מרדכי אבניאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרדכי אבניאל

מרדכי אבניאל (דיקשטיין) (18 ביולי 1900 - 1989) היה צייר, פסל ועורך דין ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשנת 1900 במינסקבלארוס של היום). למד אמנות ביקטרינבורג שברוסיה בשנים 1913-1919. היה פעיל ציוני וכיהן כיו"ר סניף צעירי ציון בעירו. במהלך ועידת צעירי רוסיה ב-1920, נאסר על ידי השלטונות הקומוניסטים.

עלה לארץ ישראל עם קבוצת חלוצים בשנת 1921, ועבד תחילה במטעי הדרים בקרבת פתח תקווה. בשנת 1923, בעידודו של בוריס שץ, עבר לירושלים כדי לקדם את לימודי האמנות שלו בבצלאל, ומאוחר יותר לימד שם ציור ופיסול. בין השנים 1924-1928 שימש כמנהל המחלקה לפיסול זעיר בבצלאל. במקביל למד משפטים בירושלים, וב-1929 קיבל רישיון לעסוק כעורך דין. בשנים 1929-1934 כיהן כיו"ר מרכז ברית הציונים הרוויזיוניסטים (הצה"ר) בירושלים. כן היה מפעילי "ברית הבריונים" של אב"א אחימאיר, חברו הקרוב.

משנת 1935 התגורר בחיפה. היה יו"ר סניף תנועת החירות בעיר, וחבר מועצת עיריית חיפה. נודע בעיקר כאמן, אך עבד גם כעורך דין ושותף-מייסד של משרד עורכי הדין החיפאי "אבניאל, סלומון ושות'", אותו הקים עם יואל סלומון (לו נישאה בתו שרה), ב-1950. בשנות ה-60 פרש אבניאל מעבודתו במשרד כדי להתמקד בפעילותו האמנותית.‏[1]

השתתף בקביעות בתערוכות הקבוצתיות של אגודת הציירים והפסלים בישראל, ובמספר תערוכות יחיד. זכה במספר פרסים, בהם פרס הרמן שטרוק (1952), פרס רמת גן לצבעי מים (1958), פרס ההסתדרות (1961) ופרס עיריית חיפה (1977). ייצג את ישראל בביאנלה של ונציה ב-1958, ובסמינר לאמנות הבינלאומיות באוניברסיטת דיקינסון ב-1962.

אבניאל היה חבר ברובע האמנים בצפת והחזיק סטודיו פעיל בחיפה. עבודותיו מוצגות במוזיאונים חשובים בעולם ובאוספים פרטיים בארץ ובחו"ל.

נישא לנחמה אבניאל לבית דרוין‏[2], פעילה ציונית בת עירו, ב-1923. גם היא הייתה חברת הצה"ר ותנועת החירות. נולדו להם בן ובת.

נפטר בשנת 1989.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבניאל ידוע בעיקר בזכות עבודות הנוף שלו. הוא ניסה לתאר בציוריו את נופיה של ארץ ישראל והאווירה שלהם, אותם הכיר במהלך טיוליו בארץ. על עבודותיו על נופי הארץ אמר: "...שוב ושוב, התנסיתי בציור ורישומם, ובכל אותו הזמן ניסיתי ללמד את עצמי אמנות עכשווית. וכך ניערתי מעלי בהדרגה את התפיסה האקדמית, והפכתי לחופשי יותר. ניסיתי בכל מאודי למצוא את הסגנון שלי. העננים המרחפים מעל הכנרת או ים המלח - שניהם מתחת לגובה פני הים - מביאים לשינוי כמעט בלתי פוסק של אור, צבע ואווירה הנוף לובש צורות ומאבד אותן שוב, עננים אלה לימדו אותי להבין את החלל. אני לא רואה את הנופים בדרך אופטית, הם שילוב של צבעים המעורבבים בהרמוניה - מופשטים לעתים, ובזמנים אחרים של הם ביטוי של הרגשות הפנימיים שלי רק לאחר שנים שאני מוצא את ביטוי עצמי בנוף שלי, באור, האווירה והשמש של ישראל. המוטיב שלי הוא תמיד נוף שאינו סטטי עם כל ניגודיו - קרן השחר, הדממה של חומו של היום, הדמדומים של הערב, הזוהר האפלולי, רוח וגשם, הסערה של הלילה."[דרוש מקור]

תערוכות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2004: הנופים שלנו: ההערות על ציור נוף בישראל, אוניברסיטת חיפה גלריה לאמנות, חיפה
  • 1965: רטרוספקטיבה אבניאל מרדכי, מוזיאון עיריית חיפה לאמנות מודרנית, חיפה
  • 1964: Galerie Synthèse, פריז
  • 1962: אוניברסיטת ניו יורק, ניו יורק
  • 1961: גלריה רינה לאמנות מודרנית, ירושלים
  • 1960: Galerie Intime, מונטריאול
  • 1959: Gallery Moos, טורונטו (עם סרג' פוליאקוב, מארק שאגאל, פבלו פיקאסו)
  • 1959: גלריה פוליצר לאמנות, ניו יורק
  • 1957: גלריה צ'מרינסקי, תל האביב
  • 1956: המוזיאון לאמנות מודרנית, חיפה
  • 1955: גלריה נורה, ירושלים
  • 1954: מוזיאון תל אביב, תל האביב
  • 1954: המוזיאון הלאומי, וושינגטון
  • 1953: גלריית החוף, בוסטון
  • 1952: גלריית כץ, תל האביב
  • 1941: בית פבזנר, חיפה

יצירותיו באוספי אמנות נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מוזיאון חיפה לאמנות
  • מוזיאון תל אביב לאמנות
  • מוזיאון ישראל, ירושלים
  • הספרייה הציבורית של בוסטון
  • מוזיאון ברוקלין
  • מוזיאון פוג לאמנות, קיימברידג'
  • המוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק
  • מוזיאון לאמנויות יפות, בוסטון
  • מוזיאון לאמנות מודרנית, ניו יורק
  • מכון סמיתסוניאן, וושינגטון
  • הספרייה הציבורית של ניו יורק
  • מוזיאון פילדלפיה לאמנות
  • בולטימור, המוזיאון לאמנות
  • מכון קרנגי לאמנויות יפות, פיטסבורג
  • מוזיאון לאמנויות של סן פרנסיסקו

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]