מרגרט תאצ'ר

המונח "אשת הברזל" מפנה לכאן. לערך העוסק בסרט בשם זה, ראו אשת הברזל (סרט).

מרגרט תאצ'ר
ראש ממשלת בריטניה ה-50
קודם	ג'יימס קלהאן
יורש	ג'ון מייג'ור
תחילת כהונה	4 במאי 1979
סוף כהונה	28 בנובמבר 1990
תאריך לידה	13 באוקטובר 1925
מקום לידה	גרנת'הם, לינקולנשייר
תאריך פטירה	8 באפריל 2013
מפלגה	המפלגה השמרנית
בן זוג	דניס תאצ'ר
שם בשפת אם:	Margaret Hilda Thatcher

מרגרט הִילדה תאצ'ר (באנגלית Margaret Hilda Thatcher; מבוטא ת'אצ'ר; במקור: מרגרט רוברטס; 13 באוקטובר 1925 – 8 באפריל 2013) הייתה מדינאית בריטית, שכיהנה כראש ממשלת בריטניה ומנהיגת המפלגה השמרנית ממאי 1979 ועד נובמבר 1990. ידועה בכינויה "אשת הברזל". תמכה בליברליזם וכלכלת שוק חופשי וקידמה רפורמות רבות במהלך שלוש תקופות הכהונה שלה אשר שינו דרמטית את מבנה הכלכלה הבריטית מדומיננטיות איגודים מקצועיים לדומיננטיות המגזר הפרטי. רבים מייחסים את העלייה ברמת החיים הבריטית בשנות כהונתה ובשנים לאחר מכן ברפורמות אשר ערכה. המדיניות הכלכלית ומדיניות החוץ הקשוחה שלה יצרו את כינויה "אשת הברזל" בידי מתנגדיה ותומכיה כאחד, ובשל כך היא נחשבת לאחת המדינאיות הבולטות ומעוררות המחלוקת במאה ה-20.

ביוגרפיה

עד להיבחרה לראשות הממשלה

מרגרט רוברטס נולדה בשנת 1925 בעיירה גראנתם באנגליה לאלפרד רוברטס, בעל חנות מכולת צנועה ומטיף בכנסייה המתודיסטית, אשר עם הזמן נבחר לתפקיד ראש העירייה. בזיכרונותיה התייחסה תאצ'ר לעתים קרובות למוצאה המשפחתי הצנוע, והדגישה את תרומת חינוכה הנוצרי האדוק כילדה להצלחותיה הציבוריות לעתיד, כאשר מרגרט הצעירה נהגה להשתתף באופן קבוע בדרשות יום א' בכנסייה. לאחר סיום לימודיה התיכוניים פנתה מרגרט ללימודי כימיה באוקספורד קולג', שם הצטרפה לאגודת הסטודנטים של מפלגת השמרנים, ולימים נבחרה לנשיאת האגודה. בתקופה זו, כפי שהעידה תאצ'ר בזיכרונותיה, זכתה להתנסות בעקרונות הסוציאליזם של תום מלחמת העולם השנייה בבריטניה, אשר נתמך בידי מפלגת הלייבור השליטה. לפי תאצ'ר, חוויותיה בתקופה זו הובילו להתנגדותה לעקרונות הסוציאליזם, אשר אפיינה את שלטונה בעתיד. כמו כן בשנת 1951 נישאה מרגרט לאיש עסקים בריטי, דניס תאצ'ר, ואימצה את שם משפחתה החדש, כמו גם את תמיכתו הכלכלית של בעלה, אשר אפשרה לה להפנות את כל מעייניה לזירה הפוליטית הבריטית.

עוד בשנת 1950, בהיותה בת 24, פנתה לראשונה תאצ'ר לקריירה פוליטית, כאשר התמודדה על מושב בפרלמנט מטעם מחוז דארטפורד שבקנט. חרף הפסדה בבחירות משכה התמודדותה את תשומת לבם של בכירים במפלגה השמרנית, אשר באותה תקופה ביקשו לחזק את הנוכחות הנשית במפלגה השמרנית. בזכות דבקותה במטרה הצליחה לבסוף תאצ'ר בשנת 1959, בגיל 32, להיכנס לבית הנבחרים הבריטי כחברה במפלגה השמרנית כנציגתו של הפרוור הלונדוני המבוסס פינצ'לי.

עוד בכהונתה כחברה זוטרה בבית הנבחרים פעלה תאצ'ר בנחישות כנגד התפיסה הסוציאליסטית, אשר רבים בבית הנבחרים, לרבות מבין חברי מפלגתה, תמכו בה. בזכות חריצותה ואי-התפשרותה האידאולוגית זכתה תאצ'ר להכרה בקרב מפלגתה, אשר הובילה בסופו של דבר למינוייה כשרת החינוך בממשלתו של אדוארד הית' אשר הוקמה בשנת 1970. חרף ביקורתה החריפה כנגד הית', אשר אותו תיארה כמי שדבק במדיניות הסוציאלית של מפלגת הלייבור בניגוד להבטחותיו במערכת הבחירות, עלה בידי תאצ'ר להוסיף ולחזק את מעמדה בקרב המפלגה השמרנית. בעקבות הביקורת הגדלה והולכת על מדיניותו של הית', הצליחה תאצ'ר לגייס תמיכה בקרב חברי המפלגה, ולבסוף בשנת 1975 עלה בידה להביסו בבחירות הפנימיות, ולאחר שהביסה מספר מתמודדים נוספים זכתה בתפקיד ראש המפלגה השמרנית הבריטית.

כמנהיגת האופוזיציה, נשאה תאצ'ר ביקורת רבה כנגד מדיניותה הכלכלית של מפלגת הלייבור, שנכשלה בטיפול בשביתות הכלכליות, וגם ביקורת רבה כנגד התחזקותה של ברית המועצות. לאחר שנשאה נאום תקיף כנגד ברית המועצות, כינתה אותה העיתונות הסובייטית "אשת הברזל" - הכינוי דבק בה ותאצ'ר אימצה אותו בשמחה.

בעקבות ניצחונה, שקדה תאצ'ר על ההכנה לקראת הבחירות הכלליות בבריטניה אשר נועדו להתקיים בשנת 1979. בנוסף לתדמיתה כחברת פרלמנט חרוצה ולנואמת בחסד, תרם עוד לעליית מעמדה בקרב הציבור הבריטי יוקרתה הנחלשת והולכת של מפלגת הלייבור השליטה, ובעיקר חוסר יכולתה לספק פתרון ראוי לשורת השביתות הכלליות במשק הבריטי בשנים 1978-1979. שביתות אלו הציגו למעשה את ממשלת הלייבור כחסרת אונים, והובילו רבים בציבור הבריטי לתמוך במפלגה השמרנית ובפתרונות למשבר אותם היא הציעה. לבסוף, נישאת על גב המיאוס הציבורי ממפלגת הלייבור ומתחושת חוסר האונים שפשתה בציבור הבריטי עקב התנהלות הממשלה, עלה בידי המפלגה השמרנית בראשות מרגרט תאצ'ר להדיח את מפלגת הלייבור ממעמדה השליט בבחירות 1979, בפער ניכר של 44% מקולות הבוחרים לעומת 37% שניתנו למפלגת הלייבור‏.

כהונתה כראש הממשלה

1979-1983

תאצ'ר הרכיבה את ממשלתה הראשונה ב-4 במאי 1979, ובידיה מנדט לעצור את הדרדרות הכלכלה הבריטית ולהקטין את תפקידה של המדינה בכלכלה. היא פעלה כדי להגדיל את חשיבותה והשפעתה של ארצה ברמה הבינלאומית. תאצ'ר חלקה השקפות פילוסופיות רבות עם רונלד רייגן, שנבחר ב-1980 לנשיאות ארצות הברית, ובמידה פחותה גם עם בריאן מלרוני, שנבחר ב-1984 לראשות ממשלת קנדה. לזמן מה שמרנות הייתה הפילוסופיה הפוליטית הדומיננטית ביותר בארצות דוברות-האנגלית החשובות של התקופה.

מדיניותה לגבי צפון אירלנד

במאי 1980, יום לפני שהייתה אמורה להפגש עם ראש ממשלת אירלנד על מנת לדון בצפון אירלנד, הודיעה בבית הנבחרים ש"עתיד היחסים החוקתיים עם צפון אירלנד הוא עניינם של אנשי צפון אירלנד, ממשלה זו, פרלמנט זה ואף אדם אחר".

ב-1981 מספר אסירים בכלא הבריטי בצפון אירלנד, חברי הצבא האירי הרפובליקני וצבא השחרור האירי הלאומי, פתחו בשביתת רעב על מנת להחזיר לעצמם את מעמדם כאסירים פוליטיים, שנשלל חמש שנים קודם לכן. בתחילה סרבה תאצ'ר לעודד כל החזרה של מעמדם פוליטי לאסירים אירים-רפובליקניים, באומרה משפט מפורסם: "פשע הוא פשע הוא פשע; הוא לא פוליטי". עם זאת, לאחר שעשרה אסירים הרעיבו עצמם למוות והשביתה נסתיימה, ובשל כעס גובר משני צידי הגבול ואי-שקט גובר באוכלוסייה, הוחזרו לאסירים זכויות מסוימות השמורות לאסירים צבאיים-למחצה.

תאצ'ר בפתח בית ראש הממשלה, בחברת נשיא ארצות הברית רונלד רייגן, 1982

תאצ'ר גם המשיכה את מדיניות ה"אולסטריזציה" של ממשלת הלייבור שלפניה והעדיפה לגייס כוחות איריים מקומיים על פני כוחות צבא אנגליים על מנת לטפל בבעיות ביטחוניות בצפון אירלנד. זאת, מכיוון שהאמינה שעל האירים התומכים באיחוד ארצם עם הממלכה המאוחדת (היוניוניסטים) להיות בחזית המאבק כנגד הרפובליקנים, התומכים באיחוד צפון אירלנד עם אירלנד ויצירת רפובליקה אירית מאוחדת. הכוונה הייתה להוריד מהעומס על הצבא הבריטי לטובת הכוחות האיריים המקומיים.

מדיניותה הכלכלית

בהיבט הכלכלי, החלה תאצ'ר בהעלאת שיעורי הריבית הממשלתית על מנת לרסן את האינפלציה. היא העדיפה מיסוי עקיף על פני מיסוי ההכנסה, והמע"מ הועלה חדות ל-15%. כתוצאה מכך עלתה האינפלציה. צעדים אלו פגעו בעסקים, בעיקר בתחום הייצור, ושיעור האבטלה עבר במהרה את קו שני מיליון האנשים. בכך הוכפל השיעור של מיליון המובטלים שהיו בתום כהונת ממשלת הלייבור.

פרשנים פוליטיים חזרו לרעיון "פניית הפרסה" של ממשלת הית' ושיערו שתאצ'ר תחזור על המהלך, אך זו דחתה רעיון זה כשבוועידת המפלגה השמרנית בשנת 1980 הודיעה: "לאלו המצפים בנשימה עצורה לאמרת הכנף של המדיה - פניית הפרסה - יש לי רק דבר אחד לומר: אתם תפנו אם רצונכם בכך; הליידי לא פונה (The Lady's not for turning)". רצינות כוונותיה התבררו בתקציב 1981, בו הועלו המסים בשיאו של מיתון כלכלי, למרות חששותיהם של כלכלנים מובילים שהובעו במכתב פתוח. בינואר 1982 צנחו אחוזי האינפלציה למספרים חד-ספרתיים, ורק לאחר מכן הותרה הורדת שיעורי הריבית. שיעור האבטלה המשיך לעלות, בהגיעו לנתון רשמי של 3.6 מיליון מובטלים - אף על פי שהתקנות המגדירות מיהו מובטל שונו באופן כזה, שגרם לחלק מהפרשנים להאמין שהאבטלה האמיתית עומדת על 5 מיליון איש.

מלחמת פוקלנד

באותן שנים נשלטה ארגנטינה על ידי חונטה צבאית, שהייתה בלתי אהודה על ידי העם עקב מצבה הכלכלי הירוד של המדינה. על מנת לשנות מצב זה, בחרו מנהיגי החונטה בצעד פופוליסטי: ב-2 באפריל 1982 פלשה ארגנטינה לאיי פוקלנד הסמוכים, המיושבים בכאלפיים אזרחים בריטים. הייתה זו הפלישה הראשונה לשטח בריטי מאז מלחמת העולם השנייה. ארגנטינה טענה לבעלות על האיים מאז המחלוקת בשנות השלושים של המאה ה-19 בדבר יישובם. בתוך מספר ימים, שלחה תאצ'ר כח משימה ימי על מנת לכבוש מחדש את האיים, במה שנודע כמלחמת פוקלנד. הכוח הצליח במשימתו. מלחמה זו יצרה גל פטריוטיזם בריטי ואהדה אישית כלפי תאצ'ר, בתקופה בה הפופולריות שלה הייתה בשפל חסר תקדים עבור ראש ממשלה מכהן באנגליה.

"אפקט פוקלנד" זה, בנוסף לפילוג באופוזיציה, השפיע רבות על הרוב הגדול שקיבלה המפלגה השמרנית בבחירות של 1983, שהיוו נקודת שיא לממשלת תאצ'ר.

בנסיון לנצל את הפילוג במפלגת הלייבור היריבה, התהווה אתגר חדש במרכז הפוליטי: "הברית הSDP-ליברלית", שנוצרה על ידי הסכם קואליציוני בין מפלגת ה-SDP לבין המפלגה הליברלית, במטרה לשבור את הדומיננטיות של המפלגות הגדולות ולזכות בייצוג יחסי. עם זאת, קבוצה זו לא הצליחה בבחירות כמצופה. השמרנים קיבלו 42.4% מהקולות, אחוז נמוך מעט מזה שקיבלו בבחירות של 1979. אף על פי כן, האופוזיציה המפוצלת, בשילוב עם שיטת הבחירות הרובנית הנהוגה בבריטניה, לפיה לשינויים זניחים יחסית בכמות הקולות והתפלגותם עלולה להיות השפעה כבירה על כמות המושבים בפרלמנט, הפכו את הניצחון השמרני למשמעותי הרבה יותר. המפלגה השמרנית בראשות מרגרט תאצ'ר זכתה ברוב מושבי הפרלמנט, עם יתרון של 144 מושבים על פני יתר המפלגות.

יחסה לישראל וליהדות

אחד ההישגים בהם התגאתה מרגרט תאצ'ר לאורך כל חייה הושג זמן רב לפני כהונתה כראש ממשלה, כשעוד היתה ילדה: בתקופת השואה התכתבה אחותה של מרגרט, מוריאל רוברטס, עם חברתה לעט אדית מלבאואר, נערה יהודיה בת 17 מאוסטריה. מלבאואר ביקשה מרוברטס שתסייע לה להימלט מארצה לאחר סיפוחה לגרמניה. המשפחה התפרנסה מהמכולת אותה ניהל אבי המשפחה ולא היה להם די כסף לאדם נוסף, אך מרגרט, שהייתה אז בת 12, ואחותה, גייסו כספים במטרה לסייע למלבאואר. מלבאואר הצליחה להגיע לבריטניה לבסוף, ואורחה שם במשך שנתיים בידי משפחות שונות, ביניהן משפחתה של מרגרט עצמה. כפוליטיקאית וכראש ממשלה נחשבה תאצ'ר לידידה קרובה לעם היהודי. כחברת פרלמנט ושרה היא נאבקה כנגד אנטישמיות, ואף ביקרה בישראל ב1975, טרם היבחרה לראשות הממשלה, ופגשה גם את ראשת הממשלה לשעבר גולדה מאיר. בכהונתה כראש ממשלה ביקרה תאצ'ר בישראל בשנת 1986 ובכך הייתה לראש הממשלה הבריטי הראשון שמבקר בישראל בעת כהונתו. תאצ'ר הייתה נחשבת ידידותית לישראל, אם כי התנגדה לבניית ההתנחלויות.

1983-1987

ערך מורחב – שביתת הכורים בבריטניה (1985-1984)

בכהונה זו החלה להתפתח המדיניות הכלכלית שכונתה תאצ'ריזם. תאצ'ר פעלה להפחתה חדה של מעורבות המדינה בכלכלה, הפרטת חברות ממשלתיות, הפחתת כוחם של ועדי העובדים, הפחתת מס הכנסה ומחויבות הממשלה להקטין את החוב הלאומי. הקרב המשמעותי ביותר של תאצ'ר היה כנגד תעשיית המכרות המולאמת, שהייתה נתונה בהפסדים כבדים. בעקבות הרפורמה, פתחו הכורים בשביתה שנמשכה כשנה. תאצ'ר לא נכנעה, והכורים חזרו לעבודה ללא הישגים משמעותיים. בשל החששות כי נכסים ציבוריים אסטרטגיים יפלו לידיים הלא נכונות, פיתחה תאצ'ר את עקרון "מניית הזהב", שהשאיר למדינה זכות וטו על החלטות בחלק מהחברות המופרטות.

מדיניותה כלפי ברית המועצות

בניגוד לקודמיה בתפקיד, שהיו נייטרלים במלחמה הקרה שבין ברית המועצות וארצות הברית, נקטה תאצ'ר קו פרו-אמריקאי מובהק, שנבע בין היתר מהשקפת העולם הכלכלית והמדינית הזהה שלה ושל רייגן. עם זאת, פיתחה תאצ'ר קשרי אמון הדדים עם מנהיג ברית המועצות האחרונה מיכאיל גורבצ'וב וקידמה את סיום המלחמה, לצידם של שני המנהיגים. הקשיחות שהפגינה יחד עם רייגן נחשבת כגורם העיקרי לפירוק ברית המועצות וסיום המלחמה הקרה לטובת המערב, וזה נחשב לאחד מהישגיהם הגדולים של השניים.

1987-1990

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ב-1987 נבחרה תאצ'ר בשלישית, אך הפופולריות שלה דעכה. היא נתפסה כקשוחה ולא אכפתית, ובשנת 1990 איבדה את השליטה במפלגתה. מחליפהּ היה ג'ון מייג'ור.

בשנים אלו החלו להיווצר סדקים ראשונים במפלגתה, בעיקר עקב מדיניותה הבלתי מתפשרת בתחום הכלכלי סביב מס הגולגולת, התנגדותה העקבית להצעות שבאו מבריסל בדבר הגדלת כוחו של האיחוד האירופי ואי נכונותה להקשיב לדעות אחרות שבאו מאנשים במפלגתה. חברי מפלגתה החלו לחשוב שהיא מהווה סכנה להמשך שליטת השמרנים, עקב אי נכונותה להתפשר ולהקשיב. ב-1 בנובמבר 1990 התפטר במפתיע ג'פרי האו, סגן ראש הממשלה, מי שהיה במשך 15 שנים אחד האישים הנאמנים לה ביותר, וזאת עקב סירובה של תאצ'ר לקבוע לוח זמנים לדיונים על איחוד המטבע עם מדינות אירופה. חבר מפלגתה, מייקל הזלטיין, שלפי הסקרים נשף בעורפה של תאצ'ר על הנהגת המפלגה השמרנית, ניצל את ההזדמנות ומספר ימים לאחר מכן, עמד מול תאצ'ר בבחירות על הנהגת המפלגה. בסיבוב הראשון הזלטיין קיבל מספיק קולות על מנת להתמודד מול תאצ'ר בסיבוב שני, הפתעה שתאצ'ר לא הייתה מוכנה לה. בערב ה-21 בנובמבר 1990, לאחר שחזרה מוועידת פריז שעסקה בסיום המלחמה הקרה, נכנסו ללשכתה בזה אחר זה חברי הקבינט והביעו חוסר אמון ביכולתה להמשיך לכהן כראש הממשלה. למחרת הודיעה תאצ'ר על התפטרותה מתפקיד ראש הממשלה, לא לפני שהגיעה בפעם האחרונה לבית הנבחרים ועמדה מול האופוזיציה באחד הנאומים היותר מרשימים שלה, תוך שהיא מתפארת במילים: " אני נהנית מזה". בנאום התפארה בהישגי ממשלתה, באיכות החיים הטובה יותר של כל השכבות במדינה, וזאת כשהיא שוללת בבוז את הערותיהם של מנהיגי המפלגות הסוציאליסטיות. היא נפרדה מדאונינג 10 בנאום קצר בו אמרה כי היא עוזבת את אנגליה במצב טוב יותר משהייתה, כשנכנסה לתפקידה 11 שנים לפני כן, בשנת 1979, ונראתה דומעת, לראשונה, כשנכנסה למכוניתה. השפעתה של תאצ'ר במפלגה לא פחתה, ובסיבוב השני של הבחירות על ראשות המפלגה, היא הפעילה את כל כובד משקלה למענו של ג'ון מייג'ור, בן טיפוחה ומי שהיה שר האוצר ושר החוץ בממשלתה, כממשיכה בתפקיד ראש הממשלה והביאה לבחירתו, על פני האו. בראיון ל-BBC מספר חודשים לאחר מכן, סיפרה גם כן בדמעות כי ראתה במה שעשו לה חברי מפלגתה וחברי הקבינט מעשה של בגידה.

לאחר הפרישה, תדמית ומותה

לאחר פרישתה מכס ראש הממשלה נשארה תאצ'ר חברת בית הנבחרים עד שנת 1992, אז קיבלה תואר ברונית.

תאצ'ר נחשבת כמנהיגה מעצבת, וכאחת המנהיגות הבולטות של העולם במאה ה-20. המונח "תאצ'ריזם" שקרוי על שמה מייצג היום כלכלה חופשית, והיא גם סמל למדיניות חוץ בלתי מתפשרת. בעיני רבים בבריטניה ובעולם תאצ'ר נחשבת לאחת מגדולות ראשי הממשלה בכל הזמנים, וזכתה לתארים שונים כגון "ראשת הממשלה הטובה ביותר בעתות שלום". כלכלת תאצ'ר הפכה למודל לחיקוי של מנהיגי מפלגות שמרניות בעולם, וממשלות שמאל בעולם הושפעו אף הן מכלכלה זאת. עם אוהביה ותומכיה קמו לתאצ'ר מתנגדים רבים בארץ ובעולם. ההתנגדות לתאצ'ר עולה על המקובל לרוב בפוליטיקה, ולמרות שהייתה מנהיגה של מדינה דמוקרטית שנבחרה ברוב מכריע בידי עמה ב-3 מערכות בחירות, זכתה תאצ'ר לביקורת רבה מצד המעמד החלש שנפגע רבות מהרפורמות הכלכליות אותה ביצעה. היא תוארה בתוכניות הסאטירה השונות כזקנה עקשנית או כמכשפה. במשך כהונתה וגם לאחר מכן נכתבו עליה מספר שירים - ביניהם שירו של אלטון ג'ון מתוך הסרט בילי אליוט - "Merry Christmas Maggie Thatcher" (חג מולד שמח, מגי תאצ'ר) - שהכיל את המשפט על תאצ'ר "אנחנו שמחים עכשיו, מכיוון שכל יום שעובר מקרב אותנו יותר למותך", או שירו של הזמר הבריטי מוריסי "מרגרט על הגיליוטינה" (Margaret on the Guillotine). השנאה העזה של מתנגדיה לתאצ'ר המשיכה גם בעשורים שלאחר כהונתה ואף לאחר מותה, לאחר מותה עלה במקום הראשון במצעד ההורדות השבועי בבריטניה השיר "Ding Dong The Which Is Dead" מהסרט הקוסם מארץ העוץ משנת 1939, ומתנגדיה הקיצוניים אף יצאו לרחובות לחגוג ולשרוף דגלים עם תמונותיה.

בשנת 2011 הופק סרט על דמותה וחייה של תאצ'ר בכיכובה של מריל סטריפ - אשת הברזל.

ב-8 באפריל 2013 נפטרה תאצ'ר עקב שבץ מוחי. דוברה של תאצ'ר, הלורד בל, מסר את ההודעה הבאה לתקשורת הבריטית: "בצער רב מודיעים מרק וקרול תאצ'ר שאמם, הברונית תאצ'ר, מתה בשלווה בעקבות שבץ שבו לקתה הבוקר".‏. ב17 באפריל 2013 נערכה הלווייתה של תאצ'ר, שהייתה ההלוויה הגדולה ביותר שנערכה לראש ממשלה בריטי מאז וינסטון צ'רצ'יל ב1965.

עיטורי כבוד עיקריים

• אות מסדר הבירית
• חברת מסדר ההצטיינות
• עמיתת החברה המלכותית
• חברה במועצה המייעצת המכובדת ביותר של המלכה
• מדליית החירות הנשיאותית (ארצות הברית)

ראו גם

• אשת הברזל (סרט)

קישורים חיצוניים

• מרגרט תאצ'ר, באנציקלופדיה ynet
• אבנר שביט ועינב שיף, "אשת הברזל": מרגרט תאצ'ר בתרבות - ממוריסי ועד "ללכת עד הסוף", באתר וואלה!, 29 בינואר 2012
• מנהיגה נערצת ואויבת הציבור: תחנות בחיי אשת הברזל, באתר וואלה!, 8 באפריל 2013
• מרגרט על הגיליוטינה: עולם התרבות נגד תאצ'ר, באתר ynet‏, 8 באפריל 2013
• אשר שכטר, מותה של אשת הברזל // המורשת של מרגרט תאצ'ר תיזכר תמיד - לטוב ולרע, באתר TheMarker‏, ‏12 באפריל 2013