקרמה, שיוצרו בעזרת "קשר מרובע", שהיה הקשר בו השתמשו באופן יומיומי בספינות בהן עבדו.

מקרמה היה פופולרי במיוחד במהלך התקופה הוויקטוריאנית. ספר המקרמה והתחרה של סילביה משנת 1882, הסביר לקוראים כיצד "להכין קישוטים עשירים לתלבושות בצבע שחור, כדי ללבוש בבית, במסיבות גן, או בשיחות על חוף הים". מרבית הבתים הויקטוריאניים עוטרו על ידי מלאכה זו.

המקרמה זכה לפופולריות מחודשת מאז 1970 כאמצעי להכנת שטיחי קיר, פריטי לבוש, כיסויי מיטה, מפות שולחן, וילונות, מתלים לצמחים וחפצי ריהוט שונים.

בתחילת שנות ה-70 תכשיטי מקרמה הפכו פופולריים בקרב קהל נאו היפי וגראנג' אמריקאי, מרבית התכשיטים שובצו בחרוזים שנעשו בעבודת יד או ממרכיבים טבעיים כמו עצמות, צדפים וקונכיות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]